מדענים ישראלים מטפלים בדגימות נגועות בשחפת, במסגרת המאבק במחלה (צילום: לע"מ)
כך התמודדה ישראל עם קשיים דומים בשנות החמישים

"במקום 4,200 מיטות שחפת, יש רק 800"

בחזרה לעתיד

ההיסטוריה חוזרת על עצמה? ● ב-1949, מנכ"ל משרד הבריאות היה מודאג מהתפשטות השחפת במדינה הצעירה, והתריע על-כך בפני ראש הממשלה ● "מצב העניינים הגיע לדרגה כזאת, שנאלץ אני להעיר את תשומת לבך לבעיה חמורה זו ולבקש את עזרתך" ● למרות האזהרות החריפות, זה לקח כמעט עשור עד שהמדינה השתלטה על המגפה

דוקטור יוסף מאיר היה מנכ"ל משרד הבריאות במשך פחות משנה וחצי, ממאי 1949 עד ספטמבר 1950, אך בשנים אלה ניכר שהשאיר חותמו. אילו ד"ר מאיר היה מנכ"ל המשרד בימינו, סביר שהיה מצלצל בפעמוני האזהרה, ודורש סגר בעוצמה לא פחותה מזו של משה בר-סימן טוב ופרופ' סיגל סדצקי.

בזמנו, מאיר היה מודאג מהתפשטות השחפת, שחדרה אל בין כתליה הצרים של המדינה המתפתחת, דרך גלי העלייה העצומים של אותם הימים. מאיר גם לא שבע נחת ממידת הרצינות שייחס ראש הממשלה לאזהרות משרד הבריאות.

במכתב בהול לבן-גוריון בספטמבר 1949 כתב ד"ר מאיר:

"מצב העניינים בנוגע לחולי שחפת הגיע לדרגה כזאת שנאלץ אני להעיר את תשומת לבך המיוחדת לבעיה חמורה זו ולבקש את עזרתך:

"הדוח מחודש אוגוסט 49' מ'שער עליה' (מחנה המעבר המרכזי של העולים בחיפה א״ה) מקום שם נבדקים כל העולים מראה שנעשו 8,116 בדיקות רנטגניות. מביניהן נמצאו 80 איש – כאחוז אחד מהנבדקים – חולים בשחפת פעילה מדבקת הזקוקים לטיפול במוסד לחולי ריאות ו-685 – למעלה מ-8% של הנבדקים עם תהליך שחפת בריאות הזקוקים להשגחה רפואית".

זאת לא הייתה האזהרה הראשונה של מאיר, אבל מה שמעניין במכתב הזה הוא שאז כמו היום, מה שהדאיג את הרופאים הוא המחסור במיטות, בצוות ובציוד רפואי. מנכ"ל משרד הבריאות הזהיר מהתפתחות המגפה, שמגיעה ממדינות שכנות, ועלולה לגרום לקריסת המערכת הרפואית השברירית:

"התוצאה היא שבין 300 אלף עולים שנכנסו בזמן האחרון, נמצאים למעלה מכל ספק מינימום 2,400 חולי שחפת פעילה, הזקוקים לטיפול במוסד ו- 24 אלף אנשים הזקוקים רק לפיקוח רפואי".

התחשיב שמגיש מאיר לבן-גוריון נשמע מבהיל גם במונחים של ימינו. חישוביו הראו שלפני "העלייה הגדולה" היישוב מנה 750 אלף איש, והיה זקוק ל-3,000 מיטות שחפת כדי לטפל בתחלואה. בפועל, היו ברשותו רק רבע מהמיטות האלה, כ-700 בלבד. מאז נוספו רק 100 מיטות, וכ-300 אלף עולים, ומאיר מזהיר:

"יתברר שאנו נמצאים בגרעון של 3,500 מטה. במקום 4,200 מיטות הנחוצים לחולי שחפת, יש לנו רק 800 (שמונה מאות!).

(כל ההדגשות במסמכים הן במקור, א"ה).

עולים חדשים מתימן במחנה עולים בראש העין, לאחר לילה גשום. דצמבר 1949 (צילום: לע״מ BRAUNER TEDDY)
עולים חדשים מתימן במחנה עולים בראש העין, לאחר לילה גשום. דצמבר 1949 (צילום: לע"מ BRAUNER TEDDY)

המנכ"ל מתקשה להסתיר מרירותו

המגיפות – ובהן שחפת, פוליו, טיפוס, מלריה ותחלואת נפש – הגיעו עם אלפי העולים החדשים שבאו לארץ באותן שנים, ונתקלו במערכת ענייה ולא מתפקדת.

תשובותיו של בן-גוריון לאזהרות לא נמצאו בין המסמכים, אבל המכתבים הבאים של ד"ר מאיר מעידים על כך שהמתח בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי היה עוצמתי. שרי בריאות התחלפו אז כמעט בקצב ההדבקה האקספוננציאלית – שישה בשנתיים – ובחלק מהתקופה הממשלה תפקדה ללא שר בריאות.

ד"ר יוסף מאיר
ד"ר יוסף מאיר

אל מול המחסור בפוזיציה פוליטית משמעותית במשרד הבריאות, בלט ד"ר מאיר, יליד גליציה, מומחה במחלות שחפת וריאה, ותומך נלהב בבריאות ציבורית, ששימש בתפקידו הקודם כמנכ"ל קופת חולים כללית. את תסכולו מול שטף המחלות הקשות והמדבקות שהגיעו עם העולים ממזרח-אירופה, אפריקה ואסיה, שטח במכתביו פעם אחר פעם.

כך כתב ד"ר מאיר במאי 1950:

"בספטמבר 1949 התרעתי במכתבי אליך על המצב החמור בשטח האשפוז של חולי שחפת. בינואר ש.ז (שנה זו, א"ה) ניתנה לי ההזדמנות להסביר לך פא"פ (פנים אל פנים א״ה) את חומרת המצב. אחרי שיחה זו ניתנו על ידך הוראות למסור לנו בניינים התפוסים על ידי הצבא או המשטרה לצורך אשפוזם הזמני של חולי שחפת. הבניין היחידי שהוצע לי הוא תחנת המשטרה בבית דגון – בניין שאינו מתאים כלל למטרה הנ"ל".

מאיר מתקשה להסתיר את מרירותו מהתנהלות המערכת הפוליטית וכתב בהתרסה גלויה:

"אין פלא שאחרי האכזבות הרבות, אין לי כבר אמונה שנוכל לתקן באופן רציני את המצב. רציתי רק להעיר את תשומת לבך לבעיה חמורה זו".

המכתבים הללו לקוחים מתוך אסופה של תיקים שאותרו בגנזך המדינה. המסמכים רוכזו בחיפוש ארכיוני שביצעה לאחרונה עמותת הצלחה, אגב ניסיון ללמוד על אופן ההתמודדות של ישראל עם מגפות ותחלואה המונית בעבר.

התקופה שונה בתכלית, מגיפות רבות מוגרו עם התפתחות הרפואה המודרנית, המדינה גדלה ביותר מאלף אחוז, ובמקום מכתבים מהגנזך מתכתבים היום דרך הטוויטר. אבל חלק מהבעיות נותרו דומות באופיין גם בחלוף 70 שנה.

בן-גוריון משוחח עם עולים חדשים בעת ביקורו באשדוד. מרץ 1959 (צילום: PRIDAN MOSHE לע״מ)
בן-גוריון משוחח עם עולים חדשים בעת ביקורו באשדוד. מרץ 1959 (צילום: PRIDAN MOSHE לע״מ)

האם בן-גוריון לקח ללב את האצבע המאשימה שהפנה אליו מנכ"ל משרד הבריאות? כאמור, לא מצאנו את מכתבי התשובה שלו, אבל ביומניו מופיעה התייחסות לאזהרותיו של מנכ"ל משרד הבריאות, וגם הוא מלין על תנאי הבידוד:

"ד"ר מאיר קובל קשה על חוסר מיטות לחולים המרובים שבקרב העולים. יש בארץ 3,000 בעלי שחפת פעילה, מהם 2,500 עולים. בין כל אלף עולים יש בעלי שחפת פעילה… ילדה בת 8 בעלת שחפת פעילה, ישנה במיטה אחת עם אחיה ואחיותיה".

(מתוך יומני בן-גוריון, ינואר 1950).

זה לקח כמעט עשור עד שהמדינה השתלטה על השחפת. רק במחצית השנייה של שנות ה-50 ירד מספר החולים באופן משמעותי, בעקבות מבצעי החיסון הגדולים שבוצעו באותן השנים. נתונים מהמחקר "להיות עם בריא בארצנו – בריאות הציבור בעלייה הגדולה", מצביעים על כך, שממספר עצום של 18.3 מתים על כל 100 אלף חולי שחפת ב-1948, ירד מספר המתים ל-13.3 ב-1952, ול-6.1 ב-1956.

מחנה של עולים חדשים מתימן ליד עין שמר. ספטמבר 1950 (צילום: לע״מ PINN HANS הנס פין HANS PIN)
מחנה של עולים חדשים מתימן ליד עין שמר. ספטמבר 1950 (צילום: לע"מ HANS PIN)

מצב ההיגיינה ירוד

לא רק תחלואת השחפת הטרידה את צמרת משרד הבריאות. נציגי המשרד נהגו לבצע ביקורים תכופים במחנות העולים, וחלק מדוחותיהם כוללים עדויות למצב סניטרי חמור, הכולל מחסור חריף במקורות מים נקיים ומחסור ב"בתי-כיסא", שבעטיים נפוצות מחלות קשות, כמו טיפוס ודזינטריה.

בדרך כלל הדיווחים ממשרד הבריאות נמסרו בשפה נקייה וניטרלית. אבל לא תמיד, כפי שמוכיח הדיווח של ד"ר קוך פאול, מפקד מעבדת היגיינית ניידת, אשר ביקר במהלך ספטמבר 1948 במחנות העולים בפרדס חנה, בית ליד ובאר יעקב.

"מצב הכללי במחנות מבחינה היגיינית הוא ירוד. אכילת הארוחות באוהלים ושווקים בתוך המחנה גורמים לריבוי זבובים. תנאים סניטריים רעים. חוסר פרסונל רפואי ואחיות גורם לאי סדר בעבודתם, שאינו מאפשר להם להשתלט על המצב. במחנה בית ליד ז' מצב היגייני סניטרי רע מאד, באף אחד מהמחנות אין מעבדה, מה שמקשה באופן יוצא מן הכלל על עבודת הרופאים".

למרות היעדרם של מכשירי טלפון ניידים ויכולות איכון, כבר באותם ימים התפתח מנהג רפואי לבצע חקירה אפידימיולוגית העוקבת אחר המגעים האחרונים של הנדבקים במחלות נגיפיות או חיידקיות. "מקרה מספר 2 הוא מקרה של העברה מקומית באמצעות אחות בת 7 שנים", מדווח נציג משרד הבריאות בסיכום האפידימיולוגי של חולי טיפויד ("טיפוס הבטן") במחנה ב'.

בן גוריון מבקר בבית חולים תל השומר. מרץ. 1949 (צילום: לע״מ BRAUNER TEDDY)
בן גוריון מבקר בבית חולים תל השומר. מרץ. 1949 (צילום: לע״מ BRAUNER TEDDY)

במקרה מספר 1 נרשמה שרשרת ההידבקות המורכבת ביותר, היות ש"קודם לכן חלה ילד בן 8 אשר גר באותו האוהל (מספר 62), זמן קצר לאחר בואו למחנה. הילד הובא למרפאה פעם אחת ולא חזר יותר. הילד היה חולה בערך כחודש ימים ונפטר בתוך האוהל באמצע חדש דצמבר. סיבת המוות אינה ידועה, אבל בהתחשב עם העובדה שחלק מהילדים שהגיעו באותו המשלוח היו חולים בטיפויד, קיימת אפשרות שהילד חלה גם הוא בטיפויד. אם כן – מקרה מספר 1 הוא מקרה של מגע עם המקרה הנ"ל".

לעתים נדמה שגם החקירה האפידימיולוגית טרום עידן הטכנולוגיה הדיגיטלית יכולה לפגוע לא מעט בפרטיות. כך, למשל, בחקירה אפידימיולוגית בצריפים, שהיוו מוקד להתפשטות המחלה, מדווח כי חולה "4" נדבק אחרי ש"התנשק עם (חולה) 3", בזמן ש-3 נדבקה כי היא שוכבת על יד חולה "2". עם זאת, השמות במסמכים הושחרו כדי למנוע פגיעה בפרטיות.

בחקירה אפידימיולוגית בצריפים, שהיוו מוקד להתפשטות המחלה, מדווח כי חולה "4" נדבק אחרי ש"התנשק עם חולה 3", בזמן ש-3 נדבקה כי היא שוכבת על יד חולה "2"

גם אופן ביצוע הוראות הבידוד במחנות העסיק את משרד הבריאות, אז כהיום. מדוח הטיפול במחלת הטיפוס במחנה העולים בבאר יעקב, שהונפק באוקטובר 1949, עולה כי במחנה התגלו 25 מקרים של טיפוס בילדים, ו-11 מקרים במבוגרים.

תחת הכותרת "איזולציה" (בידוד), ממליצה הרופאה סוניה לוין על הוספת מקום בידוד לילדים ומבוגרים הסובלים מחום, עד לדיאגנוזה סופית. "המקום בבתי החולים אינו מאפשר כרגע לשכן בהם את החשודים בטיפוס, לשם הסתכלות".

לוין גם ממליצה לסגור את השוק שמחוץ למחנה ומבהירה כי מוכרי הגזוז מורשים מעתה למכור את המשקה "אך ורק בבקבוקים סגורים. אין להשתמש בכוסות".

פליטים יהודים מאירופה, מגיעים לנמל חיפה על אוניית ההגנה "מדינת היהודים" . אוקטובר 1947 (צילום: לע״מ PINN HANS הנס פין HANS PIN)
פליטים מאירופה, מגיעים לנמל חיפה על אניית ההגנה "מדינת היהודים" . אוקטובר 1947 (צילום: לע״מ HANS PIN)

משרד הבריאות נגד הצבא

התחלואה המתרחבת חייבה את נציגי משרד הבריאות לבצע ביקורים תכופים במחנות ולמסור דוחות מפורטים. הגישה שתובעת התמקצעות בדיווחים החלה לחלחל למטה, אל השטח, והציפה מתיחות בין מערכת הביטחון האחראית על חלק מהביצוע, לבין מערכת הבריאות – המפקחת על הנתונים ואוגרת אותם.

כך, למשל, נוזף ד"ר אברהם שטרנברג, מנהל אגף השירות הרפואי לעולה, ברופא הצבאי סגן אלוף ג.ג. מר:

"אבקשך לדאוג לכך שתינתן ללשכת הבריאות המחוזית בפתח תקווה תמונה ברורה של מחלות מידבקות במחנה. מספרים מדויקים אפשר וצריך לספק. תבין שלא ייתכן לכתוב בצורה סתמית על מאות מקרים של קדחת, ומוטב להודיע על מספר מדויק של מקרים שביקרו במרפאות ואובחנו כקדחת. אותו הדבר חל על יתר המחלות. אבקשך לתקן הדבר ובהקדם".

אבל ספק אם הנתונים הקשים באמת יצאו באותן שנים אל הציבור הרחב. המנהג לכתר מכתבים ומברקים בססמה "סודי ביותר", היה שגור לא רק בצבא, אלא גם במערכת הבריאות. ואכן, מבצעי המחלקה לרפואה מונעת נקראים כמו פעולות בעורף האויב.  כך מדווח ד"ר וולמן, "מפקד המבצע" מפי רופא המחנה בעתלית:

"כ-60 אחוז מתושבי מחנה ז' בבית ליד הם נושאי מלריה. בבדיקה הקלינית של העולים הבריאים מתברר שכ-70 אחוז מהם נושאי סימני מלריה".

אך הממצאים האלה על תחלואת מלריה גבוהה סותרים במידת מה ממצאים אחרים באשר לאחוזי התמותה נמוכים יחסית, וד"ר וולמן מסכם:

"אי יעילות העבודה הרפואית נובעת ממחסור בציוד, ובעיקר בציוד מעבדתי, חוסר הכשרה מתאימה של הפרסונל הרפואי...(אשר) אין לו כל מושג על הנעשה באוהלים".

