ביום שישי האחרון קיבלה ב' מאזור המרכז מסרון לטלפון הנייד שלה:

"שבת שלום, בהתאם לפרסום מסלול חולה מספר XXX (לבקשתה הפרטים אינם מזוהים, א.ל) באתר משרד הבריאות, נמצא כי החולה ביקר ב-XXX ביום חמישי ה-12.3 בין השעות XXX ל-XXX. על פי רישומנו, גם את/ה היית בזמן זה. אנא ובהתאם להנחיות, כנסו לאתר משרד הבריאות להתעדכן ולמלא את הטופס 'דיווח עצמי על בידוד בית לבאים במגע עם חולה מאומת'. תודה ובריאות טובה!"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מדובר בנוסח שיגרתי שנשלח בימים האחרונים לישראלים רבים מאז שמשרד הבריאות החל להשתמש בשירותי מערכת האיכון של השב"כ; רק שהמקרה של ב' קצת שונה: היא ילדה, בת 13. הוריה, אגב, לא קיבלו את ההודעה במקביל – היא נשלחה רק אליה. מתברר שהמסרונים נשלחים למי שמחזיק במכשיר הטלפון הנייד מבלי לבדוק את גילו ומעמדו, ועלולים להגיע גם לילדים צעירים ביותר.

הוריה של ב' לא קיבלו את ההודעה במקביל – היא נשלחה רק אליה. מתברר שהמסרונים נשלחים למי שמחזיק במכשיר הטלפון הנייד מבלי לבדוק את גילו ומעמדו, ועלולים להגיע גם לילדים צעירים ביותר

העובדה הזו מטרידה משתי סיבות עיקריות:

הראשונה – עצם העובדה שהודעה רשמית מטעם המדינה, ועוד כזו שעלולה להלחיץ ולהפחיד, מגיעה ישירות לילדים ולא באמצעות תיווך של הוריהם. הודעה על החובה להיכנס לבידוד – שממנה נגזרת גם הידיעה ששהית בקרבת חולה קורונה ואולי נדבקת ממנו – היא רגע מטלטל גם עבור אדם מבוגר, קל וחומר עבור ילד. הוא לא אמור לקבל את המידע הזה בהודעה לקונית מהממשלה.

הבעיה השנייה קשורה לבריאות הציבור ולמטרה שלשמה מלכתחילה נעשה שימוש במערך האיכון: רבים מהילדים כלל לא קוראים אסמסים. זו נחשבת פלטפורמה ישנה, "של זקנים", עתירת הודעות ספאם (למשל בימי הבחירות שהתקיימו לאחרונה), ילדים כמעט לא משתמשים בה. במכשיריהם של ילדים רבים ניתן למצוא מאות הודעות סמס שמעולם לא נפתחו.

מה הסיכוי שילד – בעיקר אם מדובר בילד צעיר יותר מ-ב' – גם יפתח את הודעת סמס, גם יבין מה כתוב בה, וגם יהיה מספיק אחראי כדי לעדכן את הוריו ולהיכנס לבידוד? לא מן הנמנע שברגעים אלה ילדים רבים שהיו אמורים לשהות בבידוד לא יודעים זאת וממשיכים להתנהל כרגיל, ואולי גם להדביק את סביבתם.

במועצה לשלום הילד הופתעו לשמוע שילדים מקבלים ישירות את ההודעות. מנכ"לית המועצה, ורד וינדמן, סבורה ש"יש הבדל בין נער בן 17 לילד בן 8, וצריך למצוא את הדרכים המתאימות כדי למסור הודעות חשובות כאלה להורים ו/או לאפוטרופוס של הילד ולא לילדים הצעירים בעצמם. זה לא נכון להטיל אחריות כזו ולחץ על הילדים הצעירים. אנחנו בטוחים שלא הוקדשה לכך המחשבה עד הסוף ובכוונתנו לברר את הנושא ולפעול מול הגורמים הרלוונטיים".

"יש הבדל בין נער בן 17 לילד בן 8, וצריך למצוא את הדרכים המתאימות כדי למסור הודעות חשובות כאלה להורים ו/או לאפוטרופוס של הילד ולא לילדים הצעירים בעצמם. זה לא נכון להטיל אחריות כזו ולחץ על הילדים הצעירים"

גורם בתחום הסלולר אומר לזמן ישראל שהפתרון לזה טמון ברישום שנמצא אצל חברות הסלולר: כל מספר נייד רשום בחברה על שם מי שמשלם עבורו, כלומר מספרים של ילדים רשומים על שם ההורים שמקבלים את החשבונית.

משרד הבריאות, הוסיף הגורם, צריך לשלוח את ההודעות לא למכשיר עצמו אלא למי שהמספר רשום על שמו – תוך ציון המספר הספציפי שעבורו ההודעה מיועדת (כי רוב ההורים משלמים על כמה מספרים, של עצמם ושל הילדים). כך אחד ההורים הוא זה שיקבל את ההודעה, ויידע את מי מילדיו להכניס לבידוד.

גורם ממשלתי אחר שבקיא בתחום מבהיר ש"זה משהו שאפשר לסדר בקלות. אפשר לשנות את ממשק ההודעות כך שהוא יעבור דרך מערכת הבילינג (חיוב כספי) של חברות הסלולר והמסר יישלח למי שמשלם ולא למי שמחזיק במכשיר".

אם מתעקשים לחלץ גם זווית אופטימית, היא טמונה בכך שהמערכת כנראה שולחת את המסרון באופן עיוור ואין לה מושג מי עומד מאחרי המספר שקיבל אותו – ריכוך מסוים של תחושת "האח הגדול" שהשימוש בה השרה על ישראלים רבים. ספק אם זה מנחם את הילדים שמקבלים הודעות מפחידות מהממשלה.

הדברים הועברו למשרד הבריאות, אך טרם התקבלה תגובת המשרד.