במשמרת הלילה שבין שני לשלישי השבוע, רופאי המרכז הרפואי האוניברסיטאי בפדובה, איטליה, היו עסוקים בהקמת שתי יחידות טיפול נמרץ חדשות, כדי להיות ערוכים לקלוט עוד ועוד חולי קורונה במצב קריטי שזקוקים להנשמה.
מספר החולים האלה בבית החולים האיטלקי עומד כיום על 16, אבל במאמץ של הלילה האחרון נוספו עוד 16 מיטות לחולים שמצבם יחמיר – ולחולים חדשים.
אחד מאנשי הצוות שמטפלים בחולים הקשים ביותר בטיפול הנמרץ הזה הוא הרופא הישראלי ד"ר כרמי שפר, מומחה להרדמה, החייאה וטיפול נמרץ, שמתמחה בימי שגרה בהשתלת ריאות, אך בימים אלה גויס למאבק בקורונה.
מחוז ונטו, שבו נמצאת פדובה, ומחוז לומברדיה הסמוך, הם שני המוקדים להתפרצות הנגיף במדינה. שפר אומר כי בסביבת פדובה (המונה כ-250 אלף תושבים, ומעניקה שירותי רפואה ל-750 אלף תושבי הכפרים שסביבה), היו בתחילת השבוע 186 חולי קורונה מאובחנים, מתוכם 50 מאושפזים במחלקות למחלות טרופיות וריאתיות ו-14 בטיפול נמרץ בבית החולים שלו. עד לשיחתנו, נרשמו בעיר שלושה מקרי מוות מהמחלה.
מחוז ונטו – שכולל גם את הערים ונציה, ורונה, ו-וינצ'נזה – מונה כ-5 מיליון תושבים, שכולם נתונים בסגר מאז ה-5 במרץ.
ד"ר שפר, איך נראה מחוז בסגר?
"ההנחיות כל הזמן מתעדכנות, אבל בגדול ההמלצה לתושבים היא לא לצאת מהבית, אלא לצרכים חיוניים בלבד. אין כניסה ויציאה מהמחוז, והתנועה בין הערים בתוך ונטו היא לצורכי עבודות שאי אפשר לבצע מהבית.
"כדי לצאת מהעיר או מהכפר שבו תושב כלשהו מתגורר, עליו להוריד טופס באינטרנט, למלא את פרטיו האישיים וכן את הסיבה ליציאה מהעיר.
"אם הוא נוסע למקום העבודה שלו, הוא מציין זאת, ומחתים את הבוס שלו. זה עדיין לא אישור שהוא מבקש מהרשויות כדי לצאת מהעיר, אלא רק הפרוצדורה שצריך לבצע. בכבישים הבין-עירוניים יש מחסומים וניידות של משטרה, והשוטרים עוצרים את הנהגים ובודקים את המסמכים ואת האישורים שלהם. המצב הזה צפוי להיות כך עד להודעה חדשה".
איך ההרגשה ברחובות פדובה?
"בימים הראשונים ההנחיות האלה לא שינו שום דבר. אנשים המשיכו בחייהם כרגיל, ורק התנפלו על החנויות ורוקנו את המדפים מנייר טואלט. לאט-לאט חילחלה המודעות ורואים פחות פקקים בדרך לעבודה, ופחות אנשים ברחובות.
"אנחנו הרופאים פתחנו בקמפיין בפייסבוק כדי לשכנע את התושבים להישמע להוראות ולהישאר בבתים. כל רופא העלה תמונת פרופיל ובה הכיתוב: "אם אתה אוהב את עצמך, אל תצא מהבית. תשאיר את נגיף הקורונה מחוץ לדלת".
לדברי שפר, לגרום לאיטלקים להישאר בבית זו משימה לא פשוטה: "האיטלקים אוהבים להסתובב, במיוחד בעונת האביב כשמתחמם, וזו מדינה יפה שהם מאוד אוהבים. הם מסתובבים בין הפארקים למוזיאונים, בין הברים לבתי קפה. איטלקי ממוצע מבלה חמישה ערבים בשבוע מחוץ לבית עם חברים.
"פדובה זו העיר שבה הומצא המשקה אפרול שפריץ, שזה האפריטיף האהוב עליהם. אז לכי תגידי לתושב פדובה שהוא לא יכול לצאת לשתות שפריץ עם החברים בפיאצה ושהוא צריך לשבת בבית. זה ממש קשה להם".
שפר אומר כי בתי הקפה והמסעדות בעיר פתוחים בתקופה הזו רק עד השעה שש בערב, כדי לא לפגוע בפרנסה של התושבים או בהסעדה של העובדים מצד אחד, אבל למנוע התקהלות שלא לצורך בשעות הערב מצד שני.
"פדובה זו העיר שבה הומצא המשקה אפרול שפריץ, שזה האפריטיף האהוב עליהם. אז לכי תגידי לתושב פדובה שהוא לא יכול לצאת לשתות שפריץ עם החברים בפיאצה ושהוא צריך לשבת בבית. זה ממש קשה להם"
ההוראות גם אוסרות על התקהלות של יותר מעשרה אנשים במקום אחד, ובישיבות שמקיימים מקומות עבודה שונים חייבים להקפיד על מרחק של מטר אחד לפחות בין אדם לאדם.
מה הסיבה לדעתך שיש התפרצות כל כך חמורה של הנגיף דווקא באיטליה?
"אני לא אפידמיולוג (חוקר מחלות), אבל כל מי שחי פה יודע שיש קשרי מסחר הדוקים מאוד בין איטליה לסין, ובעיקר בצפון איטליה, מילאנו. חברות ומותגי אופנה מובילים העבירו לא רק את הייצור שלהן, אלא גם את ניהול של החברות לסין. המון איטלקים מהאזור שלנו דוברים סינית, גרים בסין, נוסעים לסין לעסקים והמון סינים מגיעים לפה.
"ווהאן, אזור התפרצות המחלה בסין, הוא אחד המרכזים התעשייתיים הגדולים בסין. כשהנגיף התפרץ בסין, ההוראה הייתה לבדוק רק את הסינים שמגיעים לאיטליה. אף אחד לא בדק את האיטלקים שחזרו מווהאן, ולקח בערך חודש מרגע התפרצות המחלה ועד שהתחלנו לבדוק גם את האיטלקים, אבל גם אז נבדקו רק האיטלקים שבאו בטיסה ישירה מסין.
"האיטלקים הם קצת כמו ישראלים, יודעים להקטין את הראש כשהם רוצים, כך שהם לא נבדקו מיד כשהרגישו את הסימפטומים. אז היה להם קצת חום, ויכול להיות שהם לקחו אקמול ונשארו בבית או שהגיעו ככה לעבודה. בינתיים הנגיף דגר והתפשט, וזה נגיף עם יכולת הדבקה של אחד לחמישה. אם בשפעת הסטטיסטיקה היא שאדם אחד מדביק בין מקסימום אדם אחד, במקרה של קורונה אדם אחד מדביק סטטיסטית עוד חמישה".
"האיטלקים הם קצת כמו ישראלים, יודעים להקטין את הראש כשהם רוצים, כך שהם לא נבדקו מיד כשהרגישו את הסימפטומים. אז היה להם קצת חום, ויכול להיות שהם לקחו אקמול ונשארו בבית או שהגיעו ככה לעבודה. בינתיים הנגיף דגר והתפשט"
איך מתבצע הטיפול בחולים?
"ברגע שאדם חש סימפטומים כמו של שפעת – חום, שיעול או קושי נשימתי – הוא עושה בדיקה של משטח גרון. אם נמצא שהוא חולה בנגיף, הוא נשאר בבית ומטפל בעצמו כמו בשפעת רגילה, עד שהוא מפתח תסמינים של מחלה ריאתית – חום גבוה (מעל 38 מעלות) שלא יורד וקושי נשימתי.
"במצב כזה הוא מדווח, ואמבולנס אוסף אותו לבית חולים. כאן בודקים אם הוא יכול לנשום בכוחות עצמו ומעבירים אותו למחלקת המחלות הטרופיות והמדבקות. זו מחלקה עם תאי בידוד בלחץ אויר נמוך מלחץ אטמוספרה, מה שמאפשר לאוויר לא לצאת מהמחלקה המבודדת החוצה. החולים נמצאים שם עד שהם מבריאים או עד שמצבם מחמיר.
"ברגע שהם צריכים עזרה נשימתית של יותר מ-5 ליטר חמצן בדקה, מעלים אותם למחלקה יותר מתקדמת, שהיא שלב אחד לפני טיפול נמרץ, ושם מטפלים בהם מומחים למחלת ריאות. אם מצבם של החולים מחמיר הם מועברים לטיפול נמרץ ושם מחברים אותם למכונת הנשמה".
ילדים מוגנים מהקורונה יותר משפעת
שפר עלה לארץ כילד מאוקראינה, גדל באילת ועבר לפדובה ב-2004, שם למד רפואה, התמחה, הקים משפחה והחל לעבוד. כעת, אחרי משמרת לילה ביחידה לטיפול נמרץ, הוא הולך הביתה ומצטרף לאשתו שמטפלת בשני ילדיהם הקטנים – פעוט בן 3 ותינוק בן 8 חודשים.
הילדים נמצאים בבית, מאז שבוטלו המסגרות החינוכיות במדינה, וזאת עד להחלטה חדשה שצפויה להתקבל לכל המוקדם ב-3 באפריל.
"אשתי עדיין בחופשת לידה אז היא יכולה לשמור על הילדים, אבל יש לי חברים שאת כל המשכורת שלהם משקיעים בבייביסיטר שיהיה עם הילדים".
יש פחד? דאגה לילדים?
"ההיגיון אומר לא לדאוג, כי אין מקרי מוות לילדים מתחת לגיל 5. הם כנראה האוכלוסייה הכי מוגנת מהווירוס, אפילו יותר מוגנת מווירוס השפעת. לפחות זה מה שידוע לנו עד עכשיו. ואנו כמובן עושים את כל המאמצים האפשריים כדי להתגונן. הילדים ואשתי משתדלים שלא לצאת מהבית, אבל אני קורא סטטיסטיקות על 500 עובדי רפואה באיטליה שכבר נדבקו בווירוס וזה המון".
"אנו כמובן עושים את כל המאמצים האפשריים כדי להתגונן. הילדים ואשתי משתדלים שלא לצאת מהבית, אבל אני קורא סטטיסטיקות על 500 עובדי רפואה באיטליה שכבר נדבקו בווירוס וזה המון"
כיצד אתה מתגונן בפני הנגיף כשאתה מטפל בחולים?
"כשאני נמצא בתפקיד יש פרוצדורה מאוד מוקפדת ומדויקת כיצד מתלבשים בכניסה לטיפול נמרץ. אנו לובשים ביגוד של 3 שכבות, מסכה ברמת מיגון הכי גבוהה, משקפיים, כפפות וכיסויים לנעליים. יש הוראות ברורות איך להתלבש ואיך להוריד את הבגדים על פי סדר, כדי שהבגד הנגוע חלילה לא ייגע בגוף שלך. זה הליך שלוקח כ-10-15 דקות ויש מישהו שמשגיח עליך כדי לוודא שהכל מתבצע כשורה.
"ברגע שרופא נכנס לטיפול נמרץ אין יציאה למשך שש שעות. אסור לך לגעת בטלפון, לא בדף נייר ולא בעט. נמצא שם מישהו שכותב כל מה שאתה אומר כי אתה נמצא במגע עם החולים ואסור לך לגעת בכלום ולא להוציא שום דבר מהטיפול הנמרץ."
איך אתה מתרשם מהווירוס הזה כמומחה?
"בגדול הוא לא שונה מהשפעת, לא בתסמינים שלו ולא בסיבוכים שלו. הוא פוגע בעיקר באוכלוסיות מוחלשות – אנשים מבוגרים ובעלי מערכת חיסונית חלשה, וגם התמותה באחוזים היא בערך כמו מווירוס השפעת התקופתית 1%-2%.
"אבל קצב ההתקדמות של המחלה ומספר הנדבקים מטורף. זה המבחן הכי קשה שידעה מערכת בריאות בעולם. אם בתי החולים באיטליה מתפקדים במצב אופטימלי ב-70%-80% תפוסה, ורגילים להתמודד עם 100% תפוסה בחודשי החורף כשיש התפרצות שפעת עונתית, עכשיו הצפי הוא שבחודש אפריל נגיע לתפוסה של 150% בגלל נגיף הקורונה, ומי יודע אם זה יעצור שם".
עד כמה אתם בשליטה על המצב?
"אני יכול להגיד שאנחנו בפדובה עדיין יכולים להרשות לעצמנו להכניס לטיפול נמרץ גם פציינטים מעל גיל 80. בלומברדיה כבר לא עושים את זה בגלל העומס, ולכן מספרי התמותה שם כל כך גבוהים".
מה זאת אומרת? בלומברדיה משאירים אנשים מבוגרים פשוט למות ולא מנשימים אותם?
"הם פועלים על פי ההוראות של איגוד המרדימים האיטלקי, אשר ניסח כללים אתיים להתנהלות בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה עבור חולים נשימתיים. המסמך לא מתייחס לגיל ספציפי, אבל כן מביא בחשבון את הצורך לנהל משאבים לפי פרוטוקולים של אסונות, ולתת עדיפות לפי הצפי להצלחת הטיפול. כלומר, לתת את המקום בטיפול נמרץ למי שיש לו סיכוי גבוה יותר לשרוד.
"כאשר הטיפול הנמרץ מתמלא, יש להתחשב במצבו של כל חולה לפי סיכוי מחושב לשרוד מיום ליום. אם מגיע פציינט שזקוק לטיפול נמרץ, ומצבו יכול להשתפר לפי גיל ומחלות קודמות, יש להעדיף את הטיפול בו על פני טיפול באדם שסיכוייו נמוכים יותר. כלומר, גם להפסיק טיפול באדם שנמצא כבר בטיפול נמרץ אם סיכוייו לחיות נמוכים יותר מזה שהגיע כרגע.
"בלומברדיה מערכת הבריאות כבר לא יכולה להושיט את הטיפול הזה לכל אחד. אצלנו, מתוך 16 חולים בטיפול נמרץ 14 מעל גיל שמונים".
"אני יכול להגיד שאנחנו בפדובה עדיין יכולים להרשות לעצמנו להכניס לטיפול נמרץ גם פציינטים מעל גיל 80. בלומברדיה כבר לא עושים את זה בגלל העומס, ולכן מספרי התמותה שם כל כך גבוהים"
מהיכרותך עם מערכת הבריאות באיטליה, עד כמה היא טובה וחזקה ביחס למערכת הבריאות בארץ?
"אני לא מכיר את מערכת הבריאות בארץ לעומקה, אבל אני סומך עליה כי היא ידועה כאחת החשובות בעולם, לפחות מבחינת ההון האנושי. אבל למערכת הבריאות האיטלקית יש יתרון על רוב מערכות הבריאות מבחינת מקום בבתי חולים, ובמשך שנים נהנתה מהשקעה ממשלתית. זו מערכת חינמית לכל אזרחי המדינה וגם לתושבים שאינם אזרחים.
"בשנים האחרונות היו ניסיונות לחסוך השקעה ממשלתית על ידי הפרטה, אבל אני יכול להגיד שעדיין משקיעים משאבים כבירים במאבק נגד הקורונה. השבוע, למשל, התבקשנו לאסוף רופאים מומחים מהמגזר הפרטי, וכל מי שמכיר מישהו עשה טלפונים. ככה הצלחנו למצוא עוד עשרה רופאים מרדימים ומומחי ריאות, שהוחתמו על חוזים מידיים אונליין, ויבואו לעזור לנו במאמץ".
איך התחושות בציבור בעיר שלך?
"אנחנו בתחושה של שליחות, ואנחנו מקבלים מהאזרחים המון חיזוקים. אנשים אומרים לנו 'תהיו חזקים, אנחנו אתכם'. וגם בעיר יש דווקא תחושה של שייכות ולכידות, למרות הבידוד של האנשים, ואולי דווקא בגלל ההסגר. אנשים בתחושה של הערכה למערכת הבריאות ולרשויות על המאמצים שהן עושות כדי להשתלט על המגיפה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם