חנוט בחליפת וינטג' כהה בסגנון סיקסטיז, חולצה לבנה וחליפה דקה, גדעון מרקוס נראה כאילו יצא הרגע מסדרת הטלוויזיה "מד מן". הוא מבטיח לחדר מלא בחובבי מדע בדיוני ופנטזיה ש-1965 היא תקופה שהיה די מגניב לחיות בה.
המוזיקה טובה, הוא אומר, דלק עולה 25 סנט לגלון, ארצות הברית מתקדמת במהירות עם תכנית מרקורי לשלוח חללית מאוישת לחלל, והטלוויזיה עוברת משחור-לבן לצבע. בצד השלילי, המזון שומני, כלי רכב יורקים ענני עשן, וסיגריות נפוצות בכל מקום – גם בחלקים המוגדרים "ללא-עישון" במטוסים.
המצב היה גרוע יותר עבור אוכלוסיות בשולי החברה, הוא אומר, נשים ואנשים שאינם לבנים, באופן ספציפי. בהתאם לקהל של התקופה, "אזור הדמדומים" ירדה מהאוויר אחרי חמש עונות, ו-The Outer Limits צפויה להגיע לסיום דומה.
מרקוס הוא היסטוריון חלל בן 45 וחובב מדע בדיוני מויסטה, עיר בת 100 אלף תושבים במרחק של שעה נסיעה מצפון לסן דייגו. הוא מציג את עצמו בתור "הנוסע", The Traveler, אבל לאלו שלא בטוחים לאן בדיוק הוא נוסע, השלט בסמוך לבמה מצהיר: "מסע בזמן – שאל אותי כיצד".
רבים מהמשתתפים בפרזנטציות שהוא מציג בכנסים של מדע בדיוני ופנטזיה, בספריות ציבוריות, בבתי קפה, ובאירועים שונים, מתעניינים במיוחד באופן שבו הוא מגשר בין ההווה לבין עולם שהיה לפני 55 שנים, אומר מרקוס לזמן ישראל, בשיחה שמתקיימת זמן קצר לפני התפרצות נגיף הקורונה באמריקה ובעולם.
מרקוס מסביר שהוא יורש של אוסף מושלם בן 55 שנים, הכולל מגזינים של מדע בדיוני. כחלק מפרויקט ה"נוסע" הוא מתקדם באוסף באופן כרונולוגי, ובכל חודש קורא את הגיליון המתאים שיצא בדיוק 55 שנים לפני כן.
מרקוס, מעריץ מדע בדיוני מושבע, קורא לזה "קפיצה בזמן שמתקדמת, יום אחרי יום, בעבר ובעתיד. כך שבקו זמן אחד, התאריך הוא 1 בינואר 1965, בעוד שבקו זמן אחר, התאריך הוא 1 בינואר 2020. ומחר, בשני קווי הזמן יהיה 2 בינואר".
מרקוס מסביר שהוא יורש של אוסף מושלם בן 55 שנים הכולל מגזינים של מדע בדיוני. כחלק מפרויקט ה"נוסע" הוא מתקדם באוסף באופן כרונולוגי, ובכל חודש קורא את הגיליון המתאים שיצא בדיוק 55 שנים לפני כן
מרקוס משתמש בגימיק של "קפיצה בזמן" כדי לגרום לאנשים לשקוע בתקופה בארה"ב שזכורה רק במעורפל, תקופה שהייתה במקביל בשיא שלה ועל סף תהפוכה. "לפני 55 שנים", הוא אומר, "אנשים חששו מקטסטרופות סביבתיות, טרור, והתפקיד של ארצות הברית בתור שוטר גלובלי והמוסר של הטכנולוגיה, היה כפי שהוא היום. תקשורת ההמונים הפכה להיפר-ראליסטית, אוטומציה המשיכה לפתות ולעורר חרדה, ובאופק כבר נחשפה התסבוכת המתחילה בוויאטנם".
מרקוס משייך את האובססיה שלו לתקופה המשתנה במהירות לאביו המנוח, דייויד, עורך דין משיקגו. ב-1961, ניסה דייויד לעבור לישראל. אמנם הוא לא נשאר הרבה זמן, אבל הוא נפגש והתחתן עם עדה, בתו של מייסד הקיבוץ שבו גר. הזוג חזר לארצות הברית והגיע לסן דייגו. דייויד, חובב מושבע של מדע בדיוני, הקדיש את הזמן ליצירת אוסף של מגזינים מהז'אנר, מיין אותם ושמר עליהם בקפידה.
"ב-2009 החלטתי לעשות מאמץ ולקרוא את כולם", אמר מרקוס. "האוסף היה די שלם, אז נפלתי לפער של 55 שנים (בין קווי הזמן). בקריאת גיליון בחודש – כרונולוגית, במקביל לזמן פרסומו, התחלתי לראות את העולם דרך פילטר ספיה".
"תוך זמן קצר, הסכר נפרץ", הוא אומר. "התחלתי לצלול את התקופה, קראתי ספרים, מגזינים ועיתונים, האזנתי למוזיקה, ראיתי את התכניות והסרטים של התקופה – וחשוב מכל – העמקתי בהבנה על תכניות החלל של האמריקאים והסובייטים. הצלילה הזו החלה להשתלט על עבודתי, ותוך זמן קצר, על חיי".
ב-2013, לבקשת אשתו ג'ניס, פתח מרקוס בלוג בשם Galactic Journey. הפרויקט זכה מאז בפרס "רוד סרלינג", והוא היה מועמד ב-2018 וב-2019 לפרס הוגו – הנחשב לפרס האוסקר של המדע הבדיוני.
ג'ניס, שעלתה לכותרות בארה"ב כאשר עטתה על עצמה תחפושת אשת עטלף והפצירה במנהלי די.סי קומיקס להכליל יותר גיבורות-על נשים, נכנסה לתפקיד העורכת הראשית. היא גיבשה מאחוריה קבוצה של חוקרים, כותבים ועורכים.
"ראיתי את תכניות הטלוויזיה והסרטים של התקופה – וחשוב מכל – העמקתי בהבנה על תכניות החלל. הצלילה הזו, והאסתטיקה שלה, החלה במהרה להשתלט על העבודה שלו, ותוך זמן קצר, על החיים שלי"
במקביל צלל מרקוס עמוק יותר לקפיצת הזמן שלו. הוא תיקן מכשירי רדיו וינטג' כדי שישמיעו בבית להיטים מהתקופה בתחנת AM שיצר, וטלוויזיה בצבע, מהדור הראשון, שידרה בלופ פרקים של תכנית טלוויזיה ייעודית שפותחה באופן בדומה.
בתם של בני הזוג, לורליי בת ה-15, אמנית קומיקס וכותבת שירים, היא מעריצה מושבעת של תכניות כמו Burke's Law ורוקי ובולווינקל. במקרים רבים היא המופע הפותח של "הנוסע" עם גיטרה ומפוחית או יוקללה. הצמד של אב-ובת חובר יחד לאפוסים יפניים בסגנון קאייג'ו (מפלצות על), כמו גודזילה.
מדפי הספרים בבית "בועת הזמן" של מרקוס, המעוצב באופן אקלקטי, מכילים חלקים שלמים של היסטוריית חלל, אנימה יפנית, ודינוזאורים – עוד אובססיית ילדות שלו. הקירות מעוטרים במגוון אנכרוניסטי של פוסטרי אנימה יפנית.
הכותב ובעל הטור עוטר הפרסים בתחומי מדע בדיוני ופנטזיה, צ'רלי ג'יין אנדרס, הגדיר את מרקוס כ"מבדר במיוחד, וחלון נפלא לתוך אופן החיים לפני עידן החלל, ויחד עם זאת עם יכולת לכתוב על זה". אנדרס כתב זאת בבלוג io9 באתר גיזמודו.
ומה עם מרקוס עצמו? עם המבט קדימה להופעות בכנס הקומיקס קאואיי שאמור להתקיים ביוני, "הנוסע" עצמו ממשיך לחרוש את קווי הזמן, לעת עתה – בתקווה שמגיפת הקורונה לא תשבש את תכניותיו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם