מזכ"לית "כוח לעובדים" מזהירה מפני השלכות המשבר הכלכלי:

"תחשבו על המשמעות של אנשים שייזרקו לרחוב במגיפה, זו קטסטרופה"

ראיון במגזר העסקי מודאגים מהשפעת המשבר הבריאותי על הכלכלה - אבל ניצן תנעמי, מזכ"לית משותפת של ארגון כוח לעובדים, מודאגת גם מאפקט הבומרנג ● לדבריה, קריסת עסקים ועובדים עלולה אף להחריף את התפשטות הנגיף ● "ממשלת ישראל לא מוכנה לקחת אחריות על דברים גם בזמנים רגילים. המדיניות האטומה והמופקרת שלה הגיעה כעת למקום קיצוני, מפלצתי" ● "אם הממשלה לא תיקח אחריות, יתרחש אסון", היא מזהירה

  • חנות בבני ברק, רגע לפני החמרת סגר הקורונה, 25 במרץ 2020 (צילום: Photo by Yossi Aloni/Flash90)
    Photo by Yossi Aloni/Flash90
  • משבר הקורונה: אח ואחיות בשערי צדק, מרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90     )
    Yonatan Sindel/Flash90     
  • משבר הקורונה: נהג אוטובוס, 16 במרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
    Yonatan Sindel/Flash90

שיעור האבטלה בישראל זינק בתוך שבוע לרמה הגבוהה בתולדות המדינה –  19% אבטלה לפי עדכון מאמצע השבוע (ג׳), והמספר האמיתי אף גבוה יותר לנוכח העובדה שמאות אלפי עובדים ועצמאים איבדו את מקור פרנסתם.

אבל לניצן תנעמי, מזכ"לית משותפת של ארגון כוח לעובדים, אין פנאי לשקוע בייאוש. הארגון שלה עסוק כרגע בעשרות משאים-ומתנים בשיחות וידאו מול המעסיקים, שבעצמם נמצאים על סף קריסה, בניסיון להציל את העסקתם של כמה שיותר עובדים ולמנוע מהם להיזרק ללשכות העבודה. בין לבין, היא מקיימת מרתון שיחות זום עם אלפי עובדים שהארגון מייצג, כדי לשמוע על מצוקותיהם.

"אנחנו במשא-ומתן בו-זמני עם מלא מקומות עבודה, ברמת העובד הבודד, כדי לשמור לכל אחד על כמה שיותר ממה שיש לו", היא מספרת. "מנסים להשיג לכמה שיותר אישור להמשיך בתפקידם מהבית. או להשאיר אותם כמועסקים בחופשה, על חשבון ימי החופשה שלהם, ו'מינוס' של ימי אבטלה, כדי שלא יצאו לחל"ת, כלומר לסטטוס של פיטורים ואבטלה, ויאבדו את הזכויות שצברו".

"אנו מנסים להשיג לכמה שיותר עובדים אישור להמשיך בתפקידם מהבית. או להשאיר אותם כמועסקים בחופשה, על חשבון ימי חופשה ו'מינוס' של ימי אבטלה, כדי שלא יצאו לחל"ת"

כשהמעסיקים עצמם במצוקה כל כך קשה, הצלחתם להגיע להישגים כלשהם?

"כן, יש הישגים. השגנו למשל הסכם על נהגי האוטובוס שאנחנו מייצגים. הם יוצאים לחל"ת, אבל אם הם יחזרו לעבודה בעוד פחות מחודש הם יקבלו שכר כאילו עבדו. ואם הם יישארו בגדר מובטלים יותר מחודש, הם לא יקבלו שכר על הזמן הזה, אבל הזכויות הפנסיוניות שלהם יישמרו. בקבוצה נוספת שטיפלנו בה יוכלו העובדים להמשיך להיות מועסקים על חשבון ימי החופשה שלהם.

ניצן תנעמי, מזכ"לית משותפת, "קו לעובד" (צילום: טוהר לב ג'ייקובסון)
ניצן תנעמי (צילום: טוהר לב ג'ייקובסון)

"אבל המצב קשה מאוד. הייתי עכשיו במרתון של שיחות זום עם עובדים וכמעט כולם נשמעו בחרדה. אלה שעדיין עובדים בחרדה שיצאו לחל"ת, ואלה שמפוטרים שואלים, מה יקרה אם העסק שהם עובדים בו כבר לא יהיה קיים אחרי כל הבלגן? איך אני אקבל פיצויי פיטורים ואת כל הכסף שהם חייבים לי?"

אתם באים בדרישות למעסיקים, אבל האם הכתובת כרגע היא העסקים הקורסים עצמם? כמעט כל הממשלות בעולם המפותח לא שולחות אנשים לאבטלה ולא נותנות לעסקים להיסגר, אלא מעבירות להם מזומן לתשלום משכורות, כולל לבעלי העסק. הדרישה לא צריכה להיות מופנית לממשלה? 

"בוודאי. אנחנו בסיטואציה מוזרה מול המעסיקים. מצד אחד אנחנו מחויבים להיאבק איתם על כל פירור בשביל העובדים, כדי שהם לא יישארו בלא-כלום. מצד שני, אנחנו יחד עם המעסיקים באותה סירה. אנחנו יודעים היטב שגם המעסיקים נפגעים, והדיאלוג איתם, גם כשיש עימותים ומחלוקות, מתרחש בתחושה שכולנו יחד באותה צרה מול ממשלה שלא מוכנה לקחת אחריות.

"ממשלת ישראל לא מוכנה לקחת אחריות על דברים גם בזמנים רגילים. המדיניות הכלכלית-חברתית האטומה והמופקרת שלה הגיעה כעת למקום קיצוני, מפלצתי.

"אנחנו יודעים היטב שגם המעסיקים נפגעים, והדיאלוג איתם, גם כשיש עימותים ומחלוקות, מתרחש בתחושה שכולנו יחד באותה צרה מול ממשלה שלא מוכנה לקחת אחריות"

"במקביל לשיחות עם המעסיקים, אנו מגבשים יחד עם העובדים רשימת דרישות שנציג לממשלה. הממשלה צריכה לממן 100% מהשכר והזכויות הסוציאליות של העובדים באמצעות פיצוי של המעסיקים, ולכסות גם את העצמאים, כמו שממשלות אחרות נותנות. זה אינטרס של הממשלה שהכלכלה לא תיעצר.

"אם הממשלה לא תיקח אחריות, תתרחש קטסטרופה. ובקרוב היא תהיה חייבת לעזור לאנשים שלא יוכלו לשלם שכר דירה. תחשוב על המשמעות של אנשים שייזרקו לרחוב בגלל שלא יוכלו לשלם שכירות, בתקופת מגיפה. זאת קטסטרופה".

משבר הקורונה: נהג אוטובוס, 16 במרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
משבר הקורונה: נהג אוטובוס, 16 במרץ 2020. למצולם אין קשר לנאמר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כמי שמייצגים נהגי אוטובוס ועובדי תחבורה ציבורית, מה אתם חושבים על הכוונה לבטל לגמרי את התחבורה הציבורית, שהממשלה דנה בה כרגע, כדי להקטין את ההדבקה במגיפה?

"זה טירוף. מי שמציע הצעה כזאת לא מודע בכלל לצרכים של האנשים, במיוחד בחירום. יש אחיות בבתי חולים שמתניידות בתחבורה ציבורית. איך הן יגיעו לעבודה? במונית? מי שרוצה למנוע הדבקה באוטובוסים צריך להגדיל את מספר קווי האוטובוס, ולא להקטין אותו, כי כשיש יותר קווים יש פחות נוסעים בכל קו.

"כבר לפני חודש פנינו לשר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', ולמנכ"לית משרד התחבורה, קרן טרנר, ודרשנו להגדיל את מספר הקווים, וגם לעשות צעדים כדי להגן על הנהגים מהדבקה. לחייב את הנוסעים לעלות מאחורה כדי לא לסכן את הנהג בהדבקה, ולאפשר לנוסעים לנסוע בתקופה הזאת בחינם. זה גם יחסוך לנוסעים את הצורך להתקרב לנהג ויגן עליו – וכמובן גם יקל על נוסעים.

"יש אחיות שמתניידות בתחבורה ציבורית. איך הן יגיעו לעבודה? מי שרוצה למנוע הדבקה באוטובוסים צריך להגדיל את מספר הקווים, כי כשיש יותר קווים יש פחות נוסעים בכל קו"

"הם בכלל לא הגיבו לפניה שלנו. כרגע אנחנו עסוקים במאבק ממוקד על הזכויות הסוציאליות של הנהגים, גם במצב הקיים שבו כבר פיטרו הרבה מהם והוציאו אותם לחל"ת, וגם במקרה שחלילה תהיה השבתה מוחלטת".

אתם ארגון קטן שמייצג כ-3,000 עובדים וההשפעה שלכם מוגבלת. יש ארגון עובדים אחר שמייצג חצי מיליון עובדים, ההסתדרות. אולי כדאי שגם ראשי ההסתדרות יתחילו לדבר עם הממשלה בצורה לוחמנית כמו שאת מדברת ולא במילים הרפות שבהן הם מדברים כעת? אולי להם יקשיבו?

"אני לא חושבת שמה שיביא הישגים זה רטוריקה לוחמנית ודפיקות של יו"ר הארגון על השולחן וגם לא שיחות שקטות של ראשי ההסתדרות עם הממשלה בחדרים אפופי עשן. כדי לגרום לממשלה לקחת אחריות צריך להפעיל כוח. ברור שהכוח שלנו לא מספיק, ושאם ההסתדרות תפעיל כוח היא תשיג הרבה יותר".

"כדי לגרום לממשלה לקחת אחריות צריך להפעיל כוח. ברור שהכוח שלנו לא מספיק, ושאם ההסתדרות תפעיל כוח מול הממשלה היא תשיג הרבה יותר"

איזה כוח הם, או אתם, יכולים להפעיל מול הממשלה כרגע? הם לא יכולים לעשות שביתות בתקופה כזאת, כשממילא מה שלא חיוני מושבת ומה שחיוני אסור להשבית, והם לא יכולים לארגן הפגנות המוניות.

"הם, וגם אנחנו יכולים לעשות הפגנות. לא הפגנות פיזיות כמובן, אבל אנשים יכולים להפגין גם במרחב הווירטואלי. אם מאות אלפי אנשים שיושבים בבית עם הרבה זמן פנוי ותסכול יפנו לממשלה יחד וידרשו ממנה לקחת אחריות בסיסית על פרנסתם תהיה לזה השפעה. האנשים האלה הם שיצביעו אחר כך בבחירות, והממשלה תספור אותם באותה מידה אם הם מפגינים ברחוב או ברשת".

ידוע לך על כוונה לבצע מהלך כזה?

"אנחנו מבצעים מהלך כזה, לגבי ההסתדרות אני לא יודעת".

משבר הקורונה: אח ואחיות בשערי צדק, מרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90     )
משבר הקורונה: אח ואחיות בשערי צדק, מרץ 2020. למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

נתניהו הצהיר השבוע כמה פעמים שהוא מתכוון לפצות את העסקים והעובדים "אבל בשביל זה צריך תקציב, ובשביל תקציב צריך שתורכב ממשלה בהקדם". הממשלה אכן בשלבי הכנה של תכנית פיצויים כזאת. אולי צו השעה, בשביל העובדים והעצמאים, הוא פשוט שתקום ממשלה בהקדם?

"לא, זה לא הסיפור. הכנסת חזרה לעבוד, והממשלה יכולה לאשר תקציבים במצב חירום גם בלעדיה. הממשלה לא אישרה פיצוי כזה כי זה סדר העדיפויות שלה, זו המדיניות; כמה שפחות להכניס יד לכיס וכמה שיותר לגלגל הוצאות על האזרח.

"ממשלת ישראל לא אישרה פיצוי כזה כי זה סדר העדיפויות שלה, זאת המדיניות שלה. כמה שפחות להכניס את היד לכיס וכמה שיותר לגלגל את ההוצאות על האזרח"

"אנחנו מייצגים מורים לילדים חולים, שגם בזמנים רגילים מועסקים בתנאים מחפירים, והילדים מקבלים מעט מאוד שעות הוראה. ועכשיו, במקום לארגן להם אפשרות ללמידה מרחוק, פשוט ויתרו על הלימודים שלהם וזרקו את המורים.

"וזה יימשך גם אחרי הקורונה. ייווצר בור תקציבי, ושוב תהיה קריאה לצמצום המגזר הציבורי, מלווה בהסתה נגד העובדים. ואנו נצטרך להיאבק לצמצום הנזק.

"אני מנסה להאמין שמה שקורה עכשיו במערכת הבריאות יגרום לאנשים לשנות את צורת החשיבה שלהם. אנחנו לא מייצגים את עובדי מערכת הבריאות, אבל אנחנו מכירים את היחס אליהם. הממשלה הזניחה את מערכת הבריאות, קימצה בתקציבים, חסכה בכוח אדם ובציוד, הפריטה חלק ניכר ממנה, והפנתה משאבים לרפואה פרטית. עכשיו זה עלול לעלות בחיי אדם ולהוביל לאסון".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,109 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 4 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בר סימן-טוב: ליצמן אמר לי שהוא הקפיד על ההוראות

כחול-לבן והליכוד הודיעו שהושגו הבנות והתקדמות במגעים הקואליציוניים ● הפוליטיקאים מביעים הזדהות עם החרדים, איילת שקד: הביקורת נגדם הפכה להסתה ● משרד הבריאות: "לפנות 80% ממיטות האשפוז" ● יעלון: "הבוחרים לא ציפו שנהיה חלק מחורבן הדמוקרטיה" ● משרד הבריאות מסרב לפרסם פרטי חקירה אפידמיולוגית של ליצמן

עוד 36 עדכונים

נעצרה רופאה ברוסיה שמתחה ביקורת בראיון לזמן ישראל על הטיפול בקורונה

אנסטסיה ווסילייבה התראיינה אתמול בזמן ישראל ומתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול של שלטונות רוסיה במגפת הקורונה ● היום נעצרה על ידי המשטרה המקומית ולאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה במשך היום, שוחררה עם קנס סמלי ● דובר איגוד הרופאים: "יש סימנים ושריטות על גופה. לא נשתוק על זה"

אנסטסיה ווסילייבה, יו"ר איגוד הרופאים הבלתי תלוי ברוסיה אליאנס ווראצ'י, אשר חשפה בראיון לזמן ישראל את מחדל הטיפול בקורונה של ממשלת רוסיה, נעצרה הבוקר (שישי) על ידי המשטרה המקומית, אבל שוחררה בשעות האחרונות בעיירה אקולובקה ליד העיר נובגורוד. לפי עדויות, היא סבלה מאלימות מהשוטרים במהלך מאסרה.

לדברי דובר איגוד הרופאים, איוון קונובלוב, צוות האיגוד הגיע לעיר על מנת לחלק מסכות וציוד מיגון נוסף לרופאים. אנסטסיה נעצרה באופן רשמי בגין הפרת סגר אשר הוטל על עיר מגוריה מוסקבה, וכן בשל התנגדות לשוטר.

אנסטסיה ווסילייבה
אנסטסיה ווסילייבה

בראיון שנתנה לזמן ישראל השבוע חשפה ווסילייבה את מה שהיא מכנה המחדל המתמשך ברוסיה של הטיפול בהתפשטות הנגיף.

"כבר בחודש ינואר השנה נרשם במוסקבה גידול של 37% במחלות של דרכי הנשימה והריאות. כנראה שלא ידעו ולא הבינו את הקשר לנגיף הקורונה, אז ייעדו למחלות האלה מחלקות שלמות. המחדל של התפשטות הנגיף נוצר כי בכלל לא הייתה הבחנה בין סוגי המחלות".

בתחילת השבוע פרסמה ווסילייבה סרטון יוטיוב שבו פנתה לשלטונות ולרשות המקומית במוסקבה והאשימה אותם בהכנסת חולים "מוסווים" באמתלה שהם לקו בדלקת ריאות לבתי החולים, כאשר בפועל, לדעתה, מדובר בחולי קורונה. היא דרשה מהם להפסיק את השקר וההסתרה שגורמת להפצה של הנגיף.

כמה ימים לאחר הפרסום, סיפרה ווסילייבה כי זומנה לחקירה במשטרה ונדרשה להסביר את "הפצת השמועות".

בשיחה עם זמן ישראל טרם הראיון, היא נשאלה האם היא לא חוששת לצאת נגד הרשויות בתקשורת הרוסית והמערבית. "מה יש לי לפחד?", השיבה. "אני אומרת את האמת. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא ישנה את האמת עצמה".

לאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה של נובגורוד בהמשך היום, ווסילייבה חויבה בתשלום קנס של 800 רובל – כ-15 דולר.

"זה לא היה עניין של כסף בשבילם, הם רצו לשבור אותי", אמרה לסוכנות הידיעות AP אחרי שחרורה. "אבל אני משוכנעת יותר מתמיד שאני עושה את הדבר הנכון וללא ספק אמשיך לעשות זאת".

דובר האיגוד איוון קונובלוב אמר לזמן ישראל: "כנראה שהשלטונות רואים איום במעשים של אנסטסיה. הרי בזמן שהם שולחים עזרה לאיטליה, סרביה וונצואלה – הרופאים שלנו לא ממוגנים.

"הרשויות בנובגורוד לא נקפו אצבע על מנת למגן את הרופאים, וכשאנסטסיה מגיעה עם ציוד מיגון לבתי החולים, היא חושפת שאפילו איגוד קטן ועצמאי כמו שלנו יכול לדאוג לרופאים. זה לא מצריך סכומי עתק אלא השקעה מינימלית. איך זה מציג את הרשות המקומית? אני מניח שהם נוקטים באמצעי כוח ואלימות כדי לעצור את פועלנו ולהפחיד אותנו אבל בפועל הם מציגים את עצמם באור שלילי, כי כולם מבינים מה האמת בסיפור".

האם נהגו באנסטסיה באלימות?

"כן. אחד השוטרים סתר לה והיו עוד מעשים, יש סימנים ושריטות על גופה. אנחנו כמובן לא נשתוק על זה".

האם היא לא מפחדת שיכולים לעשות לה משהו יותר חמור מזה?

"אנסטסיה היא אדם ישיר והגון. הם יכולים לחפור ולחקור אבל לא ימצאו כלום. הם כמובן ימשיכו להפריע לנו וללכלך עלינו, אבל הציבור רואה שמדובר במעשה תמים של עזרה לרופאים, אז בסופו של דבר הרשויות רק מזיקות לעצמן".

עוד 439 מילים

סיפור לשבת פירפורים הם חופשיים

קרה לכם פעם שנסתם לכם צינור הביוב היוצא מהשירותים? האסלה הוצפה? מים פרצו משוחת הביוב בחצר?

אם זה קרה לכם, יש להניח שפעלתם כמקובל וקראתם לאינסטלטור.  והאינסטלטור בא והביא איתו מן קפיץ שרשורי ארוך עשוי פלדה, שאותו הוא דחף אל תוך צינור הביוב, באופן ידני או מכני, והצינור זחל לאורך צנרת הביוב עד שהגיע לסתימה, ואז האינסטלטור שהבאתם התחיל לשחק עם הקפיץ השרשורי הלוך ושוב, עד שבסוף הסתימה נפתחה והמים החלו לזרום – האם לא כך פחות או יותר זה קרה?

אם כן, אז רק רציתי לספר לכם שמה שהאינסטלטור שלכם עשה לצנרת הביוב הוא סוג של צנתור.

בשבוע שעבר, בבית החולים לניאדו, במחלקת הצנתורים שבמכון הלב, גם אני עברתי צנתור כזה, אלא שלא בשירותים של הבית או בגינה עברתי את הצנתור הנ"ל אלא בחזה ובלב, וגם לא אינסטלטור עשה את הצינתור אלא קרדיולוג, למזלי ולשמחתי הרבה, כי קרדיולוג זה חצי מחיר מאינסטלטור ואולי אפילו שליש.

כי ככה זה.

ואפילו הקרדיולוג בחלק גדול מהמקרים לא לוקח כסף כלל בעבור שירותיו הטובים, אלא מסתפק בפיסת נייר של קופת החולים שנקראת טופס 17, ואילו האינסטלטור לוקח הכל במזומן וביד, ואם פעם תנסו להציע לו במקום תשלום במזומן תשלום באמצעות טופס 17, יש להניח שהוא ידחוף לכם את הטופס עמוק למקום שתצטרכו בו צנתור נוסף אחר-כך, או לפחות התערבות מקצועית של פרוקטולוג.

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי בזמן ישראל כבר יודע שלפני כחודש עברתי התקף לב, שזה אומר שצינור הביוב המוביל מהלב שלי אל שאר הגוף נסתם, ועברתי צנתור שפתח אותו, את מה שקרוי "העורק הראשי הקדמי", בידיו המבורכות והמיומנות של הד"ר יוסי כהן, שעבד כווירטואוז וניקה כל מה שניתן בעורק הקדמי, עד שכמעט ויצא מהלב שלי אפילו חלק מהרוע שמצוי בו תמיד.

אבל רק כמעט.

הבעיה הייתה שצינור הביוב הנוסף הקרוי "עורק שמאלי" שבחזה שלי היה סתום כולו גם הוא, וצריך היה לפתוח גם אותו, אולם משיקולים רפואיים אלו ואחרים הוחלט שנכון יהיה לתת ללב שלי לנוח חודש בבית, ואחרי החודש הזה הוזמנתי לפתוח גם את העורק השמאלי.

אז ביום חמישי לפני שבוע הגיע הזמן לעשות את זה.

* * *

הגעתי למכון הצנתורים של בי"ח לניאדו במכוניתו הנאמנה של הבן שלי. בתחילה התכוונו חניה אשתי ואני שהיא תסיע אותי והיא תבוא אתי, אבל אז הסתבר שמאחר שהיא בשנות השישים שלה, גם היא כמוני בקבוצת סיכון שבה אתה רק מוציא את הראש מדלת הבית, מיד וירוס הקורונה מבחין בך שאתה מעל גיל שישים ומזנק עליך לטרוף אותך. מאחר שכך הדבר, יצאה הוראה מטעם הרשויות המוסמכות שאסור לה לצאת מהבית.

ככה זה כשאתה בשנות השישים שלך.

ואני עוד זוכר את הימים שבהם המונח "שנות השישים" היה עבורי עידן של פריצת דרך חדשה, של ניחוח חדש של עולם שעשוי להיות יפה, של שיער ארוך ופרחים וגראס ומוסיקה טובה שלא עושים עוד כמותה כיום וכנראה כבר לא יעשו, ימים של "עשו אהבה ולא מלחמה" נאיבי ומתוק, כאילו עבר היצור האנושי של שנות השישים איזושהי מוטאציה ונעשה לאחר.

טוב, האמת היא שאם הייתם רואים את חבריי ואותי בשנות השישים ואיך נראינו אז, ברור היה באופן מדעי ונטול ספקות שאנחנו נראים כמו מוטציה. אבל בשנות השישים מותר היה הכל.

או כמעט.

היום אסור אפילו לצאת מהבית.

בגלל הקורונה.

אז הבן שלי הסיע אותי, כאמור.

ישבנו שנינו במכונית הצפופה ונשמנו בקושי, עד רמה של חירחורים ממש. הסיבה שנשמנו בקושי והשמענו חרחורים מעת לעת לא הייתה שעמדנו על סף התקף לב או סבלנו מבצקת ריאות, אלא משום ששנינו קיבלנו הוראות מאותה אישה, קפדנית ודואגת, שלא נעז להסיר מידינו את כפפות הסיליקון ומפנינו את מסיכות הבד הללו שסותמות לך את דרכי הנשימה וגורמות לך אדים על המשקפיים אם יש לך משקפיים בכלל, וגם גורמות לך חום בלתי נסבל בפנים, כי אדי הנשימה חוזרים אל פניך.

"תגיד", שאלתי את בני כי יקר לי. "יש לך קורונה?"

"לא", הוא אמר.

"גם לי לא", אמרתי. "ויש לנו חצי שעה נסיעה עד שנגיע לבית החולים – למה אנחנו יושבים כמו שני אידיוטים עם מסיכה על הפרצוף?"

"חשבתי שאתה בקבוצת סיכון ואני עלול להדביק אותך", הוא אמר.

"קבוצת סיכון למה?" אמרתי. "הרי אין לך קורונה. ואם הייתה לך, אתה יושב שלושים סנטימטר ממני ואנחנו נושמים את אותו אוויר שבמכונית הסגורה כך או כך – אולי נוריד אותן?"

"מקובל עלי", הוא אמר.

ולרגע חזרנו להתנהל כאנשים שפויים.

* * *

נכנסתי למכון הצנתורים כמי שנכנס למכון כושר – עם תיק לבגדים, כי ידעתי שאצטרך להסיר את בגדי במהלך הפרוצדורה, ועם עוד איזה זוג תחתונים וחולצת טריקו להחלפה, למקרה שמשום מה אתקע עד הלילה. ידעתי שאני אמור ללכת הביתה בתוך מספר שעות.

לא היה לי מושג שהעניין עומד להשתבש ואני עומד להיתקע שם בלניאדו מכון הלב טיפול נמרץ ארבעה ימים תמימים.

נתנו לי ללבוש את אחד החלוקים הללו שסגורים מלפנים ויש להם פתח גדול מאחור שאמור להיסגר בשרוכים, לפחות לפי איך שתכננו אותו על שולחן השרטוט של המעצב של החלוקים הללו, אבל מעולם עדיין לא פגשתי מישהו שהשרוכים בחלוק שלו זכו לפגוש אחד את השני.

תמיד כשאני רואה את החלוקים הללו אני מדמיין את השטן בכבודו ובעצמו יושב מעל שולחן השרטוט, גועה בצחוק פרוע וזדוני, ומשרטט את החלוק הזה באופן שהכי יכחיד עד עפר ואפר את כבודו האנושי של כל ילוד אישה שילבש אותו.

רוב האנשים שאני מכיר יעדיפו שיתקעו להם מסמרים גדולים בכפות הידיים ויצמידו אותם לצלב, מאשר שיכריחו אותם להסתובב בין אנשים לבושים בחלוק הזה.

אני לא יודע אם אורח החיים שלכם על פני האדמה יביא אתכם אל גן העדן או הגיהינום, אבל אם תגיעו לגיהינום, דעו שזה בדיוק מה שמחכה לכם – ילבישו אתכם בחלוק הזה עד סוף הימים.

לנצח נצחים!

אז לבשתי אותו וגם נעלתי מעין שקיות ניילון מוזרות על כפות רגליי, שקיות שהאח התורן נתן לי. בהתחלה חשבתי ששקיות הניילון הללו גם הן נועדו למקרה שווירוס קורונה כלשהו יזנק לו לתוך חדר הצנתורים וישים עלי עין, אבל מהר מאוד הבנתי שהתפקיד של השקיות הללו הוא לאתר אם נשאר בי איזשהו שריד לכבוד עצמי ודימוי אנושי סביר – ולהכחיד אותו.

אני חייב לציין שהשקיות הללו עשו את תפקידן נאמנה.

* * *

שכבתי על מיטת הצנתורים רועד מקור.

לרגע חשבתי שהמצנתר הגיע מאנטארקטיקה ועל כן הכינו עבורו את הטמפרטורה שאליה הוא רגיל מהבית, ותהיתי למה צריך להביא כוחות רפואיים מבחוץ כשיש לנו בארץ כוחות רפואיים ברמה של ייצוא ממש, אבל אז נזכרתי שבאנטארקטיקה יש בעיקר פינגווינים, והבנתי שכנראה בכל זאת מדובר ברופא ישראלי מקומי, ושעל כן כנראה הוא זקוק לקור הזה כי מדובר בפרוצדורה מסובכת ודורשת ריכוז והתחממות הגוף.

התחממות הגוף שלו, לא שלי.

אחות חדר הניתוח ראתה אותי רועד מקור ושיניי נוקשות, ועל כן ריחמה עלי והניחה עלי שמיכה מחממת, ואני מניח שזו הסיבה שקוראים לה אחות רחמניה.

הגם שישנה אפשרות שהניחה עלי את השמיכה מחשש שנקישת הקסטנייטות של שיני תסיח את דעתו של הרופא בעת הצנתור.

ואז הצנתור החל.

* * *

מאחר שאינני באמת צינור ביוב, אין לי פתחים שדרכם ניתן להיכנס למערכת הקרדיו-ואסקולרית שלי, היא מערכת הדם-לב, ויש לעשות פתח כזה קרוב לעורק כלשהו שמגיע במרחק וזמן קצר יחסית ללב.

עורק כזה נמצא, למשל, בשורש כף היד.

על כן הרופא עושה לך חור קטן בשורש כף היד ובעורק הנמצא שם, ואז הוא מחדיר דרך הפתח הקטן הזה קפיץ שרשורי שדומה מאוד לזה של האינסטלטור, למעט העובדה שהוא קטן יותר ואפילו סטרילי.

אז זה מה שהרופא עשה לי.

לגבי מה שקרה מכאן והלאה, שבעטיו מצאתי את עצמי מאושפז בטיפול נמרץ אחר כך, הדעות חלוקות.

יש אומרים שבעת שבגופך מתבצעת הפרוצדורה הקרויה "צנתור", מקובל לתת לך טישטוש, כדי שלא תרגיש במלואן את אי-הנעימות ואי-הנוחות הכרוכות בפרוצדורה הזו, ועל כן כולם אומרים לך: "אין לך מה לדאוג. זה עובר מהר ולא ממש תרגיש משהו".

ויש לי מן מזל כזה, שגם כשנכנסתי לניתוח קטארקט בעין שבו החליפו לי את העדשה העכורה בעין ימין בעדשה חדשה, גם כן כולם אמרו לי: "אה, זה כלום – רבע שעה ואתה יוצא כמו חדש, ולא תרגיש כלום, כי שמים לך הרדמה וטשטוש".

אז במה שנוגע לניתוח הקטארקט, הרגשתי הכל.

ההרגשה היתה כאילו הרופאה חופרת לי בעין במשך חצי שעה עם מברג, ובכל מהלך הניתוח ההוא חלמתי על פרוצדורות יותר נעימות שהכרתי במהלך חיי, כמו למשל טיפול שורש ללא הרדמה.

והתגעגעתי אליהן.

זה, פחות או יותר, מה שקרה לי בצנתור.

אין לי מושג מה באמת קרה – האם הרופא הזריק לי חומר מטשטש שפשוט התפזר בגופי ללא כל השפעה ולא עשה כלום, או שהרופא ראה שהוא עומד בפני צנתור מורכב ונכנס ללחץ והזריק את כל חומר הטשטוש לעצמו.

כך או כך – הרגשתי הכל ב"לייב". כל נגיעה וכל תזוזה.

וכך, הרגשתי איך קפיץ-האינסטלטורים נכנס לי מבעד לחור בשורש כף היד, ואיך הוא זוחל תוך תחושה של דגדוג לאורך העורק באמה ואחר-כך בזרוע, ומשם פונה אל החזה בלי לאותת ועושה את דרכו אל הלב, עד שהגיע אליו.

התחושה שמשהו זוחל בתוככי גופכם בלתי נעימה בעליל, ושקלתי עמוקות אם להכנס לפאניקה ולהתחיל לצרוח ולצעוק, אבל אז נזכרתי שלפחות אבולוציונית אני שייך למה שקרוי "הומו סאפיינס", האדם הנבון, ועל כן אנשים נבונים לא עושים דברים כאלה כמו לצרוח בקול אלא הם שוקלים את המצב ומסבירים אותו לעצמם ומדברים עם עצמם בראש ואומרים לעצמם "חלאס, תירגע", וגם שומרים על פאסון של אדם שקול, ועל כן זה מה שעשיתי.

אבל אז אותגרתי שוב – בשלב הזה כשקפיץ-האינסטלטורים הגיע לחזה שלי, ונגע בלב.

אני בן שישים ושש כיום, ואינני אדם חסר-לב ממש, והרבה דברים נגעו ללבי עד היום – סיפורי אהבה, וגורלות אומללים של בני אדם, וסצינות מתוך סרטים, ואני יכול לספר לכם פה לגמרי בינינו שלפעמים אפילו מפרסומות אני יכול לבכות, בעיקר כאלו שמבוססות על המוטיב שמרקו סוף-סוף מוצא את אמא שלו. אז הרבה דברים עד היום נגעו לי בלב, אבל זו פעם ראשונה שנגעו לי בלב עם קפיץ פתיחת סתימות של אינסטלטורים.

וחברים, הרשו לי לומר לכם גלויות – זה מה-זה לא נעים!

המצנתר התחיל לשחק בקפיץ-האינסטלטורים ההוא בדיוק כמו שעושה האינסטלטור כשהוא מגיע אל סתימה בביוב, כדי לפתוח את הסתימה. המצנתר עשה זאת כדי שיוכל להחדיר אל הסתימה בלון ולפתוח אותה לרווחה. התנועות הללו גרמו לי להרגשה כל כך לא נוחה, עד שאופציית הצריחה בקול גדול ואפילו השאגה באי-נוחות עלתה שוב על השולחן, אבל הצלחתי להתגבר על הדחף ובמקום זה עברתי לדמיון מודרך שירגיע אותי קצת – דמיינתי למשל שאני על כיסא של רופא שיניים שעוקר לי את השיניים אחת אחת ללא הרדמה, ומכיוון שלעומת ההרגשה בצנתור זה היה הרבה יותר נעים, הדמיון המודרך הזה הרגיע אותי קצת.

ואז המצנתר ניפח את הבלון בעורק הסתום.

כדי שתבינו את המשמעות: העורק סתום בכל מיני שומנים שהצטברו על דפנותיו, ושידועים בשמם הרפואי "שווארמה כבש", הגם שיש כאלו הטוענים שמדובר במשקעים של אסאדו וצ'וריסוס. יש גם כאלה, אגב, מעטים אמנם, שקוראים לזה בשם החיבה העממי "כולסטרול". זהו חומר שמנוני ודביק, שמקובל במהלך הצנתור להחדיר אל תוכו בלון קטן, ואז מנפחים את הבלון והחומר השומני הלז נע ונדחק אל שולי העורק, נלחץ אל הדפנות, ופותח פתח לדם לזרום בו.

כדי שהעורק לא ייסגר חזרה דוחפים בו מתקן מתכתי סלילי קטן הקרוי "סטאנט", והוא מחזיק את הדפנות ואת השווארמה בצדדים, ולפעמים גם את הצ'וריסוס והאסאדו, הרחק מהחלל המרכזי של העורק.

אלא מאי? שכשמנפחים את הבלון, כמו שציינתי למעלה, הוא לוחץ כאמור את העורק ודפנותיו מאוד, ונוצרת תחושה ממשית של התקף לב, ומאחר שלא הייתי מטושטש אלא ער וצלול לחלוטין, ומאחר שהגוף שלי הכיר את ההרגשה של התקף לב באורח טרי, שהרי התקף לב כזה עברתי רק בחודש הקודם, הגוף שלי החליט להגיב.

לא עזרו כל התובנות שהאכלתי אותו במאמץ רב באמצעות המוח שלי שעדיין עבד, כנראה – הגוף שלי הגיב בסטרס נוראי שכמוהו לא זכור לי שהרגשתי אי-פעם. כל שריר שבגוף שלי נמתח ונדרך עד המקסימום, ולרגע חשבתי שאני מתעלף, ואז שמעתי את הרופא קורא: "הוא בפרפור! הוא בפרפור!"

* * *

כאן המקום לספר לכם שהלב בנוי כמו בית צמוד קרקע של שיכון עובדים – יש לו שני חדרים בקומה הראשונה, ומעליהם שניים קטנים בקומה השנייה הקרויים גם עליות או פרוזדורים. כל אלו עובדים בקצב קבוע ואחיד, פחות או יותר, כדי לעביר דם מאחד לשני ומהם אל שאר חלקי הגוף. כדי שהדם יגיע כסדרו החבר'ה האלה צריכים לעבוד באורח מתואם ומסונכרן כמו תזמורת פילהרמונית שמנגנת, נניח, יצירה של בטהובן. אם החלקים מתחילים לאלתר וכל אחד מנגן באילתורים עצמאיים משלו, מתקבל משהו שדומה יותר לג'אז.

ג'אז הוא סגנון מוסיקלי מאוד אהוב עלי, אבל כשהלב שלך מתחיל לנגן ג'אז במקום את החמישית של בטהובן, אתה יכול לרשום צוואה ולהתחיל להיפרד.

לפי הקריאה הרמה והנזעקת של הרופא המצנתר – "הוא בפרפור!" – ולפי הטון של הקריאה, מיד הבנתי שהוא מתכוון "תביאו לו מיד דף נייר ועט, שיספיק לרשום צוואה, או לפחות כמה מילות פרידה!", וכבר התחלתי לתכנן איזה מילים אני הולך לרשום כדי שכל מי שיקרא אותן יזיל דמעות ויגיד: "וואו, כמה למדנו על החיים מהאיש הזה! כמה חכמת חיים יש במילים האחרונות שלו!", ואולי אפילו מישהו יקריא אותן בקול ביוטיוב ואנשים יעבירו את זה לחברים הכי טובים שלהם בוואטסאפ או במסנג'ר, וכולם ירגישו שלמדו מהמילים שלי משהו חשוב על החיים.

אולי אפילו יקריאו את זה במסגרת הרצאה של TED!

הבעיה הייתה שלא היה לי שום דבר חשוב להגיד על החיים, חוץ מהעובדה שניסיתי אותם והם לא משהו – בלאפה של שווארמה סעיד בבאקה-אל-גרבייה יש יותר תוכן וטעם, ובקרמבו וניל של שטראוס יש יותר עינוג.

אז שתקתי, וכנראה שטוב שכך.

בראשי עברה תמונה מהילדות שלי – ליד הבית שלנו הייתה חנות דגים. בחנות הזו הייתה בריכה מבטון ובה שחו קרפיונים. מעת לעת כשחשקה נפשה של אמי להכין לנו דג, היא שלחה אותי אל חנות הדגים להביא מהחנות הזו קרפיון אחד. המוכר – קצת קשה לי לקרוא לו "הדייג" כי הוא דג מתוך בריכת הבטון בחנות בלבד – הכניס רשת מחוברת למוט אל המים ושלף משם דג. תמיד הדג נהג לפרפר ולפרפר על הדלפק בחנות עד שהמוכר לקח מוט עץ שטוח שהיה זמין לו בצידי הדלפק בדיוק למטרה הזאת, וחבט בראשו של הדג מכה ניצחת, לפעמים שתיים, עד שהדג דמם.

כששמעתי את הרופא צועק :"הוא בפרפור", דמיינתי את האח התורן שלידו מביא לו מקל שטוח כזה, כמו של מוכר הדגים שבחנות הדגים בשנות החמישים בשכונת מפדה בדרום מזרח רמת גן, ואת הרופא חובט בראשו של הלב שלי ומרגיע אותו במכה מוצלחת אחת. כמו שמרגיעים דג.

זה לא קרה.

במקום זה קיבלתי זריקה מהסוג שאמור היה להחזיר את הלב שלי ממנגינה של ג'אז לנגינה של סימפוניה של בטהובן או באך, אבל גם זה לא ממש קרה.

אז הרופא סיים בזריזות להכניס לי את הסטאנט, ואמר לי בנימה נוזפת: "יש לך עוד בעיות בלב, שתדע לך!", ופתאום הרגשתי מלא אשמה, הגם שלא ידעתי בדיוק על מה, ומשם גלגלו אותי לחדר ההתאוששות, ולאחריו לטיפול הנמרץ.

אז הגעתי כאמור אל הטיפול הנמרץ של מכון הלב בבית החולים לניאדו בנתניה, ששם אני כבר בן-בית ממש, כי זו כבר הייתה הפעם השניה, ושם קיבלתי כרטיסיית ניקוב ואמרו לי שמכאן ולהבא בכל אישפוז אקבל ניקוב אחד, ועל כל עשרה ניקובים אקבל קפה חינם.

אבל מאחר שבטיפול הנמרץ במכון הלב בבית החולים לניאדו מדובר בקפה נמס עלית מהסוג הפשוט ביותר, ולפעמים אפילו חלב חסר בפינת הקפה ששם, נראה לי שאוותר, ואחכה שהסגר הזה ייגמר ויפתחו את סניף ארומה בצומת רופין, ואסע לשם לקנות קפה הפוך או אספרסו חזק, ונאמר כולנו אמן.

כי הקפה של ארומה צומת רופין מאוד אהוב עלי, אני שמח לציין.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,323 מילים

כרוניקה של אסון ידוע מראש

המשבר בקהילה החרדית על פי ההערכות, מעל שליש מתושבי בני ברק - העיר הכי צפופה בישראל - יידבקו בווירוס הקורונה ● למעשה, כבר עכשיו מספר החולים בעיר מהווה כמעט שישית ממספר החולים בכל המדינה ● קל להאשים את החרדים בכך שהגיעו למצב הנוכחי - אבל מבט עמוק יותר מגלה היערכות לקויה של הרשויות, התעלמות מאופיה המגוון והמורכב של הקהילה החרדית, והתבטלות בפני דמויות מפתח במקום לגייס אותם לשינוי המצב ● כעת כל הצדדים מנסים לתקן את המצב, אבל האסון כבר בלתי נמנע - והשנאה בוודאי לא עוזרת

עוד 2,101 מילים

תגובות אחרונות

מתי בגדו בך בפעם האחרונה?

מליון ומאתיים עשרים אלף מצביעים ומצביעות נתנו את קולם לכחול-לבן בבחירות האחרונות. עוד כ-180 אלף הצביעו למפלגת העבודה ול"גשר". סה"כ כמליון וחצי איש ואישה רשאים להפנות אצבע מאשימה לבני גנץ וגבי אשכנזי, עמיר פרץ ואיציק שמולי ושותפיהם הישירים והעקיפים.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך

כן, המילה "בגידה" בהקשריה הפוליטיים נחשבת קשה במיוחד, אבל מה שעשו גנץ ואשכנזי נופל בהחלט בקטגוריה הזו. השפה העברית ענייה במילים ביחס לאנגלית. בלעז מבחינים בין Treason לבין Betrayal. ראשי "חוסן לישראל" לא בגדו במדינה, בוודאי לא לשיטתם. אבל הם בהחלט בגדו בבוחריהם ומעלו קשות באמונם. במעשם זה הם לא משכו לבנה אחת או אפילו עשר לבנים מחומת ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. הם קעקעו אותה מן היסוד.

את שיקוליהם ניתן רק לנחש. ההסברים שמספק גנץ על "מצב החירום" או על "הימנעות מבחירות רביעיות" אינם מחזיקים מים. בהחלטות נכונות בנושא הקורונה יכלה כחולבן לתמוך מבחוץ. ובחירות רביעיות הן פיקציה, כל עוד הקורונה משתוללת, ובוודאי אילו היה עובר "חוק הנאשם" שהיה מאלץ את נתניהו לא להתמודד.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של יצחק רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ; או מאינטרסים סמויים אחרים. ייתכן שנדע יותר בעתיד, וייתכן שלא, מכל מקום המעשה נעשה, ואותו – אלא אם יחזור בו גנץ בדקה ה-90 – לא ניתן להשיב.

היקף המעילה באמון כה נרחב, ותחושת הבגידה כה עמוקה, כך שהפוליטיקה הישראלית לא תשוב עוד להיות מה שהיתה. ממילא אמון הבוחרים בפוליטיקאים היה בשפל המדרגה, אך הסבב השני נתן פתח לתקווה שהמסר הופנם. לאחר הבחירות בספטמבר, הקפידו כל המפלגות שלא להפר את הבטחות הבחירות שלהן, ולרגע קצר נדמה היה שהנורמות השתנו. עכשיו ברור שזו היתה אנומליה קצרצרה, ושהמערכת הפוליטית רקובה באופן סופני.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ

העובדה שקבוצות מסוימות, חלקים מקרב "האליטות הישנות", וכן מרבית כלי התקשורת, מעניקים רוח גבית למהלך של גנץ ואשכנזי, מעידה – ולא במפתיע – שהשחתה שמתחילה בפוליטיקה, לא נעצרת בפוליטיקה.

האמת הקשה היא שהמערכת הסימביוטית המשולשת הון-שלטון-עיתון, שאמנם לא הומצאה בשנות נתניהו, אולם שוכללה ותפחה למימדים מפלצתיים באכוונתו וביוזמתו, התנתקה מזמן מצרכי הציבור הרחב. כפי שברשתות החברתיות התפתחו "תיבות-תהודה" מופרדות ביניהן, כך בעולם האמיתי הפכה המערכת הסימביוטית הזו לתיבת-תהודה סגורה ומנותקת.

נראה שבשלה העת ל"שירת הסטיקר 2", שתכנס יחדיו ביטויים חדשים יותר ופחות, המייצגים את רוחו הרעה של הזמן הזה, כמו: "יד רוחצת יד", "שמור לי ואשמור לך", "שלח לחמך", "תהיו כחלונים", "נשמור על נתניהו מאוחדת", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "מה? מה פתאום?", "אין כלום ולא היה כלום", "הנחיתי והוריתי", "זה לא קרה, ואם קרה אז מה קרה?", "לעולם לא אשב עם נתניהו", "מצפוני לא מאפשר לי לציית להוראת בג"צ", "לא כל חוק צריך לקיים", "להיכנס מתחת לאלונקה", "צריך למנוע בחירות רביעיות", ו-"איני עוסק בכך".

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי.

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי

ישראלים מגדירים את עצמם על פי מאורעות גדולים בחיי האומה, בדרך כלל מאורעות טראומטיים. דור מלחמת העצמאות, דור מלחמת ששת הימים, דור מלחמת יום הכיפורים, דור מלחמת לבנון הראשונה. השבוע חשו רבים מבני דורי, אלה שעבורם הטראומה המכוננת היתה רצח רבין, תחושות דומות לאלה של ה-4/11/95.

מה תהיינה ההשלכות ארוכות-הטווח של השבר? מציאות ישראלית של משבר אמון, משבר בריאותי, משבר כלכלי, משבר חוקתי-משפטי, המתקיימת בתוך משבר גלובלי מסוג חדש לגמרי, תיצור גם הזדמנויות חדשות.

לציבור הישראלי מגיעה מערכת פוליטית-דמוקרטית מסוג אחר לגמרי, כזו שתקיא מתוכה את התופעות הבזויות של בגידה באמוננו, את המעשים המושחתים, את הנורמות הקלוקלות, ואת הביטויים שנועדו להלבין אותם. התיקון הוא הכרחי, והוא יגיע. לא מלמעלה, מן המנותקים הנהנים מן הסימביוזה, אלא מלמטה, מתוך העם. זו חייבת להיות הבגידה האחרונה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 683 מילים
עודכן לפני 3 שעות

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
שרי קאהן

טור אישי איך המוות של בעלי הכין אותי למגפת הקורונה

"אני מתכוננת למגפת הקורונה כבר שנה. לא שאני פחדנית, נביאה או אגרנית. אני אימא בת 39 לארבעה ילדים קטנים מווסט האמפסטד, ניו יורק. ואני אלמנה" ● אשת החינוך היהודיה-אמריקאית שרי קאהן כותבת על דרכי ההתמודדות שלה עם מצבי קיצון, אותן פיתחה לאחר מות בעלה

עוד 1,127 מילים

מגפה אחת, מאה מסרים

בדיקת זמן ישראל דובר אחד שקורס תחת כמות השאלות ● מגזרים שלמים שלא מקבלים דיווחים נאותים ● רשויות מקומיות שנאלצות לאסוף מידע ממקורות שונים ● וכל פקיד מציע הסברה משלו תחת כל מיקרופון רענן - לרוב בסתירה מוחלטת מהקו הרשמי, אם כזה קיים בכלל ● במלחמה כמו במלחמה - אסטרטגיה תקשורתית והעברת המידע לציבור לא פחות חשובים מציוד רפואי ● אבל במשבר הנוכחי, פשוט לא הוקם מערך הסברה ● בימים האחרונים מנסים לתקן את הנזק, אבל לא בטוח שדי בכך

עוד 3,009 מילים

נתניהו סוגר דיל עם גנץ ומתפנה להתעלל בבנט

בליכוד מספרים על התקרבות בין ראש הממשלה וגנץ, עד כדי הסכמה של יו"ר כחול-לבן לתמוך בנתניהו לנשיאות בעוד שנה וחצי ● עם הסכם כמעט סגור, נתניהו פנוי עתה לעסוק בתחביב הקבוע שלו: למשוך את ראשי ימינה עד לרגע האחרון ● כרגע המפלגה מאיימת ללכת לאופוזיציה ואפילו מנופפים שם בהבטחה ״להלחם בשחיתות״ ● אז מה נתניהו מציע להם בינתיים? בנט לזמן ישראל: ״כלום״ ● פרשנות

עוד 646 מילים

מדי שעה, ישראלי נוסף עובר אירוע מסכן חיים - אך חושש להגיע לבי"ח

חולים קשים לא פונים לחדר מיון ונשארים בבית - לעתים עד אבדן הכרה - מחשש להידבק בנגיף הקורונה ● התופעה כבר גרמה לכמה מקרי מוות בודדים בישראל, וההערכה היא שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה ● רופאים בכירים מזהירים: ביטול בדיקות וטיפולים יחמיר את מצבם של רבים, ויגרום למספר עצום של מקרי מוות ונכות ● מעקב זמן ישראל

עוד 1,527 מילים

גננת מבית נקופה ביקשה לפתוח משפחתון לילדי עובדי מערכת הבריאות וענפים חיוניים נוספים ● הצו שניתן לפני שבועיים איפשר לפתוח פעוטונים בכפוף להיתר בכתב, אז הגננת פנתה לקבלתו - וטורטרה ללא תשובה בין משרדי הממשלה ● בינתיים שונו הנהלים, כך שהצורך באישור התייתר - אבל הפקידים לא סיפרו על כך לגננת ● והילדים? הם בינתיים בבית ● סיפור קטן על מצוקה גדולה

עוד 619 מילים

המשבר העולמי ״ברוסיה מעדיפים להעלים את החולה מהעיניים, כאילו שזה גם יעלים את הנגיף"

התפרצות הקורונה ברוסיה צריכה להדאיג את כל העולם ● מעדויות שהגיעו לזמן ישראל עולה כי אין שם הפרדה בין חולי קורונה לחולי ריאות אחרים, וכי מרגע התפרצות המגיפה הופנו כל מאמצי הרשויות כדי להסתיר את המחדל המתמשך והטיפול הלקוי ● "לא רק שהם משקרים בכל הנוגע לנגיף, הם גם פועלים בצורה לא אחראית וממשיכים להפיץ אותו במקום לעצור אותו", אומרת יו"ר איגוד הרופאים ברוסיה ● אירה טולצ׳ין אימרגליק עוקבת בדאגה אחר הנעשה בארץ הולדתה ומביאה תמונת מצב מאד מטרידה

עוד 1,619 מילים

מועדון הבכירים ממשיך לסדר לעצמו מיליונים בחברות הציבוריות

בדיקת זמן ישראל בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם זוועה כלכלית, חברי מועדון מצומצם ממשיכים להרוויח מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות ● בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע שהוגבל ל-3.5 מיליון שקל ● אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה ● יקום מקביל, קווים לדמותו

עוד 2,118 מילים ו-1 תגובות

תחקיר זמן ישראל טיסות הקורונה - הסיפור האמיתי

בעקבות התפרצות הקורונה בקהילה החרדית בניו יורק, מאות תלמידי ישיבה עם אזרחות ישראלית ביקשו לחזור במהרה לארץ ● משרד הבריאות חשש כי פוטנציאל ההידבקות וההדבקה שלהם גבוה, אך רבים מהם עלו לכמה טיסות אל על, והעמידו בסכנה את שאר הנוסעים - שלא ידעו על כך דבר ● עשרות מתלמידי הישיבה התגלו כנשאי הנגיף, ושאר הנוסעים המבוהלים רוצים לדעת מי החליט להסתיר מהם את האמת

עוד 3,019 מילים ו-1 תגובות

מעגלים פינות ניגודי עניינים לא מעניינים את איילת שקד

לאיילת שקד יש חברה טובה: נשיאת NSO ● ל-NSO יש בעיית תדמית ויחסי ציבור ● אבל בשביל מה יש חברים טובים אם לא כדי לעזור ברגעי משבר? ואיזה מסע יחסי ציבור יכול להיות יעיל יותר משיתוף פעולה עם משרד הביטחון? ● איזה מזל ששקד במקרה קשורה גם לשר הביטחון ● ניגודי עניינים זה לחלשים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות

הממשלה הכריזה על בני ברק כ"אזור מוגבל"

ימינה: ״לא נהיה עלה תאנה בממשלה, מכרת את כל עקרונות הימין״ ● על פי עדויות: שר הבריאות שנדבק בקורונה הפר את ההנחיות של משרדו ● 4,500 קשישים בבני ברק יועברו לבידוד במלוניות כדי להגן עליהם מהדבקה ● דיון בממשלה: הידוק ההסגר בבני ברק והחמרת ההגבלות ● מנכ"ל מכבי מעריך שבבני ברק יש 75 אלף חולי קורונה ● אבי ניסנקורן יקבל את תיק המשפטים, רגב את התיק לבטחון פנים

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה