אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הֶלֶם

כבר עכשיו - בשעה של שינויים מהירים והלם כללי, כשכולם נקראים לתת כתף ולעמוד יחד מול אתגר שנכפה עלינו - מומלץ לזכור שיש גם מי שמחשבים בקור רוח את מהלכיהם הבאים, שיודעים כי משבר עולמי כזה הוא גם הזדמנות פז נדירה להגדיל את עושרם על חשבון הציבור

"אמריקה בהלם: טום הנקס ואשתו חלו בקורונה"

וואלה, 12 במרץ 2020

כולנו בהלם. חלקנו גם בפאניקה, חלקנו עוד שומרים על קור רוח ועל חוש הומור. אבל כולנו במצב כזה או אחר של הלם. מצב הלם, מעצם טבעו, הוא מצב שבו יש פער בין מאורעות דרמטיים שמתחוללים במהירות מסחררת לבין המידע שיוכל להסבירם.

כולנו מגששים עכשיו בזהירות את דרכנו, חוששים להתנגש בקיר, ליפול לבור, מלווים תחושה חריפה של אי וודאות. האשליה הנעימה כאילו אנחנו יודעים – פחות או יותר – מה יקרה מחר, בשבוע הבא, בעוד חודש, התפוגגה לנגד עינינו. ובלעדיה אנחנו מבולבלים, מבוהלים, חרדים מפני הבאות.

אבל כבר עכשיו – בשעה של שינויים מהירים והלם כללי, כשהתחושה היא שכולם נקראים לתת כתף ולעמוד  יחד מול אתגר שנכפה עלינו – מומלץ לזכור שיש גם מי שמחשבים בקור רוח את מהלכיהם הבאים. הם יודעים, שמשבר עולמי כזה הוא גם הזדמנות פז נדירה, שמי שיפעל מהר ויידע לנצל אותה לתועלתו, יכול להגדיל את עושרו על חשבון הציבור.

זו שעתם הקטנה של מטגני השקשוקות, גנבי הסוסים, גוזרי הקופונים, מתחמני התיחמונים ומקמבני הקומבינות. אפשר לדמיין אותם במשרדיהם המעוצבים, מריירים על התקנות והחוקים המיוחדים שהם יוכלו להעביר עוד מעט במהירות ובלי ביקורת, בחסות המהומה שתעסיק בשבועות ובחודשים הבאים את הציבור בארץ ובעולם.

הם כבר בטח מפנטזים על חבילות הסיוע והתקציבים המיוחדים, שתכף יחולקו בנדיבות, כי לא תהיה ברירה. והם לא ממש מעוניינים שהכספים האלו יגיעו בסוף למלצר ולשליח שאיבדו את עבודתם, לבעלי העסק המשפחתי שקרס או לשחקנית התיאטרון והחדרנית במלון שנשארו ללא פרנסה. לא חבל לזרוק כסף על לוזרים?

"זאת הזדמנות, תנו לחברות לקרוס עם המשבר", קראה ביום חמישי כותרת חסרת לב ב"דה מארקר" (ובינתיים רוככה מעט). הכותרת התנוססה על מאמר עליו היו חתומים מיכאל שראל, הכלכלן הראשי לשעבר במשרד האוצר, ואורי כץ, שהוא חוקר ב"פורום קוהלת", מכון מחקר שמרני הפועל "לעיגון מעמד הקבע של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית, קידום חירות הפרט ויישום עקרונות השוק החופשי בישראל".

אפשר לצפות שנשמע בקרוב קולות רבים כאלה, תחת שמות וכובעים שונים, מקדמים אינטרסים עלומים, שלא תמיד יהיו גלויים לעין.

בשבועות האחרונים אני מבלבל לחבריי את המוח, שינצלו את ימי הבידוד האלה, כדי לקרוא את "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין. זה הספר הטוב ביותר שאני מכיר כהכנה לקראת הבאות. וכדאי שכבר עכשיו נתחיל להתכונן, ובעיקר לפקוח עין. לא כי קליין ניחנה בכוחות מיוחדים של ראיית העתיד, אלא כי היא מיטיבה להתבונן בעבר הקרוב, לנתח ולתאר בפרטי פרטים, על בסיס תחקיר מקיף ויסודי, איך נחלץ העולם ממשברים גדולים קודמים של אסונות טבע (כמו הוריקן קתרינה או הצונאמי באסיה) או מעשי ידי אדם (כמו אסון התאומים). מי שילם את המחיר ומי ניצלו את ההזדמנות.

דוקטרינת ההלם, עטיפת ספרה של נעמי קליין
דוקטרינת ההלם, עטיפת ספרה של נעמי קליין

כך פועלת דוקטרינת ההלם: האסון המקורי – שיכול להיות הפיכה צבאית, מתקפת טרור, צונאמי, הוריקן או במקרה שלנו מגיפה ויראלית שגוררת צעדי חירום שמובילים לקריסת הכלכלה – מטילים את האוכלוסיה כולה למצב של הלם קולקטיבי. וחברה מוכת הלם נוטה לוותר על עקרונות שבזמן אחר הייתה נלחמת עליהם בחירוף נפש. קליין כותבת על מכות הלם מקומיות: בלואיזיאנה, בפולין, במוסקבה, בצ'ילה, בעיראק. התפרצות הקורונה מעמתת אותנו עם הלם בסדר גודל גלובלי, חוצה יבשות.

דפוסי ניצול ההלם שקליין מזהה מובהקים, וחוזרים על עצמם בסיטואציות שונות, במקומות שונים ובזמנים שונים. קליין קוראת לזה "הקפיטליזם של האסון": אלה בעצם פשיטות ביזה, מתואמות היטב, על המרחב הציבורי והמשאבים הציבוריים בעקבות אירועי אסון, של בעלי ההון הגדולים ועושי דברם במערכות הפוליטיות, שרואים בכל אסון הזדמנות עסקית מסעירה.

כולנו מתפללים עכשיו שמערכת הרפואה הציבורית והפקידות הבכירה במשרדי הממשלה השונים, ישכילו לנווט את הספינה בים הסוער של אתגרי הקורונה. אבל לא כדאי לבנות על זה שבתום המשבר, חבילות ההטבות והסיוע יחזקו דווקא את המערכת הציבורית. וגם לא כדאי לצפות בשאננות, שהפיצויים יגיעו למי שהכי יזדקקו להם.

לא כדאי לבנות על זה שבתום המשבר, חבילות ההטבות והסיוע יחזקו דווקא את המערכת הציבורית. וגם לא כדאי לצפות בשאננות, שהפיצויים יגיעו למי שהכי יזדקקו להם

קליין התחילה לחקור את החיבור בין ברוני השוק החופשי להלם ציבורי בשנת 2003, בימים הראשונים של כיבוש עיראק על ידי צבא ארצות הברית. היא נחשפה שם לפעילותם של אנשי עסקים כמו מייק באטלס, סוכן סי-איי-איי לשעבר, שחברת האבטחה הפרטית שלו, "קאסר באטלס", ניצלה את התוהו ובוהו ששרר בעיראק אחרי הפלישה, כדי לחלוב מהממשל האמריקני חוזים בשווי של כמאה מיליון דולר.

"בשבילנו, הפחד והאנדרלמוסיה צפנו בחובם הבטחה של ממש", באטלס אמר אז ל"וול סטריט ז'ורנאל", וקליין הוסיפה: "אפשר בהחלט לאמץ את דבריו כסיסמה של הקפיטליזם בזמננו: פחד ואנדרלמוסיה הם הזרזים של כל זינוק חדש קדימה".

זינוק קדימה הוא כמובן עניין רצוי ומבורך. בטח בעקבות משבר גדול. השאלה היא רק מי מזנק קדימה, ועל חשבון מי. כשצבאות הלוביסטים יפשטו על משרדי השלטון בירושלים ובכל בירות העולם, ועל ישיבות קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וקרנות הסיוע של האו"ם, הם אולי ידקלמו סיסמאות מנוסחות היטב על האומללים שקרסו במשבר או העצמאים הקטנים ששקעו בחובות. אבל הם ידאגו רק ללקוחותיהם רבי העוצמה ולאינטרסים שלהם.

כל זה אולי נשמע כרגע תיאורטי ומנותק מהמציאות המיידית, של מי שמתחבטים מה לעשות עם הילדים אחרי סגירת מערכת החינוך, או אם להמשיך לפתוח את המסעדה המשפחתית שעומדת שוממה. אבל בעצם, זה כבר עניין אקטואלי ובוער.

ה"וושינגטון פוסט" דיווח השבוע שהבנקים הגדולים באמריקה דורשים מהממשל הקלות רגולטוריות דחופות, כדי לסייע להם בהתמודדות עם ההשלכות הכלכליות הקיצוניות של משבר הקורונה, "דרישה שמומחים מבטלים כאופורטוניסטית ולא נחוצה". נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר הודיע, שהוא דן עם נציגי הרפובליקאים בקונגרס על שורה של הקלות משמעותיות במס. וזוהי רק ההתחלה-לה-לה.

ואצלנו? ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע ש"הקורונה מציבה לנו אתגר ענק גם בתחום הכלכלי. הודעתי שנזרים כעזרה ראשונה 10 מיליארד שקלים כדי לייצב את המשק, לחזק את היערכות בתי החולים ולסייע לבעלי עסקים". העזרה הראשונה הזו, ברור לכולם, עוד תגדל בהרבה מיליארדים. וכולנו עוד נדרש לפקוח עין ולוודא שהם יגיעו לידיים הנכונות.

וזה לא רק כסף. הלם ציבורי הוא מסך עשן מושלם, שמאחוריו אפשר להעביר במהירות תקנות וחוקים שמקדמים תוכניות ורעיונות שנויים במחלוקת, וליצור מציאות חדשה בחסות המהומה.

שר הביטחון נפתלי בנט הודיע השבוע ש"לאחר התייעצויות ביטחוניות החלטתי לנקוט הערב בצעדים הבאים: 1. מאריך את הסגר הקיים ברצועת עזה. 2. מתיר כניסת פועלים וסוחרים בלבד עד גיל 50 ליו"ש. במקביל אמשיך את הסגר על מרחב בית לחם. 3. אוסר על כניסת ישראלים לשטחי A ו-B, חוץ ממקרים חריגים באישור פרטני".

ייתכן, כמובן, שאלה צעדי מנע מתבקשים ואפילו הכרחיים לנוכח המשבר המתפתח. אבל אין להוציא מכלל אפשרות, שבמורד הדרך יופעלו עוד ועוד צעדי חירום חריגים בחסות הכאוס העולמי, ומתחת לרדאר יועברו החלטות, שייקבעו בשטח עובדות בלתי הפיכות.

את המסע בעקבות "הקפיטליזם של האסון" המשיכה קליין מעיראק לסרי לנקה. היא הגיעה לשם חודשים אחדים אחרי הצונאמי ההרסני של 2004, ותיעדה את פעילותם של יזמים פרטיים, משקיעים זרים ומלווים בינלאומיים, שחברו יחד כדי לנצל את האנדרלמוסיה ששררה בחופים שמסביב לאוקיאנוס ההודי. הם הצליחו להעביר לידיהם את רצועת החוף שנפגעה באסון, כדי לבנות שם אתרי נופש גדולים. אגב כך, הם חסמו את חזרתם של מאות אלפי אנשים, שרק ניסו לשקם את חייהם ולבנות מחדש את כפרי הדייגים שלהם על שפת הים. וכל זה נעשה בשיתוף פעולה מלא עם השלטון המקומי.

"בתפנית אכזרית של הגורל, העניק הטבע לסרי לנקה הזדמנות יחידה במינה. הטרגדיה הגדולה הזו תצמיח לנו יעד תיירותי ברמה בינלאומית", הכריזה אז ממשלת סרי לנקה, ששילבה ידיים עם אנשי העסקים, שראו בעולם של אחרי האסון לוח חלק, עליו הם יכולים לעשות כרצונם.

"אנשים שניצלו מאסון ומחורבן רוצים לרוב בהיפוכו של לוח חלק", כתבה קליין, "הם מבקשים להציל את מה שאפשר להציל, ולנסות לתקן את מה שטרם נהרס כליל… אבל לאנשי 'הקפיטליזם של האסון' אין שום עניין בשיקום של מה שהיה פעם. בעיראק, בסרי לנקה ובניו אורלינס החל התהליך – המכונה בשם המטעה 'שיקום' – של השלמת מלאכתו של האסון באמצעות מחיקה של מה שנותר מן המרחב הציבורי ומן הקהילות המושרשות. אלה הוחלפו בזריזות במעין 'קהילה אידיאלית' תאגידית, וכל זה נעשה בטרם יספיקו קורבנות המלחמה או אסון הטבע, להיערך מחדש ולתבוע לעצמם את מה שהיה שלהם".

אנחנו לא יודעים כמה זמן יימשך המשבר הנוכחי ואיזה הרס הוא יזרע, בישראל ובעולם. אבל אנחנו חייבים כבר עכשיו להישמר מפני שילוב הכוחות של בעלי הון ובעלי אידיאולוגיה, שינצלו את הפגיעות של חברה המומה וחסרת הגנה, כדי לרסק במהירות את מערכות ההגנה ואת מערכת האיזונים החברתית-כלכלית, כדי ליצור גן עדן להון.

בספרו החשוב והמשפיע ביותר, "קפיטליזם וחירות", ניסח מילטון פרידמן את האסטרטגיה הכלכלית שאותה קליין מכנה "דוקטרינת ההלם" כך: "רק משבר – שמתחולל בפועל, או מה שנתפס כמשבר – מניב שינוי ממשי. כשהמשבר מתחולל, הדרכים לטפל בו הן פרי הרעיונות הרווחים בשטח. זהו, אני מאמין, תפקידנו הבסיסי: לפתח חלופות למדיניות הקיימת, ולדאוג שהחלופות האלה יהיו חיוניות וזמינות עד שהבלתי אפשרי פוליטית יהפוך לבלתי נמנע פוליטית".

קפיטליזם וחירות, עטיפת ספרו של מילטון פרידמן
קפיטליזם וחירות, עטיפת ספרו של מילטון פרידמן

ליברטריאנים, חסידי השוק חסר המגבלות וחוקרי "פורום קוהלת", ילגמו את המשפטים האלה כמים זכים של חוכמה מזוקקת. "יש אנשים שצוברים מלאי של שימורים ומים כשהם מתכוננים לאסון גדול", כותבת קליין. "כלכלנים מאסכולת פרידמן צוברים מלאי רעיונות לטובת השוק החופשי. וברגע שמכה המשבר, הם חייבים לפעול במהירות, לאכוף שינוי מהיר ובלתי הפיך, בטרם תגלוש החברה מוכת המשבר ל'רודנות של הסטטוס קוו'".

האידיאולוגיה הזו שינתה לאורך השנים את צורתה, דילגה בווירטואוזיות בין זהויות שונות. פרידמן כינה את עצמו בתחילה "ליברלי", אבל תלמידיו הרבים, שקישרו ליברליזם עם היפיות ומיסים גבוהים, העדיפו לזהות את עצמם כ"שמרנים" או כ"כלכלנים קלאסיים", כחסידי השוק החופשי, ומאוחר יותר כ"ניאו ליברלים". כל ההתגלמויות השונות האלה, התאפיינו תמיד במחויבות לחופש פעולה כמעט מוחלט לתאגידים, כרסום מתמשך במרחב הציבורי וצמצום אכזרי של תקציבי רווחה.

התוצאה הייתה שוב ושוב ברית שלטונית רבת עוצמה בין תאגידים גדולים – חלקם בינלאומיים – לבין פוליטיקאים, רובם עשירים, כשקווי הגבול בין שתי הקבוצות מעורפלים. ברוסיה קראו להם "האוליגרכים", בסין "הנסיכים", בצ'ילה "הפירנאות", אצלנו "הטייקונים". וכולם נבנו והתבססו ושגשגו בתקופות אסון, שהיכו קשות ברוב הציבור. אין לנו סיבה להניח שהם ינהגו אחרת במשבר הקורונה ובגלי ההדף הכלכליים והחברתיים שלו.

יש תקדים היסטורי הפוך אחד, יוצא דופן – השפל הגדול בארצות הברית בעקבות המשבר הפיננסי של 1929 – שבו קודמה מדיניות חברתית ונחקקו חוקים חברתיים, שהיה קשה מאוד לקדמם קודם בלי אפקט ההלם.

יש מי שמקווים שזה מה שיקרה גם באמריקה הנוכחית, שנכנסה לשנת בחירות, אולי עם "ניו ניו דיל" שיתגבש אחרי שתתחוור מידת הפגיעה של משבר הקורונה ואחרי שהאמריקאים ייחשפו למלוא העליבות של מערכת הבריאות הקורסת שלהם. אבל קשה להאמין שזה יקרה אם המתמודדים בבחירות לנשיאות יהיו ג'ו ביידן ודונלד טראמפ.

איך היד הנעלמה והאכזרית הזו של השוק וההלם תכה אותנו כאן בישראל עם משבר הקורונה? עדיין מוקדם להעריך. הניסיון מלמד שלא מומלץ להירדם בשמירה.

עוד 1,616 מילים
סגירה