עולים חדשים בפתח ביתם במעברה בפרדס חנה. יוני 1946 (צילום: לע״מ)
עולים חדשים בפתח ביתם במעברה בפרדס חנה. יוני 1946 (צילום: לע״מ)

ישראל הראשונה וישראל השנייה

הביקורים התכופים של האליטה הרפואית האשכנזית במחנות העולים הביאה למתח חברתי, שקיבל ביטוי גם בדיווחים הרפואיים.  באחד הסיכומים של התקופה נמצאה התייחסות מפתיעה בכנותה גם לסוגיה זו, אשר עושה קישור נדיר בין הסוגיה ההיגיינית, לסוגיה החברתית, וכך נכתב במסמך:

"במחנות עולים עברו השנה קרוב ל-220,000 עולים, מלמעלה מ-50 ארצות, ומהם קרוב ל-100,000 נשארו זמן די רב במחנות. הזרם הנע העצום של העולים מגיל של תינוק בן כמה ימים ועד לזקנים מופלגים, אנשים מעדות שונות ורבות עם מנהגים מוזרים, או חוסר מנהגים היגייניים מינימליים, העמיד את הארץ כולה בפני מצב שהיסטוריה של הגירה בעולם לא ידעה אותה.

"הנטל הכבד של קליטתם של קרוב לרבע מיליון אנשים בארץ קטנה וענייה, העמיד את הקבוצה הקטנה של הקולטים בפני בעיות חמורות מאוד. העיקרית בהן שהקולטים נהפכו במהרה לקבוצה מבודדת שאין לה כמעט עזרה מכלל הישוב. הישוב ידע לעתים קרובות סתם 'לבקר', או בדרך כלל לשים מלח על הפצעים. רבים ביישוב ידעו לתבוע מבלי לשים לב להישגים ולמפעלים אשר הוקמו במחנות".

מדענים ישראלים מטפלים בדגימות נגועות בשחפת, במסגרת המאבק במחלה (צילום: לע"מ)
מדענים ישראלים מטפלים בדגימות נגועות בשחפת, במסגרת המאבק במחלה (צילום: לע"מ)
עוד 1,516 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 2 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: בימים הקרובים אציג לציבור תוכנית כלכלית לחצי השנה הקרובה

הממשלה החליטה שמספר הנוכחים בהתקהלויות במקומות סגורים יוגבל ל-20 איש ● גנץ קרא להעביר את ניהול משבר הקורונה לידי פיקוד העורף; אדלשטיין הביע התנגדות לכך ● ועדת ההיתרים הודיעה שלא תדון בבקשת נתניהו לקבל תמיכה כספית ממקורבו, ספנסר פרטריץ', בשל התנגדות מנדלבליט; ראש הממשלה גם נדרש להשיב 30 אלף דולרים שקיבל מבן דודו, נתן מיליקובסקי

עוד 39 עדכונים

חדר חושך מרגיש בחושיו החדים מהיכן מגיעה החמאה לפרוסה

תחילת ה-90', אברי גלעד מתחת לשטיח.
מדגמן  לכתבה את פוזיציית "אברי המת".
כמעט גופה מגולגלת בשטיח.

מה אומר, לא זוכר הרבה מסשן הצילומים הזה.
כי זה רק אברי.
אז אושיה. וגם היום.
אז, השדר הצעיר, המרדן, איש שמאל.
הרגיש כנראה, בחושיו החדים (מקצוען), להיכן נושבת הרוח ומהיכן מגיעה החמאה לפרוסה.

היום, ומזה שנים, שדר שמוביל קו ימני.
מרגיש, כנראה, בחושיו החדים (מקצוען), להיכן נושבת הרוח ומהיכן מגיעה החמאה לפרוסה.

אז, סוג של שובב.
היום, סוג של  מיושב.
אז, סוג של שטותניק.
היום, סוג של רוחני.
אז, בעור פנים מתוח, רענן.
היום גם בעור פנים מתוח.

והיום עם עוד כמה דברים. למשל, גזענות.
בשנת 2017 זכה אברי גלעד בתואר המפוקפק של שיאן תלונות הציבור לפי דו"ח הרשות השנייה. הוגשו נגדו 3,900 תלונות.

בין הפנינים ששיחרר בשידור בשנים האחרונות:

"סליחה שאני אומר לך את זה ככה, כיהודי לערבי: המצב הקבוע שלהם (הערבים) זה זעם. ולא סתם יש כל פעם יום זעם. תמיד כעס. אין בפלטה, בארגז הכלים הרגשי, שום דבר אחר חוץ מכעס וזעם. ראית פעם הומור? חיוך? אהבה? נתינה? קבלה? משהו?"

ב-2017 קבע בשידור בתוכנית הבוקר של רשת שצריך לפעול באלימות כלפי פלסטינים חפים מפשע.

ב- 2019 המליץ במהלך השידור לבני הקהילה האתיופית לנסות דרך שתקל על האבחנה ביניהם לבין האריתראים והסודנים:

"אולי אתם צריכים ללכת עם איזה כובע מחודד?"

בין השאר החמיא למרואיין אתיופי במילים:

"אני מרגיש שאני מרוויח משהו שאני לא יכול להרוויח מחבריי הלבנים. יש משהו עתיק מאפריקה שאני נהנה להתפלש בו".

לא בכדי הוא המליץ ליוצאי אתיופיה למצוא דרך שתבדיל בינם לבין הסודנים והאריתראים. הוא נימק זאת בכך שהם:

"קהילה עבריינית, במיוחד בתחום של עבירות רכוש ועבירות מין […] אתם בעצם ברחתם מהאפריקאים האלה והם שבו לפה בשביל לרדוף אתכם".

אחרי שאמר לעמנואל אלבז פלפס בשידור שרוב שריפות הכנסיות מבוצעות על ידי מוסלמים, וזכה לגינוי מצידה, הבהיר בפוסט את כוונתו:

"אם אני רואה במוסלמים על אדמת אירופה חשודים מיידיים במיני אירועים טרוריסטיים נגד מארחיהם וכלפי היהודים שם גם איני גזען. אני פשוט אדם עם עיניים".

מה נאמר?
הים אותו ים, אבל האברי אינו אותו האברי. או שכן.

איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 300 מילים

הוחרגו לטובה: ישראלים עם אזרחות כפולה יוכלו להיכנס לאיחוד האירופי

בדיקת זמן ישראל מגלה: למרות החלטת האיחוד האירופי שלא לאפשר לאזרחים ישראלים להיכנס אליהן בשל העלייה בהיקף הדבקה בקורונה בישראל, החליטו באיחוד כי יותר מחצי מיליון ישראלים עם אזרחות אירופית (כפולה) יוכלו להיכנס לתחומי המדינות החברות בו ● בחלק מהמדינות הם יידרשו לשהות בבידוד

האיחוד האירופי יאפשר לישראלים ולבני משפחותיהם שיש להם אזרחות של מדינות אירופיות להיכנס לתחומי האיחוד. כך עולה מבדיקת זמן ישראל.

זאת, גם אם הם אינם גרים באיחוד האירופי בפועל אלא בישראל (או בכל מדינה אחרת). בכך מחריג האיחוד יותר מחצי מיליון ישראלים בעלי אזרחות כפולה מההחלטה שלא לפתוח את שעריו לתיירים ולמבקרים ישראלים.

החלטת האיחוד מאפשרת למדינות החברות בו להחליט אם לחייב בעלי אזרחות אירופית, כולל ישראלים, שמגיעים מחוץ לאיחוד, בבידוד בית. ההערכה היא שמרבית המדינות (אך לא כולן) יחייבו ישראלים אזרחי אירופה בבידוד.

הישראלים אזרחי אירופה יתקשו, איפה, להגיע לאירופה לטיולים קצרים, אך בניגוד לישראלים אחרים הם יכולים להגיע לאירופה למטרות עסקים, עבודה ולימודים, ביקור קרובים והגירה.

פלאש90
נוסעים המגיעים לנתב״ג. מרץ 2020

האיחוד האירופי החליט בתחילת אפריל שלא לאפשר כניסת תושבים מחוץ לאיחוד לשטחו. בתחילת יוני הוחלט על פתיחה הדרגתית של הכניסה לאיחוד לתושבי מדינות שיוגדרו "ירוקות" – כאלה שנהנות משיעור והיקף הדבקה בקורונה נמוך או דומה לזה שבאיחוד עצמו.

לאחרונה הוחלט שלא לכלול את ישראל ב"מדינות הירוקות" בגלל קצב ההדבקה המהיר – החלטה שעוררה אכזבה רבה בישראל.

"אזרחי מדינות האיחוד ובני משפחותיהם יוכלו להיכנס לאיחוד לכל צורך, לא רק לצורך חזרה הביתה", נכתב בהחלטת נציבות האיחוד האירופי מהשבוע שעבר.

"אם הם מגיעים ממדינות שהמגבלות עדיין חלות לגביהן (כמו ישראל, ת.ג.) הם עשויים להיות כפופים לדרישות רפואיות כמו בידוד, בכפוף להחלטת המדינות שבהן ישהו. ההיתר תקף בלא קשר ללאום שאליו שייכים בעלי האזרחות ולאזרחות אחרת שלהם", נאמר שם עוד.

החלטות האיחוד בנוגע לכניסה ויציאה של תושבים מחוץ לאיחוד מוגדרת באופן רשמי כ"המלצה" למדינות החברות בו, אך בפועל המדינות מתייחסות אליהן כהחלטות מחייבות. בשבועיים האחרונים מסירות מדינות האיחוד בהדרגה את המגבלות הפנימיות שהטילו על תנועת אזרחים ביניהן.

למשרד הפנים הישראלי ולאיחוד האירופי אין מידע רשמי על מספר הישראלים שמחזיקים באזרחות של מדינות האיחוד. ההערכה היא שמספרם עולה על חצי מיליון, בעיקר בעלי אזרחות של פולין, רומניה, הונגריה, ליטא וגרמניה שקיבלו אזרחות מאחר והם, הוריהם או סביהם חיו בהן לפני עלייתם ארצה ובעלי אזרחות פורטוגלית שקיבלו אזרחות בשל היותם צאצאים למגורשי ספרד ופורטוגל.

מהאיחוד האירופי טרם נמסרה תגובה לידיעה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 313 מילים ו-1 תגובות

בצהרי היום בדרום הר חברון

פרק 16"חוות טליה" בדרום הר חברון קרויה כך על שם בני משפחת טליה, שמתגוררים במקום כבר יותר מעשרים שנה ● ישנים בלילות עם אקדח מתחת לכרית ומשקיפים בבקרים מלמעלה על אלפי הדונמים שנמסרו להם במתנה על ידי ממשלת רבין ● יוצאים לרעות את עדרי הצאן שלהם ונאבקים בפלסטינים תושבי האזור שטוענים שהם גזלו את אדמותיהם ● אמיר בן-דוד ביקר במקום ושמע את הצד של ידידיה טליה - אחרי שהבטיח לו עיתונות הגונה

עוד 2,554 מילים

בית הכנסת החליט להיפרד מבעל עבדים יהודי - וגם מדסטין הופמן

בית כנסת בקליפורניה החליט להסיר את שמו של בכיר יהודי בממשלת הקונפדרציה, שנחרט על חלון זיכרון ● יחד איתו יוסרו שמותיהם של דסטין הופמן ושלמה קרליבך - שהואשמו בהטרדות מיניות ● במקומם יככבו שם שמות של דמויות יהודיות כמו דבורה הנביאה ורגינה יונאס - האישה הראשונה שהוסמכה לתפקיד רב ● עד שיגיעו החלונות הנשיים החדשים, שמות הגברים השנויים במחלוקת כוסו בנייר דבק

עוד 1,198 מילים

למקרה שפיספסת

פעם ידעו לספח

ככל שקרב מועד הסיפוח עליו הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו, התרבו הספקות. האם הוא מתכוון לכך או שזו דרכו החדשה להסיט את תשומת הלב גם ממשפטו המתחדש, גם מן המחאה הניצתת ברחובות וגם מהמשך סיאובו האישי שהפך לסיאוב שלטוני?

וככל שנקפו הימים, סיפרתי לחברים ותיקים מדוע הסיפוח, בעת הזאת, פשוט לא ייתכן. זו בועה של יחסי ציבור. כמוה כהצבת השלט "רמת טראמפ" במקום בו לא יקום יישוב, ודאי לא בשנים הקרובות עד לתום כהונתו של דונלד טראמפ. או אז ניתן יהיה להסיר את השלט באישון לילה, כמובן לא בנוכחות עיתונאים, ולקוות שבשלל הבלונים שהפריח מר נתניהו גם זה יישכח לגמרי.

הסיפוח, בעת הזאת, זו בועה של יחסי ציבור. כמוה כהצבת השלט "רמת טראמפ" במקום בו לא יקום יישוב, ודאי לא עד לתום כהונתו של דונלד טראמפ. או אז ניתן יהיה להסיר את השלט באישון לילה, לא בנוכחות עיתונאים

איש אינו יודע בדיוק כמה בני אדם היו מיועדים להיספח למדינת ישראל הריבונית ב"תוכנית המאה". שלושים אלף? חמישים? לאיש לא אכפת. הם היו ונותרו המושא העקיף בסיפור, לא מעניינים איש, ודאי לא את אבירי ההתיישבות והימין המקצין והולך, שנתניהו ניזון ממנו וגם חושש ממנו, ועבורו ביקש לבצע אקט, ולו סמלי, של סיפוח כלשהו. הביצוע, אויה, כושל לגמרי.

כי הרי גם לספח צריך לדעת: פעם ידענו.

ב–1967, כשמדינת ישראל הצעירה נלחמה על שחרור השטחים או כיבושם, הלשון כבר אינה חשובה, רק העובדות – היינו מוכנים יותר. אמנם בבתי הספר מלמדים את הדור הצעיר כי מלחמת ששת הימים נכפתה על ישראל והיתה למעשה מערכה שמנעה את השמדתנו, אבל להתעלם מעובדות אי אפשר, גם לא מארגזים.

בשלהי קיץ 1982 התייצבו בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ עורכי דין מכובדים ממשרד ש. הורוביץ ושות', וביקשו להוכיח כי מה שמתרחש בלבנון הוא אכן  "מלחמה" על פי הדין הבינלאומי. מנחם בגין, מורי ורבי, האמין עדיין כי רק מבצע קצר מועד לפנינו, והממשלה אימצה את הנרטיב. אבל עורכי הדין ביקשו להגדיר את הקרבות כ"מלחמה" ולפיכך לנהוג בהתאם לדיני המלחמה במשפט הבינלאומי המנהגי.

מה רצו? להשיב ללקוח שלהם, לבנוני אמיד בעסקי הברזל, את הכמויות העצומות של מתכת לבנין שנגזלו ממנו על ידי כוחות צה"ל מרגע שמחסניו הוחזקו ב"תפיסה מלחמתית" והועברו אחר כבוד לבסיס תחזוקה סמוך לצריפין בעשרות משאיות.

בשלהי קיץ 1982 התייצבו בבג"צ עורכי דין מכובדים ממשרד ש. הורוביץ ושות', וביקשו להוכיח כי המתרחש בלבנון הוא "מלחמה" עפ"י הדין הבינל'. מנחם בגין, מורי ורבי, האמין עדיין כי רק מבצע קצר מועד לפנינו

יחד עם עורכי הדין הגיע מומחה עולמי לדיני מלחמה, פרופ' פון גלאהן, ובכוחות מחוזקים עלו לשכנע את ההרכב שבראשו עמד נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר המנוח.

שמגר נודע בפי עורכי הדין שטענו בפניו כאדם עם יכולות נדירות להחזיק מעמד לאורך דיונים ארוכים ללא הפסקה. הצעירים כינו אותו, במחילה, "ביצי נחושת". כך היה גם באותו יום. אבל בשעה הרביעית, בה נידונה עדות המומחה של פרופ' פון גלאהן, המזג השיפוטי נעלם לגמרי ובמקומו השתרגו ורידים במצחו של שמגר ונשמעו צרחות רמות בחלל האולם, שהיה אז בבנין הישן במגרש הרוסים:

"שום מומחה, שום פרופסור מגרמניה לא יספר לי איך מנהלים את העניינים! אני הייתי הפרקליט הצבאי הראשי, לא הוא! וכבר באמצע 1966 היו מוכנים אצלנו, בסטנסילים, כל המנשרים והצווים! ארגזים-ארגזים, לכל כפר בשטחים בנפרד, בעברית ובערבית ובסדר מופתי!"

זעק כבוד השופט ועורכי הדין נאלמו דום הביטו זה בזה בשתיקה. הרי לא כך לימדו אותנו בשיעורי ההיסטוריה.

נזכרתי בסיפור הנושן מפני שלסיפוח שלא היה לא קדמה גם כל עבודת תשתית אזרחית. עשרות אלפי אנשים עתידים להחזיק, לא מרצונם, בתעודות זהות כחולות ומדינת ישראל לא ערוכה לתת להם את השירותים שהתעודה מקנה: לא נפתחו סניפי ביטוח לאומי, לא נסקרו מערכות החינוך, קופות החולים לא פתחו סניפים ולשכות התעסוקה – גם לו היו כאלה – ממילא אינן יכולות להציע לתושבים החדשים דבר.

נזכרתי בסיפור הנושן מפני שלסיפוח לא קדמה גם כל עבודת תשתית אזרחית. עשרות אלפי אנשים עתידים להחזיק, לא מרצונם, בתעודות זהות כחולות, ומדינת ישראל לא ערוכה לתת להם את השירותים שהתעודה מקנה

במצב כזה, יום אחרי הכרזת הספוח היו מתייצבים מאות פלסטינים, תושבי ישראל החדשה, בשערי בית המשפט העליון בהיכל הצדק החדש ותובעים את השירותים הללו – ומייד. בג"צ היה מחייב את המדינה לספקם לאלתר כדי למנוע פגיעה חמורה בעקרון השוויון ובדמוקרטיה הישראלית, שגם היא חלה על השטחים החדשים – ובני האדם היושבים בהם.

אתמול, למשל, צייצה הכתבת המדינית של הארץ, נעה לנדאו:

"נציג המל״ל אמר בדיון שהם הכינו דו״ח על השלכות הסיפוח – והוא יוצג לשרי הקבינט 'בימים הקרובים'".

כלומר ביום הסיפוח המיועד, שחלף כלעומת שבא כמובן, הבטיח נציג המועצה לביטחון לאומי להציג לשרי הקבינט רק כמה ימים אחר כך דו"ח על השלכותיו של הסיפוח. מוטב מאוחר. מי אמר ששרי קבינט צריכים להיות מודעים להשלכות מהלך בעל משמעויות גלובליות דרמטיות כל כך *לפני* שהוא עתיד להתרחש?

רק מדינת ישראל וארצות הברית צפויות להכיר בסיפוח כאקט מדינה חוקי: רוב העולם מתייחס אליו כמעשה נלוז של קולוניאליזם. למדנו לצפצף על העולם ולהתקרבן מפניו גם יחד, אבל בתוך ישראל פנימה למדנו לקיים מערכות משפט, חוק וזכויות מתפקדות. אלה לא יוכלו לשבת בחיבוק ידיים כשהסיפוח יגיע, והן לא הוכנו כלל לתחילתו.

במל"ל ובלשכת ראש הממשלה, במשרד הביטחון ובכל לשכה בה מדברים גבוהה גבוהה על תוכנית טראמפ, יודעים את הדברים היטב ושותקים. לבל יידע גם אותו ציבור שחפץ בעוד אדמות ובעוד נתמכי רווחה לרוב, לתפארת חזונה של מדינה גדולה ולא ממש דמוקרטית. כל מה שנותר לעשות הוא לגחך, ולהיזכר שפעם, כששופטים באמת היו "משלנו", אנשי המשפחה הלוחמת כמו מאיר שמגר – מפא"י ההיסטורית ידעה לספח.

הליכוד בגלגולו הנוכחי, נטול הדר וחזון ואמת, והקואליציה שאיתו – כאילו עליהם נכתבו חרוזיו הנושנים  א. שלונסקי:

"בין אמר לבין עשה/מפרידים ת"ק פרסה".

יעל בן מנשה, בת ללוחמים אלמונים מן המשפחה הלוחמת ההיא, בת 61, מאמינה במורשת הימין האידאולוגי ועל כן כבר לא מצביעה ליכוד, רעיה ואם, מטפחת גינת ורדים וזיכרון היסטורי ארוך (צילום: seb_ra)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 861 מילים
עודכן לפני 4 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מיוחד סטלין כוכב עליון

בארצות הברית ובמערב אירופה, פסליהם של שליטים אכזריים וגזענים נופלים בזה אחר זה, וההיסטוריה מקבלת פנים ראויות יותר ● אבל ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר מתרחש תהליך הפוך ● יוסיף סטלין - שהיה אחראי ישירות לרצח מיליונים מבני עמו - זוכה לתהילה מחודשת בחסות פוטין והכנסייה ● הצעירים אינם מכירים אותו, ומי שכן מכיר זוכר אותו כ"מנהיג חזק עם חולשות" ● קסניה סבטלובה על הרודן ששלח את סבה אל מותו, ועמד מאחורי עלילת הדם שהרסה את חייה של סבתה הרופאה

עוד 2,176 מילים ו-1 תגובות

איש לא יוצא טוב מבדיקת רוזן בתיק מנדלבליט - כולל רוזן עצמו

החלטתו של נציב הביקורת על הפרקליטות דוד רוזן, בתלונה בעניין הטיפול בתיק החקירה נגד אביחי מנדלבליט בפרשת הרפז - היא רובה ככולה מסך עשן ● סיבה אפשרית לכך היא ניגוד העניינים החריף שרוזן מצוי בו ● ועדיין, עולה ממכתבו של רוזן שורת פגמים מהותיים בהתנהלות של כל המעורבים בפרשה, ובכלל זה פרקליט המדינה שי ניצן, היועמ"ש וינשטיין והחשוד מנדלבליט ● פרשנות

עוד 1,181 מילים

פרשת תלמה ילין: שי פירון גויס להצלת בית הספר

סדרת תחקירים בזמן ישראל חשפה התנהלות בלתי-תקינה במוסד המפורסם, ובעיריית גבעתיים המפעילה אותו ● עתה נודע כי לא רק המנהל יוחלף, אלא גם יו"ר העמותה של בית הספר ● במקומה ייכנס לתפקיד שר החינוך לשעבר, שי פירון ● משרד החינוך הגביל את הגביה מההורים, וגם כספי תרומות יוחזרו להם

עוד 890 מילים

האיש הירוק תיזהרו לא לשפוך את העובדים עם הנפט

עם סגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה פוטרו כ-400 עובדים, שחלקם הרגישו כאילו נזרקו לכלבים פעמיים: פעם אחת על ידי ההנהלה, ופעם שנייה על ידי מי שנאבקו למען סגירת המיכל ● המאבק על עתיד המפרץ כולו, הוא הזדמנות לחבר בין ירוק לאדום, בין סביבה לחברה, ובין קבוצות באוכלוסייה שלכאורה לא תמיד מדברות באותה שפה ● דעה

עוד 724 מילים

אזור הדמדומים של הכיבוש

פרק 15כשמדברים על הסיפוח, אי אפשר שלא לדבר גם על מרחב התפר - שטח של כמעט עשירית מהגדה, שישראל "גילחה" לטובת גדר ההפרדה ● עתמאן אבו-קביטה הוא אחד מכמה אלפי פלסטינים שחיים בתוך מרחב התפר ● וכדי לנוע בחלקת האדמה השייכת למשפחתו, אבו-קביטה צריך לעבור דרך שער נעול ● צה"ל, אחרי מאבק משפטי, הסכים לתת לו את המפתח ● אמיר בן-דוד והצלם אלדד רפאלי הגיעו למקום שבו נמחק הגבול בין מציאות ודמיון

עוד 1,797 מילים

תנו לי שקט זינוק בתלונות על רעש עד השעות הקטנות של הלילה

לשלל המטרדים והמפגעים במרחב הציבורי בישראל, הצטרפה לאחרונה עלייה דרמטית בהיקף הרעש ● זאת דווקא בחסות העיריות, המנסות להחיות מרחבי בילוי שהתרוקנו בשנים האחרונות - וביתר שאת במהלך משבר הקורונה ● לכך יש להוסיף את מערכות הכריזה החדשות באוטובוסים, את הנוהג להשמיע שירי שבת במרכזי הערים, את קריאות המאזין, ואת "דירות המסיבות" שפורחות על חורבות ענף ההשכרה לתיירים ● כך הפך השקט למצרך הכי נדיר ברחובות ישראל

עוד 1,567 מילים

חוק האיכונים אושר בקריאה שנייה ושלישית

נתניהו יכנס את ועדת השרים להכרזה על אזורים מוגבלים ● חומרי חקירה מתיקי נתניהו נמחקו מהמחשב ● לשכת רה"מ: נמשכים הדיונים עם האמריקנים בנושא הריבונות ● בנט הקים קבינט קורונה משלו: "לאור דשדוש הממשלה" ● שר האוצר כ"ץ: "לא להעביר עכשיו תקציב זה חוסר אחריות" ● נציב תלונות הציבור: ראוי היה לסגור את החקירה נגד מנדלבליט מחוסר אשמה

עוד 37 עדכונים

נתניהו מחריף את המתקפות על מנדלבליט, ולגנץ לא נותר אלא לחרוק שיניים

צעד אחר צעד החריף, הרחיב ושדרג אמש נתניהו את המתקפות שלו על היועץ המשפטי לממשלה, שסירב לאפשר לו לקבל מענק בסך 10 מיליון שקל מאיש ההון ספנסר פרטריץ' ● גנץ מצדו יצא בציוצי הגנה על מערכת המשפט, אבל לנתניהו לא אכפת ● להיפך: הוא דווקא רוצה להעלות את רף הסכסוך עם כחול-לבן ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
יש למשרד המשפטים טעות בסיסית. אם נתניהו יתפטר אף אחד לא יתן לו מתנות, בטח לא של 10 מליון שקל. מי שהגיע להיות מליארדר אינו פראיר. מתנות הוא נותן כדי לקבל החזר עם ריבית. לראש ממשלה יש אלף... המשך קריאה

יש למשרד המשפטים טעות בסיסית. אם נתניהו יתפטר אף אחד לא יתן לו מתנות, בטח לא של 10 מליון שקל.
מי שהגיע להיות מליארדר אינו פראיר. מתנות הוא נותן כדי לקבל החזר עם ריבית. לראש ממשלה יש אלף דרכים לדאוג להחזר כזה, אבל לאדם פרטי שאינו מיליארדר , אין.

עוד 522 מילים ו-1 תגובות

חוות הדעת שהגיש היועמ"ש קובעת כי אם נתניהו יקבל מספנסר פרטריץ' מענק מימון משפטו - הרי שהדבר יהווה עבירה על חוק המתנות ● מנדלבליט שינה בכך את עמדתו מלפני שנתיים, בין השאר בשל הסכום הגבוה שנתניהו דורש: 10 מיליון ש"ח לפחות ● מכתבו של מנדלבליט לא מותיר, למעשה, לוועדת ההיתרים ברירה - ובדרך הוא גם מפיל לראש הממשלה את אחת ההגנות האפשריות במשפטו ● פרשנות

עוד 826 מילים

חודש וחצי אחרי ההסגר, המשק פועל - אבל האבטלה לא יורדת

מרבית הענפים במשק חזרו לפעול לפני חודש וחצי, ומספר המובטלים היה צפוי לרדת ל-400 אלף - אבל בפועל מספרם כפול ● בשירות התעסוקה ובחברות ההשמה מסבירים: המשק נכנס למעגל קסמים הרסני של התכווצות, צמצום ופיטורים, המעסיקים מפחדים מהסגר נוסף ולא מחזירים עובדים, ועובדים רבים מפחדים מירידה חדה בשכרם ונצמדים להבטחות לחזרה מחל"ת ● "יש עובדים שמאבדים את הביטחון ושואלים את עצמם: יש 800 אלף מובטלים, מי ייקח אותי עכשיו?"

עוד 1,688 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה