שעות לאחר סגירת הקלפיות ביום הבחירות באפריל 2019, ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז על ניצחון, כשהוא בטוח שהליכוד ו"בעלי הברית הטבעיים" שלו מהימין ומקרב החרדים השיגו רוב. כשאושרה ספירת הקולות הסופית, נראה היה שהוא אכן שב ונבחר: אותם בעלי ברית טבעיים זכו ב-65 מושבים בכנסת.

אלא שלפתע פתאום, אחד מאותם בעלי ברית, אביגדור ליברמן ומפלגתו ישראל ביתנו, החליטו שלא להצטרף לקואליציה בהנהגת נתניהו, בטענה כי ראש הממשלה נכנע באופן סדרתי לכפייה החרדית, וכי הוא, ליברמן, הולך לעצור את הרקב. רק אם הצעת חוק הגיוס, שנועדה לכאורה להעלות את מספר הגברים החרדים המשרתים בצבא, תועבר לקריאה שנייה ושלישית בצורתה הנוכחית, אמר ליברמן, הוא ישוב ויחבור לבעל בריתו הוותיק.

נתניהו ניסה לתווך פתרון, נכשל ופיזר את הכנסת, במקום לתת ליריבו העיקרי, ראש מפלגת כחול לבן בני גנץ, הזדמנות להשיג רוב בעצמו. וכך ליברמן – על בסיס הצעת חוק שלא תביא למעשה לשינוי משמעותי בהיקף גיוס החרדים – דן את הציבור הישראלי לבחירות חוזרות.

מימין: אשכנזי, לפיד, ליברמן, גנץ ויעלון (צילום: אלעד מלכה)

מה שקרה בספטמבר

בבחירות של ספטמבר, נתניהו ו"ובעלי הברית הטבעיים" שלו, הפעם בלי ליברמן, השיגו יחד 55 מנדטים בלבד. שוב, ליברמן יכול היה להעניק לנתניהו רוב, היות שמפלגתו ישראל ביתנו הרחיבה את בסיס התמיכה שלה וזכתה בשמונה מנדטים. באותה מידה, ליברמן יכול היה להעניק רוב למחנה המתחרה, בהובלתו של גנץ. אבל ליברמן, שללא ספק נהנה מתפקיד ממליך המלכים, בחר שלא לפעול באף אחת משתי הדרכים הללו.

הוא התעקש כי יצטרף רק לממשלת אחדות שתכלול הן את הליכוד והן את כחול לבן, ותשאיר בחוץ הן את המשיחיים (כלומר מפלגות ימין מסוימות ואת המפלגות החרדיות) והן את הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות, שהוא מגנה אותן שוב ושוב כגיס חמישי תומך טרור. היות שהמטרה היחידה המשותפת לכל פלגיה השונים של מפלגת כחול לבן של גנץ היא סילוקו של נתניהו, והיות שנתניהו לא התכוון ללכת לשום מקום, ממשלת אחדות שכזאת לא הייתה אפשרית.

הנשיא הבלתי נלאה ראובן ריבלין, שביכה את השיתוק הפוליטי המתמשך, הפציר בנתניהו ובגנץ לדון ביניהם על הקמת ממשלה "שוויונית", שתתקיים בה רוטציה על ראשות הממשלה. אבל גנץ חשש כי אם הוא יאפשר לנתניהו לכהן ראשון כראש הממשלה, נתניהו יפר כל הסכם להעברת השלטון, וכי אין כל מנגנון משפטי שיאכוף זאת. ונתניהו סירב להניח לגנץ לכהן ראשון.

וכך, בתום כמה שבועות שבהם נתניהו תחילה וגנץ אחריו ניסו לשווא להמציא מחדש את חוקי המתמטיקה (הפוליטית), ההתעקשות של ליברמן לשחק את תפקיד ממליך המלכים אבל לא להכתיר שום מונרך אילצה את ישראל ללכת בדרך המדכדכת של בחירות שלישיות בתוך פחות משנה.

ההתעקשות של ליברמן לשחק את תפקיד ממליך המלכים, אבל לא להכתיר שום מונרך, אילצה את ישראל ללכת בדרך המדכדכת של בחירות שלישיות בתוך פחות משנה

תזוזות פוליטיות מעניינות

הסבב השלישי ב-2 במרץ הראה תזוזות פוליטיות מעניינות. בין השאר, הליכוד גבר על כחול לבן וזכה מחדש במעמד של המפלגה הגדולה בישראל, והרשימה המשותפת עלתה למספר שיא של 15 מנדטים.

אבל התזוזה המשמעותית המעניינת ביותר, מבחינת הרכבת הקואליציה, הגיעה מצדו של ליברמן. לאחר שעינה את ציבור הבוחרים במשך שנה, הוא ירד מהגדר השבוע והציב תנאים להצטרפותו לממשלה, שאותם גנץ קיבל מיד, ושאותם הוא יודע שנתניהו לא יקבל לעולם. ביום שני הוא נפגש עם גנץ והם הסכימו לעבוד על הרכבת קואליציה.

"סיימנו עכשיו פגישה טובה שבה דיברנו על עקרונות היסוד וסיכמנו על שיתוף פעולה להרכבת ממשלה, כדי להוציא את ישראל מהבוץ שהיא נמצאת בו ולמנוע בחירות רביעיות", הצהיר גנץ ביום שני אחר הצהריים כשליברמן עומד לצדו. "על הפרטים נדון בהמשך, נסכם עקרונות פעולה משותפים ונמשיך קדימה".

ליברמן, מצדו, טען כי "מכל האופציות על השולחן האופציה הכי גרועה זה בחירות רביעיות", והבטיח למנוע קטסטרופה שכזאת… בדיוק כשם שהבטיח לפני כמה חודשים, אגב, למנוע בחירות שלישיות.

המתמטיקה של בחירות ספטמבר 2019 עדיין תקפה: קואליציה בהובלת גנץ, ללא הליכוד בהובלת נתניהו, תזדקק לתמיכת כל חברי הרשימה המשותפת בצורה כזו או אחרת.

אבל נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין רחוק מלהיות ברור אם כל הרשימה המשותפת או חלקים ממנה ימליצו על גנץ לראשות הממשלה כשנציגיה ייפגשו עם הנשיא בשבוע הבא. לא ברור אם כל 33 חברי הכנסת של כחול לבן יתמכו בקואליציה הנסמכת על הרשימה המשותפת לשם השגת רוב.

אורלי לוי-אבקסיס כבר קלקלה אתמול את החישובים של גנץ, כאשר הכריזה שלא תתמוך בממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת. ועדיין לא ברור לגמרי אם ליברמן עצמו, ברגע האמת, ימליץ (ראשית) על גנץ לראשות הממשלה ו(שנית) יתמוך בקואליציה הנסמכת על הרשימה המשותפת.

אבל שני דברים ברורים. ראשית, אביגדור ליברמן חייב לציבור הבוחרים הישראלי כמה הבהרות ו/או התנצלויות רציניות. הוא יכול היה לחסוך מאתנו את הקיפאון הפוליטי מאז אפריל על ידי הכתרת נתניהו. הוא יכול היה לחסוך מאתנו את הקיפאון הפוליטי בספטמבר על ידי הכתרתו של אחד מהשניים, נתניהו או גנץ.

ואם הוא אכן מתכוון לנסות להכתיר עכשיו את גנץ, עליו להציע הסבר טוב יותר מאשר הדברים שדווח בימים האחרונים כי אמר למקורביו, ולפיהם האפשרות שישב עם נתניהו "לא תקרה" משום שהוא מאשים אותו בתלונות משפטיות שהוגשו באופן אנונימי נגדו ונגד בני משפחתו. אם זו הייתה הסיבה שלו, הרי שהיא הייתה תקפה גם בספטמבר.

אם ליברמן מתכוון להכתיר את גנץ, עליו להציע הסבר טוב יותר מאשר הדיווח לפיו לא יישב עם נתניהו משום שהוא מאשים אותו בתלונות משפטיות נגדו ונגד בני משפחתו

שנית, ציבור הבוחרים הישראלי ראוי לטוב יותר מצד המנהיגים שלו. כמו שאר העולם, ישראל מתמודדת כעת עם משבר בריאותי שהשלכותיו עדיין רחוקות מלהיות מובנות במלואן. לא חסרים לנו אנשי מקצוע אחראיים בעמדות מפתח. אבל חסרות לנו ממשלה בתפקוד מלא וכנסת בתפקוד מלא.

הרשימה המשותפת מגישה את רשימתה לכנסת (צילום: ראול ווטליף/זמן ישראל)

מי משחק בנו

יש לנו ראש ממשלה שהמשפט שלו באשמת שחיתות אמור להתחיל בשבוע הבא, ושלא היו לו שום נקיפות מצפון על ניצולו של "כנס החירום" בשבת בערב כדי להזהיר אותנו הן מפני סכנות וירוס הקורונה והן מפני מאמציהם של יריביו להזיז אותו מהשלטון באמצעות שותפות עם הרשימה המשותפת. יש לנו ראש ממשלה אפשרי שהבטיח לא מזמן כי לא יקים ממשלה הנסמכת על הרשימה המשותפת, אבל מנסה עכשיו לעשות בדיוק את זה. ויש לנו ממליך מלכים שנדמה כי הוא משחק בכולנו באופן גחמני.

ייתכן, אם כן, ששני ההיבטים הראויים ביותר לציון בבחירות של השבוע שעבר הם שליברמן למעשה מחזיק היום בשני מנדטים יותר משהיו לו כאשר הוא הכניס אותנו לסיוט האלקטורלי הזה; וששיעור ההצבעה בסבב השלישי של העינוי הזה למעשה עלה – מ-68.4% באפריל ל-69.8% בספטמבר ול-71.5% ב-2 במרץ.

פוליטיקאים, אל תטעו בפירוש הנתונים הללו; אנחנו לא נהנים מזה. זו איננה דרך לנהל מדינה.