לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן היו חדשות לבשר בטקס החגיגי לפתיחת תחנת כיבוי אש בירושלים, ביום ראשון האחרון.
"לפני כשעה קלה הסתיימה ישיבת ממשלה שבה עדכנתי את השרים על היערכות המשטרה לאכיפת הבידוד הנדרשת כדי למנוע את התפשטות נגיף הקורונה", אמר ארדן, "ועל כך שבהתאם להחמרה במצב, אשקול את הצורך בהכרזה על מצב חירום אזרחי, שתקנה לגופי המשרד סמכויות רחבות יותר".
כדי להבין על מה בדיוק מדבר השר לביטחון פנים, ועל משמעויות ההכרזה על "מצב חירום אזרחי", כדאי קודם כל להבין מה הרקע ה"חירומי" שבו מתפקדת המדינה מיום הקמתה. לשם כך צריך לחזור חזרה אל רגע הכרזת המדינה.
דבר החקיקה הראשון של מועצת המדינה הזמנית לא נקרא חוק, אלא "פקודה", כפי שנקראו דברי חקיקה בתקופת המנדט. ב"פקודת סדרי השלטון והמשפט" נקבעו שתי קביעות משמעותיות לעניין היות המדינה ב"מצב חירום" משפטי.
סעיף 9 לפקודה נתן סמכות בידי מועצת המדינה הזמנית (שהפכה בהמשך לרשות המחוקקת, הכנסת) להכריז כי קיים בישראל מצב חירום.
מתוקף ההכרזה הזו, שתוקפה נקבע בבכל פעם לשנה אחת, רשאית הממשלה, או שר בממשלה, להתקין תקנות שעת חירום "ככל אשר ייראה לו לטובת הגנת המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים".
התקנות הללו מעניקות לרשות המבצעת סמכויות דרקוניות, שאינן יאות למדינות דמוקרטיות מתוקנות. למשל, לשנות חוקים, להפקיע את תוקפם או לקבוע בהם תנאים, וכן להטיל מסים ותשלומים אחרים, וכל זאת בלא צורך באישור הכנסת.
התקנות מעניקות לרשות המבצעת סמכויות דרקוניות, שאינן יאות למדינות דמוקרטיות מתוקנות. למשל, לשנות חוקים, להפקיע את תוקפם או לקבוע בהם תנאים, וכן להטיל מסים ותשלומים אחרים, בלא אישור הכנסת
לימים, הוחלף סעיף 9 לפקודה בסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה, מה שהעלה את הסמכות להכריז על מצב חירום לדרגה חוקתית.
מועצת המדינה הזמנית אכן עשתה שימוש בסמכותה זו והכריזה על מצב חירום, והכנסת מקפידה עד היום לחדש את תוקפה של ההכרזה אחת לשנה. ישראל מעולם לא יצאה ממצב החירום המשפטי שבו היא נתונה. היא הפכה תלויה בו, שכן לא מעט דברי חקיקה תלויים בכך שמצב החירום יישאר בתוקפו.
הממשלה לא ממהרת לשנות
לאורך השנים הוגשו לבג"ץ עתירות בדרישה לבטל את מצב החירום, ואלה הניעו את הממשלה ליזום, בתהליך הדרגתי ואטי להחריד, חקיקת חוקים חדשים שייתרו את הצורך בחוקים הנושנים, התלויים במצב חירום.
הממשלה לא ששה למהלך, שכן החקיקה החדשה, בניגוד לזו הנושנה, אינה חסינה מפני ביקורת חוקתית בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במילים אחרות, היא צריכה לכלול איזונים שלא יפגעו באופן מוגזם בזכויות אדם.
כאמור, יש לא מעט חוקים שתוקפם תלוי בכך שישרור מצב חירום, חלקם לא ממש קשורים בקשר הגיוני להיבט ה"חירומי". למשל, חוק הפיקוח על המצרכים והשירותים, חוק סמכויות חיפוש בשעות חירום, חוק פיקוח על כלי שיט וחוק עבודת הנוער. חלק מדברי החקיקה הנושנים הוחלפו בחקיקה חדשה. למשל – חוק המאבק בטרור החליף את הפקודה למניעת טרור מ-1948.
אך מלבד ההכרזה על שעת חירום, עשתה פקודה סדרי השלטון והמשפט דבר נוסף: היא אימצה אל תוך המשפט הישראלי את כלל החקיקה המנדטורית (וגם זו העותומנית שהייתה עדיין בתוקף), וקבעה כי כל עוד זו לא בוטלה או נסתרה על ידי חוקים "ישראליים" שייחקקו, הרי היא בתוקף.
בין אלה היו גם "תקנות ההגנה (שעת חירום)" משנת 1945. תקנות אלה כלל אינן נחשבות לתקנות, אלא שמעמדן הוא בגדר חקיקה ראשית, והן עדיין בתוקף.
הוראות תקנות ההגנה אינן מותנות בהכרזה על מצב חירום, והן עוסקות בנושאים רבים, לרבות מעצר וגירוש, תפיסה והחרמה של נכסים על ידי הממשלה, שיפוט וענישה בבתי משפט אזרחיים וצבאיים, צנזורה צבאית והטלת מסים.
"הגיעה העת להיפרד משארי חקיקת החירום המלווים אותנו מאז קום המדינה", כתבו שופטי בג"ץ ב-2012, "חלקה נראה אנכרוניסטי, שלא לומר דרקוני". שמונה שנים נוספות חלפו, אך חקיקת החירום עדיין עמנו.
"הגיעה העת להיפרד משארי חקיקת החירום המלווים אותנו מאז קום המדינה", כתבו שופטי בג"ץ ב-2012, "חלקה נראה אנכרוניסטי, שלא לומר דרקוני". שמונה שנים נוספות חלפו, אך חקיקת החירום עדיין עמנו
פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' ברק מדינה כתבו בספרם "המשפט החוקתי של מדינת ישראל", כי "כיום ברור כי מצב החירום אינו תופעה זמנית וחולפת של משבר חריף, אלא "מחלה כרונית" המלווה את המדינה מיום הקמתה. לא אחת הוצג האיום הביטחוני בצורה מוגזמת, ונעשה בו שימוש כדי להצדיק מעשים פסולים".
פקודת המשטרה תוקנה
עם זאת, נראה שדבריו של השר ארדן כוונו לסמכויות הנתונות לו לפי פקודת המשטרה, ולא בהכרח לחקיקה דרקונית מכוחן של תקנות שעת-חירום.
ב-2018 תיקנה הממשלה את הפקודה, כך שהמונח "אירוע אסון המוני" הוחלף במונח מרעיש פחות, "אירוע חירום אזרחי", וזאת בעקבות גל שרפות הענק שאירעו בישראל בנובמבר 2016. צוות מטעם המשרד לביטחון פנים הגיע אז למסקנה שהייתה "רתיעה תודעתית" מפני הכרזה על "אירוע אסון המוני" בשל ההשלכות של המילים הללו על הציבור, ולכן לא נעשה שימוש בסמכויות שהכרזה כזו מעניקה, על פי פקודת המשטרה.
הוראות תקנות ההגנה אינן מותנות בהכרזה על מצב חירום, והן עוסקות בנושאים רבים, לרבות מעצר וגירוש, תפיסה והחרמה של נכסים, שיפוט וענישה בבתי משפט אזרחיים וצבאיים, צנזורה צבאית והטלת מסים
מהן אותן סמכויות? הניסוח בפקודת המשטרה רחב באופן מעורר חלחלה. הפקודה קובעת, למשל, כי כל גוף הצלה וכל משרד ממשלתי או רשות אחרת יוכלו "לנקוט את כל האמצעים הנדרשים" לשם היערכות לאירוע החירום האזרחי ולמניעת או צמצום הנזקים בעת התרחשותו. שוטר יוכל "להורות לכל אדם הנמצא בשטח האירוע או באזור העלול להיפגע כתוצאה מהאירוע – "כל הוראה סבירה". סמכות להחרים "כל ציוד או חומר" הדרוש למשטרה או לגופי ההצלה, סמכות להיכנס לכל מקום ללא צו שיפוטי ולעשות שימוש בכוח סביר לשם כפיית ציות.
בקיצור, הכרזה על "אירוע חירום אזרחי", אם אכן תוכרז במסגרת מאמצי ההתמודדות עם נגיף הקורונה, הופכת את ישראל, ולו לזמן מוגבל, למדינת משטרה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם