דמוקרטיה, זה לא רק לימי שגרה אביביים ונינוחים. דמוקרטיה זה לא רק לימי שלום ושלווה והסכמה. דמוקרטיה היא הדרך של בני האדם להגן על חייהם דוקא בעת צרה. פשוטו כמשמעו. בימי מלחמה נוראה, או מגיפה איומה. בעת עימות פוליטי ומחלוקות קורעות לב. אילמלא הדמוקרטיה הרי הייתה פורצת פה כל שנה מלחמת אזרחים. דם היה נשפך ברחובות ומוסדות המדינה, אמצעיה ותשתיותיה היו נתפסים בידי בעלי זרוע. באלימות, בכוח. רוסיה היא דוגמא אחת לצורת חיים כזאת. גם ארגנטינה של שלטון הגנרלים ושלא להזכיר את המדינה ההיא נו…שאסור להשוות אליה.

דמוקרטיה היא הדרך של בני האדם להגן על חייהם דוקא בעת צרה. אלמלא הדמוקרטיה הרי היו פורצות פה מלחמות אזרחים. דם היה נשפך ברחובות, ומוסדות המדינה ותשתיותיה היו נתפסים בכוח בידי בעלי זרוע

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דמוקרטיה היא זו שקובעת שיתקבלו החלטות בהליך מסודר, יעיל, חוקי, מפוקח, שכן רק החלטות כאלה יכולות להציל מדינה שלמה מתבוסה, או קטסטרופה אליהן עלול שלטון יחיד להוביל.

דמוקרטיה היא הדרך להגן על החלשים בחברה. על השיוויון, על קיום החוק שכולנו מצווים לציית לו כדי לחיות בהבנה ולא בג'ונגל.

דמוקרטיה היא הדרך לשתף את כל הציבור במדינה הדמוקרטית בהחלטות על חייו.

אין דמוקרטיה לסירוגין. אין דמוקרטיה למחלת הסרטן, ושלטון מסוג אחר למחלת הקורונה.

אין דמוקרטיה לשומרי חוק וסוג אחר של שלטון למושחתים בזמן מלחמה או נאשמים בזמן מאבק במגיפה.

לכן מעשה המעילה של בני גנץ באמון בוחריו הוא כל כך מקומם. לכן הוא לא דמוקרטי.

איום הקורונה לא אמור להקים בישראל סוג אחר של שלטון. להיפך. אילו הדמוקרטיה שלנו הייתה חזקה, מבוססת תרבותית ותודעתית בקרב נבחרי הציבור קודם כל, הרי הרבה מהמחדלים המתגלים כיום היו נמנעים. מערכות שומרי הסף היו מתפקדות אילו לא מונו אליהן אנשים צייתנים, לא ראויים, במצוותו של שליט יחיד, העושה בכנסת ובממשלה כרצונו.

אילו הדמוקרטיה שלנו הייתה חזקה ומבוססת הרי הרבה מהמחדלים שהתגלו היו נמנעים. מערכות שומרי הסף היו מתפקדות אילו לא מונו אליהן אנשים צייתנים, לא ראויים, במצוות שליט יחיד, העושה בכנסת ובממשלה כרצונו

בני גנץ אולי חושב שמעשהו פטריוטי, שכן הוא לכאורה מתגייס להקים ממשלת חירום או אחדות. אבל הוא עושה בדיוק את הדבר המרסק את הפטריוטיות. ריסוק הדמוקרטיה הוא מעשה אנטי פטריוטי. חיסול האלטרנטיבה השלטונית הוא מעשה אנטי פטריוטי.

גנץ אולי מבין את החיים בדרכו הצבאית. אולי הוא חושב שהוא "נשכב על הגדר" למען הכלל. ויתר על כבודו ועל המסגרת הפוליטית שהקים, למען מה שנראה בעיניו כצורך דחוף להקים ממשלה. אבל הוא לא. החיים במדינה דמוקרטית אינם התקפה צבאית על יעד שאליו צריך לרכז כוחות ולתקוף בעוצמה כדי להכריע.

החיים בישראל 2020 בנויים על יסודות אחרים. האיומים עליהם אינם רק צבאיים או בריאותיים. חיי האזרחים מאוימים יותר על ידי ההתקפות על שלטון החוק, הסתה כלפי מתנגדים פוליטיים, ממעשי השוד, שוחד, מרמה והפרת אמונים. כל אלה גוזלים להם את עתידם ועתיד ילדיהם. מרעילים את התקווה שהיא היא החמצן אותו נושמים כל אזרחי המדינה, גם כשהם נדרשים להקריב את חייהם למען הכלל.

על נתניהו אין כבר מה להכביר מילים. האיש המכהן כרה"מ תחת שלושה כתבי אישום, מתנהג כאילו המדינה היא רכושו הפרטי. הוא – לא יבין לעולם את חשיבות הדברים הללו לחיינו בכלל ולחיי הדמוקרטיה.

בני גנץ אולי יהיה שר חוץ, אולי שר ביטחון, אולי יצליח לקנות עוד כמה מכונות הנשמה, אולי אפילו יזכה לעמוד לצידו של נתניהו בתדרוכים היומיים בטלוויזיה. מעבר לכך תרומתו לישראל תהיה אפסית. לעומת זאת מעשה הפקרת בוחריו והפרת הבטחותיו וכניסתו לממשלה שבראשה עומד נאשם בפלילים, המעשה הזה, זורע ייאוש, תסכול וחוסר אמון כה עמוק, במערכת הפוליטית ובכלל במי שמבקש את אמון הציבור, עד שאין לו כפרה.

גנץ אולי יזכה לעמוד לצד נתניהו בתדרוכים היומיים בטלוויזיה, אבל מעבר לכך תרומתו לישראל תהיה אפסית. מעשה הפקרת בוחריו והפרת הבטחותיו זורע ייאוש, תסכול וחוסר אמון כה עמוק, עד שאין לו כפרה

שום נאום ושום מליצות וקלישאות אחדות, לא יכולים להחזיר לציבור הדמוקרטי בישראל את מה שאבד לו אמש. התקווה שאפשר לחיות במדינה אחרת. זו שבני גנץ ידע כל כך טוב לתאר בנאומי הבחירות שלו, אך כשל בהבנת מהותה והצורך הקיומי במימושה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.