בהולנד החיים נמשכים כרגיל, ואני מפחד למות

"שרדתי 4 או 5 מתקפות טילים גדולות, שתי אינתיפאדות ושירות קרבי בישראל, ובעבודתי ככתב בכמה אזורי מלחמה. אבל התמונות מאיטליה גרמו לי לראשונה לחשוש לחיי" ● העיתונאי כנען ליפשיץ מספר על מציאות החיים ההזויה בהולנד - שבחרה להמשיך בשגרה כמעט רגיל ● התחבורה שם פועלת כסדרה וחופש התנועה כמעט מוחלט ● טור מיוחד

28/03/2020 08:03
אנשים בפארק בהאג, בהולנד, 17 במארס, 2020 כאשר ראש ממשלת הולנד, מארק רוט, הכריז במהלך נאום טלוויזיוני שהמדינה תפעיל תכנית חסינות עדר כדי להתמודד עם התפרצות נגיף הקורונה (צילום: פירס קרום/Getty Images)

1

בילוי יום ראשון באמסטרדם בפארק עם הילדים הרגיש כל כך נורמלי שזה היה מצמרר. אשתי, ילדיי ואני היינו בין מאות האנשים שנהנו מיום שמשי ראשון של האביב ביער אמסטרדם, אזור מיוער מעשה-אדם בדרום הבירה ההולנדית.

היו שם נרקיסים חדשים שפרחו לצד קרחות היער בהן נוהגות משפחות לערוך פיקניקים. והיה גם התור הרגיל של המבקרים בפתח מטע הדובדבנים המפורסם, שהתפרץ בפריחה משגעת בשבוע שעבר.

כנען ליפשיץ

כנען ליפשיץ

אחרי כמה שעות ביער העירוני המרהיב, כמעט שכחנו שרוב חברינו ובני משפחתנו ברחבי אירופה, בישראל ומעבר לים נמצאים תחת הסגר ברמה זו או אחרת, בגלל הנחיות חירום ממשלתיות שנועדו לבלום את התפשטות הקורונה.

הסיבה לתחושת הניתוק הזו היא שהולנד נקטה גישה שונה משאר העולם.
ראש הממשלה מארק רוטה טען שמדיניות של ריחוק חברתי רק תאריך את ההשפעות ההרסניות של הנגיף. הוא מאמין – לכאורה בהתבסס על מומחים רפואיים – שיש לחשוף במידה מסוימת את האוכלוסייה ההולנדית כולה לנגיף, כך שתוכל להיווצר "חסינות עדר" והחברה תוכל לשוב לשגרה בהקדם האפשרי.

הולנד אמנם סגרה מוסדות חינוך, בתי קפה, בתי קולנוע, מבני דת ומשרדים רבים, אבל אנחנו עדיין חופשיים להסתובב, לקנות, לאסוף אוכל ממסעדות ולקבל חבילות בדואר. מערכת התחבורה הציבורית הנרחבת שלנו לא עצרה לרגע.

הולנד אמנם סגרה מוסדות חינוך, בתי קפה, בתי קולנוע, מבני דת ומשרדים רבים, אבל אנחנו עדיין חופשיים להסתובב, לקנות, לאסוף אוכל ממסעדות ולקבל חבילות בדואר. מערכת התחבורה הציבורית שלנו לא עצרה לרגע

שוודיה נקטה מדיניות דומה. בריטניה, שדבקה תחילה באותה מדיניות "חיסון עדר", הנהיגה בהמשך תקנות מחמירות יותר והכריזה על סגר מלא. כך נותרו שוודיה והולנד החריגות היחידות באירופה המערבית. בלגיה, צרפת, איטליה, ספרד, דנמרק, אוסטריה ושווייץ נכנסו להסגר מלא, כמו גם חלקים מגרמניה.

הולנדים מבלים ליד שלט הקורא להם לשמור מרחק זה מזה (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

הולנדים מבלים ליד שלט הקורא להם לשמור מרחק זה מזה (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

2

החירות היחסית שלנו בהולנד, משרה, כמובן, תחושת נוחות גדולה ומביאה עמה מעט נחמה. אבל כשהגופות נערמות ברחבי היבשת – בהולנד נרשמו למעלה מ-200 מקרי מוות – המציאות שלנו היא גם מקור לפחד הולך וגובר ולתחושה שלא נעשה די כדי למנוע את ההתפרצות המשתוללת באירופה ובעולם כולו.

שרדתי ארבע או חמש מתקפות טילים גדולות, שתי אינתיפאדות ושירות קרבי בישראל, מולדתי, ובעבודתי ככתב בכמה אזורי מלחמה. אבל התמונות מבתי החולים באיטליה, גרמו לי לראשונה לחשוש לחיי.

אני יכול להבין את ההיגיון שמאחורי הגישה ההולנדית, גם אם לא השתכנעתי לגמרי מתכנית חסינות העדר ומהבסיס המדעי הלא ברור שמאחוריה.

אחרי הכל, יש גבול עד כמה זמן אפשר להחזיק אנשים בהסגר. וכשההסגר יוסר, הנגיף עדיין יישאר והתפרצות תתרחש מאוחר יותר, אלא שאז משאבינו הלאומיים כבר יהיו מדולדלים אחרי שבועות של השבתה כללית של המשק.

מנגד, מגיפות הן כל כך בלתי צפויות, והרעיון של מתן אפשרות למגיפה להתפשט על בסיס כמה הנחות לא מוכחות, מרגיש כמו משחק ברולטה רוסית, גם אם הסיכויים הם לטובתנו.

אני לא היחיד שמטיל ספק בתבונה מאחורי רעיון חיסון העדר. ביום ראשון, שרת הבריאות הבלגית, מגי דה בלוק, ביקרה בגלוי את המדיניות הזו. "הם מאפשרים לנגיף להשתולל חופשי", היא אמרה בראיון לעיתון דה מורגן, בהתייחסה להולנד, שעמה חולקת בלגיה גבול יבשתי. מריו קולן, ראש העיר של עיר הגבול הבלגית לנקן, כינה את הולנד "החוליה הכי חלשה בשרשרת של אירופה".

אני לא היחיד שמטיל ספק בתבונה מאחורי רעיון חיסון העדר. ביום ראשון, שרת הבריאות הבלגית, מגי דה בלוק, ביקרה בגלוי את המדיניות הזו. "הם מאפשרים לנגיף להשתולל חופשי", היא אמרה בראיון לעיתון

ראש ממשלת הולנד, מארק רוט (במרכז) במסיבת עיתונאים עם ראשי מערכת הבריאות בהאג, 12 במארס 2020 (צילום: סאם ון דר וואל/ANP/AFP דרך Getty Images)

רוט (במרכז) במסע"ת עם ראשי מערכת הבריאות בהאג (צילום: סאם ון דר וואל/ANP/AFP דרך Getty Images)

3

אני כבר יכול להבחין בהשפעות הנגיף סביבי. הרב שלי מהתקופה שבה גרתי בהאג נמצא בטיפול נמרץ. ביום חמישי, גיליתי ששני חברים שלי, אחד בהאג ועוד אחד באנטוורפן, חלו. במהלך סוף השבוע, מכר שלי, הרב אנדרה טובול, ממייסדי בית הספר התיכון היהודי "בית חנה" בפאריס, נפטר בפתאומיות בגיל 64. טובול, בחור נמוך, אנרגטי וידידותי שמוצאו ממרסיי, היה בריא ללא בעיות רקע רפואיות.

בלונדון, המחלה גבתה את חייהם של לפחות שישה יהודים, בהם זאב שטרן, רב ונדבן בן 86 ששרד את השואה, ושל פרידה פלדמן בת 97. באיטליה נמנו כ-5,500 מתים, בהם גם המנהיג לשעבר של הקהילה היהודית של מילנו, מישל סימה.

רובנו כבר יודעים שזה הולך להיות גרוע יותר. קנצלרית גרמניה הדהימה את היבשת כשאמרה ב-13 במארס כי כ-70% מאוכלוסיית מדינתה תידבק במחלה.

כמה קהילות יהודיות באירופה נערכות לשיעור הדבקה גבוה יותר בגלל מה שבדרך כלל היה נחשב לנכס הגדול ביותר שלהן: תחושת האחדות. כעת, האחדות הזאת הופכת לחולשה, הקירבה מגבירה את החשש מהדבקה, והמדיניות שבה נוקטת הולנד אינה מגנה עליהם.

"לבלגי הממוצע יש מעגל של בערך 15 חברים ובני משפחה. בקהילה היהודית של אנטוורפן, המספר הזה עומד על 150", סיפר לי מישל פרייליש, מחוקק יהודי בפרלמנט הבלגי. "כל יהודי אנטוורפן מכירים אחד את השני, כל בית כנסת הוא משפחה מורחבת".

"לבלגי הממוצע יש מעגל של בערך 15 חברים ובני משפחה. בקהילה היהודית של אנטוורפן, המספר הזה עומד על 150", סיפר לי מישל פרייליש, מחוקק יהודי בפרלמנט הבלגי. "כל יהודי אנטוורפן מכירים אחד את השני"

ונוכח מציאות זו, מנהיגי הקהילה היהודית, החרדית בעיקרה, באנטוורפן צופים שיעור הדבקה של 85% – הרבה מעל התחזיות עבור כלל האוכלוסייה. לפי המודל הזה, כ-17,000 חברי קהילה יידבקו בנגיף, מה שיוביל ליותר מ-550 מקרי מוות.

מיעוט נוסעים, אך נסיעות כרגיל – קרון רכבת בהולנד בעת משבר הקורונה (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

מיעוט נוסעים, אך נסיעות כרגיל – קרון רכבת בהולנד בעת משבר הקורונה (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

4

משפחתנו אינה דתית, אבל אנו מרגישים פגיעים באותה המידה. כל שנותר לנו הוא לנצל את החירות שיש לנו בהולנד כדי לטפל בסידורים, לפני שהמגפה תכה.

ביום שני, אבי בא לפגוש אותנו בפארק. הוא בן 73 ונוטה להצטננויות ושיעול, אבל מסרב להישאר בבית. כשצעדנו לעבר המכונית, הוא הזכיר לי היכן נמצאת הצוואה שלו ועבר איתי על מידע שימושי נוסף שאני צריך לדעת אם הוא ימות.

"ביום שני, אבי בא לפגוש אותנו בפארק. הוא בן 73 ונוטה להצטננויות ושיעול, אבל מסרב להישאר בבית. כשצעדנו לעבר המכונית, הוא הזכיר לי היכן הצוואה שלו ועבר איתי על מידע שימושי נוסף שאני צריך לדעת אם הוא ימות"

"אנו עלולים להיות תחת סגר מחר, מי יודע. המחלה הזו מתקדמת מהר מאוד", הוא הסביר לי בקול הגיוני. נפרדנו בלי חיבוק או נשיקה. ילדיי, שקועים בעולמם הקטן, נופפו לו לשלום באדישות כשהם נכנסו למכונית. נסענו משם וראיתי במראה איך הצללית שלו הופכת לנקודה כחולה על רקע פריחת האביב המשגעת.

עבודה בשדה פרחים בהולנד בעת משבר הקורונה, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

עבודה בשדה פרחים בהולנד בעת משבר הקורונה, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Peter Dejong)