הבדואים בדרום: "מבקשים מאיתנו להסתגר בפחונים, ואז באים להרוס גם אותם"

בשיא משבר הקורונה, הוציאו פקידי האוצר צווי הריסה למבנים רבים בכפרים הלא-מוכרים של הבדואים בדרום, ועקרו גידולים חקלאיים ● תושבי הכפרים ופעילים חברתיים טוענים כי זה ניצול ציני של מצב החירום, שאינו מאפשר להם להיאבק משפטית ● "במקום להגיש עזרה ותרופות לאומללים שבשוליים של החברה, באים ומדביקים צווים" ● באוצר טוענים: דווקא צמצמנו את האכיפה

  • נשים בדואיות ליד בית הרוס בכפר הלא-מוכר אום אל חיראן, ארכיון, 2017. למצולמות אין קשר לנאמר בידיעה (צילום: Hadas Parush/Flash90)
    Hadas Parush/Flash90
  • נשים בדואיות ליד בית הרוס בכפר הלא-מוכר אום אל חיראן, ארכיון, 2017. למצולמות אין קשר לנאמר בידיעה (צילום: Hadas Parush/Flash90)
    Hadas Parush/Flash90
  • נשים בדואיות ליד בית הרוס בכפר הלא-מוכר אום אל חיראן, ארכיון, 2017. למצולמות אין קשר לנאמר בידיעה (צילום: Hadas Parush/Flash90)
    Hadas Parush/Flash90

דווקא בימים האחרונים, בצל ההלם של התפשטות מגיפת קורונה, כאשר מטרת העל של המדינה כולה היא להשאיר את כולם תחת קורת גג, בניסיון להפחית את הסיכון שיציפו את בתי החולים, מצאו פקחי משרד האוצר זמן נוח להגיע לכפרים לא מוכרים בנגב, כדי למסור צווי הריסה למבני מגורים ומכלאות לבעלי חיים.

הפקחים הגיעו ליישובים ששמם לא מופיע במפות הרשמיות, כגון חרבת אל-וטן ואל-בגאר. בנוסף לצווי ההריסה, הפקחים הגיעו עם טרקטורים כדי לחרוש אדמה של שדות בתל עראד ותל אל-מלאח, ולהרוס את גידולי הבעל (פלחה), שנזרעו בהם כעתודות מזון ומרעה לצאן. בסך הכל מדובר ב-2,000 דונם בשבועיים.

רבים מאלה שקיבלו את הצווים הרסו את הבתים בעצמם, כדי להימנע מקנסות מנהליים וההשפלה שכרוכה בהגעה של רשויות האכיפה להרוס את הבתים.

בחסות בהלת הקורונה, הצווים האלה נחתו על הבדואים מהפזורה כשאין להם כל אפשרות מעשית לבקש סעד מבתי המשפט. מה גם שהיישובים האלה ממילא מאופיינים בצפיפות, וכבר עכשיו הם שוקלים לעבור למבנים של בתי הספר כדי למלא אחר הוראות הבידוד. כך שהריסת הבתים דווקא בעיתוי הנוכחי, תשלח צעירים להידחס עוד יותר עם המבוגרים והשכנים ותגביר את סכנת ההדבקה.

מדובר גם באחת הקהילות העניות בארץ, ואם מוסיפים לכך את העובדה שישראל מצויה בתחילת אחד המשברים הכלכליים הגדולים שהיו פה, קשה יותר להבין איך מגיעים לתת צו הריסה ליישובים בהם כ-63% מהמשפחות חיות בעוני.

23 ארגוני חברה אזרחית פנו השבוע ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בדרישה להפסיק את הריסות הבתים וחריש השדות. "בלתי סביר בעליל שבנסיבות הנוכחיות משפחה שאמורה להיות מבודדת בביתה ושאולי בניה נתונים בבידוד ביתי, תסולק לרחוב או לבתי השכנים וקרובי משפחה", כתבו לו.

"בלתי סביר בעליל שבנסיבות הנוכחיות משפחה שאמורה להיות מבודדת בביתה ושאולי בניה נתונים בבידוד ביתי, תסולק לרחוב או לבתי השכנים וקרובי משפחה", נכתב בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה

הגוף ששלח את הצווים הוא מנהלת דרום הכפופה למשרד האוצר, ושם אומרים בתגובה שדווקא הורידו הילוך, ומי שמנצל את המצב הם למעשה הבדואים עצמם:

"לאור משבר קורונה, הרשות לאכיפה במקרקעין צמצמה את פעילות האכיפה, וזו שכן מתקיימת תכליתה למנוע עבירות חדשות המתבצעות תוך ניצול מצב החירום. צווי ההריסה הוצאו למבנים לא מאוכלסים, שנמצאים בשלבי בנייה תוך ניצול מצב החירום. ככלל, לא יבוצעו צווים למבנים מאוכלסים".

אלא שמעדויות שהגיעו אלינו, עולה שצווים ניתנו גם ביום ראשון השבוע, ואחד מהם הוא למכלאה של פרות, כמו גם למבני מגורים ישנים, שבחלקם תיקנו את הגגות ממש אחרי הסופה האחרונה, כך שלא ברור למה הכוונה בטענת האוצר על "צמצום האכיפה". כאמור, בשבוע שעבר נחרשו גם אלפי דונמים של שדות.

צו הריסה שהוצא למבנה בכפר בדוואי בלתי מוכר בנגב
צו הריסה שהוצא למבנה בכפר בדואי בלתי מוכר בנגב

לבדואים, כמו לכלל הערבים, יש כוח פוליטי לא מבוטל, אלא שהכנסת כרגע מתקשה לתפקד, ולא ברור כמה הוא יכול לבוא לידי ביטוי. הנציג שלהם ברשימה המשותפת, סעיד אלחרומי, אומר שלא ברורה הדחיפות להדביק את הצווים האלה דווקא עכשיו, באופן שעלול לסכן את בלימת ההדבקה בקורונה, חוץ מזה שלגורמי האכיפה יהיה מספיק זמן לתת את הצווים האלה בעתיד.

"אנחנו בתקופת חירום", אומר אלחרומי. "כל פעולה של הריסה ואכיפה בוודאות תביא להתקהלות, ולכן סביר מאוד שזה יביא להעברת הנגיף ולתחלואה לכל המעורבים – הבדואים וגורמי האכיפה כאחד. לכן אמרנו, בואו נדלג על התקופה הזו, לא יודע כמה זמן זה יימשך, אולי עד פסח, ואחר כך יהיה זמן לאכיפה.

"מדביקים צו הריסה, כשאין בתי משפט. יש בג"ץ, אבל בנושאים כאלה לא הולכים לבג"ץ, ועורכי הדין סגרו את המשרדים. גם חוק התכנון והבנייה נותן המון זמן להדביק צווים, אפילו 2-3 שנים אחורה, רטרואקטיבית. מה שאפשר להדביק עכשיו אפשר להדביק גם בעוד חצי שנה. אנחנו מקווים להקפאה, אבל לך תדע".

הנקודות האדומות במפה מסמנות את מיקומם של 36 כפרים בלתי מוכרים של הבדוואים בנגב. (צילום מסך מתוך אתר dukium.org)
הנקודות האדומות במפה מסמנות את מיקומם של 36 כפרים בלתי מוכרים בנגב. (צילום מסך מתוך אתר dukium.org)

לעומת חבר הכנסת אלחרומי, אחרים ששוחחנו איתם הביעו תסכול וייאוש מוחלט מהעיתוי שבו ביקרו אצלם גורמי אכיפת חוקי הבנייה, והניכור המוחלט ביחס למצב הקשה, שבו ממילא נתונים הבדואים, כמו כולם.

"המדינה מתייחסת לאזרחים תושבי הכפרים הלא מוכרים כשקופים, וזה מחמיר בצל הקורונה", אומרת עאישה זיאדנה, תושבת אומנמילה שמצפון לרהט. "לא משנה מה קורה, לא מתייחסים אליהם כבני אדם. מחפשים אותנו רק במס הכנסה ומס בריאות, וכשזה נוגע לזכויות שלנו אנחנו לא קיימים", היא מוסיפה.

זיאדנה, מורה לאנגלית במקצועה, עובדת כיום באג'יק – מכון הנגב, שמקדם פיתוח חברתי-כלכלי בחברה הבדואית ושותפות יהודית-ערבית. היא מתקשה להבין "איך ראש הממשלה נואם לאזרחים שישארו בבית וישמרו על היגיינה, בעוד בכפרים הלא מוכרים ממילא אין תשתיות מים וחשמל, ומוסיפים לכך צווי הריסה.

"איך ראש הממשלה נואם לכל אזרחי ישראל שיתמגנו בבית וישמרו על היגיינה, בעוד שבכפרים הלא מוכרים בנגב ממילא אין תשתיות של מים וחשמל, ומוסיפים על כך גם צווי הריסה לבתים"

"המדינה, ולמעשה כל העולם מושבת, אבל הפקחים באים ומדביקים לך צווים, כשאין עם מי לדבר. מטריד אותי שבמצב כזה הם חושבים על הריסת בתים. מילא במצב רגיל אפשר להתגונן, אבל עכשיו אין כלום מכלום. אי אפשר לצאת להביא חומרי בניין או להיות במקום עם יותר מ-5 אנשים, וממילא הבתים צפופים".

חליל אלעמור, מהיישוב אלסרה שבין באר שבע לערד, אומר שהרבה מאלה שמקבלים את הצווים הורסים את הבית בעצמם כדי להימנע מקנסות של מאות אלפי שקלים, שנלווים להריסה של גורמי האכיפה.

"זה טרור של המדינה, אנשים הורסים לבד כדי לחסוך את העלויות וההשפלה של הרס הבית שלך מול האישה והשכנים, והטרטור בבתי המשפט, שלא יוצא ממנו כלום. עכשיו גם אין בתי משפט, אין גישה לערכאות ולעורכי דין. זה כאילו משפט שדה, שאדם נשפט בהיעדרו, ולא הורגים אותו אבל רוצחים לו את הנשמה. מצד אחד היה בימים האחרונים גשם, מצד שני קורונה שמצריכה בידוד ולשמור על הילדים. ועכשיו לך תדבר על דמוקרטיה וזכויות, זה מצב מתסכל ובלתי אנושי".

על הפניה ליועמ"ש חתומים כאמור עשרות ארגונים, בראשם המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב ועמותת פורום דו-קיום בנגב, וכן שתי"ל – הקרן החדשה, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח ועוד ועוד.

מבחינתם, חוסר הסבירות של הדבקת צווי ההריסה היא גם ביחס הפוך לסולידריות עם כלל אזרחי ישראל וההקלות הרבות של מוסדות אחרים, כמו רשות המסים, חברת חשמל, בנקים למשכנתאות ורשויות מוניציפליות, שדווקא עכשיו דחו תשלומים שונים נוכח המשבר הכלכלי.

"זה כאילו משפט שדה, שאדם נשפט בהיעדרו, ולא הורגים אותו, אבל רוצחים לו את הנשמה, מול הילדים והאישה. מצד אחד היה בימים האחרונים גשם, מצד שני קורונה שמצריכה בידוד. ועכשיו לך תדבר על דמוקרטיה וזכויות"

"בשעה קשה זו, על המדינה להתערב לטובת אזרחיה העניים, ולסייע בעדם, למשל במציאת פתרונות הולמים למצוקה כלכלית, או בהסדרת פתרונות מתאימים לבידוד בית, שאינו מתאפשר בכפרים בלתי מוכרים. ודאי שבלתי סביר בעליל שהמדינה תוסיף חבורה למכה הניחתת על קהילה זו", הם כתבו.

לטענתם, הצווים האחרונים מגיעים בהמשך ל-2,500 הריסות בתים שבוצעו רק בשנה האחרונה, כאשר כמעט כולם נהרסו בפועל על ידי בעלי הבתים עצמם.

הצווים האלה מגיעים לכפרים הלא מוכרים כשהם במצב פגיע, כשכולם בבית, ויש מעט מאוד חשמל, וצריכים לקבל החלטות שנחסכות משאר תושבי המדינה, כפי שמסביר אלעמור: "יש מים וחשמל סולרי, אבל זה לא מספיק לכל הצרכים. לילדים אני סוגר את המחשבים, כי מעונן ויורד גשם, והבטריות לא נטענות מספיק בחורף.

"אם רוצים לעשות משהו זה מוגבל לשעות היום. מצבי עוד טוב, כי אני עם 12 קולטנים, אבל יש משפחות שהצליחו להתקין רק 4 קולטים, ואני לא יודע אם זה מספיק ליותר משעה-שעתיים של עדכונים, או להפעלת מקרר או מכונת כביסה. אנשים בדילמה על מה לוותר, וגם אינטרנט מוגבל: סרט ביוטיוב גומר את החבילה, ועל כל זה תוסיף כפרים בני אלפי נפשות, עם צינור מים של אינץ' אחד.

"בתוך המצב הבלתי אפשרי הזה רה"מ מבקש מאיתנו להישאר בחדרים מבודדים עם תשתית פיזית רעועה, בפחונים, ובכל זאת באים להרוס אותם ואחר כך גם לא להיכנס לסבא וסבתא כי זה מסכן אותם, ואצלנו אין בתי אבות, כולם גרים ביחד.

"מבקשים מאיתנו להישאר בחדרים מבודדים עם תשתית פיזית רעועה, בפחונים, ובכל זאת באים להרוס אותם ואחר כך גם לא להיכנס לסבא וסבתא כי זה מסכן אותם, ואצלנו אין בתי אבות, כולם גרים ביחד"

"אנשים ימותו רק בגלל המצב הזה, והמדינה מדביקה צווי הריסה ומכניסה אנשים לעוד יותר פניקה. ואם זה לא מספיק אז גם חורשים שדות שזרעו בהם קצת חיטה לבעלי חיים. במקום להגיש עזרה ותרופות לאומללים שבשוליים של החברה, באים ומדביקים צווים. זה מקומם וחסר צידוק, לא הגיוני ולא מנהלי ולא חוקי".

עוד 1,222 מילים
סגירה