זירת הבלוגים

לנתניהו יש אינטרס להעמיק את תחושת החירום

בממשלת חירום בראשותו גנץ יפר את הבטחת הקמפיין, המשפט יידחה, ואחרים יחלקו באשמה כשהנזקים יתבררו

15/03/2020 15:25
bibi-gantz-1024×640 (צילום: FLASH90)

משבר הקורונה יצר מצב קלאסי שמוכיח עד כמה צדק בנימין נתניהו לפני קצת יותר מעשור כאשר קרא לאהוד אולמרט להתפטר, תוך שימוש בטיעון הראוי להיכנס לפנתיאון של ציטוטים ישראלים מכל הזמנים.

להזכירכם, הוא תיאר את אולמרט כ"שקוע עד צווארו בחקירות" וקבע נחרצות: "קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי, לא בלתי אפשרי, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי, (משום ש) הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו – הכול כך עמוקה".

משבר הקורונה יצר מצב קלאסי שמוכיח עד כמה צדק בנימין נתניהו לפני קצת יותר מעשור כאשר קרא לאהוד אולמרט להתפטר, תוך שימוש בטיעון הראוי להיכנס לפנתיאון של ציטוטים ישראלים מכל הזמנים

איך אפשר שלא להיזכר בערגה בביבי נקי הכפיים, הישר כסרגל? האם פוליטיקאי דיבר אי פעם דברי אמת מרגשים מאלה? לא פוליטיקאי מהימין, זה בטוח, אולי גם לא מהשמאל, ואפילו לא מהמרכז!

אז אולמרט הלך וגם ישב, ביבי בא ויותר לא זז, כולנו הגענו עד הלום, והימים ימי וירוס הקורונה.

בסוף השבוע נתניהו הטיל את כלכלת ישראל לסחרור כמעט מוחלט. הוא הורה על סגירת כל מקומות הפנאי, אסר על התקהלויות של יותר מכמה אנשים, אישר מעקב אחר חולים סוררים, ועוד. הציבור אוגר מצרכים בציפייה מלאה לעוצר כללי.

זהו רגע היסטורי שאסור שיהיה היסטרי. רגע שזועק לניואנס ואיזון, ודורש אמון עמוק בין הממשלה לאזרחים. אם לא נזהר, הם עוד יהיו לנתינים.

הצעדים הספציפיים אינם בהכרח בלתי סבירים; הנגיף באמת מציב אותנו בפני משבר, וברחבי אירופה גם ננקטים צעדים קיצוניים. ברור שחיוני לעצור את התפשטות הקורונה לפני שחולים יציפו את בתי החולים בישראל.

מצד שני יש גם את שאלת המחיר. יש אשר יאמרו: לא ולא! זה לא הזמן למחירים. אבל, האמנם? זה שווה כל מחיר? אם נביס את הקורונה אבל מחצית האנשים ימותו מהמתח, זה יהיה שווה את המחיר? ברור שלא. ייתכן מחיר גבוה מדי – ונתניהו עצמו, איש חכם ורטוריקן מעולה, רמז לכך בעצמו בליל שבת.

הממשלה עצמה עושה חישובים כאלה כל הזמן. לדוגמא, ברור שרצוי להציל חיים. איך אפשר להתנגד? אבל האם ממשלת הליכוד תמיד נוקטת בכל פעולה ומשלמת כל מחיר כדי להציל חיים? לא.

קחו לדוגמא את התת-מימון של בתי החולים. על פי ה-OECD, בישראל יש בקושי 3 מיטות אשפוז לכל 1,000 תושבים, נתון המציב אותה במקום לא מרשים בטבלה של המדינות המפותחות. ביוון יש יותר מ-4 מיטות, ברוסיה כמעט פי שלוש מאשר בארץ וביפן יותר מפי ארבע.

האם ממשלת הליכוד נוקטת בכל פעולה כדי להציל חיים? לא. למשל, תת-מימון בתי החולים. עפ"י ה-OECD, יש כאן בקושי 3 מיטות אשפוז לכל 1,000 תושבים, מיקום נמוך בטבלת המדינות המפותחות

במספר הרופאים לנפש מצבנו לא טוב בהרבה, כפי שחש על בשרו כל אזרח – למרות הגניוס היהודי והאמא היהודייה. ממשלת הליכוד מעדיפה להזניח את כל אלה ולהוציא כסף על ישיבות ועל התנחלויות – ובכך בוחרת, חד משמעית, שלא להציל חיים. לפחות לא בדרך המקובלת.

HOSTPITALBEDS (צילום: OECD)

HOSTPITALBEDS (צילום: OECD)

אז יש הרבה סובייקטיביות במשחק. הציבור אינו תובע צעדים דרקוניים, אבל מוכן לקבלם בתנאי שיש אמון שהממשלה מביאה את הכל בחשבון – שיש על מי לסמוך שיקבל את ההחלטות הנכונות.

אז איך ההחלטות מתקבלות? ובכן, יש דיונים והתלבטויות עם פקידים למכביר, אל תוך הלילה ואפילו בשבת. אבל פעם אחר פעם אנו שומעים שהגורמים המקצועיים נותנים המלצות – ובדברים החשובים ראש הממשלה הוא שמחליט. איזו סמכות אקזקוטיבית! גם דווח בעיקשות שראש הממשלה הוא בין אלה שדוחפים לצעדים קשים.

אין חולק על כך שישראל מקדימה את שאר המדינות בצעדים אלה, על אף שההתפרצות כאן היא לא מהקשות (כ-200 מקרים ידועים ואין למזלנו בינתיים מתים). אכן, ראש הממשלה מתהדר בכך.

זה אולי חכם. יתכן שההצלחה היחסית נובעת מההחמרה. נדע רק במבט לאחור, אם בכלל. מה שברור הוא שישולם מחיר גבוה מאד עבור הצעדים שננקטים.

שוב, אני לא מכחיש שנגיף הקורונה מהווה סכנה חמורה ושנדרשים צעדים רציניים. אבל בעניין הקטן של האמון עולה ספק, ולא קל שבקלים: האם אנו יכולים להיות בטוחים לחלוטין ששום תחמון פוליטי איננו מתגנב לתוך השיקולים?

אני לא מכחיש שנגיף הקורונה מהווה סכנה חמורה ונדרשים צעדים רציניים. אבל בעניין הקטן של האמון עולה ספק, ולא קל שבקלים: האם נוכל להיות בטוחים ששום תחמון פוליטי איננו מתגנב לתוך השיקולים?

המשבר הגיע לשיאו בדיוק כאשר משפט השוחד של נתניהו עמד להתחיל, הכנסת חדשה עומדת (איכשהו) להיות מושבעת, והנשיא אמור להטיל את המנדט להקים ממשלה חדשה על אחד ממנהיגי המפלגות. אלמלא המשבר הפתאומי, נוסח דאוס אקס מכינה ממש, סביר שהיה זה בני גנץ.

לנתניהו יש אינטרס עצום לשבש את כל זה.

ספציפית, יש לו אינטרס לקדם נרטיב שאומר שגנץ צריך לשים הכל בצד ולהצטרף לממשלת חירום – בראשות הראש הקיים, מן הסתם. כמה זה יהיה משמח: גנץ מפר הבטחת הקמפיין שלא לשבת עם נאשם בפלילים; המשפט עצמו יידחה מי יודע עד מתי, כי קורונה; ואחרים יתחלקו באשמה כאשר הנזק למשק ולחברה יתברר.

כדי להשיג זאת עליו להשתמש בכישורים הרטוריים והאסטרטגיים הניכרים שלו כדי לבנות את בית הקלפים הרעיוני הבא:

  • אנו במצב חירום מוחלט
  • הבסת הקורונה יותר חשובה מכל דבר שבעולם
  • אי לכך זה בהחלט זה לא הזמן לשיקולים פוליטיים (של אחרים)
  • וכמובן שאין זה הזמן להחליף ראש ממשלה שיש לו יכולות ייחודיות לטפל באסון

יש לו אינטרס לקדם נרטיב ממשלת חירום בראשותו. כמה משמח: גנץ מפר הבטחת הקמפיין שלא לשבת עם נאשם בפלילים; המשפט יידחה כי קורונה; ואחרים יחלקו באשמה כאשר הנזק למשק ולחברה יתברר

המרכיב האחרון הוא המשעשע והמתעתע ביותר, והוא מהווה המחשה מרתקת לשיטת נתניהו בהווייתה הרחבה.

מזה תקופה נתניהו מעודד תחושה אינפנטילית בציבור כאילו יש לו כוחות ייחודיים. הדבר מוכר בהיסטוריה אצל מנהיגים סמכותניים, וזה עובד בנקל על חסידיו היותר שרופים. באופן מדהים, ליכודניקים אלה מוכנים להאמין בין יתר ההבלים שרק ביבי מסוגל לקיים פגישות עם פוטין ושות' (ברצינות; פגשתי אותם, והם מוכנים להישבע שככה הם חושבים).

כעת התיאוריה המתהווה היא שנתניהו נמצא איכשהו במקום ייחודי לנווט בהצלחה את משבר הקורונה.

אז ככה: גם אם החלטותיו עד כה היו סבירות (ואני לא בטוח לכאן או לכאן) הן אינן דורשות גאונות מיוחדת. הם בהחלט לא דורשות שידורי תעמולה יומיים בפריים טיים שבהם ראש הממשלה עומד במרכז, טוען לקרדיט ומקבל מחמאות מחנפני חצר.

גנץ, כמו עוד ישראלים אחרים, יכול גם לתפקד מצוין, עם יתרון יקר מפז: לציבור לא הייתה שום סיבה לחשוד שהוא פועל מתוך אינטרס אישי, בעודו "שקוע עד צוואר".