מאות אלפי משפחות בגדה – מג'נין בצפון הגדה המערבית, ועד חברון בדרומה – מרגישות איך הסיוט הגדול של אובדן הפרנסה מתדפק על דלתן, ונאלצות לאלתר פתרונות כדי להביא כסף הביתה. סוחרים, פועלים, עצמאים ובעלי עסקים מהשטחים מוצאים עצמם אובדי עצות מול התפשטות הקורונה, שכבר גובה מהם מחיר כלכלי כבד ומאיימת להרוס את מקור פרנסתם.
מי שיש לו חסכונות שולח יד לקופה, ומי שבחשבון הבנק שלו אין רזרבות כספיות, מסתפק בצריכה של מזון ומוצרים בסיסיים, ומקווה לטוב.
חנות הבגדים "Baker Stores" בכפר נעלין ממערב לרמאללה עומדת שוממה כבר שבועיים, והבעלים בכר אלח'וואג'א רק מחכה לרגע שבו יוכל לגלול מעלה את תריס הברזל, שסוגר על מקום העבודה שלו. בשיחה עם זמן ישראל הוא אומר כי המכירות שלו נסמכות בעיקרן על קונים יהודים וערבים מישראל, והוא רגיל לתנועה ערה של עשרות קונים בחנות.
"ממתי החנות שלי סגורה? קשה לי להתרגל למראות האלה. הכל ריק והבגדים עומדים. זה אסון בשבילנו. המצב הזה עושה לנו בלגן כלכלי גדול. אני לא יכול להרשות לעצמי לא לעבוד. אבל בגלל הקורונה והסגר אסור לי לפתוח את החנות.
"אני מוכר פה הרבה סוגים של מותגים במחירים טובים. בימי שבת יש תנועה גדולה, וכ-200 קונים נכנסים לחנות. 90% מהלקוחות באים מישראל – מנצרת ומתל אביב. זה חלק מרכזי בהכנסות שלי. קשה לי לראות את החנות סגורה.
"ממתי החנות שלי סגורה? קשה לי להתרגל למראות האלה. הכל ריק והבגדים עומדים במקום. המצב הזה עושה לנו בלגן כלכלי גדול. אני לא יכול להרשות לעצמי לא לעבוד. אבל בגלל הקורונה אסור לי לפתוח את החנות"
"עכשיו המצב עוד נסבל איכשהו", אומר לי אלח'וואג'א, "אבל אם זה יישאר ככה עוד חודש-חודשיים כבר לא יהיה אפשר להסתדר, ולאנשים לא יהיה כסף לאוכל, במקרה הרע, ובמקרה הטוב הם יוכלו לקנות רק מוצרי יסוד. אני הלכתי לעבוד אצל בני משפחה שלי בחנות בשר, אבל זה זמני. מפחיד ומדאיג מאוד מה שקורה".
אף אחד לא רוצה להסתכן בקנסות
חוסין אבו ערקוב, בעל מוסך ברמאללה יושב בבית מחוסר עבודה כבר שמונה ימים. "המוסך הוא הכל בשבילי, בלעדיו אין לי כלום", הוא אומר לזמן ישראל.
"המצב של הקורונה הכניס אותנו להלם גדול, וזאת ממש מכה. אני עכשיו מובטל, לא עובד, והמוסך שלי סגור. ההנחיות אומרות שאסור לפתוח אותו, ואני הולך לפי ההוראות, כי אחרת אקבל קנס. אף אחד לא רוצה להסתכן בקנסות, אחרי שגם ככה אנחנו סובלים מכל הנזקים הכלכליים של הקורונה", הוא מוסיף.
אבו ערקוב, בן 52, הוא המפרנס היחיד בבית, ונוסף על אשתו ושלושת ילדיו, הוא דואג גם לאמו ואחותו המתגוררות יחד איתם. אנחנו מדברים בשעות אחר הצהריים, כשברקע נשמע קולו של המואזין הקורא לתפילת הערב.
"מה אני אגיד לך, יש עליי אחריות גדולה. אנחנו אוכלים רק פיתות, שמן זית וזעתר, זה לא קל. גם לתפילות אי אפשר ללכת. אנחנו כל היום בבית. יש לי גם משכנתה והוצאות, ואם אני לא עובד אז מה יהיה? אין לי מאיפה להביא כסף".
ערקוב מגדיר את המצב כאסון כלכלי, ואומר שהוא לא רואה מי יכול לסייע. "זה לא רק אני, כל הסוחרים אותו הסיפור, חוץ מבעלי הסופרמרקטים ובתי המרקחת. אני דואג, כי אף אחד לא עוזר לנו. זה אסון כלכלי ואני לא יודע מה לעשות.
"אני לא הבנתי למה התכוון ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה כאשר הוא דיבר על תשלום של 50% ממשכורות הפועלים בגדה. מה זה אומר לגביי, למי צריך לפנות? קודם כל, כצעד ראשון שיעזרו לנו בזה שלא ייגבו דמי שכירות על המוסך, כי הוא הרי לא פועל. גם לפני הקורונה המצב לא היה הכי טוב, אבל לפחות אז עוד הייתה תנועה של לקוחות. עכשיו כלום, הכל מושבת".
אשתיה הודיע השבוע כי על אף משבר הקורונה, הרשות תמשיך לשלם משכורות כרגיל לפקידי הציבור בגדה, ובהם אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות.
אולם גורמים ברמאללה אמרו לזמן ישראל כי הרשות לא תוכל להתחייב לתשלום שכר מלא לפקידים בגדה, וכי בחודש הבא ישולמו להם משכורות חלקיות בלבד, בשיעור של 50%-70% משכרם, אם המשבר הנוכחי יימשך במתכונתו הנוכחית.
"כשהכלכלה הישראלית נפגעת, זה משפיע עלינו"
"הנחיות הסגר גרמו לכך ש-90% מהעסקים סגורים, יש מגבלות תנועה וזה משפיע מאוד", אומר לזמן ישראל ד"ר נאסר עבד אלכרים, מומחה פלסטיני לענייני כלכלה.
"כאשר מוכרי הירקות ובעלי המסעדות מושבתים מעבודה, לא רק המשפחות הגרעיניות שלהם נפגעות, אלא גם משפחות העובדים שהם מעסיקים".
לדבריו, השוק הרבה פחות פעיל בימים אלה. "אין צריכה כמו פעם, ובסוף זה מתבטא בפחות הכנסות לממשלה, ודבר גורר דבר. הכלכלה הפלסטינית אינה יוצאת דופן משאר העולם, וברור שגם היא במשבר. אבל אי אפשר להשוות אותה לשאר המדינות, כי היא נסמכת על הצד הישראלי ותלויה בה.
"הנחיות הסגר גרמו לכך ש-90% מהעסקים סגורים. כשמוכרי הירקות ובעלי המסעדות מושבתים מעבודה, לא רק המשפחות הגרעיניות שלהם נפגעות, אלא גם משפחות העובדים שהם מעסיקים"
"כאשר כלכלת ישראל נפגעת, זה משפיע עלינו, והיכולות שלנו נעשות מוגבלות עוד יותר. גם ככה יש גירעון תקציבי ברשות, ועכשיו המצב עוד יותר שברירי".
כספי המסים שישראל גובה עבור הפלסטינים ומעבירה לרמאללה מדי חודש, בהיקף של כ-700 מיליון שקל, צפויים להצטמצם משמעותית, בשל היעדר צריכה והפחתת ההכנסות מיבוא. לפי ההערכות, גם התקציב השנתי של הרשות הפלסטינית, שעומד על כ-5 מיליארד דולר, צפוי לרדת.
"ישראל צריכה לחשוב איך היא מחזקת את הכלכלה בגדה ומעבירה עוד כספים לרשות, כי בסוף זה אינטרס ביטחוני שלה. אם הפקידים, כולל במנגנוני הביטחון, לא יקבלו משכורות כמו שצריך, תהיה בעיה לא רק לפלסטינים, אלא גם לישראל. כשאין יציבות כלכלית, גם היציבות הביטחונית נפגעת", אומר ד"ר עבד אלכרים.
עניין כספי המסים מעורר תרעומת בקרב לא מעט אנשי עסקים פלסטינים.
אחד מהם הוא טארק נתשה, העומד בראש קבוצת Al Huda שחולשת על 15 תחנות דלק, שתי תחנות גז בגדה, וכן רשת של מסעדות, בתי קפה וסופרמרקטים גדולים. הרשות הפלסטינית רוכשת את הדלק מישראל, והחברה של נתשה אחראית להובלת הדלק ואספקתו לרוב חלקי הגדה.
"ישראל צריכה לחשוב איך היא מחזקת את הכלכלה ומעבירה עוד כספים לרשות, כי בסוף זה אינטרס ביטחוני שלה. אם הפקידים, כולל אלה של מנגנוני הביטחון, לא יקבלו שכר, תהיה בעיה לא רק לפלסטינים, אלא גם לישראל"
"העבודה שלנו ירדה ב-90% בגלל הקורונה. אני חושב שהבריאות זה הדבר הכי חשוב ומעל הכל, ושההנחיות חשובות, אבל אי אפשר להתעלם מההשפעה הכלכלית של הסגר. יש מושלי מחוזות שכבר הוציאו צו לבעלי תחנות הדלק לא למכור דלק למי שאין לו אישור. המטרה שלהם היא להכריח אנשים לנסוע כמה שפחות מתוך רצון למנוע את ההתפשטות של הקורונה", אומר נתשה.
בקולו של נתשה ניכרת עייפות אחרי 37 שעות שבהן לא ישן, לדבריו. "אנחנו עכשיו בבעיה רצינית, שמחזירה אותנו הרבה שנים אחורה. אני לא מצליח להירדם. שובר את הראש מה אני עושה עם 553 העובדים שלי. אני מתבייש להוריד להם משכורות. בינתיים אני משלם להם כרגיל, אבל מה יהיה?
"ישראל צריכה לתת סיוע כלכלי משמעותי, ולשחרר לנו את כל כספי המסים שמגיעים לנו. כל בעל עסק ברשות צריך היום לסגור את החורים של אתמול, כי אין לנו רזרבות. אנשי עסקים גם צריכים להחזיר הלוואות, כי אין בעל עסק שאין לו חובות לבנקים. כל העולם בסירה אחת, אבל אנחנו לא כמו סעודיה ודובאי, מדינות עם רזרבות של דלק.
"אי אפשר להתעלם מההשפעה הכלכלית של הסגר. אני לא מצליח להירדם. שובר את הראש מה אני עושה עם 553 העובדים שלי. אני מתבייש להוריד להם משכורות. בינתיים אני משלם להם כרגיל, אבל מה יהיה?"
"הטיפה פה טיפה שם שישראל נותנת, זה לא מספיק, היא צריכה לעשות הרבה יותר", אומר נתשה. "בעלי העסקים עוזרים להחזיק את הכלכלה ואת העם. לא רק אני, גם אחרים תרומים לתושבים ועוזרים להם לעבור את התקופה הזו. אנחנו הפלסטינים עוזרים אחד לשני, אבל הבעיה היא שעכשיו לא רואים את הסוף.
"הכלכלה קיבלה מכה קשה, ולא ברור לי איך נצא מזה. עוד לפני הסגר, כשפרסמתי מודעת דרושים בפייסבוק לרואה חשבון, קיבלתי 300 קורות חיים, כשהיה לי מקום רק למשרה אחת. אבל עכשיו הבעיה תהיה עוד יותר חמורה".
כחלק מהניסיון לרכך את השפעת הנזקים הכלכליים, הודיע ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה, כי הוחלט להוריד גם את הריבית על הלוואות לבעלי עסקים קטנים ובינוניים. צעד זה כשלעצמו לא מרגיע את מי שביום אחד איבדו את פרנסתם, וזקוקים לרשת ביטחון כלכלית, ולצעדים יותר משמעותיים מצד ההנהגה הפלסטינית, שיסייעו להם להשאיר את הראש מעל המים.
"זו החלטה לא מועילה מספיק", אומר ד"ר עבד אלכרים. "הממשלה צריכה להעביר לעסקים סיוע כספי. אנשים שאין להם כסף, ממילא לא יכולים עכשיו לקחת הלוואות. גם הסקטור של תחבורה הציבורית בבעיה. בעל מונית, למשל, מאיפה הוא יביא אוכל לילדים שלו? הכל קיבל זעזוע. גם התיירות במצב של 'אאוט אוף ביזנס'. ואם זה לא ייעצר, האבטלה תגדל ויותר אנשים יהיו מתחת לקו העוני.
"ישראל צריכה לתת סיוע כלכלי משמעותי, ולשחרר לנו את כל כספי המסים שמגיעים לנו. כל בעל עסק ברשות הפלסטינית צריך היום לסגור את החורים של אתמול, כי אין לנו רזרבות"
"הקורונה גרמה לכניסה של הרבה אנשים למעגל האבטלה: שכירים ועצמאים. ההערכות מדברות על צפי לכמה מאות אלפי מובטלים פלסטינים חדשים.
"צריך לזכור שבכל חודש רגיל, מכניסים כל הפועלים הפלסטינים שעובדים בישראל כמיליארד שקל. עכשיו רבים מהם תקועים בלי כסף, ואין להם מקורות הכנסה אחרים. הנזילות הכלכלית נפגעה, ואם המצב יחמיר, זה עלול להשפיע גם על הבנקים, למרות שכרגע יש יציבות יחסית מהבחינה הזאת", הוסיף.
כפי שציין ד"ר ד"ר עבד אלכרים, גם ענף התיירות בשטחים ספג הפסדים, בעיקר בעיר בית לחם, שבה פועלים 54 בתי מלון, הכוללים 4,800 חדרים.
בימים כתיקונם הנתונים מצביעים על תפוסה בשיעור של 80%. חדר ללילה יעלה לזוג כ-80 דולר בממוצע, כך שבחישוב כולל מדובר על נזק כלכלי עצום.
אליאס אלערג'א, ראש התאחדות המלונות ברשות, מכיר בעל פה את המספרים שמאחוריהם נמצאים בעלי בתי המלון והעובדים המתוסכלים. "לא רק המלונות נפגעו, אלא גם כל יתר הענפים שנסמכים על ענף התיירות, למשל עסקי המזון ובעלי שירותים. בכל הגדה יש כ-150 בתי מלון, והם היו הראשונים להיפגע.
"לא חשבתי שמשהו כזה יכול לקרות. כוח הקנייה מצטמצם מאוד, וייקח הרבה מאוד זמן עד שנצליח להחזיר את המצב לקדמותו. אין תיירים, הכל הלך".
אנשים לא יוכלו לחגוג את הרמדאן
"משפחות שלמות נמצאות בבית כל היום, אז הרבה כסף הולך על אוכל. בגלל העוצר מוכרי ירקות מסתובבים ברחובות, כי אנשים לא יכולים לצאת לשוק כדי לקנות. קשה לראות את בית לחם ככה", אומרת לי תושבת העיר.
עבור הפלסטינים, כל שנה והקושי שלה. הרמדאן הקודם – בעיקר בעזה – עמד בצל הסלמה ביטחונית קשה מול ישראל.
"אנשים דואגים ולא יודעים איך הם יעברו את הרמדאן, ויצליחו לספק את כל צורכי המזון של החג שאמור להתחיל בסוף החודש הבא", מוסיפה תושבת העיר.
"אסור להתקהל, ואנשים לא יוכלו לחגוג ולהזמין את כל המשפחה המורחבת לארוחות של שבירת הצום. בסוף, גם המשאבים של הרשות הפלסטינית מוגבלים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם