מישהו צריך לעצור את אפקט הדומינו

אם המדינה תמשיך להתעלם ממצוקת העסקים הקטנים ותגיש סיוע משמעותי רק לרשתות ולטייקונים, הקטנים יפילו את הגדולים ● אבל יש גם דרך אחרת ● אפשר וצריך לתת לכל עסק את האוטונומיה להכריז על הקפאת תשלומים והחזרת חובות עד שיתאושש מהמשבר ● ומי יבטיח את תקינותו של התהליך? רואי החשבון, שמחויבים בנאמנות לעסקים ולמדינה ● מבט אחר על האתגרים של משבר הקורונה, פרק שני בסדרה

25/03/2020 13:58
אילוסטרציה (צילום: istockphoto/z_wei)

אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, אפקט דומינו הרסני עלול לאיים על המשק הישראלי. אפקט דומינו הוא תמונה מרהיבה של נפילת כל קוביות המשחק בזו אחר זו, תוך כדי השמעת צליל רגוע, מדוד ועקבי של הרבה נפילות קטנות.

בגרסת המציאות של ימי הקורונה, אפקט הדומינו אומר שהעסקים נופלים בזה אחר זה. כשמגיעים לעסקים הגדולים, הממשלה נוטה להתעורר, ואז היא נכנסת למשחק ומזרימה ערבויות, ואם צריך אז גם כסף. דוגמה עדכנית היא פנייתו של שר התחבורה לאוצר, בבקשה שיסייע לחברות התעופה המדשדשות.

"זו לא הדרך וזה לא מספיק. עכשיו הזמן לשים הכל על הכלכלה, להיכנס all in, אבל כולנו יחד", אומר בועז בנרוש, מומחה לטיפול במשברים כלכליים, יזם ושותף בקרן השקעות שפועלת בארה"ב ומספקת חוב לעסקים עם צורכי אשראי מיוחדים. בסדרת כתבות, שזהו חלקה השני, אנחנו מנתחים ביחד את האתגרים הכלכליים בעקבות התפרצות מגפת הקורונה.

העסקים הקטנים והבינוניים יהיו הראשונים שייפלו עכשיו. מכיוון שקריסת ההכנסות חדה ומהירה, ייפלו כנראה הרבה מאוד עסקים קטנים, שלא ערוכים לספיגת הפסדים במהירות כזו. וככל שהסגר יימשך, יהיו עוד עסקים שייפלו – והדומינו ימשיך את מסע ההרס, ויעמיק את השבר ואת זמן השיקום לאחר מכן.

העיקרון באפקט דומינו הוא שימור אנרגיית הפגיעה המקסימלית בכל פעם בחוליה הכי חשופה. למשל, במקרה של חנות בגדים, כל נטל הסגר שעליו הכריזה הממשלה יושב עליה: דמי השכירות לבעל הנדל"ן, נפילת ההכנסות, תשלומי הריבית מהבנק, חשבונות החשמל, הארנונה ושכר העבודה.

כל אלה הם בעלי עניין שנהנים מהעסק בשגרה, כל אחד לפי עניינו, ולפתע הם הופכים לנושים ובעלי חובות, וכל עניינם בחירום מתרכז בגבייה מידית, וקצת פחות ברגשנות של סיוע הדדי.

למשל, במקרה של חנות בגדים, כל נטל הסגר שעליו הכריזה הממשלה יושב עליה: דמי השכירות לבעל הנדל"ן, נפילת ההכנסות, תשלומי הריבית מהבנק, חשבונות החשמל, הארנונה ושכר העבודה

זה מצבם של הרבה מאוד עסקים בימים אלה. הם עובדים בסדר גמור ביומיום, משלמים שכר הגון ועומדים בהחזרי החובות והתשלומים הקבועים שלהם, אבל הורדת השלטר על ידי המדינה, הולכת להכניס אותם במהירות למדרון חלקלק של צבירת חובות. הכנסות אין, אבל בעלי החוב ממשיכים לדרוש את חלקם.

המשמעות היא, שגם עסקים יציבים יחסית הולכים לחטוף ולשקוע בחובות. הבעלים שלהם נושאים במלוא החובות של העסק לבדם, למעט תשלומי עובדים, שבמקום שכר יוכלו לקבל מהמדינה דמי אבטלה או חל"ת. אבל העסק ייסגר.

אבל אם מדמיינים לרגע מצב שבו הנטל לא נופל רק על החנות הזו, אלא מתחלק בין כולם מראש, מגלים שכושר העמידות של אותה חנות עולה. זו בדיוק האלסטיות הנדרשת: חלוקת הפגיעה בין כל בעלי העניין בעסק מאפשרת עמידות של יותר עסקים, שכולם יחד מחזיקים את השרשרת כולה.

אם הנטל לא ייפול רק על חנות מסוימת, אלא מתחלק בין כולם מראש, מגלים שכושר העמידות של אותה חנות עולה. זו האלסטיות הנדרשת: חלוקת הפגיעה בין כל בעלי העניין בעסק מאפשרת עמידות של יותר עסקים

שם המשחק בשוק הנוכחי איננו "העסק היעיל מנצח", שכן מדובר בעסקים יעילים. זה רק הסגר שהממשלה הטילה על אזרחיה, שהורג את העסקים האלה. לכן זה גם משחק מסוכן, שתכליתו הישרדות הדדית של שדרת העסקים במדינה.

השאלה היא מה המענה לכל אותם אלפי בעלי עסקים, שלא יודעים איך ישרדו את החודש הקרוב. המדינה כינסה את טובי המוחות וגיבשה חבילת צעדים מרשימה, אבל עם אפס יכולת של רוב העסקים – שנמצאים בהסגר, לממש אותה.

בכל מקרה, התכנית לא מספקת פתרון לצבירת ההפסדים העצומים שצפויים לעסקים, רק מההוצאות הקבועות בחודשי ההסגר.

אחת מהאפשרויות שלא נשקלות היא לצאת בהוראת שעה שמאפשרת לכל מעסיק שרואה עצמו כמי שהעסק שלו נתון בסיכון לקריסה כלכלית, להכריז באופן עצמאי על אימוץ צו הקפאת תשלומים, בכל רגע שיבחר, עד תום המשבר.

המשמעות של המהלך הזה היא שמרגע שעסק בחר בכך, בבת אחת נעצר כל תהליך התשלומים, וגם הנגישות של בעל העסק לחשבונות של החברה. זה המחיר.

אחת האפשרויות שלא נשקלות היא לצאת בהוראת שעה שמאפשרת לכל מעסיק שרואה עצמו כמי שהעסק שלו נתון בסיכון לקריסה כלכלית, להכריז באופן עצמאי על אימוץ צו הקפאת תשלומים, בכל רגע שיבחר

יהיו עסקים שישרדו, ויצליחו להשיג הנחות בהוצאות הקבועות – למשל, בשכר הדירה ובתשלומים לספקים עבור סחורה עומדת, וכן בהפחתת שכר לעובדים, או בהיעזרות בדחיית חיובי ארנונה ומסים. לחלק מהעסקים יש איתנות פיננסית, שתאפשר להם לספוג את המכה, או חלק ממנה, לפרק זמן של כמה חודשים.

העסקים החזקים והאיתנים יותר, יזכו לסיוע מופחת, אם בכלל. ועסקים שאינם יכולים לשאת בעול יצהירו על הקפאת תשלומים, לאור קריסת הביקושים. ואיך עושים את זה? כרגיל בעולם העסקי, באמצעות הצהרת רואה החשבון של הפירמה, שלפיה העסק אכן עומד בקריטריונים לסיוע חירום.

לרשות המדינה עומדת תשתית חוקית וחוזה נאמנות, שמחייב כל רואה חשבון פעיל לנאמנות כפולה: הן ללקוח המסחרי והן למדינה. הנאמנות הזו קיימת לכל אורך ימי השנה, אך במצב חירום אפשר גם ממש להרחיב את השימוש בה.

לרואי החשבון יש את המידע ואת הידע המיקרו-כלכלי הדרוש והמדויק ביותר, וגם את האחריות המקצועית, כך שהמדינה מקבלת נגישות לאנשי המקצוע שמכירים יותר טוב מכולם את הלקוחות שלהם.

רואה החשבון יצהיר במקרים שבהם הוא סבור כך, שלפי מיטב הבנתו המקצועית, העסק לא ישרוד ללא הקפאת תשלומים. די מהר אפשר יהיה למנף את הידע המעמיק המצוי במשרדי רואי החשבון של העסקים, והם אלה שישמשו שלוחי המדינה לאישור ההקפאה. כאמור, הנאמנות שלהם כפולה.

מתי ההקפאה תקרה? רק במקרים שבהם יחשבו רואי החשבון שההקפאה הכרחית לעסק, לטובת הישרדותו וכמוצא של הרגע האחרון. עד כדי כך מוגדר.

התוצאה המתקבלת, לכאורה, הפוכה בדיוק מהמשוואות המקובלות בכלכלה, ולכן היא כל כך מרתיעה, אבל רק אם מסתכלים לטווח הקצר, הקצר מאוד.

אם בוחנים את תזרימי המזומנים לטווח הארוך – ומשקללים את הזמן, את הסיכון, את עלות המקורות לפירמה ולמשק, ובעיקר את העלות האלטרנטיבית, – מתקבלת תמונה של "הקרבת ערך" בטווח הזמן של הסגר הכלכלי. עם זאת ערך הפגיעה שקול להשקעה אסטרטגית בשימור תשתית המשק, ליום שאחרי הווירוס.

עוד לפני שמדברים על עגמת הנפש שתיגרם לעשרות בעלי עסקים במקרה של קריסה, שימור פוטנציאל ההתאוששות המהיר של המשק, באמצעות שימור התשתית העסקית הנוכחית, יקצר את זמן החזרה לשגרה ולמסחר נורמלי עם הכנסות ורווחים, ולכן גם את הזמן שיידרש להחזר החובות.

"ולגבי המערכת הפיננסית והנדל"נית – הרי ההון הנומינלי הפסיבי נבחן בתשואות לתקופות ארוכות, על כן קיצור זמן ההתאוששות והחזרה לצמיחה הוא מטרת-על עבורו. ככל שזמן ההתאוששות והיקף ההפסדים יקטן, כך יוכלו להחליק את האנומליה הזו על עקום התשואות", אומר בנרוש. אבל עוד נדבר על זה.

במבט ארוך טווח, המהלך ייראה כמו שיתוף פעולה של כל חלקי המערכת – אוסף של החלטות מיקרו כלכליות, שתכליתן עצירת הפסד בלתי נמנע, בשל נפילת ביקוש כפויה. בענפים הפגיעים למשבר, כל המשתתפים בשרשרת הערך יספגו הפסדים, אבל באופן מדוד ומדויק. על פניו נראה כי במצב של סגר תנועה, עדיף לבית העסק להרוויח פחות, אל מול חלום הבלהות של קריסה כללית.

גם ממש אין צורך או ערך להפוך יזמים מוצלחים לפושטי רגל, ולגרום להם לאבד את עסקיהם, ולשקוע בחובות בגלל הווירוס הזה. המהלך של הקפאת תשלומים יקנה ליזמים זמן לחשוב מה הלאה, לקבל החלטות ממקום רגוע ויצירתי, ולצאת מהסרט שהשמים נפלו עליהם. יש פתרון לבעיה שלהם, והם לא לבד. הביטחון היחסי יסייע למשק להשתקם ולהסתגל ביום של אחרי הסגר ואחרי הקורונה.

שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן (צילום: Olivier Fitoussi/FLASH90)

שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן (צילום: Olivier Fitoussi/FLASH90)

החשיבות של העברת הכוח לעסק הפרטי

קשה לצפות לערבות הדדית מעסקים שנמצאים בקרב הישרדות. בדיוק מהסיבה הזו כדאי לתת לכל עסק את הכוח להכריז על הקפאת עסקים עצמאית, ומתוקף ההכרזה הזו לקבל דחיית תשלומים והגנה מנושים. זה גם יהיה הכוח המאזן.

קשה לצפות לערבות הדדית מעסקים שנמצאים במלחמת הישרדות מידית. בדיוק מהסיבה הזו כדאי לתת לכל עסק את הכוח להכריז על הקפאת עסקים באופן עצמאי. זה גם יהיה הכוח המאזן

נשמע חצוף? ובכן, הכוח הזה שמור כיום, בלעדית כמעט, לחברות ענק ולבעלי קשרים. אם אותו כוח יינתן גם לעסקים קטנים ובינוניים, כלומר לכולם, ייעשה בו שימוש יעיל ולא מונופוליסטי עקב שינוי יחסי הכוחות. על הדרך, המדינה גם תמנע הקצאת משאבים לא יעילה ולא הוגנת, ששוב תשרת את אותם בעלי ההון והכוח הרב ממילא. ועוד נגיע אליהם.

משבר הקורונה: סופרמרקט בירושלים, 25 במרץ 2020. למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

משבר הקורונה: סופרמרקט בירושלים, 25 במרץ 2020. למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

חבל הצלה של הרגע האחרון

נניח שבעל עסק כלשהו מסתכל על המאזן של החברה, מבין שהוא עומד לקרוס ומבקש עזרה מהבנק. סביר להניח שהוא יקבל הלוואה, אם הבנק יראה תוחלת בעסקיו. אבל אם אין ביקוש מינימלי למוצרים של העסק, ואם אין לו מספיק הון עצמי, הוא לא יוכל לקבל מימון מחדש.

זה בדיוק המקרה שבו העסק יוכל להכריז על הקפאה זמנית, עקב ירידה בביקוש וקריסה של המודל העסקי בתקופת הסגר. בהכרזה הזו, העסק כופה את דחיית כל התשלומים שלו, הן לבנק והן לשאר הספקים.

ולא, אין פה קריאה לסכן את יציבות הבנקים. אם מערכת הבנקאות תיחשף לסיכוני נזילות או לסיכוני אשראי, המדינה תערוב להם ותנטרל את הסיכון הזה, משום שזה בדיוק תפקידה מתוקף היותה "מלווה של הרגע האחרון" – האחרון, ולא הראשון.

אין פה קריאה לסכן את יציבות הבנקים. אם מערכת הבנקאות תיחשף לסיכוני נזילות או לסיכוני אשראי, המדינה תערוב להם ותנטרל את הסיכון הזה, משום שזה בדיוק תפקידה מתוקף היותה "מלווה של הרגע האחרון"

המדינה תעמוד מאחורי הבנקים כ"מבטח משנה" למערכת הפיננסית, שנכנס לפעולה, לאחר שהמשק מתח את גבול יכולת הספיגה שלו. מי שתספוג את יתרת ה"אנרגיה" מהפגיעה השלילית תהיה קופת המדינה, וכאמור, זה בדיוק התפקיד שלה, כמקור מימון של הרגע האחרון.

המדינה לא מסוגלת ולא צריכה לממן את כל גל ההפסדים הצפוי במשק. אבל התפקיד שלה הוא בהחלט כן לממן ישירות את מאות אלפי המובטלים החדשים שהצטרפו ללשכת התעסוקה, ולתמוך מאחור במערכת העסקית, באמצעות הגנה על בנקים מפני קריסה.

הדרך לעצור את אפקט הדומינו ההרסני היא על ידי שיכוך ההלם מהפגיעה בכל חולייה בשרשרת, במטרה לבלום את הנפילה לאחור. מטפלים בזה בנחישות כמו שמטפלים בקורונה. זו מחלה שפוגעת באספקת החמצן לריאות ולעסקים כאחד.

בואו נזכור מה החלופה שיש לנו ביד כרגע: תמונה קשה ומתסכלת של התרסקות עסקים בזה אחר זה, תוך השמעת זעקות שבר ומחאה של הרבה בעלי עסקים ומובטלים. ואז תתחיל האלימות.