מפגינים מחוץ לכנסת מניפים "דגל שחור לדמוקרטיה" ב-23 במרץ 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
Olivier Fitoussi/Flash90

בפסק דין היסטורי, יצא בג״ץ להגנת הכנסת מפני עריצות הממשלה

בניגוד לביקורת המושמעת תדיר, הבעיה המרכזית בתחום הפרדת הרשויות בישראל איננה התערבותו של בית המשפט העליון בענייני הכנסת או הממשלה - אלא השתלטותה המוחלטת של הממשלה על הכנסת בשנים האחרונות ● והמסר הברור שניתן אתמול ישרת בעתיד גם את אלו שעומדים עכשיו בצד המפסיד: הכנסת היא הריבון ● פרשנות

הגנה על זכויות המיעוט מפני הרוב הדורסני היא אחד התפקידים הקלאסיים של בג"ץ.

דמוקרטיה נשענת כידוע על שני אדנים מרכזיים – שלטון הרוב, וזכויות אדם, כלומר הגנה אקטיבית על זכויות המיעוט. אלא שפסק דינו של בג"ץ מאמש (בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון נ' יו"ר הכנסת בפועל) מציב את בית המשפט בסיטואציה ייחודית: לא הגנה על המיעוט מפני עריצות הרוב, אלא הגנה על הרוב מפני עריצות המיעוט.

מי הרוב ומי המיעוט? בזירה הפוליטית הדעות חלוקות. אך תוצאות הבחירות שהתקיימו לפני שלושה שבועות הוליכו למציאות פוליטית בלתי ניתנת להכחשה, שרוב של חברי הכנסת, המשקפים מן הסתם רוב בקרב הציבור ששלח אותם לייצגו, מבקשים לבחור יו"ר כנסת חדש וקבוע, בהקדם האפשרי. הם ביקשו זאת כבר לקראת ישיבת הפתיחה של הכנסת לפני שבוע, ובכל יום שחולף נמנע מהרוב לממש את רצונו.

תוצאות הבחירות שהתקיימו לפני שלושה שבועות הוליכו למציאות פוליטית בלתי ניתנת להכחשה, שרוב של חברי הכנסת, המשקפים מן הסתם רוב בקרב הציבור ששלח אותם לייצגו, מבקשים לבחור יו"ר כנסת חדש וקבוע, בהקדם האפשרי

שאלת תפקידו של בית המשפט במצבים מורכבים של רוב ומיעוט כבר נבחנה בעבר בבג"ץ. בפסק הדין בעניין גיוס תלמידי הישיבות משנת 2006 (בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת (11.5.2006)) טען השופט אשר גרוניס, לימים נשיא בית המשפט העליון, כי אל לו לבית המשפט לעסוק בנושא, מאחר שאין מדובר בקיפוח המיעוט – הציבור החרדי – על ידי הרוב, אלא במתן זכות-יתר לאותו מיעוט.

"כאשר הרוב פועל בדרכים דמוקרטיות ומקבל חוק הנותן עדיפות למיעוט, אין מקום שבית המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב", קבע גרוניס. זאת, במסגרת תפקידו של בית המשפט "בשמירה על כללי המשחק הדמוקרטי".

שש שנים מאוחר יותר, בפסק הדין שבו בוטל "חוק טל" שעיגן את דחיית שירותם של תלמידי הישיבות, העמידה נשיאת העליון דורית ביניש את גישתו של גרוניס בקונטקסט הנכון.

"אכן, הביקורת השיפוטית אמורה, בין היתר, להגן על תקינות ההליך הפוליטי. אבל הביקורת השיפוטית אינה נעצרת שם. הביקורת השיפוטית אינה מוגבלת לתפיסה הצרה של הדמוקרטיה כשלטון הרוב בלבד, אלא משתרעת על תפיסת הדמוקרטיה כשלטון המגן על זכויות היסוד של האדם. הגנה זו אינה מוגבלת למצבים של פגיעה במיעוט".

"הביקורת השיפוטית אינה מוגבלת לתפיסה הצרה של הדמוקרטיה כשלטון הרוב בלבד, אלא משתרעת על תפיסת הדמוקרטיה כשלטון המגן על זכויות היסוד של האדם. הגנה זו אינה מוגבלת למצבים של פגיעה במיעוט"

ביניש הסבירה כי בשיטת המשטר בישראל, עשויות מפלגות קטנות לשמש לשון מאזניים, ולכן לא ניתן לדבר בפשטנות על יחסי רוב ומיעוט. "מדובר באילוץ קואליציוני בו הרוב מקבל את דין המיעוט" (בג"ץ 6298/07 יהודה רסלר נ' כנסת ישראל (21.2.2012)).

בפסק הדין בעניין אדלשטיין, מאמש, מציין השופט יצחק עמית כי "בית המשפט התבקש להושיט סעד לרוב הפרלמנטרי ולהגן על זכות היסוד של הרוב לממש את זכויותיו. הפגיעה ברוב הפרלמנטרי שמבקש לבחור ביו"ר הכנסת היא פגיעה במרקם החיים הדמוקרטי וביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית".

השורה התחתונה של פסק הדין אמש, פשוטה: תפקיד יו"ר הכנסת בפועל הוא פיקדון זמני בידיו של היו"ר הקודם, עד לבחירת יו"ר קבוע לכנסת החדשה. המועד האחרון לבחירת יו"ר חדש הוא מועד השבעת הכנסת החדשה, אך כש-61 ח"כים מבקשים ממנו להעלות את הנושא מיידית, הוא אינו רשאי למנוע מהרוב את רצונו זה. כל תוצאה אחרת פירושה השלטת רצון המיעוט על הרוב, ובכך נפגע עקרון היסוד של השלטון הדמוקרטי, שהכנסת היא המייצגת המובהקת שלו.

עקרון הפרדת הרשויות

העיניים נשואות כעת אל משכן הכנסת, כדי לראות האם אכן יולי אדלשטיין יפעל בהתאם להוראת פסק הדין, ויעלה, מחר לכל המאוחר, את נושא בחירת יו"ר הכנסת להצבעה במליאה. הדעת אינה סובלת כל אפשרות אחרת מלבד ציות להוראת פסק הדין.

ובכל זאת, המציאות הפוליטית בישראל כוללת גם השמעת מסרים מופקרים – שמשמעותם שבר בשלטון החוק ובעצם יכולתה של המדינה לאכוף נורמות כלשהן – הקוראים לאדלשטיין להפר את הוראת בית המשפט.

הטענה בפי מבקרי בג"ץ נוגעת, כרגיל, לעניין ההתערבות השיפוטית בענייניה הפנימיים של הכנסת, ועל שבירת עקרון הפרדת הרשויות הגלומה בפעולה זו. ואכן, עניין מרכזי שעמד ביסוד העתירות לבג"ץ נגד אדלשטיין ופסק הדין שניתן אמש, עוסק בעקרון הפרדת הרשויות.

אלא שבניגוד לטענות המושמעות בראש חוצות, הבעיה המרכזית בתחום הפרדת הרשויות בישראל איננה התערבותו של בית המשפט בענייני הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אלא השתלטותה המוחלטת של הממשלה – הרשות המבצעת – על הכנסת.

בניגוד לטענות המושמעות בראש חוצות, הבעיה המרכזית בתחום הפרדת הרשויות בישראל איננה התערבותו של בית המשפט בענייני הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אלא השתלטותה המוחלטת של הממשלה – הרשות המבצעת – על הכנסת

בכל שנותיה של המדינה, היה קיים תמיד פוטנציאל להשתלטות הממשלה על הכנסת, באמצעות רוב קואליציוני. אך בשנים האחרונות עבר הפוטנציאל מן הכוח אל הפועל, והממשלה עשתה שימוש גורף ביד החנק שבאמצעותה היא אוחזת בגרונה של הכנסת.

מונח הקסם הוא "משמעת קואליציונית", וזו הופעלה לפחות בשבע השנים האחרונות כעניין של שגרה, יום יום, בוועדות הכנסת ומליאתה. לא נותר עוד מקום להחלטות ענייניות, לשכנוע הדדי, למתן עדיפות לטובת העניין. הכלל הוא פשוט: אם ההצעה הגיעה משורות הקואליציה או הממשלה – היא עוברת. אם משורות האופוזיציה – לסל וחסל.

הדברים הגיעו לפתחו של בג"ץ פעם אחר פעם, ובית המשפט פעל פעם אחר פעם כדי להגן על הכנסת מפני דורסנותה של הממשלה.

  • כך בפרשת התקציב הדו-שנתי – דרך נוספת של הממשלה לעקוף את הצורך המייגע לעבור דרך הכנסת אחת לשנה לצורך אישור תקציב (בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל (6.9.2017)).
  • כך בהעברות תקציביות ביוזמת הממשלה, הנעשות בוועדת הכספים כמעט ללא בקרה במהלך שנת התקציב (בג"ץ 8749/13 סתיו שפיר נ' שר האוצר (13.8.2017)).
  • באישור "מתווה הגז" (בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש ממשלת ישראל (27.3.2016)), שבמסגרתו הדגיש השופט אליקים רובינשטיין כי "הכנסת אינה להקת המעודדות של הממשלה".
  • וכך גם בפרשת מיסוי דירה שלישית, שבמסגרתה ביקש משרד האוצר מחברי ועדת הכספים להצביע באישון ליל על הסדר חוקי סבוך שכלל לא היה להם זמן לקרוא ולהפנים, במסגרת דיוני התקציב המרתוניים (בג"ץ 10042/16 צחי קוונטינסקי נ' כנסת ישראל (6.8.2017)).

בכל הפעמים הללו, ביקשה הממשלה להפוך את הכנסת לחותמת גומי. הסכנה הזו קיבלה אופי מוחשי גם במקרה של אדלשטיין, שנימק את רצונו לעכב את בחירת יו"ר כנסת קבוע, בכך שהבאת הנושא למליאה כעת תחבל במאמצים להקים ממשלת אחדות.

"עמדת יו"ר הכנסת לפיה בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת תלויה במהלכים להקמת הממשלה", כתבה חיות בפסק הדין, "יש בה משום היפוך היוצרות. הכנסת היא הריבון". והשופט עמית הוסיף: "נחזור למושכלות יסוד – הממשלה היא שיונקת את חיותה מהכנסת, ולא להיפך. על אחת כמה וכמה, שממשלה שטרם באה לעולם אינה יכולה לשלוט על הכנסת ולהורות לה 'לדומם מנועים' עד אשר תיכון, אם בכלל".

תרומה משמעותית לחיזוק מעמד הכנסת

במונחים של הקרב הפוליטי העכשווי, פסק הדין משרטט במובהק מנצחים (סיעת כחול-לבן והגוש הפוליטי שעמה) ומפסידים (נתניהו, אדלשטיין, הליכוד וגוש הימין). בדרך הזו גם מסוקרים בתקשורת פסקי דין מהסוג הזה, המשליכים באופן מיידי על הזירה הפוליטית.

אבל לפסקי דין היסטוריים שכאלה, שייכנסו לדברי הימים של הפוליטיקה הישראלית (ולתוכניות הלימודים בקורסים למשפט חוקתי) יש גם כמה שורות מעל השורה התחתונה. שם טבוע העיקרון, והעיקרון, מתוקף היותו כזה, עשוי לחול בעתיד גם על מצבים עובדתיים אחרים, שבהם השחקנים ימלאו תפקידים אחרים. מי שמפסיד כעת עשוי לנצח, מי שבשלטון יהיה באופוזיציה. זה כוחו של עיקרון.

העיקרון, מתוקף היותו כזה, עשוי לחול בעתיד גם על מצבים עובדתיים אחרים, שבהם השחקנים ימלאו תפקידים אחרים. מי שמפסיד כעת עשוי לנצח, מי שבשלטון יהיה באופוזיציה. זה כוחו של עיקרון

העיקרון המוטבע בפסק הדין בעניין אדלשטיין הוא פשוט: הרוב בכנסת רשאי לממש את כוחו והשפעתו הפוליטית, בוודאי בנקודת המפתח של "התנעת" הכנסת באמצעות מינוי ועדה מסדרת ובחירת יו"ר. בית המשפט העליון לא פגע איפוא אמש בפסק דינו במעמדה של הכנסת, אלא להיפך, הוא תרם תרומה משמעותית לחיזוק מעמדה של הכנסת כמייצגת נאמנה את רצונו של רוב הציבור.

גילוי נאות: יובל יועז ייצג בבג"ץ את עמותת "חוזה חדש", אשר הגישה את אחת העתירות בעניין אדלשטיין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
כחול לבן הפסידה בבחירות . ביבי/ליכוד 36 מנדטים כח"ל 33 גוש הימין 59 הגוש הציוני .גוש השמאל ללא תומכי הטרור שונאי צה"ל עוכרי ישראל. קמפיין שלם הוליך את את תומכי "רק לא ביבי" שולל. ראשי כ... המשך קריאה

כחול לבן הפסידה בבחירות .
ביבי/ליכוד 36 מנדטים כח"ל 33 גוש הימין 59 הגוש הציוני .גוש השמאל ללא תומכי הטרור שונאי צה"ל עוכרי ישראל.
קמפיין שלם הוליך את את תומכי "רק לא ביבי" שולל.
ראשי כח"ל הסתכלו לבוחרים הפוטנציאלים בלבן שלה של העינים בפעם השלישי והודיע "אנחנו לא נשב או נתמך ברשימה המשותפת ..אז אמרו..
עכשיו הם פוחדים צריכם פתאום אתת ביבי.אני במקומו יושבת בשקט ונותנתלהם להתגושש בבוץ.

עוד 1,190 מילים ו-2 תגובות
סגירה