זירת הבלוגים

הומופוביה היא התועבה האמיתית - לא ההומואים

אין חטא בלהיות גיי, כמו שאין מצווה להיות סטרייט, משום ששניהם פשוט מה שהם

09/03/2020 18:46
אילוסטרציה, מצעד הגאווה בניו יורק, 2011, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: dbeato istockphoto)

קיבלתי לאחרונה טלפון מאדם אורתודוקסי, שידע שהוא גיי לפני שהתחתן עם אשתו. "אני חושב שאלוהים שונא אותי משום שאלוהים עשה אותי גיי", הוא אמר, ואז המשיך: "הייתי אדם מאמין בשנים הראשונות, אבל עכשיו הייתי עם יותר גברים ממה שאני יכול לזכור, ואשתי עדיין לא יודעת".

ההומופוביה האינהרנטית של אותו אדם היא זו שגורמת לי להתייסר על "חטא הקיום" הנתפס, במקום ההונאה וחוסר הנאמנות בבגידה באשתו.

ויקרא י"ח כ"ב הוא הפסוק המצוטט ביותר בהצהרה על ההתנגדות האלוקית להומוסקסואליות. בפסוק הזה, גברי ישראל מוזהרים שלא לשכב עם גברים אחרים כפי שהם עושים עם נשים, משום שמדובר בתועבה.

למרות שתרבויות הומופוביות מקרינות ודאות גדולה באשר למשמעות של המילה "תועבה", בזמנים עברו המשנה הייתה הרבה פחות ברורה.

התלמוד, בנדרים נ"א א', מספר את הסיפור על בר קפרא והרב, העורך של המשנה. בר קפרא שואל את הרב, "מהי משמעות המילה תועבה?" הרב מציע תשובות ובר קפרא דוחה אותן. בסופו של דבר, הרב שואל מה משמעות המילה לדעת בר קפרא. בר קפרא מסביר: "תועה אתה בה", המובן על ידי הפרשנויות בתור "אתה תועה מאשתך כדי להיות עם גבר אחר".

יש לנו עדות נוספת לכך שתועבה קשורה למרמה. בדברים כ"ה ט"ז, תועבה נמצאת כדי לרפרר לאלו שמחזיקים בערכים ואמות מידה לא הוגנות. "כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה כֹּ֖ל עֹ֥שֵׂה עָֽוֶל".

כפי שאלוהים מתעב את הכפילות האינהרנטית של הצגת ערכים שגויים בתור נכונים, כך אלוהים לא רוצה שאנחנו נהיה רמאים ביחסים האינטימיים ביותר שלנו. על ידי הכחשת הקיום של אנשים הומוסקסואליים, לסביות וביסקסואליים ואילוצם להיכנס למערכת יחסים הטרוסקסואלית, אנחנו יוצרים את התועבה, של הונאה אינהרנטית ומתמדת, בדיוק כמו שהתלמוד מבין את האיסור בויקרא י"ח כ"ב.

על ידי הכחשת הקיום של אנשים הומוסקסואליים, לסביות וביסקסואליים ואילוצם להיכנס למערכת יחסים הטרוסקסואלית, אנחנו יוצרים את התועבה, של הונאה אינהרנטית ומתמדת

השבוע נקרא את פרשת זכור (דברים כ"ה י"ז-י"ט) ונזכור את הבגידה של עמלק, איך הם ריפו את ידיו של אלוהים ב"שמות", ותקפו את עם ישראל, עמו של אלוהים. פסוקים אלו באים מיד לאחר התיאור התועבה של ערכים שגויים ומדגיש שוב את החומרה של התיעוב של אלוהים כלפי הונאה.

להיות גיי לכשעצמו אינו תועבה. אילוץ אנשים לחיות חיים של הונאה, זה כן תועבה. זה מתועב. בדומה, שולחן ערוך ממסגר את האיסור של שתי נשים על רומן משותף מחוץ לנישואים. הוא לא מורה על אמהות או מורים ליידע נשים צעירות על האיסור, אלא על כך שהבעלים צריכים להזהיר את הנשים שלהם.

ההשלכות הנוראיות של הכשל הקהילתי הזה הן מרחיקות לכת. על פי הבית הפתוח בירושלים, מקרים חדשים של HIV התגלו בקהילה הדתית, ההטרוסקסואלית. בקהילת הגייז הלא-יהודית בלייקווד, ניו ג'רזי, יש נטייה שלא לצאת עם גברים יהודיים, משום שהם ככל הנראה נשואים לנשים.

בזמן שאני כותב את הטקסט הזה, אישה אורתודוקסית צעירה יצרה איתי קשר בבקשה לשידוך, משום שנמאס לה לצאת לדייטים עם נשים מהכולל! האם זה באמת מה שאנחנו חושבים שאלוהים רוצה מאיתנו?

אין חטא בלהיות גיי כמו שאין מצווה בלהיות סטרייט, משום ששניהם פשוט מה שהם. אין אדם שהוא אסור עבורי כיום; אנחנו צריכים לחגוג את הקיום של האדם. ילדים להורים קווירים, הורים, אחים וחברים לאנשים קווירים יוצאים מהארון והופכים לבני ברית, במקביל להישארותם בקהילות דתיות.

השאלה של שוויון לקהילת הלהטב"ק במרחבים אורתודוקסיים היא חדשה. אכן, רק לאחרונה יחסית תנועות ליברליות יותר החלו לקבל בפומבי יהודים מקהילת הלהטב"ק. גם באותן קהילות, ההומופוביה, ולא הכתבים, היא זו שלא קיבלה את האנשים.

זה מאוד קשה להיות אובייקטיבי ולהיפרד מהדעות הקדומות והפריבילגיות שלנו. הרבה יותר קל לשמור ולהגן עליהם באמצעות אדיקות. עשיו, המקור של עמלק, הראה את הצביעות שלו ששאל את אביו כיצד לבצע מעשר למלח, בזמן שחי חיים אלימים ולא מוסריים. כולנו סובלים מטראומת הדת שירשנו.

הפגמים בקהילות שלנו קיימים למרות – ולא בגלל – פסוקים תנ"כיים. האורתודוקסיה סובלת משנאת זרים, למרות שיש עשרות פסוקים בתנ"ך על אהבת הזר. אם זה היה באמת על הפסוק, ולא על התחושה הלא נוחה סביב אלו שנראים שונה, האם יהודים שאינם-לבנים ויהודים שהתגיירו היו כל-כך מורחקים מבתי ספר, דייטים ותפקידי הנהגה? בדומה, זה לא כן לצטט פסוק כדי להצדיק הומופוביה.

האורתודוקסיה סובלת משנאת זרים, ולא התנ"ך. אם זה היה באמת על הפסוק, ולא על התחושה הלא נוחה סביב אלו שנראים שונה, האם יהודים שאינם-לבנים היו כל-כך מורחקים מבתי ספר, דייטים ותפקידי הנהגה?

המסורת שלנו היא קדושה במידה שהיא עוזרת לנו להבין ולמלא את רצון האלוהים. אנחנו לא משרתים דיברות או פסוקים, אנחנו משרתים את אלוהים.

התלמוד גיטין ס' ב' מצטט את פסוק כ"ז בשמות ל"ד, על כך שאסור לכתוב את התורה שבעל פה. רש"י מסביר כי היה חשש שהתורה תישכח, ולכן היה מוצדק לפעול בהתאם ולעקוף את הפסוק הזה. אם אנחנו חוששים מכך שהתורה תאבד, למה אנחנו לא חוששים מכך שאנשים יאבדו?

הרבנים שלנו מסבירים כי באסתר ט' כ"ז, היהודים לא רק קיבלו את חוקי פורים, אלא גם קיבלו מחדש על עצמם את התורה כולה. הקבלה הראשונה שלהם, בהר סיני, הייתה מתוך פחד. כאן, כחלק מסיפור פורים, הם מקבלים שוב את התורה, הפעם מתוך אהבה. הזיכרון וההשמדה של השנאה, הפחד וההונאה של עמלק עוזרים לנו להתכונן לאהבה המאחדת של הקבלה.