האם בני גנץ יציל את הדמוקרטיה הישראלית?

בני גנץ (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90
בני גנץ

במדריך לניהול משברים מלמדים לחשוב מראש על תרחישים עתידיים של משברים אפשריים, כדי לחשוב על היערכות מוקדמת לניהולם. היערכות מוקדמת יכולה לסייע מאוד בניהול משבר גדול.

המשבר הנוכחי הוא יוצא דופן ומרתק, קשה היה לחשוב עליו מראש. לא, אני לא מדבר על משבר הקורונה, שהוא עצמו מגה-משבר עולמי, אבל מהסוג שניתן היה וצריך היה להיערך אליו, אלא על השילוב הדרמטי בין המשבר העולמי הזה, הבריאותי, רפואי וכלכלי, יחד עם הפלונטר הפוליטי שלנו, והחשש לשחיקתה של הדמוקרטיה הישראלית.

החיבור הזה, בין שעת החירום העולמית למשבר הפוליטי, הגיע לשיאו בעת ובעונה אחת בימים אלה ממש, עם הקושי לכנס את הכנסת, ולהחליף את השלטון, בעיצומו של משבר. בנימין נתניהו מנצל את המשבר העולמי כדי לחזק את אחיזתו בשלטון. זה ברור.

החיבור הזה, בין שעת החירום העולמית למשבר הפוליטי, הגיע לשיאו בעת ובעונה אחת בימים אלה ממש, עם הקושי לכנס את הכנסת, ולהחליף את השלטון, בעיצומו של משבר. נתניהו מנצל את המשבר העולמי כדי לחזק את אחיזתו בשלטון. זה ברור

השילוב הזה ניצב לפתחו של בני גנץ, יותר מאשר לנתניהו שמתרכז בניהול המשבר הכללי, ומבין שהוא משרת אותו גם בזירה המקומית, הפוליטית והמשטרית.

עבור גנץ יש כאן צומת של בחירה. מהו המשבר המשמעותי ביותר לחברה הישראלית, ואיך הוא יכול לסייע בטיפול בו. כמובן שהמשבר הכללי הכפול מתחבר למשבר האישי שלו, ושל מפלגתו. ברור שההתנהלות בימים אלה תקבע את עתידו ואת הסיכוי שלו להיות מנהיג משמעותי בחברה הישראלית.

לפי הדברים ששמענו מגנץ, עתידה של כחול-לבן הופך להיות הנושא הפחות חשוב כרגע. עתידה של המדינה, בריאותם של האזרחים, יציבותה של הכלכלה, והמשטר הדמוקרטי עומדים על כף המאזניים. אבל מה הדבר הנכון לעשות לטובתה של מדינת ישראל בימים אלה?

על אזניו של גנץ לוחשים שני מחנות. לכאורה, האחד מציב בראש את המשבר העולמי, הקורונה, ואת הכמיהה של ישראלים רבים לאחדות. המחנה האחר מציב בראש את תכליתה של כחול-לבן להחליף את השלטון, את איכות השלטון בישראל ובמיוחד הצורך להביא לסיום את תקופת השלטון של נתניהו. על פניו נראה שהעדפת המשבר הבריאותי מובילה לממשלת אחדות, והעדפת המשטר הדמוקרטי, לממשלת מיעוט או בחירות, אבל למעשה זה הפוך.

נראה כי גנץ בחר לנסות להקים ממשלה בכל מחיר, כלומר לעשות הכל כדי לא ללכת לבחירות נוספות. ברור שהיה מעדיף ממשלה בראשותו, שתוכל להתמודד עם שני האתגרים, אך כנראה אין לו את האצבעות כדי להשביע אפילו לרגע אחד ממשלת מיעוט. אפשר להשתגע מאורלי לוי, יועז הנדל או צביקה האוזנר, אבל נראה שיש עוד כמה במחנה של כחול-לבן שלא ילכו עם גנץ לממשלת מיעוט, בתמיכת המשותפת. חבל ועצוב, אבל זאת כנראה המציאות איתה הוא חייב להתמודד. אין ממשלת מיעוט.

לכן, בניהול המשבר, הבחירה היא בין כניסה לממשלה בראשות נתניהו, לבין הליכה לבחירות, כאשר נתניהו נשאר ראש ממשלה זמני לעוד חצי שנה, עם סיכוי לא רע להיבחר שוב בספטמבר.

בניהול המשבר, הבחירה היא בין כניסה לממשלה בראשות נתניהו, לבין הליכה לבחירות, כאשר נתניהו נשאר ראש ממשלה זמני לעוד חצי שנה, עם סיכוי לא רע להיבחר שוב בספטמבר

מההתנהלות של גנץ עולה כי הוא מבין שלהשאיר את נתניהו כרגע כראש ממשלת מיעוט עם סמכויות חירום כמעט בלתי מוגבלות, בלי שום איזונים ובלמים, יכול להוביל לסופה של הדמוקרטיה שלנו.

ההצטרפות שלו לממשלה אולי תוצג כרצון להתגייס למאבק בקורונה, אבל למעשה זה ביטוי מובהק להכרה שרק כך ניתן יהיה להציל את הדמוקרטיה הישראלית. ניתן יהיה לעשות זאת באמצעים פשוטים יחסית כמו הגנה על היועץ המשפטי לממשלה, מינוי שר משפטים הגון, וישיבה משותפת בממשלה, תוך שימוש מושכל בכנסת, ובכלים אחרים של הממשלה.

למעשה, אני חש שהדברים הם דחופים אפילו יותר. גנץ ואשכנזי מבינים כי בלי השתלטות שלהם על משרדי הביטחון, בטחון פנים, משפטים וחינוך, המערכות האלה הולכות לכוון של שעת חירום וכרסום דרמטי נוסף בחירויות הפרט, ובדמוקרטיה הישראלית. אם בקרוב יתכן מאבק ברחובות על חופש ההפגנה, ועל חירויות הפרט, עדיף שבמשרד הבטחון, במשטרה, וגם בחינוך ובבריאות  ישבו אנשים שלא מוכנים לשרת בכל מחיר את המנהיג.

גנץ מוכן להקריב את עצמו כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

גנץ ואשכנזי מבינים כי בלי השתלטות שלהם על משרדי הביטחון, בטחון פנים, משפטים וחינוך, המערכות האלה הולכות לכוון של שעת חירום וכרסום דרמטי נוסף בחירויות הפרט, ובדמוקרטיה הישראלית

השאלה לכן היא לא האם להצטרף לממשלת אחדות, אלא איך לעשות זאת, ומה לעשות במסגרת ממשלת האחדות כדי להצדיק את הבגידה הגדולה בבוחרים, ובהבטחת הבחירות הגדולה של "רק לא ביבי".

כדי לעשות זאת נכון גנץ חייב לקבל שליטה אפקטיבית במערכות הגדולות של השלטון, ובמוקדי הכוח שלו, לא רק משרד הבטחון, אלא גם גורמי הבטחון האחרים. לא רק המשרד לבטחון פנים, אלא גם האוצר.

נתניהו יהיה מוכן למכור את כל חבריו, שרי הליכוד והגוש, כדי לקבל את ממשלת האחדות שהוא צריך, ולכן זה הרגע להיות חכם במשא ומתן, לתת לנתניהו את התואר, ולקחת ממנו את השליטה האפקטיבית במדינה.

אם זה יקרה, אולי אפילו בוחרי כחול לבן יהיו מוכנים לסלוח לו.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
לפי ההתנסחות של הדוקטור הוא בלשון המעטה אינו מתומכיו של ביבי.... על מה ולמה ולאחר אילו עובדות הוא תומך בגנץ את זה קשה לי יותר להבין.... העצה שלי לגנץ הכנס לממשלה בראשות נתניהו וזה יהיה ... המשך קריאה

לפי ההתנסחות של הדוקטור הוא בלשון המעטה אינו מתומכיו של ביבי…. על מה ולמה ולאחר אילו עובדות הוא תומך בגנץ את זה קשה לי יותר להבין…. העצה שלי לגנץ הכנס לממשלה בראשות נתניהו וזה יהיה הקורס הכי טוב שאתה יכול לקבל בשביל להיות ראש ממשלה שיש לו סיכוי כל שהוא להצליח… דוקטורים לשמאלך ואנשים אחוזי שנאה לימינך ורק אתה תקוע באמצע בין אלה שרואים בך מכשיר לקידום עצמם…. אל תהיה טמבל אדון גנץ

חבל על המילים, אין סיכוי לפתרון המוצע, הצגתו של נתניהו כנאשם נמלט היא בדיחה, נתניהו רוצה לשלוט לממש את האג'נדה שלו, רדיפה משפטית, רק הימין יכול, כחול לבן לפירוק, אני נתניהו גדול וכולם ס... המשך קריאה

חבל על המילים, אין סיכוי לפתרון המוצע, הצגתו של נתניהו כנאשם נמלט היא בדיחה, נתניהו רוצה לשלוט לממש את האג'נדה שלו, רדיפה משפטית, רק הימין יכול, כחול לבן לפירוק, אני נתניהו גדול וכולם סביבי זוטרים. נתניהו חכם ומוכשר וגנץ עדיין לומד, הוא לא ישיג שום כלי אם לא ינצל את מה שבידיו.

איזה חירטוט שיושב על שורת הנחות שיקריות שמוצגות כעובדות החל מאלק סוף הדמוקרטיה ועד ההנחה שגנץ מסוגל וידע איך לשלוט. כל זה כמובן חוץ מפיל הקורונה שנמצא במרכז החדר ומאיים על חיי כולנו ועל... המשך קריאה

איזה חירטוט שיושב על שורת הנחות שיקריות שמוצגות כעובדות החל מאלק סוף הדמוקרטיה ועד ההנחה שגנץ מסוגל וידע איך לשלוט. כל זה כמובן חוץ מפיל הקורונה שנמצא במרכז החדר ומאיים על חיי כולנו ועל נלכלתנו. כאילו זה מובן מאליו שהאיש שהוביל את החברה היחידה שניהל אי פעם לכינוס, אחרי שהיה שותף למרמה וששיקר לבוחריו במצח נחושה הוא כשיר למשהו חוץ מלהיות דגנרל…..

עוד 734 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 2 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

בעשרת הדיברות אין איסור על שוחד, מרמה והפרת אמונים

בשבוע שעבר נפתח משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים. נתניהו טוען שאין שום חוק שאוסר עליו לקבל "מתנות", שהחלטות שלו וחוקים שהוא מקדם בתמורה לסיקור אוהד בתקשורת אינם מעשי שוחד, ושפעולותיו ומעשיו העומדים בניגוד להצהרותיו לניגוד עניינים אינם מרמה והפרת אמונים.

לפתיחת המשפט קדמה שאגת הנאשם המאשים את כל מי שעוסק באכיפת חוק וכל מי שיקר לו גורל המדינה. טיעוניו וכתב האשמה שלו נגד רשויות החוק של המדינה התקבלו בלב אוהד אצל רבים בעם. פלא? תופעה חברתית, אנתרופולוגית? לאלוהים הפתרונים.

באותו שבוע גם צויין יום מתן תורה. הופ! יש תשובה. באמת מאלוהים.

להלן כותרות עשרת הדיברות:
דיבר 1:         אנוכי ה' אלוהיך
דיבר 2:         לא יהיה לך אלוהים אחרים
דיבר 3:         לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא
דיבר 4:         זכור את יום השבת לקדשו
דיבר 5:         כבד את אביך ואת אימך
דיבר 6:         לא תרצח
דיבר 7:         לא תנאף
דיבר 8:         לא תגנוב
דיבר 9:         לא תענה ברעך עד שקר
דיבר 10:       לא תחמוד

אכן, כרוח דברי נתניהו, הדיברות לא אוסרים על: 1) שוחד;  2) מרמה;  3) והפרת אמונים.

באותו שבוע צויין גם יום מתן תורה. הופ! יש תשובה. באמת מאלוהים. אכן, כרוח דברי נתניהו, הדיברות לא אוסרים על: 1) שוחד;  2) מרמה;  3) הפרת אמונים

כבר לפני שנים המשורר והפזמונאי יורם טהרלב הצביע בשירו "משה משה" (הולחן על-ידי משה וילנסקי) על לקונות בעשרת הדברות. למשל, אחד הבתים שבשיר:

"אמר משה: אסור לגנוב,
לא לחמוד ולא לסחוב.
אמרו: נפלא, הוא לא אמר
על השוחד שום דבר".

הגענו לפזמונים, אז כדאי לנתניהו ללמוד את ההסברים של הנאשמים בשירו של חיים חפר "אדוני השופט" (לחן: סשה ארגוב).

"פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
טיפסתי אליה לאורך צינור.
רציתי רק לבדוק את מצב המנורה.
לפתע מי מופיע? המשטרה.

אדוני השופט! אדוני השופט!
זאת האמת וכל האמת,
אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
אינני אשם. אינני אשם.

לגברת אחת באוטובוס
פיניתי מקום מתוך נימוס,
אבל מרוב צפיפות ומחנק –
הכנסתי לה ת'יד לתוך הארנק.

אדוני השופט…

יום אחד פוגש אני בתייר
שרצה להשקיע באיזה דבר,
אז מכרתי לו בית שלא היה שלי –
כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.

אדוני השופט…

היה לי שכן נורא ואיום
שלא רצה לחיות איתי בשלום,
כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן,
והכניס את הראש מתחת לגרזן.

אדוני השופט…

אדוני השופט, אל תהיה כזה מין…
למה באדם אתה לא מאמין?
רק לא בית סוהר, למען השם…
אינני אשם. אינני אשם.

אדוני השופט…"

חפר, בפזמון זה, מגחיך את הנאשם והתירוצים שלו כדי להצחיק את השומע. נתניהו יכול לעשות שימוש בהסברים ותירוצים כמו אלה שבפזמון, כי הציבור השבוי שלו (למען השם – למה?) מקבל כל מה שהוא אומר.

נתניהו אינו נחשון שבאומץ הוביל את העם לעבור את הים. נתניהו יחד עם לגיון קלגסיו בסך הכל עבר ואדי קטן בשטח, אבל ואדי שהוא קו גבול משמעותי בין מותר ואסור. הם בזים למסד ומוסדות המדינה, וקוראים תיגר על מוסדותיה. וכל זה כדי להחזיק בשלטון ולמנוע בירור כהלכה של האשמות כנגד נתניהו בבית המשפט עד לפסק דין ולגזר דין באם יידרש.

כבר לפני שנים הצביע יורם טהרלב בשירו "משה משה" על לקונות בעשרת הדברות. למשל: "אמר משה: אסור לגנוב, לא לחמוד ולא לסחוב. אמרו: נפלא, הוא לא אמר על השוחד שום דבר"

חיים חפר לעג לנאשם ולתירוציו. נתניהו לועג לנו – למדינה שלנו, למוסדותיה, לרשויותיה ולנורמות החברתיות – שחוזי המדינה, הוגיה ומייסדיה, הורינו ואנחנו כל-כך רצינו שיוטמעו ויהיו מקובלות על כלל האזרחים שבמדינתנו. למען האמת, האמנו שנורמות אתיות אלו הושרשו, ויש להן אחיזה איתנה בציבור הרחב. כנראה, שלא הייתה זו רק אמונה – זה באמת היה המצב. זה היה המצב עד שנפל הפור ונתניהו ואנשיו עברו את הרוביקון, מרסקים את מה שהיה ומה שקיים "עולם ישן עדי היסוד נחריבה", ומשרשים כל נורמה חברתית שנגזרת משכל ישר וצדק.

בנייה היא תהליך איטי וארוך. להרוס אפשר מהר. החשוד נתניהו – עכשיו הנאשם נתניהו – בניסיונו למלט עצמו מאימת הדין פועל ומפעיל חבורה שולטת ובריונית של שרים ונגידים שעוסקת בהרס כל מה שנבנה כאן משך עשרות שנים. כשנתניהו ופועליו מצביעים על חוסר אמון של ציבורים גדולים במדינה במערכות המדינה וברשויות ומוסדות החוק, אין להם אלא להתפאר במעשה ידיהם.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 603 מילים

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

מחקר של משרד הבריאות: על כל חולה קורונה מאומת ישנם 16-11 מקרים שלא אותרו

נתניהו ייפגש היום עם ראשי מועצת יש"ע וישוחח עימם על היוזמה להחיל ריבונות על שטחים בגדה ● החוק הנורווגי, הקובע ששרים וסגני שרים שיתפטרו מהכנסת יוכלו לשוב ולהתמנות לחברי כנסת, אם תופסק כהונתם בממשלה - אושר בקריאה ראשונה ● עובד אחזקה במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה בקורונה; נבדק האם על נתניהו וגלנט להיכנס לבידוד

09:26 עריכה

בשיחה שהתקיימה אתמול בחלק הסגור לתקשורת של ישיבת הסיעה של הליכוד הפנה שר הבריאות יולי אדלשטיין את האחריות לניסוח חוק הקורונה למשרדו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט – כך דיווח הבוקר זאב קם בתאגיד השידור כאן. זאת על רקע הטענות שהחוק פוגע בזכויות הפרט.

08:44 עריכה

כ-200 אלף ישראלים, המהווים כ-2.5% מהאוכלוסייה, נדבקו בקורונה – כך עולה מבדיקה סרולוגית, שנערכה על ידי הצוות לטיפול במגפות של משרד הבריאות, בהובלתו של פרופסור דני כהן מאוניברסיטת תל אביב, לצד המרכז הלאומי לבקרת מחלות ושירותי הדם של מגן דוד אדום. נתון זה גבוה בהרבה מזה שהוצג עד כה באתר משרד הבריאות, שלפיו אותרו 17,219 חולים.

המחקר החדש מבוסס על דגימות דם שנלקחו במרץ-אפריל מכ-1,700 נבדקים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל. לדברי כהן, על כל מקרה מאומת בישראל – יש בין 11 ל-16 מקרים שלא התגלו.

08:27 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ייפגש היום עם ראשי מועצת יש"ע וישוחח עימם לגבי תוכנית טראמפ לאזור.

08:12 עריכה

זאב אלקין, המכהן כשר למשאבי המים וכשר להשכלה גבוהה ומשלימה, מעוניין למנות שני מנכ"לים שיכהנו תחתיו – אחד לכל משרד שבראשותו, כך דווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet.

"אלה שני משרדים שונים ולא יכול להיות מנכ"ל אחד", הסביר אלקין. "אני רוצה להביא מישהו מקצועי למים ומישהו מקצועי לחינוך".

07:09 עריכה

עובד אחזקה במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה בקורונה – כך דווח אמש. חקירה אפידמיולוגית בוחנת האם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך יואב גלנט נחשפו לעובד ויידרשו לשהות בבידוד.

06:58 עריכה

מליאת הכנסת אישרה אמש בקריאה ראשונה את החוק הנורווגי, הקובע ששרים וסגני שרים, שיתפטרו מחברותם בכנסת, יוכלו לשוב אליה אם תופסק חברותם בממשלה. 61 חברי כנסת תמכו בהצעת החוק, ו-30 התנגדו לה. עתה תשוב ועדת החוק, חוקה ומשפט לעסוק בהצעה לקראת הצבעה בקריאה שנייה ושלישית.

עוד 6 עדכונים

נעבור את זה ביחד? אשליית הקהילה הלאומית

כאשר ההיסטוריון הכלכלי קרל פולני הביט לאחור למשבר הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה שבאה בעקבותיו, הלקח שלו היה ברור: לא נחזור שוב לאמונה העיוורת ב"אוטופיה של כלכלת השוק". כלכלת השוק, תוצאה של תהליכים פוליטיים מתוכננים ולא התפתחות ספונטנית הנשענת על טבע אנושי, כפי שהיטיב להסביר, איננה יכולה להתקיים לאורך זמן מבלי להשמיד את החברה עצמה. לכן, אך טבעי שכדי להגן על עצמה, החברה (באמצעות המדינה) תשוב ותיקח אחריות על הכלכלה.

יהיה זה נאיבי לצפות שאנשים בשעות שעולמם חרב עליהם ימתינו בסבלנות עד שהשוק "יאזן את עצמו" (או, לחילופין, עד שהצמיחה "תחלחל למטה"). איומים קיומיים, מלמדת ההיסטוריה, עלולים להצמיח שיח לאומי המבוסס על גזענות וקריאה להשעיה של הדמוקרטיה או צמצומה. אבל, ההיסטוריה גם מלמדת שזו אינה האפשרות היחידה. מתוך ההריסות של המשבר צמחה מדינת הרווחה, שבדיוק כפי ששירטט פולני, בחרה להגן על המדינה והחברה מידי כלכלת השוק דרך מערכת של שירותים חברתיים, זכויות חברתיות, עבודה מאורגנת ורשתות ביטחון קולקטיביות. עם זאת, החל משנות השבעים של המאה העשרים, המבנה הכלכלי-חברתי שאפשר את מדינת הרווחה המודרנית החל להיסדק, וכוחות השוק הלא מרוסנים חזרו להשתלט על חיינו.

מהריסות המשבר הכלכלי הגדול ומלחמת העולם ה-2 צמחה מדינת הרווחה, שבחרה להתגונן מכלכלת השוק דרך מערכת שירותים חברתיים, זכויות חברתיות, עבודה מאורגנת ורשתות ביטחון קולקטיביות

כלכלת השוק הגלובלית של העשורים האחרונים לא הייתה יד המקרה, אלא מהלך פוליטי מתוכנן. אידאולוגיה ניאו-ליברלית סדורה, ניצול של משברים כלכליים ושינויים טכנולוגיים, ובעיקר מהלכים פוליטיים – הינדסו מחדש את כלכלת השוק, והסיגו לאחור את מדינת הרווחה לטובת סדר כלכלי דומה לזה שפולני הזהיר מפניו.

ואכן, כלכלת השוק הלא מרוסנת התבררה שוב כרעיון המעמיד בסכנה את הקיום החברתי ודורש התערבות "חיצונית", ולא בפעם הראשונה. המשבר הכלכלי של 2008 דרש התערבות נמרצת של ממשלות. הפעם, מול מגפה עולמית, עומדות מערכות בריאות ורווחה ברחבי העולם שעברו תהליכי "התייעלות" והפרטה – בסכנת קריסה או קצרות מלהושיע, וממשלות נדרשות גם הפעם לנקוט פעולות שאינן כתובות בספרי הכלכלה הניאו-ליברלית.

רבות ורבים חזרו בשבועות האחרונים לספרו של קאמי, הדבר, ולאמירה כי "מגפות הן דבר נפוץ, אבל כשהן ניחתות על ראשך, אתה מתקשה להאמין להן. מספר מגפות הדֶבֶר שידע העולם אינו נופל ממספר המלחמות. ואף-על-פי-כן מגפות דֶבֶר ומלחמות מוצאות תמיד את בני-האדם מופתעים". הדרישה, ספונטית יותר או פחות, לשרטט מחדש גבולות ברורים וחומות מפרידות, היא תגובה מוכרת למשברים. זהויות לאומיות המבחינות בין שייכים וזרים, לטענת אידיאולוגים ימנים, מציעות סולידריות אותנטית במקום קוסמופוליטיות ריקה מתוכן. ואכן, קשה שלא להתרשם מקורת הרוח שמסבה הסגתה לאחור (גם אם זמנית) של הגלובליזציה לימין הלאומי ברחבי העולם. אבל, אם לוקחים בחשבון שרבים ממנהיגי הימין האלה אחראים, במעשה או בתמיכה, לאותה מדיניות ניאו-ליברלית שרוקנה את המדינה מנכסיה והותירה אותה עם מערכות ציבוריות מוחלשות, יש טעם, מוסרי ופרגמטי,  לחשוד בסולידריות שהם מציעים.

הפעם, מול מגפה עולמית, מערכות בריאות ורווחה ברחבי העולם שעברו "התייעלות" והפרטה – בסכנת קריסה או קצרות מלהושיע. ממשלות נדרשות לפעולות שאינן כתובות בספרי הכלכלה הניאו-ליברלית

שבועות ספורים של מגפה – גם אם מספר הנפגעים ישירות נותר נמוך בהרבה מהתחזיות הקודרות – הספיקו כדי להותיר רבים בעוני ואי בטחון כלכלי. בניית חומות בין מדינות, שיח לאומי מדיר של נאמנות בתוכן והסתמכות על סולידריות קהילתית, רחוקה מלתת מענה מוסרי או מעשי למשבר הנוכחי, וככל הנראה גם לא לאלה שלפנינו. חומות, פריבילגיות אתנו-לאומיות או מנגנוני צדקה קהילתיים אינם תחליף למדינת רווחה, המחויבת לכלל אזרחיה ולמוסדות בין-לאומיים המאפשרים שיתוף פעולה בין מדינות. תשובות לאתגרים העומדים בפנינו נדרשות אפוא לקחת בחשבון שאלות מוסריות של אחריות ואנושיות אבל גם שאלות מעשיות בנוגע לחברת הסיכון בה אנו חיים.

חברת הסיכון

חברת הסיכון, המושג אותו טבע כבר לפני שנים הסוציולוג אולריך בק, מתאפיינת בחוסר ביטחון וחוסר וודאות. חברה בה באופן עקרוני "הכל אפשרי, הכל לא צפוי ולא נשלט" (91). העקירה (disembedding) של עוגני הביטחון בחברה שהיו מוכרים עד כה, לפחות עבור קבוצות מסוימות – עבודה יציבה, בטחון כלכלי וסדר פוליטי – איננה מלווה בשזירה (embedding) של עוגנים חדשים המחליפים את הישנים. הסיכונים הגלובליים על פי בק ממוטטים לא רק גבולות לאומיים אלא גם את מעמדה של המדינה ואת הסמכות של מנגנוניה לטובת אינדיווידואליזציה שמשמעותה אבדן האמון במוסדותיה:

"האינדיווידואליזציה היא ברירת המחדל כתוצאה מכשלון מערכות המומחים לנהל סיכונים או לשלוט בהם באורח רציונלי. היחידים נאלצים לפקפק בהבטחות הרציונליות שמפזרים מוסדות מפתח אלו. כתוצאה מכך, אנשים נאלצים לבטוח בעצמם ונעשים מנוכרים למערכות מומחים מבלי שיש בידיהם תחליף כלשהו". (111)

הסיכונים הללו, שהחברה המודרנית עצמה יוצרת ועוסקת במניעתם ובניהולם, ניתנים אולי לחיזוי במידה מוגבלת אבל לא למניעה או להכלה. הסיכונים הללו חוצים גבולות גיאוגרפים (שינויי אקלים), אינם מוגבלים בזמן (פסולת רדיואקטיבית) ולא ניתן לקבוע באופן מהימן סובב ומסובב (משברים פיננסיים). כאשר סיכון נחווה כנוכח בכל מקום, טוען בק, ומגפת הקווויד 19 היא דוגמה טובה לכך, אפשר להגיב אליו בשלוש דרכים:

  1. הראשונה, הכחשה, כפי שכמה מנהיגים נקטו בשלבים הראשונים של המחלה.
  2. השניה, אדישות, המתבטאת בחלק מתגובתם של אזרחים למציאות הנתפסת כבלתי ניתנת לשינוי.
  3. והשלישית, טרנספורמציה, פעולה אקטיבית המבקשת לחולל שינוי.

על פי בק, עימותי הסיכון אשר מערערים על הסדר הקיים, מאפשרים לחברה להבין את המחירים של המבנה הכלכלי-החברתי הנוכחי, המאופיין על ידי אי-אחריות מאורגנת ומצביע על הצורך בבנייה של מוסדות חדשים. או, בלשונו של בק:

"הלם הסכנה הוא קריאה להתחלה חדשה. במקום בו ישנה התחלה חדשה, הפעולה אפשרית. בני אדם רוקמים קשרים חוצי-גבולות. פעילות משותפת חוצת-גבולות זו של זרים משמעה חירות. כל חירות מוכלת ביכולת זו להתחיל." (עמ' 102).

הקוסמופוליטיות אצל בק איננה אוטופיה, אלא ה"ממשות של זמננו" – כאשר כלכלה, סביבה וחברה מבטלים את משמעותם של גבולות הלאום. החיפוש העקר של הפתרון "מתחת לאלומת אור פנס הרחוב של מדינת הלאום" נועד לכישלון. החזון שמציע בק, חשיבה מחוץ ומעבר למוסדות המוכרים, אינו בהכרח עונה לצרכים ורצונות עכשוויים, בהם מדינה ולאום ממשיכים להיות רלוונטיים. כמו כן, החזון של קהילה פוליטית גלובלית טומן בחובו גרעין דמוקרטי משמעותי. ככל שמוסדות ההכרעה רחוקים יותר מאתנו האזרחים, כך היכולת שלנו להשפיע על ההחלטות קטנה, ואנו נתונים לשלטונה של אליטה קוסמופוליטית מצומצמת, אותה אליטה שמנהלת את הגלובליזציה בצורתה הניאו-ליברלית. אבל החשיבה על חברה העכשווית כ"חברת סיכון" מצביעה על כיווני מחשבה חדשים. הראשון, חיזוק מעמדה של המדינה כרשת ביטחון וסולידריות, כמסגרת של השתתפות פוליטית משותפת; תוך הרחבת המושג של שייכות ושותפות מעבר לקהילות מקומיות ולאומיות. השני, ההכרח בגיבושה של אחריות וסולידריות גם מעבר לגבולות המדינה כדי להתמודד עם משברי חברת הסיכון.

הפוליטיקה של הנוסטלגיה: הקהילה ומדינת הלאום האתנית

"נעבור את זה ביחד" מבטיחים לנו ערוצי התקשורת בחודשים האחרונים ואפילו פרסומות סכריניות של בנקים למשכנתאות מדברות על "אנחנו". לכאורה, אל הריק שהשאירה מדינת הרווחה בעידן הניאו-ליברלי נכנסת היוזמה הפרטית (מנגנוני צדקה) והקהילה. שתיהן מבוססות על בחירה והימנעות מפגיעה ב"חירויות" הניאו-ליברליות. התגייסות אישית ותרומות הן חלק מאותו תהליך בו המדינה מתייתרת בחלק גדול מתפקידיה לטובת השוק. מושגים כמו אחריות תאגידית ותרומה חברתית משנים מהותית את רעיון הרווחה מזכות אזרחית לכזו התלויה ברצונם הטוב של בעלי הון ובבחירתם לחלוק את רווחיהם. לכאורה, השיח של קהילה וקהילתיות מציב אתגר או ביקורת כלפי הניאו-ליברליזם האינדיבידואליסטי. הדגש על סולידריות, על חשיבות הפעולה האנושית הלא ממוסחרת, ועל חשיבות ההשתתפות הפעילה של כל אחת ואחד מאיתנו בחיי הקהילות שלנו, כל אלה מרכיבים מרכזיים של התפיסה הקהילתנית ומנוגדים לקידוש השוק והאנוכיות ממקסמת הרווחים המאפיינים את הניאו-ליברליזם. אבל, בפועל, השיח הקהילתי עשוי לחזק את אותה מדיניות כאשר הוא נופל למלכודת הניאו-ליברלית המסמנת אותו כתחליף למדינה וכמי שיכול לסייע בצמצום כוחה. זה נכון במיוחד לגבי הגישה הקהילתנית שאפיינה את החשיבה של ה"ניו לייבור" של בלייר, את המדיניות החברתית של ביל קלינטון ואומץ בידי שמרנים בארה"ב ואירופה כהצדקה לנסיגת המדינה מאחריותה על רווחת האזרחים.

לכאורה, שיח הקהילתיות מאתגר את הניאו-ליברליזם האנוכי ומדגיש סולידריות ותרומה פרטית. בפועל, השיח הזה עלול לחזקו, כשהמלכודת הניאו-ליברלית מסמנת אותו כתחליף למדינה

דברים אלה אינם באים לשלול את חשיבותן של קהילות ואת הפוטנציאל הפוליטי הטמון בהן לסולידריות ופעולה פוליטית, שאת כוחו ומשמעותו ראינו בחודשים האחרונים במקומות רבים. השיח הקהילתני גם אינו אחיד והומוגני, אל מול הקהילתנות הפוליטית המבקשת להעביר אחריות מהמדינה אל הקהילה ומאמינה באחריות חברתית של תאגידים, ישנן תפיסות אחרות, קואפרטיביות. תפיסות אלה, להן שורשים היסטוריים במסורות דתיות וסוציאליסטיות, מבקשות לשמר את אחריותה של המדינה לרווחת אזרחיה כאשר עקרון ה"שיוריות" (subsidiarity) מעניק לקהילה את הזכות להוציא אל הפועל מדיניות רווחה ולהתאימה לצרכיה. זאת, בשונה מהקהילתנות הפוליטית הפוטרת – לפחות באופן חלקי – את המדינה מאחריות ומעבירה אותה לקהילות מקומיות או לתאגידים. המשבר הנוכחי חושף את המגבלות של הקהילתנות הפוליטית אשר אין ביכולתה לתת מענה לאתגרים הגדולים. יתרה מכך, העובדה שהסולידריות הקהילתית מוגבלת לחבריה מעודדת תחרות בין קהילות על משאבים מוגבלים הפוגעת בכולן. כך, כאשר קהילה אוגרת אמצעי הגנה מול הנגיף הנמנעים מקהילות אחרות, המחלה מתפשטת מהר יותר.

באופן דומה, משברים כלכליים ופוליטיים מעוררים שיח לאומי הנסוב על קריאה לסולידריות ופעולה משותפת המבחינה בין ה"אנחנו" ל"הם". אפילו באירופה המאוחדת לכאורה, המאבק על משאבים חיוניים כמו תרופות ואמצעי מיגון, וקודם לכן על סוגיית הפליטים, משרטט מחדש גבולות בין מדינות ומפריד בין קבוצות לאומיות. השיח הלאומי, לגווניו, מציב כאלטרנטיבה פוליטית לגלובליזציה והניאו-ליברליזם, קהילה המבוססת על סולידריות וקשרים אמיצים, מחייבים ו"טבעיים" בין חבריה. כמו הקהילתנות, גם הלאומיות במופעה הניאו-ליברלי חיה בכפיפה עם כלכלת השוק. המדינה הניאו-ליברלית מגייסת אתוס לאומי כדי לחפות ולכסות על הניכור החברתי שהיא עצמה יוצרת. בה בעת, פוליטיקאים לאומיים יכולים לאמץ סדר יום ניאו-ליברלי כאשר זה מייצג ערכים כמו מצוינות, הצלחה ותגמול, ואתוס של "חילחול" על פיו הצלחת המעטים תיטיב גם עם הרוב. משנתם המדינית-פוליטית של מנהיגים כגון בנימין נתניהו או נפתלי בנט היא דוגמה לשילוב בין לאומיות וניאו-ליברליזם רדיקלי. בכל זה אין הרבה חדש, הלאומיות בעידן המודרני שימשה דבק מלכד בחברה שהתפרקה ממוסדותיה המסורתיים והאינטימיים ואיפשרה את התפתחותה של כלכלת השוק.

כמו הקהילתנות, גם הלאומיות במופעה הניאו-ליברלי חיה בכפיפה עם כלכלת השוק. המדינה הניאו-ליברלית מגייסת אתוס לאומי כדי לחפות ולכסות על הניכור החברתי שהיא עצמה יוצרת

הפוליטיקה של הנוסטלגיה, כותב הפילוסוף הפוליטי וויליאם קונולי, היא געגוע לתקופה מדומיינת של סדר חברתי, קהילה וערכים המזוהים עם קהילתיות ומדינת לאום. אך גם התבוננות נוסטלגית למדינת הלאום איננה תשובה מספקת. מדינת הלאום כאידיאל בו גבולות טריטוריאלים ולאומיים חופפים ומבטיחים הומוגניות דתית, לשונית, תרבותית וזהותית התקיימה בפועל במקומות ספורים. לעיתים קרובות תהליכי היווצרותה והתהוותה היו כרוכים באלימות או הדרה של מי שהוגדרו כלא שייכים או שסירבו להשתייך. הלאומיות, לצד היותה לעיתים מפעל מרשים של סולידריות ושיחרור, היתה אחראית גם לעוולות, היררכיות והדרות המתבטאות בתביעות פוליטיות מתמשכות לשוויון והכרה. לכן, הניסיון לשחזר את מדינת הלאום נדון ככל הנראה לכישלון או שמחירו המוסרי גבוה מדי. הסדר החברתי הישן מעורר געגועים בעיקר אצל מי שנהנו ממנו בעבר, או צפויים ליהנות ממנו בעתיד. שאלות של מגדר, אתניות וגזע(נות) לא רק מטילות צל על העבר אלא גם על האפשרות לכונן מדינות לאום בעידן של גלובליזציה על משמעותיה הכלכליות, התרבותיות והדמוגרפיות. בפועל, תביעות של מעוטים להכרה, מחד, והגירה, מאידך, משנות גם את פניהן של מדינות שנחשבו בעבר הומוגניות או כמי שמסוגלות לייצר האחדה תרבותית.

השאלה המסתמנת, לפחות בטווח הקרוב, איננה אם מדינות ימשיכו להתקיים אלא איזה מנגנונים של שותפות וסולידריות יציעו בתוך ומעבר לגבולותיהן. המשבר הנוכחי לימד שהמאבק במגיפה מצריך שיתוף פעולה ואמון גם מצד קבוצות שאינן חלק מהלאום (אזרחים ערבים) או כאלה שהשתייכותם מותנה ומסויגת (חרדים). אתגרים אלה, בישראל ובעולם, דורשים הסדרים חדשים המבטיחים צדק והוגנות והמאפשרים משילות ולגיטימציה ומתבססים על סולידריות רחבה.

מדינת הרווחה האוניברסלית

הסוציולוג הבריטי בריאן טרנר הגדיר אזרחות כסטטוס חברתי הקשור לחברות בקהילה פוליטית, ושקובע את חלקו של הפרט מסך המשאבים של אותה קהילה פוליטית. טרנר מצביע על "אזרחות חברתית" שממנה נובעות לא רק זכויות אזרחיות ופוליטיות, אלא גם זכויות כלכליות וחברתיות, כפי שמתבטא במשטרי רווחה אוניברסליים. אזרחות חברתית זו מגולמת בסדרה של הסדרים מוסדיים שמחליפים את השוק כמנגנון המקנה נגישות לשרותים וטובין כגון חינוך, בריאות ודיור. בעוד שבמסגרת האזרחות הליברלית תחומים אלה מסופקים על ידי השוק, זאת אומרת הנגישות אליהן תלויה ביכולת של הפרט להצליח באחד השווקים – עבודה, פיננסי, נדל"ן; האזרחות החברתית הופכת את הנגישות לשרותים וטובין אלה לזכות אזרחית אוניברסלית. בעוד שבמסגרת השוק הקריטריון להקצאת שרותים הוא קריטריון הרווח, הוצאת שירותים אלה משליטתו של השוק והעברתם לסמכות המדינה מאפשרת לתכנן אותם כמענה לצרכים של האוכלוסייה.

בעוד שבמסגרת השוק הקריטריון להקצאת שרותים הוא קריטריון הרווח, הוצאת שירותים אלה משליטת השוק והעברתם לסמכות המדינה מאפשרת לתכננם כמענה לצרכי האוכלוסייה

באופן פרדוקסלי, הרטוריקה הלאומית, בעיקר זו הקיצונית, מלווה לעיתים דווקא בשיח אנטי-מדינתי וקריאת תיגר על סמכות מוסדות המדינה. מפגינים חמושים התובעים להסיר את מגבלות הסגר בארצות הברית, משתמשים בשיח ליברטריאני המערער על סמכות המדינה. ניאו-שמרנים מבקשים לצמצם את סמכותה של המדינה לביטחון גבולותיה ולהותיר את השאר בידי השוק. אחרים, מפיצים תיאוריות קונספירציה על המדינה ה"עמוקה" שמוסדותיה מבקשים לנשל אזרחים מזכותיהם הדמוקרטיות. אולם, מה שמבחין בין מוסדות על-לאומיים כמו האיחוד האירופי לבין מדינות ריבוניות בהתנהלותן במשבר איננה רק שאלת הזהות וההזדהות, אלא גם הסמכות שבידיהן וקירבתן לפיקוח הדמוקרטי על ידי אזרחיות ואזרחים. היכולת לצוות על אנשים להישאר בבתיהם ולהגביל תנועה במרחב הציבורי, מחד, וגבייה וחלוקה מחדש של משאבים, מאידך – תוך היענות לצרכים האזרחיים כפי שמתבטאים בדרכים השונות שהדמוקרטיה הייצוגית מאפשרת – למדנו זה מכבר הן המפתח להתמודדות עם משברים.

המחלוקות הקשות בקרב האיחוד האירופאי אל מול המשבר, כאשר מדינות העדיפו אינטרסים פרטיקולריים על פני סולידריות חוצת גבולות משמשת עדות נוספת לחסידי מדינת הלאום על חוסר התוחלת בניסיון לנצח את הלאומיות. אבל, מבלי לגרוע מעומק המשבר בו מצוי האיחוד האירופי, חוסר סולידריות ואנוכיות מתחוללים בין מדינות בארצות הברית ובתוך מדינות. מדפים ריקים בסופרמרקטים או אי ציות לדרישה לבידוד והסתגרות הם עדויות לאמון נמוך בין אזרחים ובינם לבין המדינה. כפי שמוכיחות דוגמאות כמו זו של טראמפ בארה"ב, בולסונרו בברזיל או נתניהו אצלנו (על אף השוני המשמעותי בין זלזולם של שני הראשונים בכל המלצות המדענים, אל מול התנהגותו הזהירה והקשובה להמלצות המדע של האחרון). רטוריקה לאומית המעודדת סולידריות בין דומים על בסיס שלילת אחרים מחלישה את מוסדות המדינה ואת האמון בהם. לעומתה, סולידריות אזרחית המכוונת לכלל האזרחים, שלא על בסיס אתני או תרבותי, מושתתת על השתתפות ואחריות משותפת למוסדות המדינה.

רטוריקה לאומית המעודדת סולידריות בין דומים על בסיס שלילת אחרים מחלישה את מוסדות המדינה ואת האמון בהם. סולידריות בין כלל האזרחים מושתתת על אחריות משותפת למוסדות המדינה

התשובה לחשד, המוצדק לעיתים קרובות, במדינה ומוסדותיה, לפיכך, איננו ביטולם של המוסדות לטובת כלכלת השוק אלא הגדרה מחודשת והרחבה של מערכת הביטחון החברתי: עבודה מאורגנת, חינוך ובריאות ציבוריים ומנגנוני רווחה משוכללים. סמכויות אלה, מחד, צריכות להיות מוכפפות לפיקוח אזרחי ומעורבות אזרחית דמוקרטית של כלל הקבוצות. מאידך, הן צריכות להיות מאוזנות גם במנגנוני סולידריות וסמכות רחבים יותר כדי להתמודד עם אתגרי חברת הסיכון הגלובלית.

אחריות גלובלית

חברת הסיכון הגלובלית מציבה אתגרים שמדינות, גם אם ייסגרו עצמן בגבולות לאומיים, יתקשו לתת להן מענה. קשה לראות איך מדינות יוכלו, מוסרית ומעשית, לשמור על גבולות סגורים מול גלי הגירה של פליטים הנמלטים על נפשם ממדינות קורסות או להתעלם ממשברים הומניטריים במדינות אחרות. יתרה מכך, משברים כלכליים, בריאותיים או סביבתיים אינם מתחשבים בגבולות מדיניים ובמוקדם או במאוחר ייפגעו גם באלה המסתגרים מאחוריהם.

המשבר הנוכחי ממחיש זאת היטב. מעבר הוירוס מהיר יותר מאשר יכולת התגובה של המדינות, ולכן סגירת הגבולות הייתה תמיד מאוחרת בכדי לעצור אותו. המשבר מאיר גם את חשיבות שיתוף הפעולה בין מדינות. היכולת של מדענים ממדינות שונות לשתף פעולה, אפשרה את הזיהוי המהיר של הוירוס, של הרכב המעטפת והחומר הגנטי שלו, ועל ידי כך פיתוח מהיר ביותר של בדיקות לזיהוי הנדבקים, ועבודה מואצת לפיתוח חיסון. הפנדמיה הראתה גם שהחלום של מדינה שמספקת לעצמה את כל צרכיה ואינה זקוקה לשיתוף עם מדינות נוספות, הופך בעת משבר לחלום בלהות. החל ממזון, דרך אמצעי מיגון וכלה במכונות הנשמה, מדינות זקוקות לשיתוף פעולה. אך כאמור, התמודדות עם משברים עולמיים לא רק דורשים להתעלות מעל גבולות לאומיים, אלא גם להשתחרר מתכתיבי השוק. הרי להכפיף כל עשייה אנושית לרווחיות ההשקעות מונע שיתוף פעולה של ידע מדעי (שכן משטר הפטנטים מגביל מאוד את הנגישות לאמצעי טיפול), ודן לכישלון כל ניסיון להתמודד עם משבר האקלים העומד לפתחנו.

התמודדות עם משברים עולמיים לא רק דורשים להתעלות מעל גבולות לאומיים, אלא גם להשתחרר מתכתיבי השוק. הרי להכפיף כל עשייה אנושית לרווחיות ההשקעות מונע שיתוף פעולה של ידע מדעי

כאשר נשאל ד"ר ג'ונתן סאלק, ממציא החיסון נגד הפוליו, חיסון שאפשר להתמודד עם הפנדמיה של שנות החמישים המוקדמות, מדוע לא רשם פטנט על המצאתו השיב בשאלה: האם תוציא פטנט על השמש? בעידן הנוכחי, קשה אולי לדמיין ניסיון לנתק את המחקר המדעי היישומי משאלות של רווחיות ומכוחם של תאגידים. אולם, קשה גם לראות כיצד הפקרתן של אוכלוסיות מוחלשות בתוך מדינות מפותחות או במדינות עניות תאפשר להתמודד באופן מיטבי עם מגפות בעולם גלובלי.

כפי שאיומים כגון מגיפה או משבר האקלים אינם יודעים גבולות, כך ההתמודדות איתם – דרך שיתוף פעולה מדעי, מעבר מידע חופשי או צעדי מדיניות משותפים – חייבת להתעלות על גבולות בין מדינות. הסולידריות בתוך מדינות, המבוססת על אזרחות משמעותית, תידרש למעגלים רחבים יותר של סולידריות חוצת גבולות. בעולם גלובלי, אסון הומניטרי או משבר כלכלי במקום אחד, ישפיע במוקדם או במאוחר על אחרים. באותו אופן, גם סמכות המדינה המתבקשת כדי להעניק משמעות לאזרחות וביטחון מקיף לחבריה, תצטרך להיות מגובה בסמכויות למוסדות על ובין-לאומיים שיידרשו כדי להתמודד עם איומים עתידיים אך ממשיים. הנוסטלגיה למדינת לאום, והשיח הלאומי שהמשבר מעורר, מתעלמת מההיסטוריה הבעייתית של אותם מוסדות, משאלות מוסריות הנוגעות להווה שלהן ובעיקר ליכולתם להתמודד עם המשברים העומדים בפנינו.

פרופ' דני פילק מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. הוא חוקר פוליטיקה ישראלית, מדיניות בריאות ותנועות פופוליסטיות. דני חבר הנהלה בעמותת רופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה, ובין מייסדי תנועת עומדים ביחד

גיא בן-פורת הוא פרופסור למדע המדינה, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. הוא כותב על תהליכי שלום, משטרה ומיעוטים, ועל יחסי דת-מדינה. חילוני, אבל מאמין בהפועל באר שבע

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,647 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,103 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-1 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים

תזכיר חוק: המשטרה תיכנס לבתים ללא צו, הממשלה תגביל ביקורי בית

נתניהו: חדשות 12 עסוקים בתעמולה נגד הימין ● המשטרה חושדת שעובדות מעון רה"מ מסרו תצהירים שקריים לטובת שרה נתניהו ● אדלשטיין: נרחיב את הבדיקות לאנשים ללא תסמינים ● כ"ץ עוקץ את פרץ: אין שר אוצר חלופי ● הממשלה תקצץ במשרדים קיימים כדי לפנות כספים למשרדים חדשים ● גנץ: "אנחנו ממש מצטערים על המקרה שבו נורה איאד אל-חלאק; הנושא יתוחקר"

עוד 40 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה