יולי אדלשטיין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90

בית המשפט העליון תבע אמש מאדלשטיין למלא אחר עיקרון שלטון הרוב, יסוד דמוקרטי שהונח לפני אלפי שנים: אדלשטיין הוא המיעוט, והרוב רוצה להחליף אותו ● אבל אדלשטיין סירב ● היו"ר הממלכתי התפשט לגמרי מכל עקרונותיו והתמסר בלי היסוס לרצונותיו של נתניהו ● פרשנות

"בכל הכבוד הראוי, ככל שבית המשפט הנכבד מציב בפניי ובפני כנסת ישראל אולטימטום לקיים את הדיון עד 25-3-2020, לא אוכל להסכים לכך". כך, פשוט, בלי שתרעד לו היד, כתב אתמול יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתשובה לבית המשפט העליון שתבע ממנו תשובה על השאלה האם הוא מתכוון לכנס את הכנסת ביום רביעי הקרוב כדי לדון בהחלפתו.

"הסירוב הנמשך לאפשר הצבעה על בחירת יו"ר קבוע לכנסת חותר תחת יסודות התהליך הדמוקרטי", כתבה בתגובה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בפסק דין, בסוף פינג פונג מהיר, מדהים ומסוכן בין נציגי הרשות השופטת לבין יו"ר הכנסת שהחליט לעשות דין לעצמו מאז הבחירות ב-2 במרץ.

הסירוב החצוף של אדלשטיין הוא בלתי נתפס. זהו מרד בבית משפט, האינסטנציה שכל אחד מאתנו חייב להיות כפוף לה. זוהי בעיטה בכללי המשחק הדמוקרטיים, ששומרים את כולנו כאן, גם בימים קשים של משבר שעוד לא ראינו כמותו.

יולי אדלשטיין חותם על תשובתו לבג
יולי אדלשטיין חותם על תשובתו לבג"ץ, ב-23 במרץ 2020

ההתנהלות של אדלשטיין היא אנרכיה בהתהוות, כי אם לא ממנים שופט למשחק כדורגל יקום מישהו ויקבע שהקבוצה שהבקיעה אפס שערים ניצחה, ולא זו שתקעה מולה חמישה גולים. למה לא? זה הרי מה שיו"ר הכנסת מציע, והוא עוד ממלא מקום נשיא המדינה.

ההתנהלות של אדלשטיין היא אנרכיה בהתהוות, כי אם לא ממנים שופט למשחק כדורגל יקום מישהו ויקבע שהקבוצה שהבקיעה אפס שערים ניצחה, ולא זו שתקעה מולה חמישה גולים. למה לא?

בית המשפט העליון תבע מאדלשטיין למלא אחר עיקרון שלטון הרוב, יסוד דמוקרטי שהונח לפני אלפי שנים. "אחרי רבים להטות", נכתב גם במקורותינו, בספר שמות כ"ג. אחרי כל הפלפולים וההתפתלויות, אדלשטיין הוא המיעוט – והרוב רוצה להחליף אותו. חד חלק. אבל הוא סירב.

השופט יצחק עמית, אחד החכמים בבית המשפט העליון, תיאר את המציאות בפשטות. "יש מפתחות על השולחן", אמר השופט במהלך הדיון בבג"ץ ביום ראשון. "מישהו מיהר ושם אותם בכיס".

אבל אדלשטיין הוא רק השליח שנשכב על הגדר. את ההסתערות על בית המשפט מבצע ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא רוצה לראות יו"ר כנסת אחר, אשר יקדם חוקי ממשל שימנעו ממנו לכהן.

צריך לזכור, יו"ר הכנסת מעולם לא היה איש חשוב כל כך. בדרך כלל היה מדובר בפיצוי לחבר כנסת שלא נבחר לשר, או בתפקיד טרמינלי, שריכך את הפרידה של היו"ר מהחיים הציבוריים.

יצחק ברמן, דב שילנסקי, מנחם סבידור או אברהם בורג לא נחשבו פוליטיקאים בכירים במיוחד. היו גם כאלה שהצליחו למנף את התפקיד. יצחק שמיר הפך לראש ממשלה וראובן ריבלין לנשיא המדינה.

אדלשטיין הוא רק השליח שנשכב על הגדר. את ההסתערות על בית המשפט מבצע נתניהו, שלא רוצה לראות יו"ר כנסת אחר, אשר יקדם חוקי ממשל שימנעו ממנו לכהן

נתניהו, האיש הכי מיומן והכי אינטרסנט בשטח, גילה את מכמני התפקיד. הוא הבין שיו"ר הכנסת יכול למנוע הצבעות, לדחות חוקים, לעכב תהליכים. בראיונות במוצאי שבת האחרונים הוא הציע לכחול-לבן את תיקי החוץ והביטחון, אבל התעקש להשאיר בידיו את תפקיד יו"ר הכנסת. בינתיים המו"מ בין המפלגות לא מתקיים, וספק אם הוא בכלל התקיים אי פעם.

אדלשטיין התמסר בלי היסוס לרצונותיו של נתניהו. היו"ר הממלכתי התפשט לגמרי מכל עקרונותיו. בבחירות מועד א', אפריל 2019, אדלשטיין עדיין דיבר נגד החוק הצרפתי, כי ידע שזהו חוק מביש.

במועד ב', ספטמבר 2019, אדלשטיין ניסה למנוע את הקמת ועדת הכנסת שתדון בחסינות של נתניהו, ונכנע בסוף לאיום בפנייה לבג"ץ. היו אז בכירים בליכוד שיעצו לאדלשטיין שלא יקים את ועדת הכנסת, גם אם בג"ץ יפסוק אחרת. כבר אז נטמנו זרעי הפורענות.

היום אדלשטיין עומד שלא בטובתו בחזית המאבק מול בית המשפט העליון. הסיכוי שלו להיבחר אי פעם לנשיאות המדינה נמחק, אבל מה אכפת לנתניהו.

ישראל נאבקת בינתיים במגיפה שלא הייתה כמוה, המשבר הכלכלי עצום, מיליון חל"תניקים צובאים על דלתות הביטוח הלאומי, אין ממשלה נבחרת ואין תקציב. ועכשיו נוסף על כל זה משבר קונסטיטוציוני שלא היה כמוהו בתולדות המדינה. חברי חנן קריסטל, הפרשן הפוליטי הוותיק, קורא לזה "מלחמת אזרחים קרה" – ניסיון של המיעוט לחטוף את הרוב, בינתיים באמצעים לא אלימים.

ישראל נאבקת במגיפה שלא הייתה כמוה, המשבר הכלכלי עצום, מיליון חל"תניקים צובאים על דלתות הביטוח הלאומי, אין ממשלה נבחרת ואין תקציב. ועכשיו נוסף על כל זה משבר קונסטיטוציוני שלא היה כמוהו בתולדות המדינה

אז אנחנו עוד לא במהפכת אוקטובר של הבולשביקים ברוסיה באוקטובר 1917, ולא בספרד של הגנרליסימו פרנקו ב-1936, ולא בצ'כיה אחרי מלחמת העולם השנייה, אז סולקו בכוח הזרוע ממשלות שנבחרו ברוב דמוקרטי.

אבל יש אצלנו מי שמערער על יסוד הרוב בבחירות ובפרלמנט. על זה נזעקה אמש השופטת חיות ועוד ארבעת שופטי בית המשפט העליון שהמציאו לאדלשטיין פסק דין מחייב בתוך שעה וחצי. עד כדי כך הם הבינו את חומרת השעה.

כבר שנה וחצי, מאז דצמבר 2018, המדינה מיטלטלת. נתניהו פיזר אז את הכנסת כדי לזכות בבחירות ולהעביר את החוק הצרפתי שלו. הוא ניסה פעם ועוד פעם במערכות בחירות נוספות ולא הצליח. בינתיים הוא גילה את הפטנט: בממשלת מעבר מתמדת הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, למנות ולהחליף שרים כרצונו, לבטל כמעט לחלוטין את הכנסת ואת בתי המשפט ולאמץ תקנות הגנה לשעת חירום, אם צריך.

עכשיו העיניים נשואות לבחירות רביעיות, שלא יכולות להתקיים, אבל הן יכולת לקיים את נתניהו בתפקידו. מי שחולם על ממשלת אחדות, שימשיך לפנטז. זה עוד לא קורה.

עוד 772 מילים ו-1 תגובות
סגירה