כל עוד אנחנו רוצים להמשיך לחיות כאן יחד, זה הזמן להניח את הנשק, לוותר על הניצחון ולחתור לפשרה. אם מישהו מהפוליטיקאים עוד לא הבין את מסר הציבור בקלפי: החברה הישראלית זקוקה לממשלת אחדות של הליכוד וכחול-לבן.

זה הזמן להתעלות מעבר לאגו. הדעה הפרטית שלי – ואם בא לי מפלגה בצבע ירוק ובטעם שוקולד או וניל לוונדר – לא חשובה כמו הצורך האמיתי של החברה שלנו – צורך דחוף באחדות. כך גם הזהות הקבוצתית שלי כרגע פחות חשובה ועליה להכפיף את עצמה בפני החברה כולה שזקוקה לממשלת אחדות.

אנחנו זקוקים לאחדות גם כי אנחנו עומדים בפני אתגרים אסטרטגיים מורכבים מאוד וגם כי פנימית משהו בדנ"א שלנו גורם לנו היסטורית להיות לא-ממש-הכי-טובים בריבונות יהודית, ככה שכדאי לנו להיזהר ולמנוע מצבי קיצון מבעוד מועד.

שני הצדדים צריכים להניח את נשקם ולנהל מחדש את מערכת היחסים. השמאל חייב לשחרר את הטהרנות, הצדקנות וההתנשאות שלו והימין חייב לשחרר את היהירות, תחושת הנקם ושכרון הכוח שדבקו בו. שני הצדדים צריכים להניח את נשקם ולנהל מחדש את מערכת היחסים.

שני הצדדים צריכים להניח את נשקם ולנהל מחדש את מערכת היחסים. השמאל חייב לשחרר את הטהרנות, הצדקנות וההתנשאות שלו והימין חייב לשחרר את היהירות, תחושת הנקם ושכרון הכוח שדבקו בו

מצד אחד, הימין חייב להבין שכוח אלקטורלי, יהא גודלו אשר יהא, ממש לא מקנה למחזיק בו אישור להתחמק מכתב אישום, לרסק את מערכת המשפט או לבצע טיהור במסדרונות המנהל הציבורי. מצד שני, השמאל חייב להבין כי המדינה לא-שייכת-לאבא-שלו.

בחברה הישראלית יש ציבור עצום עם קוד תרבותי שונה וסט ערכים אחר שאינם נחותים במאומה מאלו הליברליים, ציבור שנושא תחושה היסטורית עוצמתית של הדרה, קיפוח ועוול מתמשך שיש להם תימוכין עד ימנו אנו. האם יש מי שמתמרן את שני הציבורים, מעצים, מלבה ומעודד את הרע? בוודאי. בשני הצדדים. תרשו לי לחדש: השנאה לא מאחדת רק את מחנה הימין, לדבריו של נתן אשל הזוועתי, אלא מאחדת גם לצערי את מחנה השמאל – איחוד תחת שנאת נתניהו.

כפי שזה מסתמן כרגע, המערכת חייבת לעשות ריסטרט דחוף. 33 מנדטים לכחול-לבן לא נתנו להם אישור להתבצר בעמדותיהם במשך שנה ולהיות דובי-לא-לא. 36 מנדטים לליכוד לא נתנו להם את הלגיטימציה לפגוע בשלטון החוק ולעצב מחדש את חוקי המשחק. כל תמרון או טריק אחרים מלבד ממשלת אחדות, הם יריקה בפני הציבור. כל חוק עוקף בלה-בלה, כל שינוי תקנה פלונית אלמונית, הם בחזקת בגידה באמון הציבור – מימין ומשמאל.

כל תמרון או טריק אחרים מלבד ממשלת אחדות, הם יריקה בפני הציבור. כל חוק עוקף בלה-בלה, כל שינוי תקנה פלונית אלמונית, הם בחזקת בגידה באמון הציבור – מימין ומשמאל

אם בית המשפט יגזול מבנימין נתניהו את הכוח הציבורי שניתן לו, זו שערורייה שצריך לצאת להפגין בגינה. נתניהו צריך להתחייב שיעמוד למשפט צדק ואם יימצא אשם – לקבל את גזר הדין. בינתיים, עומדת לו חפותו.

במקביל, אם נתניהו יקים ממשלה צרה שתפעל נגד האינטרס הציבורי הרחב ותושתת על תככנות, רמאות ועריקות, לצד שינוי מהותי של היבטים משפטיים, זה מעשה שייזכר לדיראון עולם וברגע הזה יהא עלינו לתפוס לפידים ולעלות לכנסת.

אסיים בדעה הפרטית שלי: אני מת שנתניהו ילך הביתה וכבר יעוף מהציבוריות הישראלית. אני חושב שהוא עושה נזק עצום מימדים שייקח לנו שנים לשקם. הוא הורס כל חלקה טובה בחברה הישראלית העדינה.

ועם זאת, אני גם מכיר בעוד שתי עובדות: הראשונה – נתניהו הוא המנהיג המנוסה ביותר במפה הפוליטית כיום. השנייה – יש ציבור עצום בחברה הישראלית שמאמין בו, סומך עליו ורוצה לראות אותו בשלטון. ואם זה המצב, אז אולי כל אחד מאיתנו צריך פשוט לקחת צעד אחד אחורה ולהיפגש באמצע?

כל עוד אנחנו בוחרים לחיות כאן יחד, זו האפשרות היחידה שלנו. החברה הישראלית חייבת להיות מרחב בו לכולם יש מקום ולגיטימיות. בשדה הקרב אנחנו צריכים לנצח, אבל במרחב החברתי אנחנו צריכים להתפשר. אם לא נתעשת ונפעל במהרה, ייתכן וזה יהיה מאוחר מדי.

בן 26, יזם חברתי ויועץ פוליטי, בוגר ארגון Lead לפיתוח מנהיגות, וממייסדי מפלגת ישר - מפלגה לדמוקרטיה ישירה