"נגיף הקורונה ממשיך לחיות בדם לאחר המוות"

"המתים אמנם לא משתעלים, אבל הם יכולים לפלוט נוזלי גוף כשמזיזים אותם או כשמעבירים אותם ממקום למקום" ● כך אומרת לזמן ישראל פתולוגית אמריקאית בכירה, שקוראת לעולם לאמץ נהלים מחמירים בנוגע לטיפול בגופות ● ראיון

29/03/2020 09:02
עובדי חברת קדישא לובשים בגדי מגן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

ד"ר ג'ודי מלינק, פתולוגית משפטית מאזור מפרץ סן פרנסיסקו, ביצעה נתיחות לאחר המוות בנסיבות שונות ומגוונות. אולם הקורונה מציבה בפניה אתגרים חדשים בנוגע למיגון שלה ושל עמיתיה ולהגבלת התפשטות המגפה הקטלנית.

"אנחנו רגילים להתמודד עם פתוגנים מדבקים כמו שחפת, צהבת נגיפית ו-HIV. קוביד-19 שונה במובן זה שאין לו כרגע שום טיפול… והנגיף עמיד יותר מבחינה זו שהוא עדיין נמצא על הגופה לאחר המוות", אומרת מלינק בשיחה עם זמן ישראל.

ד"ר ג'ודי מלינק (צילום: דאג צימרמן)

ד"ר ג'ודי מלינק (צילום: דאג צימרמן)

בעוד שהאוכלוסייה הכללית קיבלה הנחיה לשמור על ריחוק חברתי – להקפיד על מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם כדי למנוע העברה של הנגיף בשיעול או בעיטוש – מלינק ועמיתיה במשרד השריף-חוקר מקרי המוות של מחוז אלמדה באוקלנד, קליפורניה, צריכים להיזהר מאופני הידבקות נוספים.

"קוביד-19 הוא פתוגן נשימתי שיכול לעבור דרך רסיסי הפרשות מדרכי הנשימה, אבל גם דרך הדם של. המתים אמנם לא משתעלים, אבל הם יכולים לפלוט נוזלי גוף כשמזיזים אותם או כשמעבירים אותם ממקום למקום", היא מסבירה.

"קוביד-19 הוא פתוגן נשימתי שיכול לעבור דרך רסיסי הפרשות מדרכי הנשימה, אבל גם דרך הדם של. המתים אמנם לא משתעלים, אבל הם יכולים לפלוט נוזלי גוף כשמזיזים אותם או כשמעבירים אותם ממקום למקום"

מלינק, דור שלישי לניצולי שואה, נולדה בישראל ועזבה עם הוריה לארצות הברית כשהייתה בת 5. היא הוסמכה לשמש עדה מומחית בפתולוגיה משפטית, נוירופתולוגיה וניתוח פציעות. יחד עם בעלה, טי ג'יי מיטשל, היא פרסמה שני ספרים לקהל הרחב: ספר הזיכרונות "עבודה נוקשה: שנתיים, 262 גופות והתהוותה של רופאה משפטית" והרומן "חתך ראשון".

מלינק אומרת כי התפרצות הקורונה לא הגבירה עד כה את עומס העבודה שלה באופן משמעותי, אבל זה עשוי להשתנות. היא ועמיתיה במשרד חוקר מקרי המוות לא יבצעו נתיחות לגופות במקרים שבהם הרופא המטפל בבית החולים יכול לאשר שסיבת המוות היא קוביד-19 וממלא תעודת פטירה.

"משרד חוקר מקרי המוות מתערב רק כאשר המוות פתאומי, לא צפוי או אלים. אז אם מישהו מת בבית, סגני השריף שלנו ייודעו בכך, אבל שוב, אם יש רופא שיכול לאשר שהמוות נגרם מהידבקות בנגיף הקורונה, לא תהיה נתיחה", אומרת מלינק.

אם למת היו תסמינים "דמויי שפעת", סגני השריף-חוקר מקרי המוות שואלים שאלות בזירה כדי להבין אם המת חזר מחו"ל או נחשף לחולה 9 מאומת.

לדברי מלינק, "אפשר לבצע דגימת מטוש מחלל האף ביום הראשון, ואם היא חוזרת חיובית, אולי ניתן לקבוע את סיבת המוות מבלי להזדקק לנתיחה, רק על בסיס ההיסטוריה הקלינית של הפרעה נשימתית והתוצאה החיובית של הבדיקה".

היא מוסיפה כי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית האמריקאי אינו ממליץ כרגע לבצע נתיחות לאחר המוות לחולי קוביד-19 מאומתים לצורך אבחנה.

כאשר תוצאת הבדיקה היא שלילית, מלינק ועמיתיה עשויים לבצע נתיחה כדי להבין איזו מחלה אחרת הייתה הסיבה לתסמינים של המנוח. במקרים כאלה, יילקחו דגימות מהריאות, מהלב ומדרכי הנשימה העליונות כדי לאתר מחלות.

ד"ר ג'ודי מלינק (משמאל) ואחד מעמיתיה עם ציוד המגן האישי שלהם, הכולל מסנן אוויר אצל מלינק (צילום: טוויטר)

ד"ר ג'ודי מלינק (משמאל) ואחד מעמיתיה עם ציוד המגן האישי שלהם, הכולל מסנן אוויר אצל מלינק (צילום: טוויטר)

"להגן על עצמנו"

בשעה שמספר הנדבקים, החולים והמתים ימשיך לגדול, מלינק ועמיתיה ימשיכו לבצע את תפקידם בחקירה וקביעה של סיבת ואופן המוות במקרי מוות פתאומי, לא צפוי או אלים – כגון רצח, התאבדות, התקף לב, שבץ מוחי או מנת יתר.

ואולם, כל עוד המגפה מתפשטת, לא מדובר בעסקים כרגיל עבור מלינק. מקרה שגרתי, כמו רצח, עדיין יכול להיות מושפע מהתפשטות הנגיף בקהילה. אדם יכול למות מוות אלים או בלתי צפוי, ועדיין להיות נשא אסימפטומטי לפני מותו.

"כל עוד קוביד-19 מתפשט בקהילה… אנחנו רוצים להגן על אנשי הצוות שלנו כדי שלא יחשפו את עצמם ואנשים אחרים למחלה. זה אומר שאנחנו צריכים להשתמש בציוד הולם להגנה עצמית ולנטר את אנשי הצוות שלנו", אומרת מלינק.

לדבריה, ציוד מגן אישי סטנדרטי לנתיחות כולל מסכת N95, מגן פנים, מגפונים, סינר פלסטיק, רשת לשיער וכפפות כפולות. בעבר, היא ועמיתיה נהגו להשתמש במסכות מנתחים, אבל עכשיו הם משתמשים ב- N95 בכל המקרים.

פתולוגים משפטיים גם משתמשים כעת במסכות עם מסנני אוויר, ברדסים חד-פעמיים שמתחברים לצינור ולמשאבה שיוצרת לחץ חיובי בצינור ומטהרת את האוויר שהם נושמים. קיימים גם ברדסים רב-פעמיים, שיש לחטא לפני כל נתיחה.

לשאלה אם קיים מספיק ציוד מגן בקליפורניה, בארה"ב ובעולם, מלינק משיבה: "כל חוקרי מקרי המוות והרופאים המשפטיים באמריקה עורכים כעת רשימות מצאי, מזמינים מה שצריך וכותבים נהלים לשימוש חסכוני בציוד שברשותם".

היא מסבירה כיצד שינויים בסידור העבודה יכולים לסייע בחיסכון בציוד המגן האישי. "שלושה רופאים ושלושה טכנאים שמבצעים שלוש נתיחות באותו הזמן משתמשים בשש מסכות. אבל אם רופא אחד מבצע את כל שלוש הנתיחות עם טכנאי אחד, הם משתמשים רק בשתי מסכות", היא אומרת.

דרך נוספת שבה פתולוגים משפטיים מנסים למזער את החשיפה שלהם לנגיף הקורונה היא ביצוע נתיחות מצומצמות יותר, הממוקדות בהשגת אבחנה, בחולי קוביד-19 מאומתים. ככל שיבוצעו פחות חתכים בגופה, כך טוב יותר.

ד"ר ג'ודי מלינק במעבדת הפתולוגיה המשפטית שלה (צילום: לאה מיטשל)

ד"ר ג'ודי מלינק במעבדת הפתולוגיה המשפטית שלה (צילום: לאה מיטשל)

חולקים את התגליות

מלינק עוזרת לעמיתיה ברחבי העולם לפתח ולשתף את הנהלים ההגנתיים האלה. "כבר פורסמו בנושא כמה מאמרים בשיפוט עמיתים שנכתבו בסין, אבל באופן בלתי רשמי אנחנו חולקים את התגליות המידיות שלנו בדואר אלקטרוני דרך רשימת התפוצה של איגוד הרופאים המשפטיים הלאומי. יצרתי תיקיית דרופבוקס של נוהלי נתיחות וחקירות מקרי מוות מרחבי העולם, ואנחנו משתפים גם את זה. כך יש לפתולוגים תבנית שאפשר לעבוד איתה בקלות ממכונים דומים אחרים, והם לא צריכים להתחיל לנסח נהלים מאפס עבור המכון שלהם", היא אומרת.

דרך נוספת שבה פתולוגים משפטיים מנסים למזער את החשיפה שלהם לנגיף הקורונה היא ביצוע נתיחות מצומצמות יותר, הממוקדות בהשגת אבחנה, בחולי קוביד-19 מאומתים. ככל שיבוצעו פחות חתכים בגופה, כך טוב יותר

מלינק ועמיתיה מקפידים על ריחוק חברתי במקום עבודתם ומתאימים את השימוש בציוד המגן האישי שלהם למגפה. היא מפצירה באנשים להישאר בבית, לרחוץ ידיים ולשמור על ריחוק אם עליהם לצאת החוצה לקניות או לטיפול רפואי.

"עם הזמן, הסיכוי להידבק בנגיף הקורונה בזמן הקניות בסופר עשוי להיות גבוה יותר מאשר בזמן העבודה בחדר המתים", היא אומרת.