מדען ישראלי: אנחנו לא הולכים לראות מיליוני אנשים מתים מקורונה

"קודם כול, אם אנחנו רוצים להיות קצת אופטימיים, הרבה אנשים החלימו מהווירוס הזה בסין" ● "אבל התרחיש הגרוע ביותר הוא שלא יימצא שום טיפול לעולם" ● "הבעיה הכי גדולה שלנו קשורה למה שאנחנו מכנים אנשים אסימפטומטיים" ● "אם לא קוראים לך ביבי או דונלד, הסיכוי שיבדקו אותך הוא קטן מאוד" ● הכימאי פרופ' ישעיה (שי) ארקין, שמתמחה באופן הפעולה הפנימית של וירוסים, שופך אור מדעי אחר על התפשטות הקורונה ● ראיון

התמונה הזאת, שהתקבלה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים חודר, מראה את הסארס וירוס קורונה 2, הנגיף שגורם לקוביד-19, לאחר שבודד מחולה בארצות הברית, מופיע על פני השטח של תאים שתורבתו במעבדה (צילום: NIAID-RML/ויקיפדיה)
NIAID-RML/ויקיפדיה
התמונה הזאת, שהתקבלה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים חודר, מראה את הסארס וירוס קורונה 2, הנגיף שגורם לקוביד-19, לאחר שבודד מחולה בארצות הברית, מופיע על פני השטח של תאים שתורבתו במעבדה

ישעיה (שי) ארקין הוא פרופסור לביוכימיה מבנית באוניברסיטה העברית, שמחקרו, בין שאר הישגיו, זורה אור חדש על אופן הפעולה הפנימית של וירוסים. שוחחתי איתו בניסיון להבין טוב יותר את הקורונה, כיצד הוא דומה לווירוסים אחרים, איך ניתן לעצור את התפשטותו ועד כמה הוא צריך להדאיג את האנושות.

פרופסור ארקין מדגיש כי אין לו את כל התשובות לשאלות הללו.

קודם כול, תסביר לי בבקשה איך קשור תחום המומחיות שלך למשבר הנוכחי.

"אוקיי, אז תן לי קודם כול להבהיר שאני לא רופא ולא אפידמיולוג, ואני אולי גם לא נחשב ממש וירולוג. אז מה אני בעצם? אני ביוכימאי ואני חוקר את המנגנונים שבאמצעותם וירוסים מווסתים את המליחות ואת החומציות שלהם. אז אני מומחה מולקולרי לכמה חלקים שונים של וירוסים.

פרופ' ישעיה (שי) ארקין (צילום: Courtesy)
פרופ' ישעיה (שי) ארקין (צילום: Courtesy)

"שני הווירוסים העיקריים שחקרנו קרוב לשני עשורים הם השפעת והסארס. אפיינו כמה מרכיבים חשובים שלהם. להפתעתנו, הווירוס החדש הזה, שנקרא עכשיו סארס וירוס קורונה 2, דומה בצורה מדהימה לסארס וירוס קורונה 1, שהיה אחראי למגפת הסארס ב-2003-2002 (שהביאה למותם של 774 אנשים בעולם). עכשיו אנחנו יכולים לרתום את כל המומחיות והידע שרכשנו כדי לנסות למצוא מעכבים לווירוס הזה, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים".

אז אנחנו מנסים למצוא מעכבים. איך זה מתקשר למה שנאמר לנו, שככל הנראה יהיה חיסון בעוד כשנה?

"אוקיי. אז בוא ניקח צעד אחד ונשאל את עצמנו איך מתמודדים עם וירוסים? יש שתי דרכים רווחות ואחת קצת פחות רווחת, מלבד טיפול תומך פשוט.

"הדרך הרווחת ביותר היא חיסונים. לוקח זמן לפתח חיסון. אני חושב שאפשר לומר שהמאמצים שנעשים עכשיו מסביב לעולם למצוא חיסון הם המהירים ביותר שנעשו אי פעם. אבל זה מאוד לא מציאותי לטעון שיהיה לנו חיסון בחודשים הקרובים. זה פשוט לוקח יותר זמן, ממגוון סיבות.

"דרך אחרת, וזו הדרך שאני עוסק בה, היא לבחון תרופות שמעכבות וירוסים. אז, למשל, יש תרופות יעילות מאוד נגד HIV, הנגיף שגורם לאיידס. אין חיסון נגד איידס. יש תרופות יעילות למדי נגד הפטיטיס C, אבל אין חיסון נגד הפטיטיס C. יש וירוסים שיש נגדם גם חיסונים וגם תרופות. נגד שפעת יש תרופות – אולי שמעת על טמיפלו – וכמובן, כולם יודעים שיש זריקות חיסון. אז יש וירוסים שאפשר להשתמש נגדם בשיטה אחת או בשיטה אחרת.

"שני הווירוסים העיקריים שחקרנו קרוב לשני עשורים הם השפעת והסארס. להפתעתנו, הווירוס החדש הזה, שנקרא עכשיו סארס וירוס קורונה 2, דומה בצורה מדהימה לסארס וירוס קורונה 1, שהיה אחראי למגפת הסארס"

"השיטה השלישית, זו שאנחנו לא עוסקים בה, שאינה רווחת כל כך, היא מתן אנטיסרום – נסיוב נגדי. זה כמו שאם מכיש אותך נחש, ואתה מגיע לבית חולים, מה שנותנים לך למעשה זה נוגדנים שמישהו אחר ייצר בשבילך. בדרך כלל זו תהיה חיה גדולה כמו סוס או משהו דומה. במגפת הסארס הראשונה ב-2003, ניסו את זה במידה מסוימת. לקחו נוגדנים או נסיוב מדם של מישהו שהחלים מהמחלה, ונתנו אותם לאנשים חולים. עשו את זה כמה עשרות פעמים, אם אני לא טועה. אבל זו לא שיטה רווחת כל כך".

כרזה (פשקוויל) עם מידע על הקורונה למגזר החרדי בירושלים, מרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
כרזה (פשקוויל) עם מידע על הקורונה למגזר החרדי בירושלים, מרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מבין שתי הדרכים העיקריות – חיסונים וזו שאתה חוקר (תרופות) – איזו לדעתך תהיה מהירה יותר?

"קשה מאוד לומר. תלוי מה יקרה. אם נמצא במעבדה שלנו חומר כימי חדש, חומר שלא אושר לשימוש בבני אדם, מדובר בתקופה ארוכה, של כמה שנים. הסיבה לכך היא שצריך לבדוק את רמת הרעילות, הטוקסיקולוגיה שלו, וזה לא דבר פשוט.

"אבל מה שהרבה יותר רווח היום הוא תהליך שנקרא ייעוד מחדש. ייעוד מחדש אומר, בואו ניקח תרופה שאושרה לשימוש נגד מחלה אחרת, ונשתמש בה נגד המחלה הזו. יש מאות תרופות, אם לא אלפים, שאושרו לשימוש נגד מגוון מחלות.

"אם משהו אושר לשימוש, זה אומר שהטוקסיקולוגיה שלו נבדקה. וזה לא ממש משנה אם התרופה שאתה לוקח היא נגד מחלת כבד, התקרחות או לחץ דם גבוה. הטוקסיקולוגיה היא טוקסיקולוגיה היא טוקסיקולוגיה. אז אם אתה פתאום מגלה, וואו, החומר הזה יעיל גם נגד קוביד-19, אה, אנחנו יכולים להשתמש בזה – וככה אנחנו יכולים לעקוף את העבודה העצומה שכרוכה בניסויים קליניים. זה כן דורש קצת רגולציה, אבל זה הרבה יותר מהיר".

אם פיתוח חיסון ייקח שנה, ופיתוח תרופה עשוי להיות מהיר יותר או אטי יותר, אז התרחיש הגרוע ביותר שהעולם יכול לצפות לו הוא שיהיה טיפול כלשהו בעוד שנה. נכון?

"לא! התרחיש הגרוע ביותר הוא שלא יימצא שום טיפול לעולם".

האם זה סביר שלא יימצא חיסון מהר יחסית?

"כולנו יודעים על שיעורי התחלואה והתמותה העצומים שהאיידס גבה מהאנושות. אין לנו חיסון. הפטיטיס C היא בעיה גדולה. אין לנו חיסון.

"אם אתה מחפש את התרחיש הטוב ביותר, מדובר על יותר מכמה חודשים. אני שומר על עמימות בכוונה. אני לא רוצה לומר שישה חודשים, כי אנשים נוטים לייחס לזה הרבה חשיבות: 'אה, פרופסור אמר את זה. זה חייב להיות נכון'. וכולנו יודעים שזה לא בהכרח כך. הייתי אומר שלדבר על כמה חודשים זה אופטימי מאוד. שנה זה לא בלתי מציאותי.

"עם זאת, הגבול העליון יכול להיות לעולם לא. מכיוון שיש וירוסים… אין לנו חיסון לסארס. מ-2000 עד 2003. עכשיו, אני לא יודע אם זה מפני שאנשים איבדו עניין, מכיוון שלא דווח על שום מקרה של הידבקות בסארס מ-2003 ועד היום. אז לא היה בזה עניין".

"אם אתה מחפש את התרחיש הטוב ביותר למציאת חיסון, מדובר על יותר מכמה חודשים. אני שומר על עמימות בכוונה, כי אנשים נוטים לייחס לזה הרבה חשיבות: 'אה, פרופסור אמר את זה. זה חייב להיות נכון'"

אבל זה מפני שמצאנו תרופות לטיפול בזה.

"לא. אין שום טיפול נגד נגיף הקורונה. יש חיסונים נגד זני קורונה שפוגעים בבעלי חיים, אבל לא נגד זני קורונה שפוגעים בבני אדם".

אז הסארס נעלם?

"נכון".

סארס 1?

"בוא נבהיר כמה מונחים: איידס הוא מחלה; HIV הוא הווירוס שגורם למחלה. סארס הוא מחלה; סארס וירוס קורונה 1 הוא הווירוס שגורם למחלה. המחלה הנוכחית מכונה קוביד-19, והווירוס (שגורם לה) מכונה סארס וירוס קורונה 2".

ומעולם לא מצאנו פתרון לסארס וירוס קורונה 1?

"או לכל וירוס קורונה אנושי לצורך העניין. אנחנו מכירים נגיפי קורונה כבר הרבה זמן. בדרך כלל הם גורמים להצטננות קלה אצל בני אדם. זה לא הגורם העיקרי להצטננות; הגורם העיקרי הוא וירוס אחר, שנקרא רינו-וירוס, 'רינו' מלשון אף. אבל נגיף הקורונה גורם בבירור לזיהום קל בדרכי הנשימה.

"בבהמות ובציפורים, הם גורמים לתמותה משמעותית. אז אם אתה בעל חווה, הדברים האלה מהווים דאגה רצינית בשבילך. אבל בשביל בני אדם הם לא היו עניין. שוב, קיימים חיסונים לכמה נגיפי קורונה שפוגעים בבעלי חיים".

יש חשש שהנגיף הזה הוא מסוג שונה. ואתה אומר שאין ערובה שיימצאו חיסון או תרופה?

"נכון".

זה נשמע אפוקליפטי.

"לא, לא, לא. אני לא רוצה לעורר שום סוג של פאניקה. אז, קודם כול, הווירוס החדש הוא מאוד, מאוד, מאוד דומה לזה שקהילת המחקר מצאה ב-2003-2002. מה שגרם לסארס ב-2003-2002 הוא מאוד, מאוד דומה – כמו שאמרתי, זהה ב-80% – למה שגורם לקוביד-19. אז זה לא כאילו זה מגיע משום מקום.

"עם זאת, עכשיו, היות שאין לנו שום תרופות או חיסונים ואין שום דבר באופק הנראה לעין, אם אתה רוצה להיות ודאי, אם היית סוכן ביטוח, יכולת לומר בבירור שאין לנו ביטוח, אין ודאות, שנייצר חיסון או תרופה.

"זה לא הולך לחסל את האנושות. זו מחלה שמסכנת בעיקר קשישים – לא שלא אכפת לנו מקשישים. אבל אצל אנשים שאינם קשישים מדובר בזיהום בדרכי הנשימה שאינו מאוד חמור, ולרובם יש תסמינים קלים מאוד. אז העובדה שיש לך שיעור תמותה של 2% או 3% מושפעת מהעובדה שקשישים הרבה יותר פגיעים.

"זה לא הולך לחסל את האנושות. זו מחלה שמסכנת בעיקר קשישים – לא שלא אכפת לנו מקשישים. אבל אצל אנשים שאינם קשישים מדובר בזיהום בדרכי הנשימה שאינו מאוד חמור, ולרובם יש תסמינים קלים מאוד"

"אנחנו לא הולכים לראות מיליונים על גבי מיליונים של אנשים מתים. זה לא הולך לקרות. כלומר, תסתכל על סין. בסין אין היום כמעט מקרים חדשים".

מגפת הקורונה בסין, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Andy Wong)
מגפת הקורונה בסין, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Andy Wong)

אז למה, פרופסור, המדינה שאני חי בה אומרת לכולם להישאר בבית? ואני רואה שבארצות הברית אומרים עכשיו לאנשים לא להתקהל בקבוצות של יותר מעשרה אנשים, אחרי שקודם לכן התייחסו לזה שם פחות או יותר בביטול? ובריטניה, שממש אמרה, אין כאן שום סיבה לדאגה, פתאום אומרת לאנשים…

"פחד מהלא נודע, פשוט מאוד. בוא נדמיין שלושה תרחישים אפשריים:

"תרחיש מספר אחת, התרחיש הטוב ביותר, הוא שהווירוס הזה ייעלם עד שנסיים את השיחה הזאת. זה ככל הנראה לא יקרה.

"תרחיש אחר יהיה מה שקרה עם בן דודו הסארס בין 2002 ל-2003. הסארס, שהיה קטלני יותר – דבר שלמעשה ייתכן שהגביל את ההתפשטות שלו, מכיוון שאם משהו מאוד אלים, אנשים מגיעים מיד לבית החולים ומוכנסים לבידוד – נעלם פחות או יותר ביוני (2003), כשמזג האוויר התחמם ואנשים התקהלו פחות.

"והתרחיש האחרון הוא יום הדין. מה מהם מצפה לנו? אני לא יודע".

אבל אתה לא חושב שמיליוני בני אדם ימותו ברחבי העולם?

"אני לא רואה סיבה לכך. רבע מאוכלוסיית העולם חיה בסין, נכון, אולי קצת פחות. כ-3,000 מקרי מוות מתוך 1.5 מיליארד בני אדם… ונראה שהמצב בסין התייצב".

3,000 מקרי מוות מתוך 1.5 מיליארד בני אדם. ואתה אומר שזו צריכה להיות מעין נקודת התייחסות בניסיון להבין עד כמה אנחנו צריכים להיות מודאגים?

"הבעיה הכי גדולה שלנו קשורה למה שאנחנו מכנים אנשים אסימפטומטיים. אדם אסימפטומטי הוא אדם שנושא את הנגיף, ויכול למעשה להיות מידבק, אבל לא יודע שהוא נושא את הנגיף. וזו בעיה.

"הבעיה הכי גדולה שלנו קשורה למה שאנחנו מכנים אנשים אסימפטומטיים. אדם אסימפטומטי הוא אדם שנושא את הנגיף, ויכול למעשה להיות מידבק, אבל לא יודע שהוא נושא את הנגיף. וזו בעיה"

"בסין הצליחו למנוע הדבקה כזאת בזכות העוצר. עוצר הוא אפקטיבי. בשבועות האחרונים נרשמו בסין מעט מאוד מקרים חדשים. האם אנחנו רוצים שכל העולם יעשה את זה? אין לי מושג".

אם מעמידים את מה שאמרת עכשיו אל מול שיעור התמותה הזה – 3% או 4% מכלל האנשים שנדבקו?

"שוב, אנחנו לא יודעים מה מספר האנשים האסימפטומטיים. זאת השאלה הגדולה. ככל שהמספר הזה גדול יותר, כך טוב יותר. למשל, אם נניח ששלושה רבעים מהאנושות למעשה נושאים את הווירוס אבל לא מראים שום פתולוגיות, זה מצוין. זה דבר טוב".

זה אומר ששיעור התמותה בקרב הנדבקים הוא למעשה הרבה יותר נמוך, אם יש המוני אנשים אסימפטומטיים?

"נכון. שיעור התמותה קרוב ל-4%".

אבל המספר הזה מחושב לפי מספר הנדבקים המאומתים?

"זה שיעור המקרים מתוך אלה שאומתו כחולים בקוביד-19, כן".

בעוד שסביר להאמין שהשיעור המדויק בקרב הנדבקים הוא נמוך הרבה יותר?

"יכול מאוד להיות, כן.

"אחד הגורמים המגבילים, כפי שאתה יודע, הוא חוסר הזמינות של הבדיקות. אם לא קוראים לך ביבי או דונלד, הסיכוי שיבדקו אותך, או ישתמשו בכמה מהבדיקות היקרות האלה עבור אנשים שאינם חולים בבירור, הוא קטן מאוד. אם הייתה לנו בדיקה שמאפשרת לבדוק את כולם, הייתה לנו תשובה מידית. אבל אין לנו. וזאת הבעיה".

"אחד הגורמים המגבילים הוא חוסר הזמינות של הבדיקות. אם לא קוראים לך ביבי או דונלד, הסיכוי שיבדקו אותך הוא קטן מאוד. אם הייתה לנו בדיקה שמאפשרת לבדוק את כולם, הייתה לנו תשובה מידית. אבל אין לנו"

האם זה וירוס שיכול להסתגל, להשתנות, כדי להביס את המאמצים לעצור אותו? או שאנחנו לא יודעים?

"קודם כול, אם אנחנו רוצים להיות קצת אופטימיים, הרבה אנשים החלימו מהווירוס הזה בסין. ודרך אגב, החלמה לא אומרת שלא תמות. החלמה אומרת שאתה כבר לא מידבק ושאתה לא מראה שום תסמינים. אז זה דבר טוב. החלמה אומרת שזה מישהו שאתה יכול לחבק בפומבי.

"בסין, 56,000 אנשים, מתוך 80,000, החלימו לחלוטין. אז זו לא המגפה הכי קטלנית. אבל יש לה מסלול מסוים. איפה זה יסתיים? אנחנו לא יודעים".

דונלד טראמפ בהצהרה לתקשורת על הקורונה, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)
דונלד טראמפ בהצהרה לתקשורת על הקורונה, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

איך אפשר להשוות את הקורונה, מבחינת הסכנה שהיא מהווה, לשפעת, למשל, או לעישון (שהמחלות הקשורות בו הורגות כחצי מיליון אמריקאים בשנה)?

"ובכן, השפעת הורגת מדי שנה כ-60,000 בני אדם בארצות הברית לבדה. אז במונחים של שיעורי תמותה, השפעת היא הרבה, הרבה, הרבה יותר גרועה. אפילו בסין, השפעת הרגה העונה – אני לא מדבר על השנה שעברה, אלא רק על השנה הנוכחית – הרבה יותר אנשים מאשר הקוביד-19.

"אבל העניין עם השפעת הוא שזו סכנה שאנחנו מכירים. אנחנו יודעים מה ההיקף שלה פחות או יותר. ומהבחינה הזאת, זה לא משהו בלתי צפוי. כשאתה רואה שמשהו מתפשט, אתה תמיד תוהה, אתה יודע, מתי זה ייעצר ואיפה זה ייעצר? במקרה של השפעת, אנחנו יודעים. גם עישון כמובן הורג הרבה אנשים. אבל העניין הוא שאתה לא יכול פשוט לומר, אה, זה הרבה יותר גרוע – מפני שזה נוסף. זה לא מחליף את הפחדים האלה".

אני פשוט רוצה להיות מסוגל בסוף השיחה הזו לתת לקוראים מושג עד כמה הם צריכים להיות מודאגים, ועד כמה מנהיגי העולם מתמודדים עם המצב בחוכמה.

"ובכן, אני חושב שאתה דוחק אותי אל מחוץ לתחום המומחיות שלי. אני לא אפידמיולוג, אבל כמדען אני מסוגל לקרוא ולהבין מספרים באופן שההדיוטות אולי אינם יכולים. אבל ההשפעות הפסיכולוגיות והפוליטיות הן לא משהו שאני מרגיש כל כך בנוח להגיב עליו".

מגפת הקורונה: סופרמרקט בירושלים, מרץ 2020 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)
מגפת הקורונה: סופרמרקט בירושלים, מרץ 2020 (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

אני מבין, ואני מכבד את זה לחלוטין. תגיד לי, מה אתה אומר למשפחה שלך לעשות? אילו אמצעי זהירות אתה נוקט?

"אני פועל לפי ההנחיות, אז אני לא הולך למקומות צפופים. אני נוסע במכונית. אם אני רוצה קצת אוויר צח, אני יוצא להליכה קצרה ביער (שוחחנו ביום שלישי אחר הצהריים, לפני שהממשלה הורתה לאנשים לצאת מהבית רק במצבים המחייבים זאת). אני פשוט פועל לפי ההנחיות. לא הלכנו לסופר כדי לאגור מזון.

"אתה יודע, זה כמו לשאול סוכן ביטוח, האם אתה קונה ביטוח נגד רעידות אדמה למרות שלא הייתה כאן רעידת רצינית מזה זמן רב? אנשים נוקטים גישות שונות.

"כולנו יודעים שאנחנו הולכים למות. האם כל האנשים רוכשים בדיוק את אותו ביטוח חיים? לא, הם לא.

"אין שום סיבה להניח שהדעה שלי טובה יותר מזו של כל אחד אחר, לבד מהעובדה שאני מבין כמה מהפרטים המולקולריים של הווירוס הזה הרבה יותר טוב מרוב האנשים בעולם. אני לא חושב שזה מכשיר אותי לערוך שיפוטים אחרים כלשהם".

"אני לא אפידמיולוג, אבל כמדען אני מסוגל לקרוא ולהבין מספרים באופן שההדיוטות אולי אינם יכולים. אבל ההשפעות הפסיכולוגיות והפוליטיות הן לא משהו שאני מרגיש כל כך בנוח להגיב עליו"

אני מבין. אתה פועל לפי ההנחיות, כמו כולם. אבל כמדען, האם אתה יכול לסכם עבור הקוראים, בזמן שהם מצייתים להוראות שניתנו להם, כמה מודאגים או לא מודאגים הם צריכים להיות? מנקודת מבט מדעית.

"זה מאוד סובייקטיבי. קשה מאוד לומר. זה בפירוש לא יום הדין. האנושות לא תיכחד בגלל הווירוס הזה. אין שום סיבה להניח שזה יקרה.

"אבל אתה יודע, כמו שאומרים, כל מוות, כל אבדן חיים, הוא עולם ומלואו.
"אנחנו עדיין נוהגים לעבודה. וזו כנראה הפעילות המסוכנת ביותר שכל ישראלי עושה. ועדיין אנחנו ממשיכים לעשות את זה… מה שנחשב לאקסטרים עבור בן אדם אחד אולי לא נחשב כזה עבור בן אדם אחר. אני לא יודע.

האם יש משהו שהייתי צריך לשאול אותך ולא שאלתי?

"ובכן, כדי להציג את הדברים מפרספקטיבה אחרת:

"אני מתחמק מהשאלות שלך כי אין לי תשובה. אני תמיד נזכר באנקדוטה משעשעת שסיפר זוכה פרס נובל דניאל כהנמן מהאוניברסיטה העברית, על הפסיכולוגיה של קבלת החלטות: איש אחד הולך לרופא עם בעיה מסוימת. הרופא אומר לו, אה, נהדר, יש לי טיפול שיש לו 90% אחוזי הצלחה. המטופל אומר לו: טיפול מצוין – בטח. תרשום אותי.

"אותו אדם עשוי להחליט ללכת לרופא אחר, והרופא הזה עשוי לומר, אה, יש לי טיפול אבל יש לו 10% כישלון. המטופל אומר, זה טיפול איום. למה שאני אעשה את זה?

"כמובן, אנחנו מבינים ששני הרופאים אומרים בדיוק את אותו הדבר. ועדיין, המטופל מגיב באופן שונה לגמרי.

"עובדות הן דבר אחד, והאופן שבו אנשים מגיבים להן ומעריכים אותן הוא דבר אחר לגמרי. לכן אני לא בהכרח חושב שמדענים שמסוגלים לספק מספרים ברורים, ואפידמיולוגים וכן הלאה, עשויים בהכרח להרגיע אנשים או להגביר את הפאניקה שלהם".

התפרצות הקורונה במרוקו: מסיכה מאולתרת מעלים (צילום: AP Photo/Mosa'ab Elshamy)
התפרצות הקורונה במרוקו: מסיכה מאולתרת מעלים (צילום: AP Photo/Mosa'ab Elshamy)
עוד 2,334 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 3 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בר סימן-טוב: ליצמן אמר לי שהוא הקפיד על ההוראות

כחול-לבן והליכוד הודיעו שהושגו הבנות והתקדמות במגעים הקואליציוניים ● הפוליטיקאים מביעים הזדהות עם החרדים, איילת שקד: הביקורת נגדם הפכה להסתה ● משרד הבריאות: "לפנות 80% ממיטות האשפוז" ● יעלון: "הבוחרים לא ציפו שנהיה חלק מחורבן הדמוקרטיה" ● משרד הבריאות מסרב לפרסם פרטי חקירה אפידמיולוגית של ליצמן

עוד 36 עדכונים

נעצרה רופאה ברוסיה שמתחה ביקורת בראיון לזמן ישראל על הטיפול בקורונה

אנסטסיה ווסילייבה התראיינה אתמול בזמן ישראל ומתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול של שלטונות רוסיה במגפת הקורונה ● היום נעצרה על ידי המשטרה המקומית ולאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה במשך היום, שוחררה עם קנס סמלי ● דובר איגוד הרופאים: "יש סימנים ושריטות על גופה. לא נשתוק על זה"

אנסטסיה ווסילייבה, יו"ר איגוד הרופאים הבלתי תלוי ברוסיה אליאנס ווראצ'י, אשר חשפה בראיון לזמן ישראל את מחדל הטיפול בקורונה של ממשלת רוסיה, נעצרה הבוקר (שישי) על ידי המשטרה המקומית, אבל שוחררה בשעות האחרונות בעיירה אקולובקה ליד העיר נובגורוד. לפי עדויות, היא סבלה מאלימות מהשוטרים במהלך מאסרה.

לדברי דובר איגוד הרופאים, איוון קונובלוב, צוות האיגוד הגיע לעיר על מנת לחלק מסכות וציוד מיגון נוסף לרופאים. אנסטסיה נעצרה באופן רשמי בגין הפרת סגר אשר הוטל על עיר מגוריה מוסקבה, וכן בשל התנגדות לשוטר.

אנסטסיה ווסילייבה
אנסטסיה ווסילייבה

בראיון שנתנה לזמן ישראל השבוע חשפה ווסילייבה את מה שהיא מכנה המחדל המתמשך ברוסיה של הטיפול בהתפשטות הנגיף.

"כבר בחודש ינואר השנה נרשם במוסקבה גידול של 37% במחלות של דרכי הנשימה והריאות. כנראה שלא ידעו ולא הבינו את הקשר לנגיף הקורונה, אז ייעדו למחלות האלה מחלקות שלמות. המחדל של התפשטות הנגיף נוצר כי בכלל לא הייתה הבחנה בין סוגי המחלות".

בתחילת השבוע פרסמה ווסילייבה סרטון יוטיוב שבו פנתה לשלטונות ולרשות המקומית במוסקבה והאשימה אותם בהכנסת חולים "מוסווים" באמתלה שהם לקו בדלקת ריאות לבתי החולים, כאשר בפועל, לדעתה, מדובר בחולי קורונה. היא דרשה מהם להפסיק את השקר וההסתרה שגורמת להפצה של הנגיף.

כמה ימים לאחר הפרסום, סיפרה ווסילייבה כי זומנה לחקירה במשטרה ונדרשה להסביר את "הפצת השמועות".

בשיחה עם זמן ישראל טרם הראיון, היא נשאלה האם היא לא חוששת לצאת נגד הרשויות בתקשורת הרוסית והמערבית. "מה יש לי לפחד?", השיבה. "אני אומרת את האמת. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא ישנה את האמת עצמה".

לאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה של נובגורוד בהמשך היום, ווסילייבה חויבה בתשלום קנס של 800 רובל – כ-15 דולר.

"זה לא היה עניין של כסף בשבילם, הם רצו לשבור אותי", אמרה לסוכנות הידיעות AP אחרי שחרורה. "אבל אני משוכנעת יותר מתמיד שאני עושה את הדבר הנכון וללא ספק אמשיך לעשות זאת".

דובר האיגוד איוון קונובלוב אמר לזמן ישראל: "כנראה שהשלטונות רואים איום במעשים של אנסטסיה. הרי בזמן שהם שולחים עזרה לאיטליה, סרביה וונצואלה – הרופאים שלנו לא ממוגנים.

"הרשויות בנובגורוד לא נקפו אצבע על מנת למגן את הרופאים, וכשאנסטסיה מגיעה עם ציוד מיגון לבתי החולים, היא חושפת שאפילו איגוד קטן ועצמאי כמו שלנו יכול לדאוג לרופאים. זה לא מצריך סכומי עתק אלא השקעה מינימלית. איך זה מציג את הרשות המקומית? אני מניח שהם נוקטים באמצעי כוח ואלימות כדי לעצור את פועלנו ולהפחיד אותנו אבל בפועל הם מציגים את עצמם באור שלילי, כי כולם מבינים מה האמת בסיפור".

האם נהגו באנסטסיה באלימות?

"כן. אחד השוטרים סתר לה והיו עוד מעשים, יש סימנים ושריטות על גופה. אנחנו כמובן לא נשתוק על זה".

האם היא לא מפחדת שיכולים לעשות לה משהו יותר חמור מזה?

"אנסטסיה היא אדם ישיר והגון. הם יכולים לחפור ולחקור אבל לא ימצאו כלום. הם כמובן ימשיכו להפריע לנו וללכלך עלינו, אבל הציבור רואה שמדובר במעשה תמים של עזרה לרופאים, אז בסופו של דבר הרשויות רק מזיקות לעצמן".

עוד 439 מילים

סיפור לשבת פירפורים הם חופשיים

קרה לכם פעם שנסתם לכם צינור הביוב היוצא מהשירותים? האסלה הוצפה? מים פרצו משוחת הביוב בחצר?

אם זה קרה לכם, יש להניח שפעלתם כמקובל וקראתם לאינסטלטור.  והאינסטלטור בא והביא איתו מן קפיץ שרשורי ארוך עשוי פלדה, שאותו הוא דחף אל תוך צינור הביוב, באופן ידני או מכני, והצינור זחל לאורך צנרת הביוב עד שהגיע לסתימה, ואז האינסטלטור שהבאתם התחיל לשחק עם הקפיץ השרשורי הלוך ושוב, עד שבסוף הסתימה נפתחה והמים החלו לזרום – האם לא כך פחות או יותר זה קרה?

אם כן, אז רק רציתי לספר לכם שמה שהאינסטלטור שלכם עשה לצנרת הביוב הוא סוג של צנתור.

בשבוע שעבר, בבית החולים לניאדו, במחלקת הצנתורים שבמכון הלב, גם אני עברתי צנתור כזה, אלא שלא בשירותים של הבית או בגינה עברתי את הצנתור הנ"ל אלא בחזה ובלב, וגם לא אינסטלטור עשה את הצינתור אלא קרדיולוג, למזלי ולשמחתי הרבה, כי קרדיולוג זה חצי מחיר מאינסטלטור ואולי אפילו שליש.

כי ככה זה.

ואפילו הקרדיולוג בחלק גדול מהמקרים לא לוקח כסף כלל בעבור שירותיו הטובים, אלא מסתפק בפיסת נייר של קופת החולים שנקראת טופס 17, ואילו האינסטלטור לוקח הכל במזומן וביד, ואם פעם תנסו להציע לו במקום תשלום במזומן תשלום באמצעות טופס 17, יש להניח שהוא ידחוף לכם את הטופס עמוק למקום שתצטרכו בו צנתור נוסף אחר-כך, או לפחות התערבות מקצועית של פרוקטולוג.

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי בזמן ישראל כבר יודע שלפני כחודש עברתי התקף לב, שזה אומר שצינור הביוב המוביל מהלב שלי אל שאר הגוף נסתם, ועברתי צנתור שפתח אותו, את מה שקרוי "העורק הראשי הקדמי", בידיו המבורכות והמיומנות של הד"ר יוסי כהן, שעבד כווירטואוז וניקה כל מה שניתן בעורק הקדמי, עד שכמעט ויצא מהלב שלי אפילו חלק מהרוע שמצוי בו תמיד.

אבל רק כמעט.

הבעיה הייתה שצינור הביוב הנוסף הקרוי "עורק שמאלי" שבחזה שלי היה סתום כולו גם הוא, וצריך היה לפתוח גם אותו, אולם משיקולים רפואיים אלו ואחרים הוחלט שנכון יהיה לתת ללב שלי לנוח חודש בבית, ואחרי החודש הזה הוזמנתי לפתוח גם את העורק השמאלי.

אז ביום חמישי לפני שבוע הגיע הזמן לעשות את זה.

* * *

הגעתי למכון הצנתורים של בי"ח לניאדו במכוניתו הנאמנה של הבן שלי. בתחילה התכוונו חניה אשתי ואני שהיא תסיע אותי והיא תבוא אתי, אבל אז הסתבר שמאחר שהיא בשנות השישים שלה, גם היא כמוני בקבוצת סיכון שבה אתה רק מוציא את הראש מדלת הבית, מיד וירוס הקורונה מבחין בך שאתה מעל גיל שישים ומזנק עליך לטרוף אותך. מאחר שכך הדבר, יצאה הוראה מטעם הרשויות המוסמכות שאסור לה לצאת מהבית.

ככה זה כשאתה בשנות השישים שלך.

ואני עוד זוכר את הימים שבהם המונח "שנות השישים" היה עבורי עידן של פריצת דרך חדשה, של ניחוח חדש של עולם שעשוי להיות יפה, של שיער ארוך ופרחים וגראס ומוסיקה טובה שלא עושים עוד כמותה כיום וכנראה כבר לא יעשו, ימים של "עשו אהבה ולא מלחמה" נאיבי ומתוק, כאילו עבר היצור האנושי של שנות השישים איזושהי מוטאציה ונעשה לאחר.

טוב, האמת היא שאם הייתם רואים את חבריי ואותי בשנות השישים ואיך נראינו אז, ברור היה באופן מדעי ונטול ספקות שאנחנו נראים כמו מוטציה. אבל בשנות השישים מותר היה הכל.

או כמעט.

היום אסור אפילו לצאת מהבית.

בגלל הקורונה.

אז הבן שלי הסיע אותי, כאמור.

ישבנו שנינו במכונית הצפופה ונשמנו בקושי, עד רמה של חירחורים ממש. הסיבה שנשמנו בקושי והשמענו חרחורים מעת לעת לא הייתה שעמדנו על סף התקף לב או סבלנו מבצקת ריאות, אלא משום ששנינו קיבלנו הוראות מאותה אישה, קפדנית ודואגת, שלא נעז להסיר מידינו את כפפות הסיליקון ומפנינו את מסיכות הבד הללו שסותמות לך את דרכי הנשימה וגורמות לך אדים על המשקפיים אם יש לך משקפיים בכלל, וגם גורמות לך חום בלתי נסבל בפנים, כי אדי הנשימה חוזרים אל פניך.

"תגיד", שאלתי את בני כי יקר לי. "יש לך קורונה?"

"לא", הוא אמר.

"גם לי לא", אמרתי. "ויש לנו חצי שעה נסיעה עד שנגיע לבית החולים – למה אנחנו יושבים כמו שני אידיוטים עם מסיכה על הפרצוף?"

"חשבתי שאתה בקבוצת סיכון ואני עלול להדביק אותך", הוא אמר.

"קבוצת סיכון למה?" אמרתי. "הרי אין לך קורונה. ואם הייתה לך, אתה יושב שלושים סנטימטר ממני ואנחנו נושמים את אותו אוויר שבמכונית הסגורה כך או כך – אולי נוריד אותן?"

"מקובל עלי", הוא אמר.

ולרגע חזרנו להתנהל כאנשים שפויים.

* * *

נכנסתי למכון הצנתורים כמי שנכנס למכון כושר – עם תיק לבגדים, כי ידעתי שאצטרך להסיר את בגדי במהלך הפרוצדורה, ועם עוד איזה זוג תחתונים וחולצת טריקו להחלפה, למקרה שמשום מה אתקע עד הלילה. ידעתי שאני אמור ללכת הביתה בתוך מספר שעות.

לא היה לי מושג שהעניין עומד להשתבש ואני עומד להיתקע שם בלניאדו מכון הלב טיפול נמרץ ארבעה ימים תמימים.

נתנו לי ללבוש את אחד החלוקים הללו שסגורים מלפנים ויש להם פתח גדול מאחור שאמור להיסגר בשרוכים, לפחות לפי איך שתכננו אותו על שולחן השרטוט של המעצב של החלוקים הללו, אבל מעולם עדיין לא פגשתי מישהו שהשרוכים בחלוק שלו זכו לפגוש אחד את השני.

תמיד כשאני רואה את החלוקים הללו אני מדמיין את השטן בכבודו ובעצמו יושב מעל שולחן השרטוט, גועה בצחוק פרוע וזדוני, ומשרטט את החלוק הזה באופן שהכי יכחיד עד עפר ואפר את כבודו האנושי של כל ילוד אישה שילבש אותו.

רוב האנשים שאני מכיר יעדיפו שיתקעו להם מסמרים גדולים בכפות הידיים ויצמידו אותם לצלב, מאשר שיכריחו אותם להסתובב בין אנשים לבושים בחלוק הזה.

אני לא יודע אם אורח החיים שלכם על פני האדמה יביא אתכם אל גן העדן או הגיהינום, אבל אם תגיעו לגיהינום, דעו שזה בדיוק מה שמחכה לכם – ילבישו אתכם בחלוק הזה עד סוף הימים.

לנצח נצחים!

אז לבשתי אותו וגם נעלתי מעין שקיות ניילון מוזרות על כפות רגליי, שקיות שהאח התורן נתן לי. בהתחלה חשבתי ששקיות הניילון הללו גם הן נועדו למקרה שווירוס קורונה כלשהו יזנק לו לתוך חדר הצנתורים וישים עלי עין, אבל מהר מאוד הבנתי שהתפקיד של השקיות הללו הוא לאתר אם נשאר בי איזשהו שריד לכבוד עצמי ודימוי אנושי סביר – ולהכחיד אותו.

אני חייב לציין שהשקיות הללו עשו את תפקידן נאמנה.

* * *

שכבתי על מיטת הצנתורים רועד מקור.

לרגע חשבתי שהמצנתר הגיע מאנטארקטיקה ועל כן הכינו עבורו את הטמפרטורה שאליה הוא רגיל מהבית, ותהיתי למה צריך להביא כוחות רפואיים מבחוץ כשיש לנו בארץ כוחות רפואיים ברמה של ייצוא ממש, אבל אז נזכרתי שבאנטארקטיקה יש בעיקר פינגווינים, והבנתי שכנראה בכל זאת מדובר ברופא ישראלי מקומי, ושעל כן כנראה הוא זקוק לקור הזה כי מדובר בפרוצדורה מסובכת ודורשת ריכוז והתחממות הגוף.

התחממות הגוף שלו, לא שלי.

אחות חדר הניתוח ראתה אותי רועד מקור ושיניי נוקשות, ועל כן ריחמה עלי והניחה עלי שמיכה מחממת, ואני מניח שזו הסיבה שקוראים לה אחות רחמניה.

הגם שישנה אפשרות שהניחה עלי את השמיכה מחשש שנקישת הקסטנייטות של שיני תסיח את דעתו של הרופא בעת הצנתור.

ואז הצנתור החל.

* * *

מאחר שאינני באמת צינור ביוב, אין לי פתחים שדרכם ניתן להיכנס למערכת הקרדיו-ואסקולרית שלי, היא מערכת הדם-לב, ויש לעשות פתח כזה קרוב לעורק כלשהו שמגיע במרחק וזמן קצר יחסית ללב.

עורק כזה נמצא, למשל, בשורש כף היד.

על כן הרופא עושה לך חור קטן בשורש כף היד ובעורק הנמצא שם, ואז הוא מחדיר דרך הפתח הקטן הזה קפיץ שרשורי שדומה מאוד לזה של האינסטלטור, למעט העובדה שהוא קטן יותר ואפילו סטרילי.

אז זה מה שהרופא עשה לי.

לגבי מה שקרה מכאן והלאה, שבעטיו מצאתי את עצמי מאושפז בטיפול נמרץ אחר כך, הדעות חלוקות.

יש אומרים שבעת שבגופך מתבצעת הפרוצדורה הקרויה "צנתור", מקובל לתת לך טישטוש, כדי שלא תרגיש במלואן את אי-הנעימות ואי-הנוחות הכרוכות בפרוצדורה הזו, ועל כן כולם אומרים לך: "אין לך מה לדאוג. זה עובר מהר ולא ממש תרגיש משהו".

ויש לי מן מזל כזה, שגם כשנכנסתי לניתוח קטארקט בעין שבו החליפו לי את העדשה העכורה בעין ימין בעדשה חדשה, גם כן כולם אמרו לי: "אה, זה כלום – רבע שעה ואתה יוצא כמו חדש, ולא תרגיש כלום, כי שמים לך הרדמה וטשטוש".

אז במה שנוגע לניתוח הקטארקט, הרגשתי הכל.

ההרגשה היתה כאילו הרופאה חופרת לי בעין במשך חצי שעה עם מברג, ובכל מהלך הניתוח ההוא חלמתי על פרוצדורות יותר נעימות שהכרתי במהלך חיי, כמו למשל טיפול שורש ללא הרדמה.

והתגעגעתי אליהן.

זה, פחות או יותר, מה שקרה לי בצנתור.

אין לי מושג מה באמת קרה – האם הרופא הזריק לי חומר מטשטש שפשוט התפזר בגופי ללא כל השפעה ולא עשה כלום, או שהרופא ראה שהוא עומד בפני צנתור מורכב ונכנס ללחץ והזריק את כל חומר הטשטוש לעצמו.

כך או כך – הרגשתי הכל ב"לייב". כל נגיעה וכל תזוזה.

וכך, הרגשתי איך קפיץ-האינסטלטורים נכנס לי מבעד לחור בשורש כף היד, ואיך הוא זוחל תוך תחושה של דגדוג לאורך העורק באמה ואחר-כך בזרוע, ומשם פונה אל החזה בלי לאותת ועושה את דרכו אל הלב, עד שהגיע אליו.

התחושה שמשהו זוחל בתוככי גופכם בלתי נעימה בעליל, ושקלתי עמוקות אם להכנס לפאניקה ולהתחיל לצרוח ולצעוק, אבל אז נזכרתי שלפחות אבולוציונית אני שייך למה שקרוי "הומו סאפיינס", האדם הנבון, ועל כן אנשים נבונים לא עושים דברים כאלה כמו לצרוח בקול אלא הם שוקלים את המצב ומסבירים אותו לעצמם ומדברים עם עצמם בראש ואומרים לעצמם "חלאס, תירגע", וגם שומרים על פאסון של אדם שקול, ועל כן זה מה שעשיתי.

אבל אז אותגרתי שוב – בשלב הזה כשקפיץ-האינסטלטורים הגיע לחזה שלי, ונגע בלב.

אני בן שישים ושש כיום, ואינני אדם חסר-לב ממש, והרבה דברים נגעו ללבי עד היום – סיפורי אהבה, וגורלות אומללים של בני אדם, וסצינות מתוך סרטים, ואני יכול לספר לכם פה לגמרי בינינו שלפעמים אפילו מפרסומות אני יכול לבכות, בעיקר כאלו שמבוססות על המוטיב שמרקו סוף-סוף מוצא את אמא שלו. אז הרבה דברים עד היום נגעו לי בלב, אבל זו פעם ראשונה שנגעו לי בלב עם קפיץ פתיחת סתימות של אינסטלטורים.

וחברים, הרשו לי לומר לכם גלויות – זה מה-זה לא נעים!

המצנתר התחיל לשחק בקפיץ-האינסטלטורים ההוא בדיוק כמו שעושה האינסטלטור כשהוא מגיע אל סתימה בביוב, כדי לפתוח את הסתימה. המצנתר עשה זאת כדי שיוכל להחדיר אל הסתימה בלון ולפתוח אותה לרווחה. התנועות הללו גרמו לי להרגשה כל כך לא נוחה, עד שאופציית הצריחה בקול גדול ואפילו השאגה באי-נוחות עלתה שוב על השולחן, אבל הצלחתי להתגבר על הדחף ובמקום זה עברתי לדמיון מודרך שירגיע אותי קצת – דמיינתי למשל שאני על כיסא של רופא שיניים שעוקר לי את השיניים אחת אחת ללא הרדמה, ומכיוון שלעומת ההרגשה בצנתור זה היה הרבה יותר נעים, הדמיון המודרך הזה הרגיע אותי קצת.

ואז המצנתר ניפח את הבלון בעורק הסתום.

כדי שתבינו את המשמעות: העורק סתום בכל מיני שומנים שהצטברו על דפנותיו, ושידועים בשמם הרפואי "שווארמה כבש", הגם שיש כאלו הטוענים שמדובר במשקעים של אסאדו וצ'וריסוס. יש גם כאלה, אגב, מעטים אמנם, שקוראים לזה בשם החיבה העממי "כולסטרול". זהו חומר שמנוני ודביק, שמקובל במהלך הצנתור להחדיר אל תוכו בלון קטן, ואז מנפחים את הבלון והחומר השומני הלז נע ונדחק אל שולי העורק, נלחץ אל הדפנות, ופותח פתח לדם לזרום בו.

כדי שהעורק לא ייסגר חזרה דוחפים בו מתקן מתכתי סלילי קטן הקרוי "סטאנט", והוא מחזיק את הדפנות ואת השווארמה בצדדים, ולפעמים גם את הצ'וריסוס והאסאדו, הרחק מהחלל המרכזי של העורק.

אלא מאי? שכשמנפחים את הבלון, כמו שציינתי למעלה, הוא לוחץ כאמור את העורק ודפנותיו מאוד, ונוצרת תחושה ממשית של התקף לב, ומאחר שלא הייתי מטושטש אלא ער וצלול לחלוטין, ומאחר שהגוף שלי הכיר את ההרגשה של התקף לב באורח טרי, שהרי התקף לב כזה עברתי רק בחודש הקודם, הגוף שלי החליט להגיב.

לא עזרו כל התובנות שהאכלתי אותו במאמץ רב באמצעות המוח שלי שעדיין עבד, כנראה – הגוף שלי הגיב בסטרס נוראי שכמוהו לא זכור לי שהרגשתי אי-פעם. כל שריר שבגוף שלי נמתח ונדרך עד המקסימום, ולרגע חשבתי שאני מתעלף, ואז שמעתי את הרופא קורא: "הוא בפרפור! הוא בפרפור!"

* * *

כאן המקום לספר לכם שהלב בנוי כמו בית צמוד קרקע של שיכון עובדים – יש לו שני חדרים בקומה הראשונה, ומעליהם שניים קטנים בקומה השנייה הקרויים גם עליות או פרוזדורים. כל אלו עובדים בקצב קבוע ואחיד, פחות או יותר, כדי לעביר דם מאחד לשני ומהם אל שאר חלקי הגוף. כדי שהדם יגיע כסדרו החבר'ה האלה צריכים לעבוד באורח מתואם ומסונכרן כמו תזמורת פילהרמונית שמנגנת, נניח, יצירה של בטהובן. אם החלקים מתחילים לאלתר וכל אחד מנגן באילתורים עצמאיים משלו, מתקבל משהו שדומה יותר לג'אז.

ג'אז הוא סגנון מוסיקלי מאוד אהוב עלי, אבל כשהלב שלך מתחיל לנגן ג'אז במקום את החמישית של בטהובן, אתה יכול לרשום צוואה ולהתחיל להיפרד.

לפי הקריאה הרמה והנזעקת של הרופא המצנתר – "הוא בפרפור!" – ולפי הטון של הקריאה, מיד הבנתי שהוא מתכוון "תביאו לו מיד דף נייר ועט, שיספיק לרשום צוואה, או לפחות כמה מילות פרידה!", וכבר התחלתי לתכנן איזה מילים אני הולך לרשום כדי שכל מי שיקרא אותן יזיל דמעות ויגיד: "וואו, כמה למדנו על החיים מהאיש הזה! כמה חכמת חיים יש במילים האחרונות שלו!", ואולי אפילו מישהו יקריא אותן בקול ביוטיוב ואנשים יעבירו את זה לחברים הכי טובים שלהם בוואטסאפ או במסנג'ר, וכולם ירגישו שלמדו מהמילים שלי משהו חשוב על החיים.

אולי אפילו יקריאו את זה במסגרת הרצאה של TED!

הבעיה הייתה שלא היה לי שום דבר חשוב להגיד על החיים, חוץ מהעובדה שניסיתי אותם והם לא משהו – בלאפה של שווארמה סעיד בבאקה-אל-גרבייה יש יותר תוכן וטעם, ובקרמבו וניל של שטראוס יש יותר עינוג.

אז שתקתי, וכנראה שטוב שכך.

בראשי עברה תמונה מהילדות שלי – ליד הבית שלנו הייתה חנות דגים. בחנות הזו הייתה בריכה מבטון ובה שחו קרפיונים. מעת לעת כשחשקה נפשה של אמי להכין לנו דג, היא שלחה אותי אל חנות הדגים להביא מהחנות הזו קרפיון אחד. המוכר – קצת קשה לי לקרוא לו "הדייג" כי הוא דג מתוך בריכת הבטון בחנות בלבד – הכניס רשת מחוברת למוט אל המים ושלף משם דג. תמיד הדג נהג לפרפר ולפרפר על הדלפק בחנות עד שהמוכר לקח מוט עץ שטוח שהיה זמין לו בצידי הדלפק בדיוק למטרה הזאת, וחבט בראשו של הדג מכה ניצחת, לפעמים שתיים, עד שהדג דמם.

כששמעתי את הרופא צועק :"הוא בפרפור", דמיינתי את האח התורן שלידו מביא לו מקל שטוח כזה, כמו של מוכר הדגים שבחנות הדגים בשנות החמישים בשכונת מפדה בדרום מזרח רמת גן, ואת הרופא חובט בראשו של הלב שלי ומרגיע אותו במכה מוצלחת אחת. כמו שמרגיעים דג.

זה לא קרה.

במקום זה קיבלתי זריקה מהסוג שאמור היה להחזיר את הלב שלי ממנגינה של ג'אז לנגינה של סימפוניה של בטהובן או באך, אבל גם זה לא ממש קרה.

אז הרופא סיים בזריזות להכניס לי את הסטאנט, ואמר לי בנימה נוזפת: "יש לך עוד בעיות בלב, שתדע לך!", ופתאום הרגשתי מלא אשמה, הגם שלא ידעתי בדיוק על מה, ומשם גלגלו אותי לחדר ההתאוששות, ולאחריו לטיפול הנמרץ.

אז הגעתי כאמור אל הטיפול הנמרץ של מכון הלב בבית החולים לניאדו בנתניה, ששם אני כבר בן-בית ממש, כי זו כבר הייתה הפעם השניה, ושם קיבלתי כרטיסיית ניקוב ואמרו לי שמכאן ולהבא בכל אישפוז אקבל ניקוב אחד, ועל כל עשרה ניקובים אקבל קפה חינם.

אבל מאחר שבטיפול הנמרץ במכון הלב בבית החולים לניאדו מדובר בקפה נמס עלית מהסוג הפשוט ביותר, ולפעמים אפילו חלב חסר בפינת הקפה ששם, נראה לי שאוותר, ואחכה שהסגר הזה ייגמר ויפתחו את סניף ארומה בצומת רופין, ואסע לשם לקנות קפה הפוך או אספרסו חזק, ונאמר כולנו אמן.

כי הקפה של ארומה צומת רופין מאוד אהוב עלי, אני שמח לציין.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,323 מילים

כרוניקה של אסון ידוע מראש

המשבר בקהילה החרדית על פי ההערכות, מעל שליש מתושבי בני ברק - העיר הכי צפופה בישראל - יידבקו בווירוס הקורונה ● למעשה, כבר עכשיו מספר החולים בעיר מהווה כמעט שישית ממספר החולים בכל המדינה ● קל להאשים את החרדים בכך שהגיעו למצב הנוכחי - אבל מבט עמוק יותר מגלה היערכות לקויה של הרשויות, התעלמות מאופיה המגוון והמורכב של הקהילה החרדית, והתבטלות בפני דמויות מפתח במקום לגייס אותם לשינוי המצב ● כעת כל הצדדים מנסים לתקן את המצב, אבל האסון כבר בלתי נמנע - והשנאה בוודאי לא עוזרת

עוד 2,101 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַבְטָלָה

אנתולוגיה ספרותית-עיתונאית צנועה לימים איומים של חרדות פרנסה (או: אין חדש תחת השמש)

עוד 1,022 מילים

תגובות אחרונות

מתי בגדו בך בפעם האחרונה?

מליון ומאתיים עשרים אלף מצביעים ומצביעות נתנו את קולם לכחול-לבן בבחירות האחרונות. עוד כ-180 אלף הצביעו למפלגת העבודה ול"גשר". סה"כ כמליון וחצי איש ואישה רשאים להפנות אצבע מאשימה לבני גנץ וגבי אשכנזי, עמיר פרץ ואיציק שמולי ושותפיהם הישירים והעקיפים.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך

כן, המילה "בגידה" בהקשריה הפוליטיים נחשבת קשה במיוחד, אבל מה שעשו גנץ ואשכנזי נופל בהחלט בקטגוריה הזו. השפה העברית ענייה במילים ביחס לאנגלית. בלעז מבחינים בין Treason לבין Betrayal. ראשי "חוסן לישראל" לא בגדו במדינה, בוודאי לא לשיטתם. אבל הם בהחלט בגדו בבוחריהם ומעלו קשות באמונם. במעשם זה הם לא משכו לבנה אחת או אפילו עשר לבנים מחומת ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. הם קעקעו אותה מן היסוד.

את שיקוליהם ניתן רק לנחש. ההסברים שמספק גנץ על "מצב החירום" או על "הימנעות מבחירות רביעיות" אינם מחזיקים מים. בהחלטות נכונות בנושא הקורונה יכלה כחולבן לתמוך מבחוץ. ובחירות רביעיות הן פיקציה, כל עוד הקורונה משתוללת, ובוודאי אילו היה עובר "חוק הנאשם" שהיה מאלץ את נתניהו לא להתמודד.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של יצחק רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ; או מאינטרסים סמויים אחרים. ייתכן שנדע יותר בעתיד, וייתכן שלא, מכל מקום המעשה נעשה, ואותו – אלא אם יחזור בו גנץ בדקה ה-90 – לא ניתן להשיב.

היקף המעילה באמון כה נרחב, ותחושת הבגידה כה עמוקה, כך שהפוליטיקה הישראלית לא תשוב עוד להיות מה שהיתה. ממילא אמון הבוחרים בפוליטיקאים היה בשפל המדרגה, אך הסבב השני נתן פתח לתקווה שהמסר הופנם. לאחר הבחירות בספטמבר, הקפידו כל המפלגות שלא להפר את הבטחות הבחירות שלהן, ולרגע קצר נדמה היה שהנורמות השתנו. עכשיו ברור שזו היתה אנומליה קצרצרה, ושהמערכת הפוליטית רקובה באופן סופני.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ

העובדה שקבוצות מסוימות, חלקים מקרב "האליטות הישנות", וכן מרבית כלי התקשורת, מעניקים רוח גבית למהלך של גנץ ואשכנזי, מעידה – ולא במפתיע – שהשחתה שמתחילה בפוליטיקה, לא נעצרת בפוליטיקה.

האמת הקשה היא שהמערכת הסימביוטית המשולשת הון-שלטון-עיתון, שאמנם לא הומצאה בשנות נתניהו, אולם שוכללה ותפחה למימדים מפלצתיים באכוונתו וביוזמתו, התנתקה מזמן מצרכי הציבור הרחב. כפי שברשתות החברתיות התפתחו "תיבות-תהודה" מופרדות ביניהן, כך בעולם האמיתי הפכה המערכת הסימביוטית הזו לתיבת-תהודה סגורה ומנותקת.

נראה שבשלה העת ל"שירת הסטיקר 2", שתכנס יחדיו ביטויים חדשים יותר ופחות, המייצגים את רוחו הרעה של הזמן הזה, כמו: "יד רוחצת יד", "שמור לי ואשמור לך", "שלח לחמך", "תהיו כחלונים", "נשמור על נתניהו מאוחדת", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "מה? מה פתאום?", "אין כלום ולא היה כלום", "הנחיתי והוריתי", "זה לא קרה, ואם קרה אז מה קרה?", "לעולם לא אשב עם נתניהו", "מצפוני לא מאפשר לי לציית להוראת בג"צ", "לא כל חוק צריך לקיים", "להיכנס מתחת לאלונקה", "צריך למנוע בחירות רביעיות", ו-"איני עוסק בכך".

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי.

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי

ישראלים מגדירים את עצמם על פי מאורעות גדולים בחיי האומה, בדרך כלל מאורעות טראומטיים. דור מלחמת העצמאות, דור מלחמת ששת הימים, דור מלחמת יום הכיפורים, דור מלחמת לבנון הראשונה. השבוע חשו רבים מבני דורי, אלה שעבורם הטראומה המכוננת היתה רצח רבין, תחושות דומות לאלה של ה-4/11/95.

מה תהיינה ההשלכות ארוכות-הטווח של השבר? מציאות ישראלית של משבר אמון, משבר בריאותי, משבר כלכלי, משבר חוקתי-משפטי, המתקיימת בתוך משבר גלובלי מסוג חדש לגמרי, תיצור גם הזדמנויות חדשות.

לציבור הישראלי מגיעה מערכת פוליטית-דמוקרטית מסוג אחר לגמרי, כזו שתקיא מתוכה את התופעות הבזויות של בגידה באמוננו, את המעשים המושחתים, את הנורמות הקלוקלות, ואת הביטויים שנועדו להלבין אותם. התיקון הוא הכרחי, והוא יגיע. לא מלמעלה, מן המנותקים הנהנים מן הסימביוזה, אלא מלמטה, מתוך העם. זו חייבת להיות הבגידה האחרונה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 683 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
שרי קאהן

טור אישי איך המוות של בעלי הכין אותי למגפת הקורונה

"אני מתכוננת למגפת הקורונה כבר שנה. לא שאני פחדנית, נביאה או אגרנית. אני אימא בת 39 לארבעה ילדים קטנים מווסט האמפסטד, ניו יורק. ואני אלמנה" ● אשת החינוך היהודיה-אמריקאית שרי קאהן כותבת על דרכי ההתמודדות שלה עם מצבי קיצון, אותן פיתחה לאחר מות בעלה

עוד 1,127 מילים

מגפה אחת, מאה מסרים

בדיקת זמן ישראל דובר אחד שקורס תחת כמות השאלות ● מגזרים שלמים שלא מקבלים דיווחים נאותים ● רשויות מקומיות שנאלצות לאסוף מידע ממקורות שונים ● וכל פקיד מציע הסברה משלו תחת כל מיקרופון רענן - לרוב בסתירה מוחלטת מהקו הרשמי, אם כזה קיים בכלל ● במלחמה כמו במלחמה - אסטרטגיה תקשורתית והעברת המידע לציבור לא פחות חשובים מציוד רפואי ● אבל במשבר הנוכחי, פשוט לא הוקם מערך הסברה ● בימים האחרונים מנסים לתקן את הנזק, אבל לא בטוח שדי בכך

עוד 3,009 מילים

נתניהו סוגר דיל עם גנץ ומתפנה להתעלל בבנט

בליכוד מספרים על התקרבות בין ראש הממשלה וגנץ, עד כדי הסכמה של יו"ר כחול-לבן לתמוך בנתניהו לנשיאות בעוד שנה וחצי ● עם הסכם כמעט סגור, נתניהו פנוי עתה לעסוק בתחביב הקבוע שלו: למשוך את ראשי ימינה עד לרגע האחרון ● כרגע המפלגה מאיימת ללכת לאופוזיציה ואפילו מנופפים שם בהבטחה ״להלחם בשחיתות״ ● אז מה נתניהו מציע להם בינתיים? בנט לזמן ישראל: ״כלום״ ● פרשנות

עוד 646 מילים

מדי שעה, ישראלי נוסף עובר אירוע מסכן חיים - אך חושש להגיע לבי"ח

חולים קשים לא פונים לחדר מיון ונשארים בבית - לעתים עד אבדן הכרה - מחשש להידבק בנגיף הקורונה ● התופעה כבר גרמה לכמה מקרי מוות בודדים בישראל, וההערכה היא שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה ● רופאים בכירים מזהירים: ביטול בדיקות וטיפולים יחמיר את מצבם של רבים, ויגרום למספר עצום של מקרי מוות ונכות ● מעקב זמן ישראל

עוד 1,527 מילים

גננת מבית נקופה ביקשה לפתוח משפחתון לילדי עובדי מערכת הבריאות וענפים חיוניים נוספים ● הצו שניתן לפני שבועיים איפשר לפתוח פעוטונים בכפוף להיתר בכתב, אז הגננת פנתה לקבלתו - וטורטרה ללא תשובה בין משרדי הממשלה ● בינתיים שונו הנהלים, כך שהצורך באישור התייתר - אבל הפקידים לא סיפרו על כך לגננת ● והילדים? הם בינתיים בבית ● סיפור קטן על מצוקה גדולה

עוד 619 מילים

המשבר העולמי ״ברוסיה מעדיפים להעלים את החולה מהעיניים, כאילו שזה גם יעלים את הנגיף"

התפרצות הקורונה ברוסיה צריכה להדאיג את כל העולם ● מעדויות שהגיעו לזמן ישראל עולה כי אין שם הפרדה בין חולי קורונה לחולי ריאות אחרים, וכי מרגע התפרצות המגיפה הופנו כל מאמצי הרשויות כדי להסתיר את המחדל המתמשך והטיפול הלקוי ● "לא רק שהם משקרים בכל הנוגע לנגיף, הם גם פועלים בצורה לא אחראית וממשיכים להפיץ אותו במקום לעצור אותו", אומרת יו"ר איגוד הרופאים ברוסיה ● אירה טולצ׳ין אימרגליק עוקבת בדאגה אחר הנעשה בארץ הולדתה ומביאה תמונת מצב מאד מטרידה

עוד 1,619 מילים

מועדון הבכירים ממשיך לסדר לעצמו מיליונים בחברות הציבוריות

בדיקת זמן ישראל בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם זוועה כלכלית, חברי מועדון מצומצם ממשיכים להרוויח מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות ● בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע שהוגבל ל-3.5 מיליון שקל ● אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה ● יקום מקביל, קווים לדמותו

עוד 2,118 מילים ו-1 תגובות

תחקיר זמן ישראל טיסות הקורונה - הסיפור האמיתי

בעקבות התפרצות הקורונה בקהילה החרדית בניו יורק, מאות תלמידי ישיבה עם אזרחות ישראלית ביקשו לחזור במהרה לארץ ● משרד הבריאות חשש כי פוטנציאל ההידבקות וההדבקה שלהם גבוה, אך רבים מהם עלו לכמה טיסות אל על, והעמידו בסכנה את שאר הנוסעים - שלא ידעו על כך דבר ● עשרות מתלמידי הישיבה התגלו כנשאי הנגיף, ושאר הנוסעים המבוהלים רוצים לדעת מי החליט להסתיר מהם את האמת

עוד 3,019 מילים ו-1 תגובות

מעגלים פינות ניגודי עניינים לא מעניינים את איילת שקד

לאיילת שקד יש חברה טובה: נשיאת NSO ● ל-NSO יש בעיית תדמית ויחסי ציבור ● אבל בשביל מה יש חברים טובים אם לא כדי לעזור ברגעי משבר? ואיזה מסע יחסי ציבור יכול להיות יעיל יותר משיתוף פעולה עם משרד הביטחון? ● איזה מזל ששקד במקרה קשורה גם לשר הביטחון ● ניגודי עניינים זה לחלשים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות

הממשלה הכריזה על בני ברק כ"אזור מוגבל"

ימינה: ״לא נהיה עלה תאנה בממשלה, מכרת את כל עקרונות הימין״ ● על פי עדויות: שר הבריאות שנדבק בקורונה הפר את ההנחיות של משרדו ● 4,500 קשישים בבני ברק יועברו לבידוד במלוניות כדי להגן עליהם מהדבקה ● דיון בממשלה: הידוק ההסגר בבני ברק והחמרת ההגבלות ● מנכ"ל מכבי מעריך שבבני ברק יש 75 אלף חולי קורונה ● אבי ניסנקורן יקבל את תיק המשפטים, רגב את התיק לבטחון פנים

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה