בשיח המתפתח סביב משבר הקורונה וסגירת בתי הספר, רבים כותבים על ההזדמנות הגדולה בסגירת מערכת החינוך כזרז המחייב מעבר ודיוק כישורי ההוראה מרחוק והלמידה המקוונת של מערכת החינוך בישראל.
שאף אחד לא יעבוד עליכם – מערכת החינוך בישראל לא יודעת ואינה ערוכה לעבור להוראה ולמידה מרחוק.
בכדי להדגים את המצב אספר סיפור מההיסטוריה הממש ממש קרובה. לפני 3 שנים בלבד הוזמנו מאות רכזי תקשוב של בתי הספר לכנס חשוב של יחידת התקשוב של משרד החינוך. הכנס עסק בפדגוגיה מוטת עתיד ובשימוש בכלים טכנולוגים ליצירת מרחבי למידה מקוונים. בסוף המסמך נדרשו המכותבים לאשר את השתתפותם בכנס בפקס לטלפון של יחידת התקשוב במשרד החינוך.
הכנס עסק בפדגוגיה מוטת עתיד ובשימוש בכלים טכנולוגים ליצירת מרחבי למידה מקוונים. בסוף המסמך נדרשו המכותבים לאשר את השתתפותם בכנס בפקס לטלפון של יחידת התקשוב במשרד החינוך
נראה לי כי סיפור קצר זה מדגים את הפער העצום שבין הרצוי למצוי. מערכת החינוך שלנו, התלמידים.ות שלנו כמו גם משקי הבית שלנו אינם ערוכים מסיבות רבות ושונות למעבר של ממש להקשר חינוכי הוראתי שכזה.
אל תתבלבלו, ללמידה מרחוק צריך מורים ותלמידים שהוכשרו לסוג כזה של הקשר וקשר. ישנם חסרים עמוקים בציוד, במערכות תפעול, בא.נשי אחזקה, בתרגול תפעולי, ובעיקר באוריינות טכנולוגית הכרחית מצד המורים ומצד התלמידים לקיום הקשר חינוכי/הוראתי מקוון.
האבסורד הפותח לעיסוק בחינוך ובמשבר הקורונה בהקשר של מעבר להוראה מקוונת נח בעובדה ש-20% מהתלמידים במערכת החינוך הישראלית משתייכים למגזר הערבי. במגזר הערבי אין אפשרות לעבור כרגע להוראה מרחוק. כמו גם המגזר החרדי שאינו יכול/רוצה לעבור לסוג כזה של הוראה.
מעבר לבעיות הטכניות, ישנו משתנה יסודי המשפיע באופן עמוק על החינוך בישראל בלי קשר למשבר הקורונה, אך יש לו השפעה מהותית על האפשרות לקיים הוראה מקוונת על בסיס הקשר ותשתיות התקשורת הקיימים היום. הבעיה היא בצורת הקשר ובתקשורת שבין מורים לתלמידים. חינוך והוראה לא ניתן לעשות בלי קשר.
20% מהתלמידים במערכת החינוך הישראלית משתייכים למגזר הערבי. במגזר הערבי אין אפשרות לעבור כרגע להוראה מרחוק. כמו גם המגזר החרדי שאינו יכול/רוצה לעבור לסוג כזה של הוראה
צורת התקשורת וכללי השיח שבין מורים לתלמידים כפי שהדבר נהוג במערכת החינוך היום, מתבססים על מפגש פרונטלי של מורה 1 למול 40 תלמידים. בהדגמה, מורה במערכת החינוך העל-יסודית נפגש כמורה מקצועי (בהנגדה למחנך.ת כיתה) עם 40 תלמידים כפול 6 כיתות בממוצע. כלומר, הוא "אמור" לבסס "סוג של קשר" עם כ-240 ילדות וילדים. משימה לא פשוטה בכלל בלי קשר לנגיף, ובתנאים הנוכחיים נראית כמעט בלתי אפשרית.
יש במערכת החינוך שלנו א.נשים מדהימים שעושים עבודה מדהימה, אך מבחינות רבות הם.ן בגדר "נפחים בלי פטיש". וזה מה שהילדות והילדים שלנו מקבלים! א.נשי החינוך של המאה ה-21 מתייצבים בחזית המפגש ה"בין דורי" – מפגש בין דור הילידים לדור המהגרים בעולם הווירטואלי דיגיטלי.
אנו חווים עידן מרתק של שינוי תמידי, מהיר ומאתגר. המציאות החדשה משנה לחלוטין את כללי התקשורת בין בני אדם, משפחות, קבוצות השתייכות וקהילה. שינוי זה לא הוטמע במערכת החינוך הוא שינוי חיצוני שמערכת החינוך כרגע ממעיטה להתמודד איתו.
כשם שאני עוקב אחר פרסומים של שר החינוך או המפקחת הממונה על לימודי היסטוריה, אני יכול להתעדכן בפוסטים של הורים, בשיתופים בטיקטוק או אינסטג'רם של חברים.ות או תלמידים.ות ובוגרים שלי.
מורה מקצועי בחינוך על-יסודי נפגש עם 40 תלמידים כפול 6 כיתות בממוצע. כלומר, אמור לבסס "סוג של קשר" עם כ-240 ילדות וילדים. משימה לא פשוטה בלי קשר לנגיף, ובתנאים הנוכחיים נראית כמעט בלתי אפשרית
הרב שי פירון, שר החינוך לשעבר, שהובילו את הרפורמה ל"למידה משמעותית" AKA "ישראל עולה כיתה" – פרסם בשנת 2015 את הסטטוס הבא: "האם יתכן שאחרי עשרה חודשים של קשר אישי יתנתקו להם היחסים לחודשיים שלמים?…"
זוהי שאלה חינוכית מהותית אותה שאל הרב פירון בהקשר של יציאה לחופשת הקיץ וניתוק הקשר שבין המחנך.ת לתלמיד.ה. שאלה זו רלוונטית היום יותר מאי פעם נוכח סגירת בתי הספר.
כמחנך האמון על שלומם של מתבגרים רבים, אני מזדהה בצורה עמוקה עם שאלתו של הרב פירון. שאלה רטורית זו היתה בגדר בשורה חינוכית מעודדת, שביקשה לקדם תפיסה חדשנית הלוקחת בחשבון את חשיבות הקשר המתמשך של אנשי החינוך עם תלמידיהם במציאות של המאה ה-21.
בכדי שנהיה רלוונטיים עבור התלמידים.ות שלנו אנו נדרשים להכיר את העולם שבו הם.ן חיים.ות. העולם החברתי שלהם.ן – כולל גם את העולם הווירטואלי. להיות נוכחים במרחבים החדשים, בהם הם משוטטים ולהנחותם במציאת הדרך הנכונה להם.
תקשורת זו, כשהיא נעשית ברגישות ובכבוד ראויים, מייצרת קשר אותנטי ביחסי מורה-תלמיד. קשר זה פותח צוהר להשפעה חינוכית וערכית של ממש. העיסוק בסוג השיח ובצורת הקשר הרצויים עומדים בבסיס הדיון המלווה את שיח החינוך מקדמת דנא. קשר אותנטי, הצומח בתהליך עדין של דיאלוג פתוח ומכבד, דורש המשכיות ועקביות.
עבורנו א.נשי החינוך, חודשיים של פרידה הם תקופה שאינה נחווית כפרידה ונטישה; מבוגרים יכולים להמשיך בקשר שנקטע, לאחר מפגש מחודש, מאותה הנקודה בה נפרדו. עבור בני.בנות נוער רבים, פרידה של חודשיים עלולה ליצור תחושה של נטישה ולפגוע בקשר האותנטי שנרקם במהלך שנת הלימודים. העידן הטכנולוגי בו אנו חיים מאפשר למתבגרים לנהל מציאות חברתית וירטואלית, המקבילה למציאות החברתית הפרונטלית.
עבור בני.בנות נוער רבים, פרידה של חודשיים עלולה ליצור תחושה של נטישה ולפגוע בקשר האותנטי שנרקם במהלך שנת הלימודים. העידן הטכנולוגי בו אנו חיים מאפשר למתבגרים לנהל מציאות חברתית וירטואלית
הרשתות החברתיות מייצרות מבנה חברתי חדש – עולם מקביל, הנשלט ברובו על ידי מתבגרים. היום, כשרבים מהמורים במערכת החינוך נמצאים אף הם במציאות הווירטואלית הזו ומנהלים תקשורת בפלטפורמות דיגיטליות שונות, הרשתות החברתיות הופכות לפלטפורמה המובילה והמרכזית המאפשרת באמת שמירת קשר רציף של בית הספר ושל המורים.ות עם תלמידיהם.ן גם בתקופת בה בית הספר סגור (whatsapp ועוד Facebook Inatagram, Tiktok).
אולם, קשר ווירטואלי דיאלוגי בין מורה לתלמיד.ה לא יתאפשר בלי אמון. במילים אחרות, אין קשר חינוכי בלי אמון. פרונטאלי, ווירטואלי, שיעור סינכרוני או שיעור א-סינכרוני זה לא עובד בלי אמון. האפשרות הטובה ביותר לבנות, לחזק ולממש תקשורת חינוכית וירטואלית מתאפשרת נוכח האמון הנרקם ביחסים לאורך השנה בין התלמיד לבין מוריו. כאן שורש הבעיה של מעבר מערכת החינוך בישראל להוראה מרחוק. כאשר ישנו אמון בין תלמיד למורה, הדבר מייצר תחושת ביטחון, תמיכה, שיתוף, הקשבה, התנהלות אפקטיבית והשפעה. בלי אמון זה לא מצליח!
בשבועות הקרובים אל לנו לאפשר לילדים.ות שלנו להתרוצץ בעולם עשיר, מבלי שאף מבוגר משמעותי יהיה נוכח ויתבונן בעשייה המתחוללת במרחב זה. חשוב שמבוגרים בכלל ואנשי חינוך בפרט יבחנו לעומק את הפלטפורמות הטכנולוגיות החדשות ואת הרשתות החברתיות, וילמדו לנצלן לטובת חיזוק הקשר בין עולם המתבגרים לעולם המבוגרים. קשר וירטואלי ביחסים של מורה ותלמידיו הוא בתורת – The Next Frontier של העשייה החינוכיית העכשווית ושווה ללמוד ולהיות שם.
הרשתות החברתיות מייצרות מבנה חברתי חדש – עולם מקביל, הנשלט ע"י מתבגרים. כשרבים מהמורים נמצאים אף הם במציאות הווירטואלית הזו, הרשתות החברתיות הופכות לפלטפורמה המאפשרת קשר רציף
בתהליך אימוץ הטכנולוגיות החדשות ככלי לניהול תקשורת בין מורה לתלמיד, אנו מגדילים את המרחב הדיאלוגי בין מורה לתלמיד, משנים את המציאות החינוכית ומציעים תפיסה חינוכית חדשנית. כניסתם של אנשי חינוך לזירת המדיה החברתית מייצגת בעיני את מהפיכת הדפוס של העידן הנוכחי – בשיח החינוך וביחסי מתבגר מבוגר.
בתי הספר והמחנכים.ות שיבחרו לנצל את התקופה הקרובה (סה"כ 3 שבועות עד פסח – לא יום לימודים ארוך) ליציאה מאזורי הנוחות במטרה לבסס קשרים אותנטיים עם הורים, קהילה ועם תלמידיהם גם בעולם הווירטואלי יחזקו משמעותית את האמון שבין המבוגרים למתבגרים ובכך יצליחו לשמר את היחסים שבין המורים והתלמידים גם בתקופה מאתגרת זו.
נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות, מנהל קמפוס בקבוצת החינוך אנקורי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם