זירת הבלוגים

האם אפשר לסלוח לגנץ?

תמורת מכירת נשמתו (או הפגנת הבגרות – תלוי איזה נרטיב מעדיפים) גנץ קיבל עסקה מרהיבה

27/03/2020 07:24
יאיר לפיד ובני גנץ בכנסת, ה-6 במאי 2019 (צילום: נעם רבקין פנטון/פלאש90)

האם ניתן לסלוח לבני גנץ? על פניו, נראה שלא. מצד שני, למרות שאני לא סניגור של אף אחד, המצב הפעם באמת מסובך.

היה לי קשה לתמוך בו פומבית כפי שעשיתי (או בלשון המליצית המודרנית, היה "לא פשוט"). הייתי עשרות שנים עתונאי בינלאומי בכיר באחת מחברות החדשות החשובות בעולם, והנייטרליות הייתה לחם חוקנו. פרקתי כל עול ושרפתי גשרים כדי לתמוך בגנץ בשנה האחרונה כי הסקתי שבנימין נתניהו הוא אסון לישראל – והסיבות לא מקוריות ולא מחייבות הסבר כעת.

בעיניי, מה עושים הלאה קשור לשאלה האם גנץ עשה כל מה שרק אפשר היה כדי לחסל את החסימה שיצרו יועז הנדל וצבי האוזר, שגזענותם אומנותם, לפני שהסכים להצטרף לממשלת נתניהו. אפשר למחול ואפילו (אולי, בדוחק) להסכים לצעדו אם התשובה לכך היא כן, כלומר שלא היה לו שום סיכוי להקים ממשלת 61.

אני מכבד את יאיר לפיד מאד על עמדתו העקרונית נגד נתניהו והלב שלי איתו, אבל נראה שזה לא לגמרי נכון לומר שגנץ "זחל" לממשלה. תמורת מכירת נשמתו (או הפגנת הבגרות – תלוי איזה נרטיב מעדיפים) גנץ קיבל עסקה מרהיבה. אם זה לא יתפרק בדרך, אז לפי הדיווחים המצב הוא כך:

  • למרות שהוא מביא עמו רק 15 חברי כנסת לעומת 58 של נתניהו, הוא מקבל ממשלה פריטטית שבה נראה כי כמעט כל ח"כ של חוסן לישראל יהיה שר – זה חסר תקדים ועל פניו זה המון השפעה.
  • יהיו לו תיקי מפתח: החוץ, הבטחון, המשפטים (חשוב מאד כאשר רה"מ עומד למשפט פלילי), התקשורת (חשוב מאד לנתניהו, כי כזה הוא נתניהו), ועוד.
  • הוא יוכל למנוע טירוף הרה אסון מבית היוצר של הליכוד. חסל סדר פסקת התגברות, שרי משפטים הקוראים למרד בבג"ץ, ושאר מרעין בישין. כולנו יודעים מה זממו המנוולים, ויש מצב שגנץ יוכל למנוע את זה.
  • הוא יהיה ראש ממשלה (בהנחה שנתניהו לא ירמה אותו) בעוד 18 חודשים; זה יותר ממה שאפשר לומר עליך ועליי, אז קצת ענווה לא תזיק. עם זאת יתכן שביבי עשוי להתגלות גם כאן כתחמן, ויבגוד בגנץ ברגע האמת, והדבר לא יפתיע איש (נראה שחלק מתומכיו הנבערים מתים על זה שהוא תחמן; מעניין, אנטרופולוגית). ורק שיהיה ברור: כאשר אני כותב "תחמן", מדובר במילה שעברה כיבוס, אם לא ניקוי יבש ממש.

אבל אפשר היה לעשות את זה אחרת, יותר מכובד, עם נרטיב יותר קביל בקרב התומכים. למה מיהר? למה לא מיצה את המנדט והעביר כמה חוקים? למה נכנע לאיום חלול מאד בעניין בחירת מאיר כהן ליו"ר הכנסת? למה לזרוע כזו דמורליזציה בקרב תומכיו? למה להיכנע לגיוס הבזוי של הקורונה לטובת הישרדותו של הנאשם? למה לשדר שוב שנתניהו סוג של קוסם? למה, לכל הרוחות, להפגין כל כך הרבה חולשה? אפשר ממש להשתגע.

כמובן שייתכן שגנץ פשוט חישב שזו הייתה ההזדמנות הטובה ביותר ואולי האחרונה להיות אי פעם ראש ממשלה; בבחירות רביעיות לא בטוח שהיה שוב המועמד, ולא בטוח שהתוצאה היתה עדיפה, ולא בטוח בעצם שהקורונה היתה משתפת פעולה. באותה מידה ייתכן שלפיד חישב שלו הכי כדאי להיות ראש האופוזיציה; ממעמד זה, אם ינצלו בתבונה, הוא עשוי להבחר לראש ממשלה ב-2023, בעידן פוסט-ביבי (או כשהנאשם יושב במשכן הנשיא, עוד תרחיש מרתיח שכנראה מהווה את היעד של נתניהו).

אבל כל זה לא באמת משנה. התיסכול האמיתי נובע ממיסמוס, אובדן ובזבוז ההזדמנות לסלק את נתניהו כבר עכשיו. זה יכול היה לקרות, כך:

  • היו משכנעים, גוררים, קונים או איכשהו מאלצים את הנדלאוזר להתפשר, או מביאים אותם להתפטר, או מעודדים אותם לרדת מהארץ, או משהו, ואז גנץ יכול היה להקים ממשלה של 61, כי אביגדור ליברמן סוף סוף היה מוכן לכך.
  • הרשימה המשותפת הייתה מעדיפה לתמוך מבחוץ בתמורה לוועדות הכנסת, קצת חקיקה, כמה תקציבים ותחושת שותפות גדולה וחשובה והיסטורית. איך שהערבים הישראליים ראויים לזה. הקארמה הטובה הייתה עוקפת את העולם וחוזרת הציונה בבומרנג מדהים. וכן, אני יודע שזה היה מסובך, למשל בעת מבצע בעזה. ברית עם פשיסטים וכוהני דת חשוכים זה רע אף יותר.
  • הם יכלו אז לחוקק חקיקה מצוינת שמונעת מראש ממשלה לכהן במשפט, ואולי לשפר את שיטת הבחירות, ולתקן את חוק הלאום.
  • לאחר מכן, כאשר ביבי בבית משפט וגנץ ממוקם בבלפור בבטחה, נאמר אחר חודשיים של עשייה מבורכת, הם היו יכולים להזמין את הליכוד בתנאים טובים לכולם. גם זו פשרה, מכיוון שהכנופיה הזאת מהווה פיגוע נגד הציונות, אבל לפחות זו הייתה ההקרבה היחידה, וגנץ היה פועל מעמדת עוצמה.

אני עדיין מקווה שבדרך נס נוכל להחיות את התסריט המשובח הזה, אבל לא נראה שזה יקרה.

במקום זאת, נתניהו הרעיל יישאר על כס המלוכה לעת עתה. הליכוד, מפלגה שהרוויחה ביושר שנות דור באופוזיציה, עדיין בהובלה. כחול לבן התפרקה, וחזרנו לפיצול משתק בשמאל, בדיוק כפי שנתניהו רצה. יש סכנה ממשית, כאמור, שהתסריט מוביל אותו לבית הנשיא ב-2021 – ולביטול המשפט. הבטן מתהפכת, ועבור רבים המחשבה שקולם תרם לחרפה הזאת מעלה קבס.

אבל אני כן רואה שבחירות רביעיות לא היו מוצא משובח מהפלונטר, ולכן זו אכן הייתה בחירה קשה, בהנחה שכאמור, שהם עשו כל מאמץ להקים ממשלה בת 61.

גנץ חייב לתומכיו לשעבר את ההסבר הזה. עד שתתברר הסוגיה לא אוכל באמת להחליט לכאן או לכאן. וזה לא רק אני: גנץ חייב הסבר משכנע לבוחריו. הוא ירש אותם פק"ל מהשמאל, ואל לו לחשוב שזכה לאיזה פקדון הסטורי של תמיכה אישית – הכל נבע מרצון עז להפטר מנתניהו ולהפיל את שלטון הליכוד המשחית. זה הזמן לכנות וצניעות ולהיות מענטש; זה לא הזמן לקלישאות וסיסמאות והיבריס כלשהו.

בלי קשר לאיך שההיסטוריה תראה את גנץ, הנדלאוזר לנצח ייזכרו כפיגוע אלקטורלי בוגדני שהציל את נתניהו ללא צורך בשם הטהרנות הגזענית (סליחה – כדי לא "לשבת עם תומכי טרור"). סוג של סוס טרויאני דו-ראשי. הם מנעו מגנץ להיות ראש ממשלה מיד, ויצרו מצב בו ראש ממשלת ישראל יהיה נאשם שעומד למשפט בגין שוחד (אלא אם כן המשפט יידחה – בזיון שהדעת לא סובלת).  פגשתי את האוזר כמה פעמים בתפקידי כעיתונאי, וראיתי בו איש הגון (בוודאי ביחס לשרת הממוצע של נתניהו), ומתברר שטעיתי קשות. חבל מאד.

ליברמן התגלה כחובבן למרות ההילה הרספוטינית. ממליך המלכים התעורר מאוחר מדי, וזה קצת משעשע. לו הגיבור הגדול היה מסכים ללכת עם הערבים כמה חודשים קודם לכן, כאשר לגנץ היו 65 מושבים והנדלאוזר לא יכלו למנוע כלום, היינו נפטרים מנתניהו כבר אז, ואיווט היה יוצא צדיק במקום נעבעך.

ללפיד יש הזדמנות לבנות לעצמו שיעור קומה כראש האופוזיציה. אתגרו יהיה להפוך למנהיג המפלגה הדומיננטית בגוש, כדי למנוע את הפיצול הקיצוני שהזיק למרכז-שמאל בעבר ועזר לימין – ולהפוך בזאת למועמד ברור לראשות הממשלה, דבר שעוד לא באמת קרה.

בעניין הזה, הרבה תלוי במה קורה עם גנץ. האם יתגלה כראש ממשלה משובח כשיגיע תורו, אם אכן יגיע, כך שבבחירות הבאות עדיין יהיה מנהיג המרכז-שמאל? או שמא יסמורטט, כמו יגאל ידין אצל מנחם בגין או שאול מופז אצל ביבי עצמו (ואתו גם גבי אשכנזי – חיסול שני רמטכ"לים במכה אחת)?

לפיד גם תלוי במה יקרה במפלגת העבודה ומרצ. אפשר לדמיין את העבודה פשוט נעלמת, כקדימה ז"ל, במיוחד אם עמיר פרץ יצטרף לממשלת נתניהו; אהבתי את רבין ופרס, וקראתי דברים יפים על אשכול וגולדה וכל זה, אבל לא אזיל דמעה. הם פישלו יותר מדי, והסבלנות שלי פקעה.

למרצ נותרה מעט הצדקה לקיומה אלא אם כן יורידו את אחוז החסימה. אולי תצטרף למפלגה יהודית-ערבית, כנראה עם הרשימה המשותפת (אם זו תשיל את בל"ד מעליה). מצד שני אפשר לראות את יאיר גולן יוצא אל האור כראש מפלגת שמאל שנולדת מחדש – או מצטרף ללפיד, שהרי איבד זה עתה שני גנרלים.

יהיה חשוב ביותר להסיר כל אפשרות ששוב יוכלו להכתים את הרשימה משותפת, מפלגה קריטית לעתיד שפוי כאן, כתומכי טרור. אסור לשמוע עוד הבטחות שלא לשבת איתה ממנהיגי המרכז שמאל – זה גול עצמי מהמטופשים.  אבל מהמשותפת אפשר לבקש להיפרד מבל"ד או לרסן אותה ממש. וחבר'ה: בבקשה, לא עוד דיבורים על שהידים. אף אחד לא מעוניין בפלפולים לשוניים על משמעות הג'יהאד. פשוט, די. בבקשה. זה עוזר לרעים.

כן, חברים, זה נראה כמו זמן ייאוש.

אבל עדיף להתרכז בטוב. אולי זה לא כזה נורא: ממשלה פחות גועלית ואסונית; ראש אופוזוציה חריף וחכם, עם קילר אינסטינקט (כל כך חכם, שאולי יבין את גודל הטעות בהליכתו בתלם הדרת הערבים); וערבים בראשות כמה ועדות, אם זה יחזיק מעמד.

פגשתי מצבים גרועים יותר בפוליטיקה הישראלית. בעצם, אם נודה על האמת, כאלה הם הנורמה. לצערי. נקווה לעתיד טוב יותר.

גנץ והמחבר (צילום: כחול לבן)

גנץ והמחבר (צילום: כחול לבן)