מדינות אירופה ממוקדות במאבק בהתפרצות נגיף הקורונה. איטליה וכעת גם ספרד סופרות את המתים. ייתכן שמדובר במתים שהם חלק מהסטטיסטיקה הקבועה והעגומה של קורבנות חורף ינואר-מרס בכל שנה (ודאי כשמדובר במבוגרים בעלי מחלות רקע), אך ייתכן שמדובר באמת בהתפרצות יוצאת דופן. מה שבטוח הוא שמדובר בנגיף מדבק באופן יוצא דופן.

אך במדינות אירופה ישנם אך ורק מנהיגים שנבחרו בידי האזרחים. במדינות אירופה איש לא סגר את הפרלמנט. במדינות אירופה איש לא השבית את מערכת המשפט. במדינות אירופה איש מהמנהיגים אינו נאשם במשפט פלילי. במדינות אירופה איש מהמנהיגים אינו מנסה לחמוק ממשפט. במדינות אירופה איש מהמנהיגים אינו מעליל עלילת שווא על ראש התביעה הכללית שמינה לאחר שהיה מזכירו, ועל פרקליטות המדינה, שהם מבצעים ניסיון הפיכה משפטית בדיוני.

במדינות אירופה ישנם אך ורק מנהיגים שנבחרו בידי האזרחים. שם איש לא סגר את הפרלמנט ולא השבית את מערכת המשפט. במדינות אירופה איש מהמנהיגים אינו נאשם במשפט פלילי

במרבית מדינות אירופה גם לא ייבשו את מערכת הבריאות לאורך שנים (אגב, באיטליה כן. מדובר במחסור חמור במיטות אשפוז. ועדיין מספרן היחסי גבוה מאשר במדינת ישראל).

בחסות הפאניקה, אני קורא את התגובות שמוכרות מזמני חירום בעבר: זה לא הזמן לביקורת. זה הזמן להתאחד בראשות אבי האומה הסמכותני שמדבר ברהיטות ובקול סמכותי בטלוויזיה בלא אפשרות לשאול אותו שאלות מפי עיתונאים.

זה הזמן, מסבירים לנו, לשתוק ולגבות את צעדי הממשל. את החלטותיו של ראש ממשלת מעבר יוצא ובלתי נבחר שמכהן אך ורק מכוח רציפות שלטונית לאחר שכשל להשיג תמיכה של רוב האזרחים ב-3 מערכות בחירות. אך בטלוויזיה הוא מוצג בפשטות כראש הממשלה ולא בתוארו האמיתי: ראש ממשלת מעבר יוצא ובלתי נבחר. ערוצי החדשות מנוקדים בדוברים מובהקים מטעמו (להבדיל מעיתונאי ימין רציניים שאינם דוברים מטעם, כדוגמת קלמן ליבסקינד).

אך דווקא מפני שמדובר באירוע עצום ממדים לכאורה, אנו מחויבים להטיל ספק בריא (ולא סתמי), לשאול שאלות נוקבות (ולא להמציא קונספירציות) ולבדוק בשבע עיניים האם מערכת הבריאות מוכנה והאם ישנו מערך רווחה ראוי. דווקא מפני שזהו אירוע בקנה מידה עצום לכאורה, עלינו למנוע כל ניסיון פגיעה במשטרנו הדמוקרטי. דמוקרטיות קרסו תמיד בעטיו של משבר עצום. זוהי סכנה מוחשית.

דווקא מפני שזהו אירוע בקנה מידה עצום לכאורה, עלינו למנוע כל ניסיון פגיעה במשטרנו הדמוקרטי. דמוקרטיות קרסו תמיד בעטיו של משבר עצום. זוהי סכנה מוחשית

חשוב להזכיר גם ששיתוק המשק במדינת ישראל הוא (בין השאר) פועל יוצא של החשש מהתפרצות המונית של הידרדרות במצבם של חולים, שיזדקקו למכשירי הנשמה ולמיטות אשפוז, ושל ההכרה שמערכת הבריאות לא תעמוד בכך בשל מחסור עצום. אפילו ציוד מגן מספק לא קיים בבתי החולים.

בלי קשר ועל אף שהמשבר רציני, עצום ואוניברסלי, יש לזכור את המומחים שמביעים עמדה נגדית וגורסים שהסכנה אינה כה המונית וכן ששיתוק הכלכלה ימיט אסון המוני גדול לאין שיעור.

איני יודע כמובן אם הם צודקים. ואני סבור שיש להקפיד בצורה חד משמעית על הוראות הריחוק והסגר.

אך אני חושש הן מפגיעה אנושה במשטר הדמוקרטי בחסות הסכנה הרפואית, הן מקריסה כלכלית בשל העדר רשת רווחה והן מאובדן חיי אדם (הלוואי שלא) בשל הליקויים העמוקים במערכת הבריאות.

דבר כמעט אחרון: במדינות אירופה, בקנדה ואפילו בבריטניה ובמידה מוגבלת בארצות הברית (בהן ממשלי ימין מובהקים) ישנן תוכניות תמיכה כאלה או אחרות מטעם הממשל. חלקן מקיפות ומעמיקות (קנדה). חלקן מוגבלות מאד (ארצות הברית). במדינת ישראל אין עוד מערך רווחה של ממש. פשוט אין.

אני חושש הן מפגיעה אנושה במשטר הדמוקרטי בחסות הסכנה הרפואית, הן מקריסה כלכלית בשל העדר רשת רווחה והן מאובדן חיי אדם (הלוואי שלא) בשל הליקויים העמוקים במערכת הבריאות

והנה הסיכום: הן הסכנה למשטר הדמוקרטי, הן מערכת הבריאות שהופקרה לאורך יותר מעשור והן העדר רשת רווחה – הן 3 סכנות מוחשיות ומיידיות. הן מונחות לפתחו של מי שכיהן כראש ממשלה לאורך 11 שנים ומתבצר על כיסאו חרף העובדה שאינו נהנה מרוב פרלמנטרי.

הסכנה למשטר הדמוקרטי הופכת מוחשית יותר מיום ליום. סגירת הפרלמנט. השבתת הרשות השופטת ברובה. דחיית משפטו של נתניהו. צווי חירום ללא פיקוח פרלמנטרי. יושב ראש פרלמנט שמכהן מכוח רציפות ושכלל לא נבחר לתפקידו בכנסת הנוכחית, אשר מסכל את כינוס הפרלמנט. אין להפריז בחומרת הסכנה המיידית למשטרנו הדמוקרטי ולזכויות האדם שלנו. ולכן נחזור על המנטרה:

עם נתניהו לא יושבים. את נתניהו מחליפים.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.