האח הגדול עינו פקוחה

שלטון החוק

החלטת הממשלה בשבוע שעבר להשתמש באמצעי מעקב דיגיטליים שבידי השב״כ עוררה ויכוח ציבורי עז שאף הגיע לפתחו של בית המשפט העליון ● אך נדמה שעיקר הוויכוח נסוב סביב האופן שבו התקבלה ההחלטה - ופחות דנים על האמצעים עצמם, היכולות שלהם, המשמעות בהפעלת מעקב אחר אזרחי המדינה, האם באמת אנחנו דומים לטאיוואן, ומהן ההשלכות לעתיד של התרת השימוש באמצעי ריגול כאלה ● בדיקת זמן ישראל

תחי הפרוצדורה

רגע מכונן נרשם במהלך הדיון בבג"ץ בשלוש העתירות נגד השימוש בתקנות בשעת חירום כדי לעקוב אחרי מהלכיהם של "חשודים" בקורונה, כאשר נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, הקשתה על פרקליטי המדינה בשאלה מדוע יש צורך לעקוב באופן דיגיטלי אחרי אזרחים שנדבקו אם ממילא מכריזים על סגר כולל ומוחלט? הרי השהייה הכפויה בבית מייתרת ממילא את מרבית המגעים החוץ-משפחתיים של כלל אזרחי ישראל – בריאים וחולים, נשאים שקטים או נקיים מכל נגיף.

נציגי המדינה קצת התערערו בנקודה הזאת, ועל פי הדיווח של תומר גנון מ"כלכליסט" שישב בדיון (שהנוכחות בו צומצמה, מכורח הנסיבות), נציגת הממשלה השיבה כי "גם בסגר אנשים יצאו לקניות", ואילו נציגת משרד הבריאות פרופ' סיגל סדצקי ביקשה לענות רק בהמשך. חיות חשה כנראה שמורחים אותה: "איפה עומדות כרגע תקנות הסגר? כרגע אין להן תשובה".

נדמה שהרגע הזה היה אחד הזרזים להחלטת בג"ץ בסופו של יום הדיונים, שגרמה לרבים לשחרר אנחת רווחה: הוצאת צו ביניים המונע מהמשטרה לקבל את המידע שהושג באמצעות מעקב דיגיטלי, ומאפשר לשב"כ לאסוף מידע זה רק עד יום שלישי הקרוב. אם לאחריו לא תוקם ועדת המשנה של משרד החוץ והביטחון בכנסת, האמורה על פי חוק לפקח על הפעילות החריגה הזאת ולהסדיר אותו, אזי יפסק המעקב לאלתר.

בית המשפט העליון, דן בעתירה נגד השימוש באמצעי הריגול של השב"כ, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
בית המשפט העליון, דן בעתירה נגד השימוש באמצעי הריגול של השב"כ, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

אבל ככל שהחלטת בג"ץ נחשבת ניצחון לאלו החרדים ממדרון חלקלק של שימוש דרקוני בתקנות לשעות חירום כדי להצדיק רמיסה של זכויות אדם בסיסיות (כמו הזכות לפרטיות) בשם "ביטחון הציבור", הרי שזהו ניצחון פירוס, ניצחון בנקודות טכניות בלבד, וגם זאת לזמן מוגבל. המדינה לא אמרה שזה "לא בסדר" לאכן ולעקוב אחר פעילותם של אזרחים – היא רק ביקשה להכשיר את השרץ באמצעות ועדה.

ההיאחזות של חיות ב"פרוצדורה" במקום דיון מעמיק (שאולי עוד יגיע בהמשך, ואולי לא) הפכה לתקווה האחרונה. אין עוד ציפייה ממשית להצבת קווים אדומים ברורים ובוהקים נגד פעולות אנטי-דמוקרטיות בעליל ההופכות את הקערה על פיה, רק אזהרה של העליון שצריך להסדיר את הפעולות הללו בוועדות המתאימות.

התהייה הפרוצדורלית היוותה רגע אפקטיבי גם בדיון הקצרצר והמגוחך למדי שהתקיים ביום שני שעבר, בשעות הדמדומים של וועדת המשנה הזמנית למודיעין של הכנסת היוצאת, שעה לפני שכיבו עליה את האור מבלי שתספיק לקבל החלטה או אפילו לשמוע את כל הצדדים. בשעה ארבע אחרי הצהריים עוד התחנן ח"כ יואב קיש שיתנו לו להגיד עוד משהו, אבל יו"ר הוועדה גבי אשכנזי הבהיר שידיו קשורות: הוועדה צריכה להתפזר מיד על פי הנחיות היועץ המשפטי של הכנסת.

רגע לפני כן עוד הספיק אשכנזי לשאול את נציגי משרד הבריאות על הפרוצדורה: "אם הולכים לסגר, למה צריך את האמצעי הזה? לכאורה אם כולם בבית, למה צריך את זה?"

רגע לפני כן עוד הספיק אשכנזי לשאול את נציגי משרד הבריאות על הפרוצדורה: "אם הולכים לסגר, למה צריך את האמצעי הזה? לכאורה אם כולם בבית, למה צריך את זה?"

פרופ' סדצקי, שהפכה בשבועות האחרונים לגורם המכריע בשרשרת הטיפול במגפת הקורונה, ומנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, התחמקו בתשובותיהם. הם דבקו בעמדתם שכדי להדביר את המחלה יש להגיע לכמה שיותר חולים ולצמצם את פוטנציאל ההדבקה הכללי, אבל לא הסבירו מדוע מוכרחים כבר כעת אמצעי קיצוני של מעקב דיגיטלי, פולשני וחסר תקדים, כדי לעקוב אחרי שרשרת מגעים של המוני אנשים הנמצאים ממילא בסגר כפוי, ומצמצמים מגע עד כמעט לאפס על פי הוראות מלמעלה.

הביטחוניסטים שותקים

בחסות המשבר שכפתה הקורונה על הממשלה ובעיקר על משרד הבריאות, משבר שמתאפיין בלוחמה מתגלגלת ובחוסר וודאות גובר לגבי היעדים, האסטרטגיות ובעיקר משך הלוחמה – הודו גם בכירים לשעבר במערכת הביטחון שהם במבוכה אל מול הדרישה לשימוש באיכון דיגיטלי לצורך מלחמה בטרור נגיפי.

גם ביטחוניסטים שבימים כתיקונם לא מהססים למתוח ביקורת נוקבת על נתניהו, ביקשו הפעם לשבת על הגדר. פניות לראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, לראש המוסד לשעבר תמיר פרדו ולרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, הושבו בינתיים ריקם.

יובל דיסקין ותמיר פרדו. בדרך כלל אינם מהססים למתוח ביקורת בפומבי על מהלכי ממשלת נתניהו (צילום: פלאש90)
יובל דיסקין ותמיר פרדו. בדרך כלל אינם מהססים למתוח ביקורת בפומבי על מהלכי ממשלת נתניהו (צילום: פלאש90)

דיסקין כתב מאמר חריף על ההתנהלות הפוליטית של מפלגת כחול-לבן – "המשת"פית של הנאשם" נתניהו כהגדרתו – ואף נאם בהפגנה הדיגיטלית שהתקיימה אמש (מוצאי שבת), אבל הוא נמנע מלהזכיר במילה את הדרישה לאיכונים.

גם ברק הופיע, בחמישי בערב, באולפני הטלוויזיה ותקף בבוטות את נתניהו, כהרגלו, אבל גם ראש הממשלה לשעבר עקף את הסוגיה הנפיצה של השימוש בשב"כ ובאמצעים הפולשניים שברשותם. גם קולם של שאר הביטחוניסטים התוקפים באופן תדיר את מדיניות ראש הממשלה נאלם.

לשתיקה הביטחוניסטית הזאת יכולות להיות כמה סיבות, אבל ההגיונית ביותר היא שאנשי הביטחון באמת נקרעים בתוכם. מחד, הם בוודאי לא ששים להרחיב את פעילות השב"כ נגד פצצות מתקתקות בקלקיליה ובג'נין אל מעקב נגד אזרחים חפים מכל פשע המסתובבים ברחובות פתח תקווה. מאידך, הם ככל הנראה השתכנעו שבעת חירום צריך לשחרר חסמים.

גורם בטחוני בכיר לשעבר, המכיר היטב את השימוש במערכות עיכוב ואיכון של השב"כ על כל צדדיהם, הסכים להביע את הסתייגותו הנחרצת בשיחה עם זמן ישראל – אך לא לייחוס.

"אנחנו לא הדמוקרטיה היחידה שיש לה קורונה ולא ראיתי שמדינה אחרת נוקטת באמצעים כאלה, ואנחנו לא היחידים שיש להם יכולות טכנולוגיות. טאיוואן היא לא מופת כדמוקרטיה ליברלית מבחינתי. הדמוקרטיות הליברליות, בעיקר באירופה, לא נקטו ואף לא ביקשו לאשר צעדים כאלה. מדובר בצעד שנראה קיצוני כאשר אתה נותן יכולות כאלה ועושה אכיפה מאד משמעותית באמצעים מאד חודרניים יחסית. הכלי הזה הוא בעייתי, ולדעתי מדובר בצעד מוגזם. זאת חציה של גבול".

"אנחנו לא הדמוקרטיה היחידה שיש לה קורונה ולא ראיתי שמדינה אחרת נוקטת באמצעים כאלה. הדמוקרטיות הליברליות, בעיקר באירופה, לא נקטו ואף לא ביקשו לאשר צעדים כאלה"

לעומת זאת אילן לוטן, בכיר לשעבר בשב"כ, חושב שאנחנו נסחפים בדאגות שלנו ומוכן לומר זאת לציטוט. "צריך לזכור שאלו רק נתונים על מיקום ומספרי טלפון, לא נתונים של תוכן שיחה. לכן כל מה ששמעתי שמפחידים אותנו, למשל חשיפת סודות עסקיים, הוא קשקוש. אנחנו לא מדברים על מסירת תוכן לעבריינים. הדבר היחיד שמשתמשים בו אלו יכולת איכון, לצורך הצלת חיי אדם".

לוטן מאמין שהנתונים הללו יצמצמו באופן משמעותי את "מרכיב ההצקה" שמתאפיין עכשיו בחקירות האפידימיולוגיות, שאכן הופכות פחות ופחות יעילות. "איכון טלפוני יוכל להגביל מאד משמעותית את מספר האנשים שיוכנסו לבידוד כפוי, וייתר את הצורך בתשאול אובססיבי, שגם אינו יעיל".

ומה עם הסכנות שהחומר הזה יגיע לגורמים לא רצויים? נניח שאני יכול לסמוך על השב"כ שהוא ארגון מסודר שלא יסחר במידע. אני אמור לסמוך עכשיו על רופאים ושוטרים?

"אני חושב שזה קונספירטיבי. בוא נזכור שהרשימות הללו – עם מי דיברת ומתי – מסתובבות גם בחברות התקשורת. וכל חוקר פרטי יכול תמורת כמה אלפי שקלים לשלוף אותם. אנחנו מאד קלים בלמסור פרטים שלנו לחברות מסחריות, בלי בעיה בכלל. רק כשזה מגיע להצלת חיי אדם אנחנו נחרדים מאפשרות שינצלו אותם לרעה".

"כל מה ששמעתי שמפחידים אותנו, למשל חשיפת סודות עסקיים, הוא קשקוש. אנחנו לא מדברים על מסירת תוכן לעבריינים. הדבר היחיד שמשתמשים בו אלו יכולת איכון, לצורך הצלת חיי אדם"

לוטן, בניגוד לרבים מעמיתיו, חושב שהחשאיות שאפפה את המהלך היא הטעות הגדולה. "ברגע שהתחילו לדבר על 'מערכות מתוחכמות' כאילו מדובר בג'יימס בונד, בלי לפרט שמדובר בטכנולוגיה של איכון בסיסי, הגדילו את אפקט החרדה. הסיפור הזה הוא קודם כל כישלון של הסברה. לא הסבירו לציבור שמדובר במשהו שהוא בכלל לא ביג דיל, ולכן הציבור נלחץ שמאזינים לנו בכל פינה. זה רחוק מאד מהמציאות, ואפשר היה לתווך לציבור בדיוק מה רוצים לעשות".

אילן לוטן
אילן לוטן

לוטן צודק כנראה: בסיבוב הזה לא יופעלו מערכות איסוף המידע המתוחכמות ביותר שהשב"כ מפעיל למטרות איתור "פצצה מתקתקת" בשטחי יהודה ושומרון, מהסוג שאי אפשר לכתוב עליהן גם כאן. אבל כבר כאשר הכריז נתניהו במפתיע על מערכות "שהשתמשו בהן בטייוואן" במסגרת התידרוך היומי שלו ברשתות הטלוויזיה, נחרדו גורמים אשר נחשפו למערכות מתוחכמות אלה בדיונים סגורים וחשאיים, מהמחשבה שיאשרו להשתמש בהן נגד אזרחים.

"יש לשירות הבטחון הכללי גישה למאגרי מידע מתוחכמים שאין לאף גורם אחר, אולי בעולם כולו", אומר גורם פוליטי שמכיר את הנושא מקרוב. "עד היום לא דיברו על הסוגיה הזאת בפומבי, וגם ביו"ש השתמשו במערכות האלה במשורה, באמת רק לשם איתור מקדים של פצצה מתקתקת.

"המחשבה שלא ירחק היום שבו יסבירו לנו שהקורונה הוא פצצה מתקתקת ואפשר לעקוב אחרי אנשים היא מזעזעת. והאופן הפומבי שבו נתניהו רומז על כך מזעזעת אותי לא פחות. מעולם לא נתבקשו הוועדות הרלוונטיות לאשר שימוש באמצעים דיגיטליים כאלה נגד אזרחים, וכמעט תמיד השיח נעשה בחרדת קודש, מתוך הבנה לסכנות של טרור. בעל הבית השתגע, אם הגישה הזאת משתנה עכשיו".

בהקשר זה כדאי לזכור שהצעד הראשון הוא תמיד הקשה ביותר לביצוע ולאישור. אחר כך, כאשר הדלת נפתחת, יותר קל להסלים את הפגיעה בזכויות הפרט.

"מעולם לא נתבקשו הוועדות הרלוונטיות לאשר שימוש באמצעים דיגיטליים כאלה נגד אזרחים, וכמעט תמיד השיח נעשה בחרדת קודש, מתוך הבנה לסכנות של טרור. בעל הבית השתגע, אם הגישה הזאת משתנה עכשיו"

כך התברר כבר השבוע: בתחילה דובר על שימוש לחודש בפיקוח ועדת המשנה, אחר כך ויתרו על ועדת המשנה ועברו לתקנות שעת חירום, ובדיון בבג"ץ ובוועדה כבר הבהירו נציגי המדינה שמדובר בשימוש מתגלגל שעלול לקבל אישורים מתחדשים. מי ערב לנו שהאמצעים לא ישתכללו בהמשך, בחסות טרור הקורונה המשתולל ברחובות? כישלון עצירת השימוש באמצעים דיגיטליים נגד אזרחים כעת, יכול להתפרש ככרטיס פתוח לעתיד.

כך, למשל, קרה בארצוץ הברית בעשור הקודם. מה שהתחיל כמעין תקנות לשעת חירום, הפך לשערוריה של חדירה עסקית ופרטית מאסיבית. במסגרת תקנות ההגנה (Protect America Act), אישר ב-2007 ממשל בוש לסוכנות הבטחון הלאומית של ארה"ב (ה-NSA) לעשות שימוש ביטחוני במידע שנאסף על ידי חברות כמו גוגל, תחת פיקוח אדוק של רשויות המשפט.

אבל שנים אחרי שהחלו להפעיל את התוכנית, חשף סוכן ה-NSA אדוארד סנודן כי תחת מטריית האישור המוגבל לאסוף מידע לצורכי ביטחון, נאגר מידע רחב הרבה יותר מהנדרש. כמו כן, נחשף שבמסגרת איסוף המידע התבצעה פעילות פלילית של חדירה למערכות מיחשוב של גורמים עסקיים ואזרחיים.

יכולת החדירה כללה גישה לתכתובות אימייל, שיחות בווידיאו, ובעצם כל מגע טכנולוגי שאליו נחשפות חברות התקשורת המפעילות את הטכנולוגיה ומעבירות את המידע לרשויות הביטחון. אזרחי "המדינה החופשית בעולם" היו תחת מעקב מתמיד, ואפילו לא ידעו זאת.

פגיעה אפשרית בחופש העיתונות

בשולי הוויכוח הגדול התעוררה פגיעה פוטנציאלית חמורה גם בחופש העיתונות. כבר היום קשה יותר ויותר לשמור על חיסיון של חושפי שחיתויות הבוחרים להדליף לעיתונאים חוקרים. השב"כ כבר הוכיח בפרשת ענת קם שאפשר באמצעים טכנולוגיים פשוטים לאתר מקורות בנקל.

במקרה שבו עיתונאי או מקור יתגלו כנדבקים בנגיף, ניתן יהיה לחשוף את המגעים ביניהם. עצם המפגש של עיתונאי עם מקור יכול להעלות חשדות ולפגוע בחיסיון המקור. תארו לעצמכם שכתב בריאות נפגש עם גורם במשרד הבריאות שמתנגד למדיניות בכירי המשרד בימים אלה ממש. קיום הפגישה ביניהם נחשף במסגרת האיכון הדיגיטלי ועובר ישר לעיון בכירים במשרד הבריאות. הפוטנציאל לפגוע ולנקום במקור הסורר, באמצעות קיומה של הראיה להדלפת חומרים לעיתונות מתרחב.

במקרה שבו עיתונאי או מקור יתגלו כנדבקים בנגיף, ניתן יהיה לחשוף את המגעים ביניהם. עצם המפגש של עיתונאי עם מקור יכול להעלות חשדות ולפגוע בחיסיון המקור

לחשש הממשי הזה אפשר להוסיף את "אפקט הפחד" הרגיל: כל עיתונאי יודע שמקורות מפתחים פראנויה כאשר הם נאלצים להלשין על הממונים עליהם. הפראנויה הזאת מתעצמת גם מאווירה כללית. כאשר מקורות יודעים שהאופציה לאכן טלפונים של אזרחים קיימת, חששם לקיים מגע ישיר עם עיתונאים יקטן. אם קודם חשבו פעמיים לפני שפנו לעיתונות, עכשיו יש להם סיבות נוספות להסס.

על הרקע הזה פנו בארגון העיתונאים (שהח"מ חבר בו) במכתב ליועץ המשפטי לממשלה וקבלו על העדר כל התייחסות לפגיעה האפשרית בחופש העיתונות במסגרת התקנות לשעת חירום. "חופש העיתונות חשוב וחיוני גם אם וככל שיש הצדקה לצמצם את פרטיות האזרחים", כתבה היועצת המשפטית של הארגון עו"ד מורן סבוראי.

"בנסיבות העניין, וחרף חשיבותו של חופש העיתונות לא נעשה כל ניסיון שהוא לאזן את חופש העיתונות אל מול האינטרסים שהתבקשה הגנתם בתקנות".

הבוקר (ראשון), עתר הארגון לבג"ץ כדי שיתערב גם בסוגיה זו.

להיות כמו טאיוואן

כבר מהודעתו הראשונה של ראש הממשלה, הפכה טאיוואן למודל הדיגיטלי – הדוגמה המוצלחת שהניעה את ראש הממשלה וראשי משרד הבריאות להפעיל את הכלים החריגים של איכון דיגיטלי לאיתור "חשודים" בהדבקה במחלה.

אבל מהדיונים בכנסת ובבית המשפט עולה שכלל לא בטוח שמדובר בדוגמה זהה. שוב ושוב ניסה אשכנזי לעמת את נציגי משרד הבריאות עם העובדות סביב טייואן, ובכל פעם קיבל תשובות מתחמקות או חלקיות.

אשכנזי: "שמענו באיזה שהוא מקום שהמודל הזה הופעל בטאיוואן. מצד שני, אני קורא שבטאיוואן יש חוק פרטיות וזה היה בכלל עניין של GPS, כמו אזיקים אלקטרוניים, לבדוק שהחולה לא זז. לא עסקו בזה כדי להבין עם מי הוא בא במגע".

משה בר סימן טוב: "יש שלוש תכליות…"

אשכנזי: "האם אני צודק בתיאור הזה? אנחנו הראשונים בעולם שעושים את זה – לא טייוואן".

בר סימן-טוב: "לא, אנחנו יודעים על סינגפור וטאיוואן".

גבי אשכנזי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
גבי אשכנזי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בהמשך שוב מדגיש אשכנזי: "טאיוואן לא עשתה את זה במובן הזה".

ואז פתאום נכנסת לתמונה מדינה נוספת, עוד פחות דמוקרטית:

בר סימן טוב: "בסוף כל מדינה משתמשת ביכולות שיש לה. גם סין עושה דברים דומים, אבל שוב, סין לא בהכרח צריכה להיות מדינת המודל שלנו לשום דבר…".

גם כאשר השופטים תהו האם יש תקדים לבקשה כזאת בעולם, הם קיבלו תשובות לא-החלטיות:

השופטת חיות: "את מכירה עוד מדינות שעושות את זה? את מה שהשב"כ עושים?"

סדצקי: "אני לא יודעת ומוסמכת לענות. בדקנו חברות אזרחיות. אף אחד לא יכול לעשות את מה שהשב"כ יודע לעשות".

ואכן, אשכנזי כנראה מדייק: בטייוואן השתמשו בטקטיקות גלויות דוגמת אזיקים אלקטרוניים העוקבים באמצעים טכנולוגיים אחרי התנועה של הנדבקים, ומדווחים למערכת על תזוזה של חולים מהבידוד – בדומה לאלה המשמשים משטרה למעקב אחרי עבריינים הנמצאים במעצר בית.

אשכנזי כנראה מדייק: בטייוואן השתמשו בטקטיקות גלויות דוגמת אזיקים אלקטרוניים העוקבים באמצעים טכנולוגיים אחרי התנועה של הנדבקים, ומדווחים למערכת על תזוזה של חולים מהבידוד

גם אמצעים אלה זכו לביקורת על פגיעה בפרטיות, אך בניגוד לטכנולוגיית המעקבים של השב"כ, השימוש בהם מוגבל לנדבקים בלבד, ולכן שקוף יותר ופוגע בפרטיות של קבוצה מצומצמת בלבד באוכלוסיה.

לאחרונה פורסם כי גם בסין ובאיראן נעשה שימוש מסוים באמצעים אלקטרוניים למעקב, אבל לא מפתיע שנתניהו לא השתמש בדוגמאות אלו כאשר הציג את תוכניתו, גם בגלל שבסין ובאיראן התפשטות הקורונה חריפה בהרבה מאשר בישראל, וגם מכיוון שמדינות אלה רחוקות מלהוות מודל עבור דמוקרטיה כמו ישראל.

אם ביום שלישי תכשיר ועדת המשנה לשירותים חשאיים את השימוש במעקבים אחר אזרחים במסגרת המאבק בקורונה – ורוב הסיכויים שכך תעשה – תעמוד למבחן היכולת של המערכת לחזור בעוד חודש לאחור: לא להתפתות להארכות של ההיתר ולפקח על השמדת מיידית של כל המידע.

עד שזה יקרה, נצטרך להתרגל לעובדה שהאח הגדול באמת עוקב אחרינו.

עוד 2,151 מילים
כל הזמן // יום שישי, 3 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בר סימן-טוב: ליצמן אמר לי שהוא הקפיד על ההוראות

כחול-לבן והליכוד הודיעו שהושגו הבנות והתקדמות במגעים הקואליציוניים ● הפוליטיקאים מביעים הזדהות עם החרדים, איילת שקד: הביקורת נגדם הפכה להסתה ● משרד הבריאות: "לפנות 80% ממיטות האשפוז" ● יעלון: "הבוחרים לא ציפו שנהיה חלק מחורבן הדמוקרטיה" ● משרד הבריאות מסרב לפרסם פרטי חקירה אפידמיולוגית של ליצמן

עוד 36 עדכונים

נעצרה רופאה ברוסיה שמתחה ביקורת בראיון לזמן ישראל על הטיפול בקורונה

אנסטסיה ווסילייבה התראיינה אתמול בזמן ישראל ומתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול של שלטונות רוסיה במגפת הקורונה ● היום נעצרה על ידי המשטרה המקומית ולאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה במשך היום, שוחררה עם קנס סמלי ● דובר איגוד הרופאים: "יש סימנים ושריטות על גופה. לא נשתוק על זה"

אנסטסיה ווסילייבה, יו"ר איגוד הרופאים הבלתי תלוי ברוסיה אליאנס ווראצ'י, אשר חשפה בראיון לזמן ישראל את מחדל הטיפול בקורונה של ממשלת רוסיה, נעצרה הבוקר (שישי) על ידי המשטרה המקומית, אבל שוחררה בשעות האחרונות בעיירה אקולובקה ליד העיר נובגורוד. לפי עדויות, היא סבלה מאלימות מהשוטרים במהלך מאסרה.

לדברי דובר איגוד הרופאים, איוון קונובלוב, צוות האיגוד הגיע לעיר על מנת לחלק מסכות וציוד מיגון נוסף לרופאים. אנסטסיה נעצרה באופן רשמי בגין הפרת סגר אשר הוטל על עיר מגוריה מוסקבה, וכן בשל התנגדות לשוטר.

אנסטסיה ווסילייבה
אנסטסיה ווסילייבה

בראיון שנתנה לזמן ישראל השבוע חשפה ווסילייבה את מה שהיא מכנה המחדל המתמשך ברוסיה של הטיפול בהתפשטות הנגיף.

"כבר בחודש ינואר השנה נרשם במוסקבה גידול של 37% במחלות של דרכי הנשימה והריאות. כנראה שלא ידעו ולא הבינו את הקשר לנגיף הקורונה, אז ייעדו למחלות האלה מחלקות שלמות. המחדל של התפשטות הנגיף נוצר כי בכלל לא הייתה הבחנה בין סוגי המחלות".

בתחילת השבוע פרסמה ווסילייבה סרטון יוטיוב שבו פנתה לשלטונות ולרשות המקומית במוסקבה והאשימה אותם בהכנסת חולים "מוסווים" באמתלה שהם לקו בדלקת ריאות לבתי החולים, כאשר בפועל, לדעתה, מדובר בחולי קורונה. היא דרשה מהם להפסיק את השקר וההסתרה שגורמת להפצה של הנגיף.

כמה ימים לאחר הפרסום, סיפרה ווסילייבה כי זומנה לחקירה במשטרה ונדרשה להסביר את "הפצת השמועות".

בשיחה עם זמן ישראל טרם הראיון, היא נשאלה האם היא לא חוששת לצאת נגד הרשויות בתקשורת הרוסית והמערבית. "מה יש לי לפחד?", השיבה. "אני אומרת את האמת. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא ישנה את האמת עצמה".

לאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה של נובגורוד בהמשך היום, ווסילייבה חויבה בתשלום קנס של 800 רובל – כ-15 דולר.

"זה לא היה עניין של כסף בשבילם, הם רצו לשבור אותי", אמרה לסוכנות הידיעות AP אחרי שחרורה. "אבל אני משוכנעת יותר מתמיד שאני עושה את הדבר הנכון וללא ספק אמשיך לעשות זאת".

דובר האיגוד איוון קונובלוב אמר לזמן ישראל: "כנראה שהשלטונות רואים איום במעשים של אנסטסיה. הרי בזמן שהם שולחים עזרה לאיטליה, סרביה וונצואלה – הרופאים שלנו לא ממוגנים.

"הרשויות בנובגורוד לא נקפו אצבע על מנת למגן את הרופאים, וכשאנסטסיה מגיעה עם ציוד מיגון לבתי החולים, היא חושפת שאפילו איגוד קטן ועצמאי כמו שלנו יכול לדאוג לרופאים. זה לא מצריך סכומי עתק אלא השקעה מינימלית. איך זה מציג את הרשות המקומית? אני מניח שהם נוקטים באמצעי כוח ואלימות כדי לעצור את פועלנו ולהפחיד אותנו אבל בפועל הם מציגים את עצמם באור שלילי, כי כולם מבינים מה האמת בסיפור".

האם נהגו באנסטסיה באלימות?

"כן. אחד השוטרים סתר לה והיו עוד מעשים, יש סימנים ושריטות על גופה. אנחנו כמובן לא נשתוק על זה".

האם היא לא מפחדת שיכולים לעשות לה משהו יותר חמור מזה?

"אנסטסיה היא אדם ישיר והגון. הם יכולים לחפור ולחקור אבל לא ימצאו כלום. הם כמובן ימשיכו להפריע לנו וללכלך עלינו, אבל הציבור רואה שמדובר במעשה תמים של עזרה לרופאים, אז בסופו של דבר הרשויות רק מזיקות לעצמן".

עוד 439 מילים

סיפור לשבת פירפורים הם חופשיים

קרה לכם פעם שנסתם לכם צינור הביוב היוצא מהשירותים? האסלה הוצפה? מים פרצו משוחת הביוב בחצר?

אם זה קרה לכם, יש להניח שפעלתם כמקובל וקראתם לאינסטלטור.  והאינסטלטור בא והביא איתו מן קפיץ שרשורי ארוך עשוי פלדה, שאותו הוא דחף אל תוך צינור הביוב, באופן ידני או מכני, והצינור זחל לאורך צנרת הביוב עד שהגיע לסתימה, ואז האינסטלטור שהבאתם התחיל לשחק עם הקפיץ השרשורי הלוך ושוב, עד שבסוף הסתימה נפתחה והמים החלו לזרום – האם לא כך פחות או יותר זה קרה?

אם כן, אז רק רציתי לספר לכם שמה שהאינסטלטור שלכם עשה לצנרת הביוב הוא סוג של צנתור.

בשבוע שעבר, בבית החולים לניאדו, במחלקת הצנתורים שבמכון הלב, גם אני עברתי צנתור כזה, אלא שלא בשירותים של הבית או בגינה עברתי את הצנתור הנ"ל אלא בחזה ובלב, וגם לא אינסטלטור עשה את הצינתור אלא קרדיולוג, למזלי ולשמחתי הרבה, כי קרדיולוג זה חצי מחיר מאינסטלטור ואולי אפילו שליש.

כי ככה זה.

ואפילו הקרדיולוג בחלק גדול מהמקרים לא לוקח כסף כלל בעבור שירותיו הטובים, אלא מסתפק בפיסת נייר של קופת החולים שנקראת טופס 17, ואילו האינסטלטור לוקח הכל במזומן וביד, ואם פעם תנסו להציע לו במקום תשלום במזומן תשלום באמצעות טופס 17, יש להניח שהוא ידחוף לכם את הטופס עמוק למקום שתצטרכו בו צנתור נוסף אחר-כך, או לפחות התערבות מקצועית של פרוקטולוג.

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי בזמן ישראל כבר יודע שלפני כחודש עברתי התקף לב, שזה אומר שצינור הביוב המוביל מהלב שלי אל שאר הגוף נסתם, ועברתי צנתור שפתח אותו, את מה שקרוי "העורק הראשי הקדמי", בידיו המבורכות והמיומנות של הד"ר יוסי כהן, שעבד כווירטואוז וניקה כל מה שניתן בעורק הקדמי, עד שכמעט ויצא מהלב שלי אפילו חלק מהרוע שמצוי בו תמיד.

אבל רק כמעט.

הבעיה הייתה שצינור הביוב הנוסף הקרוי "עורק שמאלי" שבחזה שלי היה סתום כולו גם הוא, וצריך היה לפתוח גם אותו, אולם משיקולים רפואיים אלו ואחרים הוחלט שנכון יהיה לתת ללב שלי לנוח חודש בבית, ואחרי החודש הזה הוזמנתי לפתוח גם את העורק השמאלי.

אז ביום חמישי לפני שבוע הגיע הזמן לעשות את זה.

* * *

הגעתי למכון הצנתורים של בי"ח לניאדו במכוניתו הנאמנה של הבן שלי. בתחילה התכוונו חניה אשתי ואני שהיא תסיע אותי והיא תבוא אתי, אבל אז הסתבר שמאחר שהיא בשנות השישים שלה, גם היא כמוני בקבוצת סיכון שבה אתה רק מוציא את הראש מדלת הבית, מיד וירוס הקורונה מבחין בך שאתה מעל גיל שישים ומזנק עליך לטרוף אותך. מאחר שכך הדבר, יצאה הוראה מטעם הרשויות המוסמכות שאסור לה לצאת מהבית.

ככה זה כשאתה בשנות השישים שלך.

ואני עוד זוכר את הימים שבהם המונח "שנות השישים" היה עבורי עידן של פריצת דרך חדשה, של ניחוח חדש של עולם שעשוי להיות יפה, של שיער ארוך ופרחים וגראס ומוסיקה טובה שלא עושים עוד כמותה כיום וכנראה כבר לא יעשו, ימים של "עשו אהבה ולא מלחמה" נאיבי ומתוק, כאילו עבר היצור האנושי של שנות השישים איזושהי מוטאציה ונעשה לאחר.

טוב, האמת היא שאם הייתם רואים את חבריי ואותי בשנות השישים ואיך נראינו אז, ברור היה באופן מדעי ונטול ספקות שאנחנו נראים כמו מוטציה. אבל בשנות השישים מותר היה הכל.

או כמעט.

היום אסור אפילו לצאת מהבית.

בגלל הקורונה.

אז הבן שלי הסיע אותי, כאמור.

ישבנו שנינו במכונית הצפופה ונשמנו בקושי, עד רמה של חירחורים ממש. הסיבה שנשמנו בקושי והשמענו חרחורים מעת לעת לא הייתה שעמדנו על סף התקף לב או סבלנו מבצקת ריאות, אלא משום ששנינו קיבלנו הוראות מאותה אישה, קפדנית ודואגת, שלא נעז להסיר מידינו את כפפות הסיליקון ומפנינו את מסיכות הבד הללו שסותמות לך את דרכי הנשימה וגורמות לך אדים על המשקפיים אם יש לך משקפיים בכלל, וגם גורמות לך חום בלתי נסבל בפנים, כי אדי הנשימה חוזרים אל פניך.

"תגיד", שאלתי את בני כי יקר לי. "יש לך קורונה?"

"לא", הוא אמר.

"גם לי לא", אמרתי. "ויש לנו חצי שעה נסיעה עד שנגיע לבית החולים – למה אנחנו יושבים כמו שני אידיוטים עם מסיכה על הפרצוף?"

"חשבתי שאתה בקבוצת סיכון ואני עלול להדביק אותך", הוא אמר.

"קבוצת סיכון למה?" אמרתי. "הרי אין לך קורונה. ואם הייתה לך, אתה יושב שלושים סנטימטר ממני ואנחנו נושמים את אותו אוויר שבמכונית הסגורה כך או כך – אולי נוריד אותן?"

"מקובל עלי", הוא אמר.

ולרגע חזרנו להתנהל כאנשים שפויים.

* * *

נכנסתי למכון הצנתורים כמי שנכנס למכון כושר – עם תיק לבגדים, כי ידעתי שאצטרך להסיר את בגדי במהלך הפרוצדורה, ועם עוד איזה זוג תחתונים וחולצת טריקו להחלפה, למקרה שמשום מה אתקע עד הלילה. ידעתי שאני אמור ללכת הביתה בתוך מספר שעות.

לא היה לי מושג שהעניין עומד להשתבש ואני עומד להיתקע שם בלניאדו מכון הלב טיפול נמרץ ארבעה ימים תמימים.

נתנו לי ללבוש את אחד החלוקים הללו שסגורים מלפנים ויש להם פתח גדול מאחור שאמור להיסגר בשרוכים, לפחות לפי איך שתכננו אותו על שולחן השרטוט של המעצב של החלוקים הללו, אבל מעולם עדיין לא פגשתי מישהו שהשרוכים בחלוק שלו זכו לפגוש אחד את השני.

תמיד כשאני רואה את החלוקים הללו אני מדמיין את השטן בכבודו ובעצמו יושב מעל שולחן השרטוט, גועה בצחוק פרוע וזדוני, ומשרטט את החלוק הזה באופן שהכי יכחיד עד עפר ואפר את כבודו האנושי של כל ילוד אישה שילבש אותו.

רוב האנשים שאני מכיר יעדיפו שיתקעו להם מסמרים גדולים בכפות הידיים ויצמידו אותם לצלב, מאשר שיכריחו אותם להסתובב בין אנשים לבושים בחלוק הזה.

אני לא יודע אם אורח החיים שלכם על פני האדמה יביא אתכם אל גן העדן או הגיהינום, אבל אם תגיעו לגיהינום, דעו שזה בדיוק מה שמחכה לכם – ילבישו אתכם בחלוק הזה עד סוף הימים.

לנצח נצחים!

אז לבשתי אותו וגם נעלתי מעין שקיות ניילון מוזרות על כפות רגליי, שקיות שהאח התורן נתן לי. בהתחלה חשבתי ששקיות הניילון הללו גם הן נועדו למקרה שווירוס קורונה כלשהו יזנק לו לתוך חדר הצנתורים וישים עלי עין, אבל מהר מאוד הבנתי שהתפקיד של השקיות הללו הוא לאתר אם נשאר בי איזשהו שריד לכבוד עצמי ודימוי אנושי סביר – ולהכחיד אותו.

אני חייב לציין שהשקיות הללו עשו את תפקידן נאמנה.

* * *

שכבתי על מיטת הצנתורים רועד מקור.

לרגע חשבתי שהמצנתר הגיע מאנטארקטיקה ועל כן הכינו עבורו את הטמפרטורה שאליה הוא רגיל מהבית, ותהיתי למה צריך להביא כוחות רפואיים מבחוץ כשיש לנו בארץ כוחות רפואיים ברמה של ייצוא ממש, אבל אז נזכרתי שבאנטארקטיקה יש בעיקר פינגווינים, והבנתי שכנראה בכל זאת מדובר ברופא ישראלי מקומי, ושעל כן כנראה הוא זקוק לקור הזה כי מדובר בפרוצדורה מסובכת ודורשת ריכוז והתחממות הגוף.

התחממות הגוף שלו, לא שלי.

אחות חדר הניתוח ראתה אותי רועד מקור ושיניי נוקשות, ועל כן ריחמה עלי והניחה עלי שמיכה מחממת, ואני מניח שזו הסיבה שקוראים לה אחות רחמניה.

הגם שישנה אפשרות שהניחה עלי את השמיכה מחשש שנקישת הקסטנייטות של שיני תסיח את דעתו של הרופא בעת הצנתור.

ואז הצנתור החל.

* * *

מאחר שאינני באמת צינור ביוב, אין לי פתחים שדרכם ניתן להיכנס למערכת הקרדיו-ואסקולרית שלי, היא מערכת הדם-לב, ויש לעשות פתח כזה קרוב לעורק כלשהו שמגיע במרחק וזמן קצר יחסית ללב.

עורק כזה נמצא, למשל, בשורש כף היד.

על כן הרופא עושה לך חור קטן בשורש כף היד ובעורק הנמצא שם, ואז הוא מחדיר דרך הפתח הקטן הזה קפיץ שרשורי שדומה מאוד לזה של האינסטלטור, למעט העובדה שהוא קטן יותר ואפילו סטרילי.

אז זה מה שהרופא עשה לי.

לגבי מה שקרה מכאן והלאה, שבעטיו מצאתי את עצמי מאושפז בטיפול נמרץ אחר כך, הדעות חלוקות.

יש אומרים שבעת שבגופך מתבצעת הפרוצדורה הקרויה "צנתור", מקובל לתת לך טישטוש, כדי שלא תרגיש במלואן את אי-הנעימות ואי-הנוחות הכרוכות בפרוצדורה הזו, ועל כן כולם אומרים לך: "אין לך מה לדאוג. זה עובר מהר ולא ממש תרגיש משהו".

ויש לי מן מזל כזה, שגם כשנכנסתי לניתוח קטארקט בעין שבו החליפו לי את העדשה העכורה בעין ימין בעדשה חדשה, גם כן כולם אמרו לי: "אה, זה כלום – רבע שעה ואתה יוצא כמו חדש, ולא תרגיש כלום, כי שמים לך הרדמה וטשטוש".

אז במה שנוגע לניתוח הקטארקט, הרגשתי הכל.

ההרגשה היתה כאילו הרופאה חופרת לי בעין במשך חצי שעה עם מברג, ובכל מהלך הניתוח ההוא חלמתי על פרוצדורות יותר נעימות שהכרתי במהלך חיי, כמו למשל טיפול שורש ללא הרדמה.

והתגעגעתי אליהן.

זה, פחות או יותר, מה שקרה לי בצנתור.

אין לי מושג מה באמת קרה – האם הרופא הזריק לי חומר מטשטש שפשוט התפזר בגופי ללא כל השפעה ולא עשה כלום, או שהרופא ראה שהוא עומד בפני צנתור מורכב ונכנס ללחץ והזריק את כל חומר הטשטוש לעצמו.

כך או כך – הרגשתי הכל ב"לייב". כל נגיעה וכל תזוזה.

וכך, הרגשתי איך קפיץ-האינסטלטורים נכנס לי מבעד לחור בשורש כף היד, ואיך הוא זוחל תוך תחושה של דגדוג לאורך העורק באמה ואחר-כך בזרוע, ומשם פונה אל החזה בלי לאותת ועושה את דרכו אל הלב, עד שהגיע אליו.

התחושה שמשהו זוחל בתוככי גופכם בלתי נעימה בעליל, ושקלתי עמוקות אם להכנס לפאניקה ולהתחיל לצרוח ולצעוק, אבל אז נזכרתי שלפחות אבולוציונית אני שייך למה שקרוי "הומו סאפיינס", האדם הנבון, ועל כן אנשים נבונים לא עושים דברים כאלה כמו לצרוח בקול אלא הם שוקלים את המצב ומסבירים אותו לעצמם ומדברים עם עצמם בראש ואומרים לעצמם "חלאס, תירגע", וגם שומרים על פאסון של אדם שקול, ועל כן זה מה שעשיתי.

אבל אז אותגרתי שוב – בשלב הזה כשקפיץ-האינסטלטורים הגיע לחזה שלי, ונגע בלב.

אני בן שישים ושש כיום, ואינני אדם חסר-לב ממש, והרבה דברים נגעו ללבי עד היום – סיפורי אהבה, וגורלות אומללים של בני אדם, וסצינות מתוך סרטים, ואני יכול לספר לכם פה לגמרי בינינו שלפעמים אפילו מפרסומות אני יכול לבכות, בעיקר כאלו שמבוססות על המוטיב שמרקו סוף-סוף מוצא את אמא שלו. אז הרבה דברים עד היום נגעו לי בלב, אבל זו פעם ראשונה שנגעו לי בלב עם קפיץ פתיחת סתימות של אינסטלטורים.

וחברים, הרשו לי לומר לכם גלויות – זה מה-זה לא נעים!

המצנתר התחיל לשחק בקפיץ-האינסטלטורים ההוא בדיוק כמו שעושה האינסטלטור כשהוא מגיע אל סתימה בביוב, כדי לפתוח את הסתימה. המצנתר עשה זאת כדי שיוכל להחדיר אל הסתימה בלון ולפתוח אותה לרווחה. התנועות הללו גרמו לי להרגשה כל כך לא נוחה, עד שאופציית הצריחה בקול גדול ואפילו השאגה באי-נוחות עלתה שוב על השולחן, אבל הצלחתי להתגבר על הדחף ובמקום זה עברתי לדמיון מודרך שירגיע אותי קצת – דמיינתי למשל שאני על כיסא של רופא שיניים שעוקר לי את השיניים אחת אחת ללא הרדמה, ומכיוון שלעומת ההרגשה בצנתור זה היה הרבה יותר נעים, הדמיון המודרך הזה הרגיע אותי קצת.

ואז המצנתר ניפח את הבלון בעורק הסתום.

כדי שתבינו את המשמעות: העורק סתום בכל מיני שומנים שהצטברו על דפנותיו, ושידועים בשמם הרפואי "שווארמה כבש", הגם שיש כאלו הטוענים שמדובר במשקעים של אסאדו וצ'וריסוס. יש גם כאלה, אגב, מעטים אמנם, שקוראים לזה בשם החיבה העממי "כולסטרול". זהו חומר שמנוני ודביק, שמקובל במהלך הצנתור להחדיר אל תוכו בלון קטן, ואז מנפחים את הבלון והחומר השומני הלז נע ונדחק אל שולי העורק, נלחץ אל הדפנות, ופותח פתח לדם לזרום בו.

כדי שהעורק לא ייסגר חזרה דוחפים בו מתקן מתכתי סלילי קטן הקרוי "סטאנט", והוא מחזיק את הדפנות ואת השווארמה בצדדים, ולפעמים גם את הצ'וריסוס והאסאדו, הרחק מהחלל המרכזי של העורק.

אלא מאי? שכשמנפחים את הבלון, כמו שציינתי למעלה, הוא לוחץ כאמור את העורק ודפנותיו מאוד, ונוצרת תחושה ממשית של התקף לב, ומאחר שלא הייתי מטושטש אלא ער וצלול לחלוטין, ומאחר שהגוף שלי הכיר את ההרגשה של התקף לב באורח טרי, שהרי התקף לב כזה עברתי רק בחודש הקודם, הגוף שלי החליט להגיב.

לא עזרו כל התובנות שהאכלתי אותו במאמץ רב באמצעות המוח שלי שעדיין עבד, כנראה – הגוף שלי הגיב בסטרס נוראי שכמוהו לא זכור לי שהרגשתי אי-פעם. כל שריר שבגוף שלי נמתח ונדרך עד המקסימום, ולרגע חשבתי שאני מתעלף, ואז שמעתי את הרופא קורא: "הוא בפרפור! הוא בפרפור!"

* * *

כאן המקום לספר לכם שהלב בנוי כמו בית צמוד קרקע של שיכון עובדים – יש לו שני חדרים בקומה הראשונה, ומעליהם שניים קטנים בקומה השנייה הקרויים גם עליות או פרוזדורים. כל אלו עובדים בקצב קבוע ואחיד, פחות או יותר, כדי לעביר דם מאחד לשני ומהם אל שאר חלקי הגוף. כדי שהדם יגיע כסדרו החבר'ה האלה צריכים לעבוד באורח מתואם ומסונכרן כמו תזמורת פילהרמונית שמנגנת, נניח, יצירה של בטהובן. אם החלקים מתחילים לאלתר וכל אחד מנגן באילתורים עצמאיים משלו, מתקבל משהו שדומה יותר לג'אז.

ג'אז הוא סגנון מוסיקלי מאוד אהוב עלי, אבל כשהלב שלך מתחיל לנגן ג'אז במקום את החמישית של בטהובן, אתה יכול לרשום צוואה ולהתחיל להיפרד.

לפי הקריאה הרמה והנזעקת של הרופא המצנתר – "הוא בפרפור!" – ולפי הטון של הקריאה, מיד הבנתי שהוא מתכוון "תביאו לו מיד דף נייר ועט, שיספיק לרשום צוואה, או לפחות כמה מילות פרידה!", וכבר התחלתי לתכנן איזה מילים אני הולך לרשום כדי שכל מי שיקרא אותן יזיל דמעות ויגיד: "וואו, כמה למדנו על החיים מהאיש הזה! כמה חכמת חיים יש במילים האחרונות שלו!", ואולי אפילו מישהו יקריא אותן בקול ביוטיוב ואנשים יעבירו את זה לחברים הכי טובים שלהם בוואטסאפ או במסנג'ר, וכולם ירגישו שלמדו מהמילים שלי משהו חשוב על החיים.

אולי אפילו יקריאו את זה במסגרת הרצאה של TED!

הבעיה הייתה שלא היה לי שום דבר חשוב להגיד על החיים, חוץ מהעובדה שניסיתי אותם והם לא משהו – בלאפה של שווארמה סעיד בבאקה-אל-גרבייה יש יותר תוכן וטעם, ובקרמבו וניל של שטראוס יש יותר עינוג.

אז שתקתי, וכנראה שטוב שכך.

בראשי עברה תמונה מהילדות שלי – ליד הבית שלנו הייתה חנות דגים. בחנות הזו הייתה בריכה מבטון ובה שחו קרפיונים. מעת לעת כשחשקה נפשה של אמי להכין לנו דג, היא שלחה אותי אל חנות הדגים להביא מהחנות הזו קרפיון אחד. המוכר – קצת קשה לי לקרוא לו "הדייג" כי הוא דג מתוך בריכת הבטון בחנות בלבד – הכניס רשת מחוברת למוט אל המים ושלף משם דג. תמיד הדג נהג לפרפר ולפרפר על הדלפק בחנות עד שהמוכר לקח מוט עץ שטוח שהיה זמין לו בצידי הדלפק בדיוק למטרה הזאת, וחבט בראשו של הדג מכה ניצחת, לפעמים שתיים, עד שהדג דמם.

כששמעתי את הרופא צועק :"הוא בפרפור", דמיינתי את האח התורן שלידו מביא לו מקל שטוח כזה, כמו של מוכר הדגים שבחנות הדגים בשנות החמישים בשכונת מפדה בדרום מזרח רמת גן, ואת הרופא חובט בראשו של הלב שלי ומרגיע אותו במכה מוצלחת אחת. כמו שמרגיעים דג.

זה לא קרה.

במקום זה קיבלתי זריקה מהסוג שאמור היה להחזיר את הלב שלי ממנגינה של ג'אז לנגינה של סימפוניה של בטהובן או באך, אבל גם זה לא ממש קרה.

אז הרופא סיים בזריזות להכניס לי את הסטאנט, ואמר לי בנימה נוזפת: "יש לך עוד בעיות בלב, שתדע לך!", ופתאום הרגשתי מלא אשמה, הגם שלא ידעתי בדיוק על מה, ומשם גלגלו אותי לחדר ההתאוששות, ולאחריו לטיפול הנמרץ.

אז הגעתי כאמור אל הטיפול הנמרץ של מכון הלב בבית החולים לניאדו בנתניה, ששם אני כבר בן-בית ממש, כי זו כבר הייתה הפעם השניה, ושם קיבלתי כרטיסיית ניקוב ואמרו לי שמכאן ולהבא בכל אישפוז אקבל ניקוב אחד, ועל כל עשרה ניקובים אקבל קפה חינם.

אבל מאחר שבטיפול הנמרץ במכון הלב בבית החולים לניאדו מדובר בקפה נמס עלית מהסוג הפשוט ביותר, ולפעמים אפילו חלב חסר בפינת הקפה ששם, נראה לי שאוותר, ואחכה שהסגר הזה ייגמר ויפתחו את סניף ארומה בצומת רופין, ואסע לשם לקנות קפה הפוך או אספרסו חזק, ונאמר כולנו אמן.

כי הקפה של ארומה צומת רופין מאוד אהוב עלי, אני שמח לציין.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,323 מילים

כרוניקה של אסון ידוע מראש

המשבר בקהילה החרדית על פי ההערכות, מעל שליש מתושבי בני ברק - העיר הכי צפופה בישראל - יידבקו בווירוס הקורונה ● למעשה, כבר עכשיו מספר החולים בעיר מהווה כמעט שישית ממספר החולים בכל המדינה ● קל להאשים את החרדים בכך שהגיעו למצב הנוכחי - אבל מבט עמוק יותר מגלה היערכות לקויה של הרשויות, התעלמות מאופיה המגוון והמורכב של הקהילה החרדית, והתבטלות בפני דמויות מפתח במקום לגייס אותם לשינוי המצב ● כעת כל הצדדים מנסים לתקן את המצב, אבל האסון כבר בלתי נמנע - והשנאה בוודאי לא עוזרת

עוד 2,101 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַבְטָלָה

אנתולוגיה ספרותית-עיתונאית צנועה לימים איומים של חרדות פרנסה (או: אין חדש תחת השמש)

עוד 1,022 מילים

תגובות אחרונות

מתי בגדו בך בפעם האחרונה?

מליון ומאתיים עשרים אלף מצביעים ומצביעות נתנו את קולם לכחול-לבן בבחירות האחרונות. עוד כ-180 אלף הצביעו למפלגת העבודה ול"גשר". סה"כ כמליון וחצי איש ואישה רשאים להפנות אצבע מאשימה לבני גנץ וגבי אשכנזי, עמיר פרץ ואיציק שמולי ושותפיהם הישירים והעקיפים.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך

כן, המילה "בגידה" בהקשריה הפוליטיים נחשבת קשה במיוחד, אבל מה שעשו גנץ ואשכנזי נופל בהחלט בקטגוריה הזו. השפה העברית ענייה במילים ביחס לאנגלית. בלעז מבחינים בין Treason לבין Betrayal. ראשי "חוסן לישראל" לא בגדו במדינה, בוודאי לא לשיטתם. אבל הם בהחלט בגדו בבוחריהם ומעלו קשות באמונם. במעשם זה הם לא משכו לבנה אחת או אפילו עשר לבנים מחומת ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. הם קעקעו אותה מן היסוד.

את שיקוליהם ניתן רק לנחש. ההסברים שמספק גנץ על "מצב החירום" או על "הימנעות מבחירות רביעיות" אינם מחזיקים מים. בהחלטות נכונות בנושא הקורונה יכלה כחולבן לתמוך מבחוץ. ובחירות רביעיות הן פיקציה, כל עוד הקורונה משתוללת, ובוודאי אילו היה עובר "חוק הנאשם" שהיה מאלץ את נתניהו לא להתמודד.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של יצחק רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ; או מאינטרסים סמויים אחרים. ייתכן שנדע יותר בעתיד, וייתכן שלא, מכל מקום המעשה נעשה, ואותו – אלא אם יחזור בו גנץ בדקה ה-90 – לא ניתן להשיב.

היקף המעילה באמון כה נרחב, ותחושת הבגידה כה עמוקה, כך שהפוליטיקה הישראלית לא תשוב עוד להיות מה שהיתה. ממילא אמון הבוחרים בפוליטיקאים היה בשפל המדרגה, אך הסבב השני נתן פתח לתקווה שהמסר הופנם. לאחר הבחירות בספטמבר, הקפידו כל המפלגות שלא להפר את הבטחות הבחירות שלהן, ולרגע קצר נדמה היה שהנורמות השתנו. עכשיו ברור שזו היתה אנומליה קצרצרה, ושהמערכת הפוליטית רקובה באופן סופני.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ

העובדה שקבוצות מסוימות, חלקים מקרב "האליטות הישנות", וכן מרבית כלי התקשורת, מעניקים רוח גבית למהלך של גנץ ואשכנזי, מעידה – ולא במפתיע – שהשחתה שמתחילה בפוליטיקה, לא נעצרת בפוליטיקה.

האמת הקשה היא שהמערכת הסימביוטית המשולשת הון-שלטון-עיתון, שאמנם לא הומצאה בשנות נתניהו, אולם שוכללה ותפחה למימדים מפלצתיים באכוונתו וביוזמתו, התנתקה מזמן מצרכי הציבור הרחב. כפי שברשתות החברתיות התפתחו "תיבות-תהודה" מופרדות ביניהן, כך בעולם האמיתי הפכה המערכת הסימביוטית הזו לתיבת-תהודה סגורה ומנותקת.

נראה שבשלה העת ל"שירת הסטיקר 2", שתכנס יחדיו ביטויים חדשים יותר ופחות, המייצגים את רוחו הרעה של הזמן הזה, כמו: "יד רוחצת יד", "שמור לי ואשמור לך", "שלח לחמך", "תהיו כחלונים", "נשמור על נתניהו מאוחדת", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "מה? מה פתאום?", "אין כלום ולא היה כלום", "הנחיתי והוריתי", "זה לא קרה, ואם קרה אז מה קרה?", "לעולם לא אשב עם נתניהו", "מצפוני לא מאפשר לי לציית להוראת בג"צ", "לא כל חוק צריך לקיים", "להיכנס מתחת לאלונקה", "צריך למנוע בחירות רביעיות", ו-"איני עוסק בכך".

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי.

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי

ישראלים מגדירים את עצמם על פי מאורעות גדולים בחיי האומה, בדרך כלל מאורעות טראומטיים. דור מלחמת העצמאות, דור מלחמת ששת הימים, דור מלחמת יום הכיפורים, דור מלחמת לבנון הראשונה. השבוע חשו רבים מבני דורי, אלה שעבורם הטראומה המכוננת היתה רצח רבין, תחושות דומות לאלה של ה-4/11/95.

מה תהיינה ההשלכות ארוכות-הטווח של השבר? מציאות ישראלית של משבר אמון, משבר בריאותי, משבר כלכלי, משבר חוקתי-משפטי, המתקיימת בתוך משבר גלובלי מסוג חדש לגמרי, תיצור גם הזדמנויות חדשות.

לציבור הישראלי מגיעה מערכת פוליטית-דמוקרטית מסוג אחר לגמרי, כזו שתקיא מתוכה את התופעות הבזויות של בגידה באמוננו, את המעשים המושחתים, את הנורמות הקלוקלות, ואת הביטויים שנועדו להלבין אותם. התיקון הוא הכרחי, והוא יגיע. לא מלמעלה, מן המנותקים הנהנים מן הסימביוזה, אלא מלמטה, מתוך העם. זו חייבת להיות הבגידה האחרונה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 683 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
שרי קאהן

טור אישי איך המוות של בעלי הכין אותי למגפת הקורונה

"אני מתכוננת למגפת הקורונה כבר שנה. לא שאני פחדנית, נביאה או אגרנית. אני אימא בת 39 לארבעה ילדים קטנים מווסט האמפסטד, ניו יורק. ואני אלמנה" ● אשת החינוך היהודיה-אמריקאית שרי קאהן כותבת על דרכי ההתמודדות שלה עם מצבי קיצון, אותן פיתחה לאחר מות בעלה

עוד 1,127 מילים

מגפה אחת, מאה מסרים

בדיקת זמן ישראל דובר אחד שקורס תחת כמות השאלות ● מגזרים שלמים שלא מקבלים דיווחים נאותים ● רשויות מקומיות שנאלצות לאסוף מידע ממקורות שונים ● וכל פקיד מציע הסברה משלו תחת כל מיקרופון רענן - לרוב בסתירה מוחלטת מהקו הרשמי, אם כזה קיים בכלל ● במלחמה כמו במלחמה - אסטרטגיה תקשורתית והעברת המידע לציבור לא פחות חשובים מציוד רפואי ● אבל במשבר הנוכחי, פשוט לא הוקם מערך הסברה ● בימים האחרונים מנסים לתקן את הנזק, אבל לא בטוח שדי בכך

עוד 3,009 מילים

נתניהו סוגר דיל עם גנץ ומתפנה להתעלל בבנט

בליכוד מספרים על התקרבות בין ראש הממשלה וגנץ, עד כדי הסכמה של יו"ר כחול-לבן לתמוך בנתניהו לנשיאות בעוד שנה וחצי ● עם הסכם כמעט סגור, נתניהו פנוי עתה לעסוק בתחביב הקבוע שלו: למשוך את ראשי ימינה עד לרגע האחרון ● כרגע המפלגה מאיימת ללכת לאופוזיציה ואפילו מנופפים שם בהבטחה ״להלחם בשחיתות״ ● אז מה נתניהו מציע להם בינתיים? בנט לזמן ישראל: ״כלום״ ● פרשנות

עוד 646 מילים

מדי שעה, ישראלי נוסף עובר אירוע מסכן חיים - אך חושש להגיע לבי"ח

חולים קשים לא פונים לחדר מיון ונשארים בבית - לעתים עד אבדן הכרה - מחשש להידבק בנגיף הקורונה ● התופעה כבר גרמה לכמה מקרי מוות בודדים בישראל, וההערכה היא שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה ● רופאים בכירים מזהירים: ביטול בדיקות וטיפולים יחמיר את מצבם של רבים, ויגרום למספר עצום של מקרי מוות ונכות ● מעקב זמן ישראל

עוד 1,527 מילים

גננת מבית נקופה ביקשה לפתוח משפחתון לילדי עובדי מערכת הבריאות וענפים חיוניים נוספים ● הצו שניתן לפני שבועיים איפשר לפתוח פעוטונים בכפוף להיתר בכתב, אז הגננת פנתה לקבלתו - וטורטרה ללא תשובה בין משרדי הממשלה ● בינתיים שונו הנהלים, כך שהצורך באישור התייתר - אבל הפקידים לא סיפרו על כך לגננת ● והילדים? הם בינתיים בבית ● סיפור קטן על מצוקה גדולה

עוד 619 מילים

המשבר העולמי ״ברוסיה מעדיפים להעלים את החולה מהעיניים, כאילו שזה גם יעלים את הנגיף"

התפרצות הקורונה ברוסיה צריכה להדאיג את כל העולם ● מעדויות שהגיעו לזמן ישראל עולה כי אין שם הפרדה בין חולי קורונה לחולי ריאות אחרים, וכי מרגע התפרצות המגיפה הופנו כל מאמצי הרשויות כדי להסתיר את המחדל המתמשך והטיפול הלקוי ● "לא רק שהם משקרים בכל הנוגע לנגיף, הם גם פועלים בצורה לא אחראית וממשיכים להפיץ אותו במקום לעצור אותו", אומרת יו"ר איגוד הרופאים ברוסיה ● אירה טולצ׳ין אימרגליק עוקבת בדאגה אחר הנעשה בארץ הולדתה ומביאה תמונת מצב מאד מטרידה

עוד 1,619 מילים

מועדון הבכירים ממשיך לסדר לעצמו מיליונים בחברות הציבוריות

בדיקת זמן ישראל בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם זוועה כלכלית, חברי מועדון מצומצם ממשיכים להרוויח מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות ● בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע שהוגבל ל-3.5 מיליון שקל ● אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה ● יקום מקביל, קווים לדמותו

עוד 2,118 מילים ו-1 תגובות

תחקיר זמן ישראל טיסות הקורונה - הסיפור האמיתי

בעקבות התפרצות הקורונה בקהילה החרדית בניו יורק, מאות תלמידי ישיבה עם אזרחות ישראלית ביקשו לחזור במהרה לארץ ● משרד הבריאות חשש כי פוטנציאל ההידבקות וההדבקה שלהם גבוה, אך רבים מהם עלו לכמה טיסות אל על, והעמידו בסכנה את שאר הנוסעים - שלא ידעו על כך דבר ● עשרות מתלמידי הישיבה התגלו כנשאי הנגיף, ושאר הנוסעים המבוהלים רוצים לדעת מי החליט להסתיר מהם את האמת

עוד 3,019 מילים ו-1 תגובות

מעגלים פינות ניגודי עניינים לא מעניינים את איילת שקד

לאיילת שקד יש חברה טובה: נשיאת NSO ● ל-NSO יש בעיית תדמית ויחסי ציבור ● אבל בשביל מה יש חברים טובים אם לא כדי לעזור ברגעי משבר? ואיזה מסע יחסי ציבור יכול להיות יעיל יותר משיתוף פעולה עם משרד הביטחון? ● איזה מזל ששקד במקרה קשורה גם לשר הביטחון ● ניגודי עניינים זה לחלשים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות

הממשלה הכריזה על בני ברק כ"אזור מוגבל"

ימינה: ״לא נהיה עלה תאנה בממשלה, מכרת את כל עקרונות הימין״ ● על פי עדויות: שר הבריאות שנדבק בקורונה הפר את ההנחיות של משרדו ● 4,500 קשישים בבני ברק יועברו לבידוד במלוניות כדי להגן עליהם מהדבקה ● דיון בממשלה: הידוק ההסגר בבני ברק והחמרת ההגבלות ● מנכ"ל מכבי מעריך שבבני ברק יש 75 אלף חולי קורונה ● אבי ניסנקורן יקבל את תיק המשפטים, רגב את התיק לבטחון פנים

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה