זירת הבלוגים

הדמוניזציה של הרשימה המשותפת

קריאה מודרכת במצע הרשימה המשותפת, והפרכת כמה מיתוסים שנטמעו כאן בקשר אליה

פגישת נתניהו והמשותפת, אפריל 2019 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

מסע הדמוניזציה של נתניהו והימין נגד הרשימה המשותפת עומד היום בשיאו של סדר היום השלטוני, הפרלמנטרי והציבורי.

על הרשימה המשותפת תקום או תיפול ממשלת מיעוט, ועל השיתוף שלה או תמיכתה – תקום או תיפול ממשלת אחדות. עליה עומד גורלו של גוש המרכז שמאל, שזכה ל-62 מנדטים בבחירות מרץ 2020 מול 58 בלבד של גוש הימין חרדים.
כן, אורלי לוי כבר גנבה מנדט אחד מפחד השת"פ עם המשותפת.

נתניהו מקפיד עם אנשיו לקרוא לרשימה המשותפת "תומכי טרור" בכל התבטאות. החלטה ספינולוגית ברורה, שתפקידה להטמיע בציבור את ה"הבנה" שכל שיתוף פעולה בין כחוללבן למשותפת, הוא בעצם "תמיכה בטרור".

 (צילום: איתי לנדסברג נבו)

(צילום: איתי לנדסברג נבו)

כחול לבן מצידה, מבוהלת. במקום לפזר את ענן הרעל ושטף ההשמצות עם עובדות ואמירה דמוקרטית לגבי הלגיטימיות של אזרחי ישראל הערבים לבחור את נציגיהם, היא מנסה ללכת עם ולהרגיש בלי.

כחול לבן מצידה, מבוהלת. במקום לפזר את ענן הרעל ושטף ההשמצות עם עובדות ואמירה דמוקרטית לגבי הלגיטימיות של אזרחי ישראל הערבים לבחור את נציגיהם, היא מנסה ללכת עם ולהרגיש בלי

הח"כים הנדל והאוזר בכלל שמו את השת"פ הזה כנושא המרכזי של תפקודם בכנסת ומוכנים להפיל את כחול לבן כולה ואת הסיכוי להקים ממשלה ובלבד שלא יאמרו עליהם ששיתפו פעולה עם המשותפת. גם באולפני הטלוויזיה והרדיו לא נערך דיון על מהותה של הרשימה הערבית המשותפת, כדי להסביר לציבור היהודי מיהי הרשימה "המאיימת" כל כך.

ההסתה נגד נציגיהם של חצי מיליון בוחרים אזרחי ישראל הערבים, נאמרת בשגרה כאילו הייתה אמת לאור היום.

ובכן צריך לצלול פשוט אל המצע של הרשימה המשותפת, כדי להבין מה היא מציעה לבוחריה ועל מה מבוססת השקפת העולם שלה. האם היא נגד מדינה יהודית ודמוקרטית? גולשים רבים ברשתות כותבים כי הסיבה העיקרית לאי רצונם להכניס את המשותפת לממשלה, או לקבל לפחות את תמיכתה מבחוץ היא היותה מפלגה השוללת את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

פצע פתוח דו צדדי

ערביי ישראל הם פצע פתוח בקרב רבים בציבור היהודי. אלא שגם היהודים וישראל הם פצע פתוח בקרב הציבור הערבי. התובנה הזו חייבת לחלחל יום אחד לתודעה הישראלית. ההיסטוריה של שני העמים נולדה במלחמות, התגבשה בתש"ח בהכרעה לטובת היהודים, כאשר בעקבותיה נחצו הערבים בשטחי ארץ ישראל ומדינת ישראל לשתי קבוצות. קבוצה פלשתינית שברחה, או גורשה וקבוצה שנשארה בישראל וקיבלה אזרחות ישראלית ולפי מגילת העצמאות גם שוויון מלא והכרה בשפתם, דתם ותרבותם של ערביי ישראל.

זהו מהלך היסטורי שטרם הסתיים. קשה להבינו. אויבים שזה עתה סיימו מרחץ דמים הדדי, מתחילים בבת אחת לחיות ביחד באותה מדינה תחת אותם חוקים. סביבתם מכילה חלק מבני העם הפלשתיני ואת האומה הערבית על שלל מדינותיה, סביב מדינת ישראל. ישראל ואזרחיה היהודים מוקפים ומותקפים בטרור ומלחמות מאז 1948 כשבקרבם חיים אזרחים חצויים בליבם בין מדינתם לעמם.

ערביי ישראל הם פצע פתוח בציבור היהודי. אלא שגם היהודים וישראל הם פצע פתוח בציבור הערבי. התובנה הזו חייבת לחלחל לתודעה הישראלית

מתוך ההיסטוריה הקשה הזו, מלאת החשדות ותחושות האיום והקיום, צמחו גם היחסים הפוליטיים.

קשת פוליטית ערבית וניצולה הפוליטי

הרשימה המשותפת כשמה כן היא, מכילה מגוון דעות של הציבור הערבי בישראל. דעות שהתבססו על רקע אותה היסטוריה אכזרית, בלתי אפשרית ובכל זאת מציאותית. מציאות שנוסדה מחוסר ברירה והשלמה.

נניח לצורך הדיון ש"עוצמה יהודית", מרצ, העבודה והליכוד, נמצאים באותה מפלגה בגלל שכל תומכיהם הם יהודים.

זו הרי מציאות לא הגיונית, אבל זו המציאות שנכפתה על ארבע מפלגות ערביות שונות במהותן ובאידאולוגיה שלהן. מתונות וקיצוניות. איסלמיסטיות וחילוניות. נכפתה, כאשר כנסת ישראל העלתה את אחוז החסימה הנדרש לכניסת מפלגות לכנסת.

מכאן צריך להסתכל על המצע של המשותפת. לצורך הויכוח, זהו המצע המחייב את כל פלגיה של הרשימה. מי שמזכיר התבטאות חריפה של ח"כ יזבק בזכותו של הרוצח המתועב סמיר קונטאר, צריך לזכור גם דברי בלע של חברי כנסת ושרים יהודים, בזכותם של טרוריסטים יהודים (בחורינו המצוינים, אמר רה"מ יצחק שמיר על חברי המחתרת היהודית).

אמירה כזו או אחרת הפכה לספין בפיו של נתניהו לצרכיו הפוליטיים. הרי האמירה הזו של יזבק אינה מצע הרשימה המשותפת. לצרכיו, נתניהו מנגן על הפחדים של נפגעי הטרור ועל זוועות הטרור הבלתי נשכחות בהיסטוריה הישראלית. הוא לא יעלה לעולם לצידו מדען ערבי או למשל את המומחית המרכזית לקורונה של ביה"ח רמבם, ד"ר חיתאם חוסיין. גם לא את מאות ואלפי הרופאים האחיות והרוקחים הערבים, הנאבקים במגיפת הקורונה ממש בימים אלה לצד עמיתיהם היהודים. לא. נתניהו ידבר רק על יזבק. רק על עזמי בשארה. הוא יודע היטב שאילו היה נותן לגיטימציה לרוב המוחלט של ערביי ישראל, היה מאבד את כל הטיעונים נגד הקמת ממשלה שלא בראשותו ובהשתתפותם.

צריך להסתכל על מצע המשותפת המחייב את כל פלגי הרשימה. מי שמזכיר התבטאות חריפה של ח"כ יזבק בזכות הרוצח המתועב קונטאר, צריך לזכור גם דברי בלע של ח"כים ושרים יהודים, בזכות טרוריסטים יהודים

לכן הוא גם מפרסם שלטי חוצות בהם מופיע רא"ל בני גנץ, בין איימן עודה לאחמד טיבי ועליהם הכיתוב "לא לתומכי טרור". כלומר הרמטכ"ל לשעבר, הוא "תומך טרור", וחברי הכנסת טיבי ועודה הם "תומכי טרור". ורק שלא יקימו ממשלה יחד, במקום נתניהו.

זו כמובן נבזות, שקר, תעמולה מתועבת.

רוצים להשמידנו? באמת?

מה רוצים נבחרי הציבור הערבי בישראל על פי המצע שכתבו:
שוויון לאומי ואזרחי, חוקה דמוקרטית, הפסקת הכיבוש, מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים, הפסקת הריסות בתים, הכרה בכפרים הלא מוכרים. הפרדת הדת מהמדינה ועוד. מטרות רבות שאפשר להתנגד או לתמוך בהן, אך הן כולן לגיטימיות. לא מטרות "תומכות טרור".

ערביי ישראל דוקא רוצים לשרת שירות לאומי וחלקם אף מתגייס למשטרה ואף לצה"ל, אך לפי המצע, הרשימה דורשת ביטול החוקים ותוכניות הגיוס לצבא ולשירות הלאומי.
האם זה עניין שבגללו לא צריך לשתף אותה בממשלה? הרי גם החרדים היהודים מתנגדים לשירות צבאי ואיש לא מעלה בדעתו לסלק את ליצמן ודרעי מהממשלה.

מצע המשותפת דורש "להגן על עמנו על כל מגזריו, לכבד את ערכי הפלורליזם והסובלנות, להתנגד לנגעי האלימות, הפשיעה ואנרכיית הנשק". קורא לפתח תחבורה ציבורית במגזר הערבי, קורא לתמיכה בפיתוח התרבות והאמנות ללא אפליה או הדרה, מדגיש את הצורך לשמור על מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית, ועל הזכות לפתח את התרבות הערבית.
יש במצע סעיפים חברתיים שכל מפלגה יהודית יכולה היתה להתגאות בהם: דרישה להעלאת שכר המינימום, העלאת קצבאות הילדים, העלאת קצבאות הזקנה וקצבאות בעלי הצרכים המיוחדים, הבטחת הזכויות לבריאות, להשכלה, לעבודה ולרווחה לכלל.

ערביי ישראל רוצים שירות לאומי וחלקם מתגייסים למשטרה ולצה"ל, אך מצע הרשימה דורש לבטל זאת. האם לכן אין לשתפה בממשלה? גם החרדים מתנגדים לשירות צבאי ואיש לא חושב לסלק את ליצמן ודרעי

מה בכל הדרישות הללו לא לגיטימי? ברור שאין כאן שום תמיכה בטרור.

המצע הפוליטי

הפלגה אל עומק המצע, אל הקטעים הפוליטיים בפרק השני, מגלה שהרשימה המשותפת היא בעד מדינה פלשתינית (הפתעה ביבי, ממש הפתעה), מתנגדת ל"דרישה הישראלית מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית וחשיפת הסכנות שבכך למעמדם ולזכויותיהם של האזרחים הערבים וזכויות הפליטים". אולי זהו הסעיף הבעייתי? ובכן קריאה של המסמך כולו מבהיר כי הדברים מכוונים אל הפלשתינים בשטחים. המשותפת מתנגדת אמנם לחוק הלאום, אבל מסיבות דמוקרטיות. בשל הדרישה לשוויון. זו דרישה שחלקים גדולים בציבור היהודי תומך בה בשם היותה של ישראל מדינה דמוקרטית.

זכויות הפליטים? מה הפחד? שורה של ראשי ממשלה ישראלים דנו בסוגיית הפליטים מול מנהיגי מצרים וירדן ועם ערפאת. זהו אחד מסלעי המחלוקת המלווים את הסכסוך הישראלי פלשתיני. תהיה ההכרעה בעתיד אשר תהיה, זוהי דרישה שאפשר להתווכח עליה בכנסת. יהדותה של המדינה לא תלויה בדרישת ח"כ כזה או אחר מקרב ערביי ישראל, אלא ברוב היהודי של המדינה.

אין במצע, דרישה לביטול זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל. להיפך. כבר בפרק הראשון קובע המצע ש "הרשימה תפעל להשגת הכרה בציבור הערבי כמיעוט לאומי בעל זכויות קיבוציות בהתאם לאמנות בינלאומיות".

אם כן הערבים הישראלים מכירים בהיותם מיעוט לאומי לצידו של רוב יהודי.

השד הפוליטי

מה אם כן מפחיד ציבור גדול בישראל ופוליטיקאים יודעי קרוא וכתוב ב"שד" המכונה הרשימה המשותפת?
שדים היסטוריים. שדים פוליטיים ובעיקר אינטרסים פוליטיים.

הימין הישראלי שכבר הכיר בזכויות הלגיטימיות של הפלשתינים (בגין בקמפ-דיוויד) וכבר חתם על הסכם וואי עם מנהיג ארגון אש"פ יאסר ערפאת (בנימין נתניהו), ממשיך לנפנף בטרור הפלשתיני מעל ראשם של אזרחי ישראל הערבים שרובם המכריע מעולם לא נגע בנשק.

הימין, שכבר הכיר בזכויות הפלשתינים (בגין בקמפ-דיוויד) וחתם על הסכם וואי עם מנהיג אש"פ ערפאת (בנימין נתניהו), ממשיך לנפנף בטרור הפלשתיני, למרות שרובם המכריע של אזרחי ישראל הערבים מעולם לא נגע בנשק

כן. נתפס מפגע ערבי ישראלי שרצח שני שוטרים בהר הבית, ונתפס הרוצח מרחוב דיזנגוף, גם הוא ערבי ישראלי ובמהלך ההיסטוריה גם אחרים.
אלא שממש במקביל נתפסו גם טרוריסטים יהודים. יונה אברושמי הרג את אמיל גרינצוויג. יגאל עמיר רצח את ראש ממשלת ישראל. ברוך גולדשטיין רצח 29 מתפללים, ועוד רבים רבים מבין אזרחיה היהודים של ישראל עסקו בטרור. יחידני ומאורגן. זה לא מנע מעולם מלשתף את נבחרי הציבור היהודי בממשלה.

אבל היום מנדטים ערבים עלולים לתת רוב בפרלמנט ליריבו של ראש הממשלה נתניהו המכהן כרה"מ מעבר כבר מעל שנה וחצי ועומד לפני משפט פלילי.
אז יש סדין אדום שיפחיד את יריביו הפוליטיים מלשתף ביניהם פעולה – מאשימים את כולם כ"תומכי טרור" ונותנים להם להתבשל במיץ של זבל ההסתה שהוטח בהם.

הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לא לשתף פעולה עם מנגנון ההסתה. להיאבק בו בגאווה על היותה של ישראל דמוקרטיה למרות שהיחסים עם ערביי ישראל צמחו מתוך היסטוריה עקובה מדם.

הדמוניזציה של נציגי הציבור הערבי בישראל חייבת להיפסק.

ותפקידכם, טיבי ועודה

אי אפשר שלא לדרוש בהקשר הזה גם מנציגי הציבור הערבי. טיבי ועודה הם שני ישראלים משופשפים, ציניים ובעלי חושים פוליטיים מפותחים. הם יודעים היטב מה מרגיז את נתניהו ויודעים לענות לו בעקיצות כואבות.

עימות בין איימן עודה לבנימין נתניהו במהלך דיון על חוק המצלמות (צילום: דוברות הכנסת)

עימות בין איימן עודה לבנימין נתניהו במהלך דיון על חוק המצלמות (צילום: דוברות הכנסת)

אבל ציבור יהודי גדול לא מבין את ההתחכמויות ואת הדיבור שנועד לעיתים להחזיר מהלומה מילולית לימין הישראלי ולעיתים מיועד לאזני תומכיהם הערבים של טיבי ועודה.

כדי לשתף פעולה בממשלת ישראל השניים הללו נדרשים גם הם לאומץ לב סאדאתי.
לבוא אל הציבור היהודי ולומר לו באומץ – זו מדינה יהודית ודמוקרטית. זכותו של העם היהודי למדינה משלו אינה מוטלת בספק ואנו משתתפים מתוך שוויון מלא בבנייתה ופיתוחה.

טיבי ועודה צריכים להבין גם את נפש הקולקטיב היהודי שההיסטוריה המדממת של חייו כפרט וכעם, ניצבת יומיום מול עיניו.