בקרת מגיפה היא דבר שמבלבל את המערכת הפוליטית של ארה"ב. אנשי בריאות הציבור הרלוונטיים עשויים לדעת מה צריך לעשות, אבל הם לא עושים את זה. הסיבה לכך יכולה להיות, לפחות בחלקה, אי זמינות של משאבים.

זה נובע גם מהאופן בו ארה"ב ומדינות דמוקרטיות אחרות מחלקות את הסמכויות לבעיות מסוג זה, כאשר האחריות מוטלת ברובה על המדינה והרשות המקומית.

והבעיה הבסיסית העיקרית היא ההסתמכות האוטומטית על פתרונות מבוססי שוק ניאו-ליברליים. יש כמה דברים שהממשלה יכולה באופן ייחודי לספק אותם, אך רבים אינם מסוגלים עדיין להכיר בעובדה הפשוטה הזו.

גם מירב ארלוזורוב, שאין לחשוד בה שהיא סוציאליסטית, כתבה:

"העובדה שבמדינת ישראל יש מערכת בריאות ציבורית, שגם מנוהלת באופן ריכוזי על ידי משרד הבריאות בירושלים, מתגלה במלוא חשיבותה במשבר הקורונה. אין דרך קלה יותר להבין זאת מאשר להשוות את מצבה של מדינת ישראל במשבר הקורונה, לעומת המצב המקביל בארה"ב […]

"בארה"ב, הזכות לקבל טיפול רפואי היא עניין של כסף ושל תעסוקה. מי שידם אינה משגת לקנות לעצמם ביטוח רפואי פרטי, ואין להם מעסיק שדואג לבטח אותם, יישארו ללא ביטוח – וללא הזכות לקבל טיפול רפואי, פרט לטיפולי חירום……במצבי חירום יש לכך כבר השפעה הרסנית ממש.

"בארה"ב, מי שנושאים סימפטומים לקורונה אך אין להם ביטוח בריאות (או שהביטוח החלקי שלהם לא מכסה בדיקה) לא יילכו להיבדק – כי זה עולה להם כסף. בנוסף, אין בארה"ב ימי מחלה בתשלום בחוק, כך שחולים ממשיכים להגיע לעבודה ועלולים להדביק אחרים. אין גם ניהול ריכוזי של מערכת הבריאות, וכל בית חולים או חברת ביטוח רפואית נוהגים כרצונם. הערך המוביל הוא כמובן הרצון להרוויח כמה שיותר כסף – עבור חברות הביטוח, בתי החולים והרופאים – כך ששיקולים ממלכתיים יהיו מהם והלאה.

"המבנה הקפיטליסטי של מערכת הבריאות האמריקאית עלול, הפעם, לגבות מארה"ב מחיר גבוה בנפש ובכסף. אם הקורונה תצא משליטה בארה"ב, גם הכלכלה האמריקאית תצא משליטה – ואת המחיר ישלם העולם כולו. מיתון בארה"ב יגרור את הכלכלה הגלובלית כולה למיתון, וכרגע זה נראה כמו תרחיש אפשרי ביותר.

בישראל יש לנו מורשת מפוארת של מערכת בריאות ציבורית ממלכתית.

"לכל אדם יש זכות אוטומטית לביטוח בריאות בישראל", אומר פרופ' רן בליצר, מצוות הטיפול במגיפות של משרד הבריאות. "אנשים מקבלים טיפול מונע ותומך, ללא קשר למשכורת או למצב התעסוקה שלהם, ויכולים לקנות תרופות ולקבל טיפולים בעלות מינימלית. כל אלו מביאים אותנו למצב יותר עמיד, בריאותית וחברתית, כשפורצת מגפה".

במצב חירום, כמו מגפת הקורונה, החוזקות של מערכת הבריאות הישראלית מתגלות במלוא עוצמתן: משרד הבריאות מוריד הנחיות לשטח, והן מבוצעות במהירות וביעילות. כל בתי החולים קיבלו הוראות לבנות מחלקות לקליטת חולי הקורונה. כולם עשו זאת מיד, גם בלי לקבל תקציב – אין ספק לאיש שהתקציב יעבור בבוא היום".

עם זאת, כדאי לישראל ללמוד מהדברים שהונג קונג עשתה ועושה כדי להילחם בנגיף.

בידוד וסגר חלקיים – Partial Lockdown

הונג קונג הייתה בסגר חלקי מאמצע ינואר, כאשר בתי ספר ואוניברסיטאות היו סגורים, עובדים עודדו לעבוד מהבית, מתקני ספורט ומוזיאונים נסגרו, ונאמר אנשים להימנע מקהלים המוניים. יתכן שתושבי הונג קונג קיבלו עליהם הגבלות אלה, וצייתו לאמצעי בריאות הציבור – מכיוון שמגפת הסארס ב2002-2003, שגבתה כמעט 300 מתים בעיר, עדיין טריה בעיני רבים.

יתכן שתושבי הונג קונג קיבלו עליהם הגבלות אלה, וצייתו לאמצעי בריאות הציבור – מכיוון שמגפת הסארס ב2002-2003, שגבתה כמעט 300 מתים בעיר, עדיין טריה בעיני רבים

הסגר החלקי אינו קל ויש לו מחיר, אך נראה שהוא הביא לשליטה בהתפשטות ובשכיחות המחלה, מבלי לשתק את הונג קונג. העיר קרובה לסין היבשתית ויש לה קשרים כלכליים ואחרים נרחבים. אולם עד כה, היא רשמה רק מקרי מוות ספורים, ובסה"כ מעט יותר מ-110 מקרים. זה בעיר עם כ-7.5 מיליון תושבים.

בדיקות

בהונג קונג בוצעו בדיקות מקיפות לווירוס הקורונה, ללא תשלום. זה מאפשר לרשויות בריאות הציבור לעקוב אחר התפשטות המחלה, לקבוע מהיכן המטופל נדבק בה, ולראות שהחולים מקבלים טיפול תקין ומיידי. בנושא זה, הונג קונג הגדירה כעבירה פלילית, לשקר לשירותי הבריאות אודות היסטוריית הנסיעות או החשיפה של האדם.

הנהלים שהונג קונג נקטה בכדי לשלוט בווירוס הקורונה הובילו גם לירידה דרסטית במקרי שפעת רגילה. למעשה, עונת השפעת החורפית בהונג-קונג הסתיימה יותר מחודש מוקדם מהרגיל. נתונים שנמסרו על ידי המרכז להגנת הבריאות של ממשלת הונג-קונג מראים כי שכיחות הזיהום בשפעת ירדה לפחות מאחוז בסוף פברואר, ומסמנת סיום לעונת שפעת החורף, הנמשכת בדרך כלל עד סוף מרץ או לתחילת אפריל. דפוס דומה קרה בשנת 2003 במהלך מגפת ה-SARS.

בהונג קונג בוצעו בדיקות מקיפות לווירוס הקורונה, ללא תשלום, והונג קונג הגדירה כעבירה פלילית שקרים לשירותי הבריאות אודות היסטוריית הנסיעות או החשיפה של האדם

פרוטוקול בקרת ההידבקות

בהונג קונג יש פרוטוקול עם שלש דרגות – טריאז'. אנשים עם היסטוריית נסיעות בסיכון גבוה, צריכים לפנות ישירות לבית חולים ממשלתי אם הם סימפטומטיים. אם רק לטיפול שגרתי, הם צריכים להמתין למשך 14 יום לאחר החזרה (כולם חייבים להיות בריאים). אנשים בסיכון נמוך עם תסמינים מבודדים מיד. הם לא נכנסים למרפאה הראשית, והמטפלים בהם לובשים ציוד הגנה אישי כדי לראות אותם. בנוסף, אומרים לאנשים להיבדק אם הם חושבים שנחשפו ו/או שיש להם סימפטומים של המחלה. כל מי שיש לו חום או תסמינים נשימתיים נבדק כדבר מובן מאליו, על פי המלצת רופא.

בהונג קונג לא בדקו בתחילה בהיקפים כל כך נרחבים. היקף הבדיקות עלה בהדרגה. בתחילה הוסיפו בדיקות של כל חולי דלקת ריאות ללא קשר לקשר אפידמיולוגי. הבדיקה של כל החולים בתסמינים קלים ללא קשר אפידמיולוגי הינה חדשה יחסית. לפני מספר שבועות החלו להציע את הבדיקות בבית החולים הציבורי ובמרפאות החוץ הציבוריות. ואח"כ הרחיבו את זה לכל המרפאות הפרטיות.

העיר גם הקלה על החולים לבדוק את עצמם מבלי לערב נותן שירותי בריאות. הם היו חלוצים בבדיקה שאנשים יוכלו לעשות בעצמם – כלומר הם אוספים בעצמם מדגם "רוק גרון עמוק" בבית. זה מצמצם את הסיכון לחשיפה לעובדי שירותי בריאות, שכן נטילת ספוגיות יוצרת תרסיס.

בהונג קונג יש מערכת בריאות ציבורית חזקה מאוד, משאבים טובים וניסיון עמוק בניהול מגפות. אחרי ה-SARS הונג קונג הקימה את המרכז להגנת הבריאות, שהוא הגרסה המקומית למרכז לבקרת מחלות CDC בארצות הברית. כאשר הופיעה מגפת הקורונה הייתה להונג-קונג 'תוכנית מגרה' לניהול מגיפה שרק היה צריך להפעילה.

בהונג קונג יש מערכת בריאות ציבורית חזקה מאוד, משאבים טובים וניסיון עמוק בניהול מגפות. אחרי ה-SARS הונג קונג הקימה את המרכז להגנת הבריאות, וכאשר הופיעה מגפת הקורונה היתה להונג-קונג 'תוכנית מגרה' לניהול מגיפה, מוכנה לתיפעול

הדבר החשוב ביותר שצריך היה ללמוד מ-SARS הוא שמחלות זיהומיות אינן מכבדות את הגבולות בין המדינות או הוראות ממשלתיות, ולא ניתן להסתיר אותן. נדרש שיתוף פעולה בינלאומי, שקיפות ושיתוף מידע בכדי לשלוט במגפה. יש חשיבות רבה למתן מידע טוב, מאוזן ואמין לציבור. בכל מגיפה יש התפרצות של מחלה ויש מגיפה של פאניקה. וכיום יש גם אינפודמיק Infodemic התפוצצות המידע על המגיפה. חלקו הוא מידע טוב, אך חלקו תיאוריית שמועות, מיתוסים, ספקולציות וקונספירציה, והדברים האלה מזינים את החרדה. לאזרחים קשה למיין לאיזה מידע להאמין, ולכן חשוב לבחור במקורות אמינים. פאניקה ומידע שגוי מקשים על השליטה בהתפרצות ובהתפשטות המגפה.

אחד השיעורים החשובים שצריך ללמוד מההיסטוריה של מגפות ומשברים כאלה, היא לא לעשות פוליטיזציה של התקשורת. במצבים כאלו זקוקים לתקשורת אמינה שאנשים מאמינים בה. אלא שבארה"ב טראמפ הוא ההפך מזה. לפחות מחצית מהאוכלוסיה לא מאמינה לו, והוא יצר מצב והבטיח שחלק ניכר מהמחצית השנייה לא מאמין למומחים בנושא.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.