במעבדה קטנה בקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים, פרופסור שי ארקין והצוות שלו, המונה 3 אנשים, "זורקים כימיקלים" על כמה מהחלבונים המרכיבים את נגיף הקורונה, בתקווה שאחד מהם ייתפס.

זו לפחות השפה הלא-מדעית שארקין מתאר בה את המחקר שמתנהל כעת במעבדה שלו ובעוד אלפי מעבדות אחרות בעולם, במאבק נגד המגפה שהביאה להפסקת רבות מהפעולות ומהאינטראקציות האנושיות. לכן, תהיה אשר תהיה הסביבה המצומצמת שבה אתם נמצאים, ודאי תשמחו לשמוע שהוא אופטימי.

ארקין מודה שהנגיף עשוי להיות קטלני בקרב קשישים וקבוצות סיכון אחרות. אבל הריחוק החברתי הוא אמצעי ביניים יעיל, לפחות במידת מה, והוא קונה זמן לקהילה המדעית למצוא פתרון אמיתי. והפתרון, הוא אומר בביטחון, יימצא.

ארקין נמנה עם המדענים שמרגישים יש להם נקודת פתיחה טובה במירוץ לבלימת המגפה, היות שבמשך קרוב לשני עשורים הוא עסק בחקר מרכיבי השפעת וסארס 1, "קודמו הדומה להפליא" של קוביד-19, שגרם למותם של 774 בני אדם ב-2003-2002. לדבריו, לפחות חלק מכ-24 המרכיבים של קוביד-19 הם חלבונים הידועים כמגיבים לתרופות – שמדענים הצליחו לדכא את פעילותם.

המירוץ הקדחתני שהמעבדה שלו וכל אותן אלפי מעבדות בעולם מנהלות כרגע הוא בדיקת השפעתם של כ-6,000 כימיקלים – תרופות שכבר אושרו כלא רעילות לבני אדם – על התרכובות המרכיבות את הנגיף. "אתה זורק על זה כימיקלים… אם אחד הכימיקלים מדכא את אחד המרכיבים, והמרכיב הזה חיוני לנגיף, אז הכימיקל הזה מיד נחשב לתרופה פוטנציאלית נגדו", הוא מסביר.

נשמע פשוט? ובכן, כן ולא, כפי שהריאיון הזה מנסה להבהיר.

הריאיון התקיים ביום ראשון שעבר, תחילה במשרדו של ארקין, ולאחר מכן, לזמן קצר, במעבדה הקטנה שלו – אחד מהמקומות הבודדים בקמפוס שעדיין עובדים. הקפדנו לשמור על מרחק של שני מטרים זה מזה – משימה שהייתה מאתגרת מעט כשנכנסו למעבדה, שבה שניים מאנשי הצוות שלו הדגימו לי את עבודתם.

אז איך הולך עם החיפוש אחר תרופה לנגיף הקורונה?

"אנחנו עובדים בצורה קדחתנית. אנחנו צוות קטן, ואנחנו מגישים כימיקלים למרכיב של הנגיף שזיהינו לפני הרבה שנים".

מגישים כימיקלים?

"בתבחין – בדיקה שמראה אם החלבון של הנגיף מתפקד. זורקים עליו כימיקלים. אם אחד מהם מדכא את אחד המרכיבים, אז הוא נחשב לתרופה פוטנציאלית".

כמה מרכיבים יש לנגיף?
"כ-24. לנגיפים באופן כללי יש כ-25-10. לא כולם מגיבים לתרופות. המרכיב שאנו מתמקדים בו שייך למשפחת חלבונים שמגיבים – שמדענים הצליחו לדכא".

"בתבחין – בדיקה שמראה אם החלבון של הנגיף מתפקד. זורקים עליו כימיקלים. אם אחד הכימיקלים מדכא את אחד המרכיבים, אז הוא מיד נחשב לתרופה פוטנציאלית נגד הנגיף"

ואם אתה מצליח לדכא אותו בקוביד-19?

"אתה צריך לוודא שהוא חיוני לנגיף. אם התשובה חיובית, אז נהדר. מעבדות מסביב לעולם מנסות לפגוע בכ-24 מרכיבי הנגיף. עם נגיף השפעת זה פשוט יותר. יש לו כעשרה חלבונים, וטמיפלו מדכאת את אחד מהם ועוצרת את השפעת. ב-HIV, מכיוון שהנגיף עובר מוטציות, זורקים עליו כמה תרופות שונות באותו הזמן – הקוקטייל המפורסם, שמדכא כמה מרכיבים שונים – כך שהסבירות שהנגיף יחמוק מכל אחת ואחת מהן באותו הזמן קרובה לאפס".

אבל קוביד-19 הוא פשוט יותר, באופן תאורטי? הוא לא עובר מוטציות?

"יש וריאנטים שונים שלו, אבל הוא לא עובר מוטציות באופן תדיר כמו HIV, ככל שידוע לנו".

מה אתה יכול לספר לי על אופי הכימיקלים שאתם זורקים עליו?

"מה שאנו מנסים לעשות – ושוב, אני מקווה וצופה שזה גם מה שאחרים עושים – זה ייעוד מחדש של תרופות. מכיוון שגם אם היום, אני מוצא כימיקל חדש שמדכא את הנגיף, ייקח זמן רב עד שאפשר יהיה להשתמש בו. ייעוד מחדש מצמצם את משך הזמן הזה בצורה מדהימה (כמעט לאפס). בעיקרון, הרופא שלך יכול להגיד, פשוט תיקח את זה. הוא ירשום לך את זה בשביל, אני לא יודע, התקרחות, ואתה תיקח. לייעוד אחר, עם תווית אחרת. עושים את זה כל הזמן.

"כלורוקין מעולם לא נבדקה כתרופה נגד הסארס-קורונה. ובכל זאת כבר משתמשים בה. כי, שוב, מדובר בייעוד מחדש. אנחנו יודעים מהן תופעות הלוואי השליליות של כלורוקין, ולכן אנחנו יכולים להשתמש בה נגד הנגיף".

האם יש עדויות מהימנות להצלחת השימוש בה?

"אני חושב שהקהילה המדעית עדיין עובדת על זה".

אוקיי. אז אתה בוחר כימיקלים כדי לזרוק על החלבונים האלה?

"בדיוק".

תזכור שאתה מדבר עם הדיוט גמור, שכותב בעיקר עבור אנשים שאינם מומחים. כך שזה נשמע מאוד פשוט.

"נכון".

אלא אם מדובר במיליארדים של כימיקלים.

"לא, לא, ישנם כ-6,000 כימיקלים שאושרו לשימוש כתרופות, או לפחות עברו את השלב שנקרא שלב 1. המשמעות של שלב 1 היא בעיקרו של דבר שהכימיקל הוא לא רעיל. שלבים 2 ו-3 קשורים ביעילות שלו. אבל במונחים של בדיקה או ייעוד מחדש, לא אכפת לי אם התרופה יעילה נגד, נניח, התקרחות (או התוויות אחרות שהיא נועדה להן במקור). כל עוד היא לא רעילה, אני יכול להשתמש בה.

"אתה רואה כאן את המרכז לייעוד מחדש של תרופות (הוא מסובב לעברי את מסך המחשב שלו, ומראה לי אתר אינטרנט): ישנן 6,125 תרכובות ייחודיות".

וכמה זה קשה "לזרוק כימיקל על חלבון"?

"ובכן, זה תלוי כמה מוצלח ופשוט התבחין שלך. אני יכול להגיד לך שכבר בדקנו כ-300 כימיקלים, ומצאנו שניים או שלושה – אבל הם בלתי מספקים. הם עובדים אבל הם לא מושלמים. אנחנו רוצים שהם יהיו יותר טובים. אבל אני מתאר לעצמי שאם מתוך 300 מצאנו שניים או שלושה מבטיחים במידה מסוימת, אז מתוך 6,000 אנחנו ומעבדות אחרות בעולם עשויים למצוא את הטובים יותר".

"אני יכול להגיד לך שכבר בדקנו כ-300 כימיקלים, ומצאנו שניים או שלושה – אבל הם בלתי מספקים. הם עובדים אבל הם לא מושלמים. אנחנו רוצים שהם יהיו יותר טובים"

השניים או שלושה שמצאתם בינתיים, ברגע שבדקתם אותם והתברר שהם "בלתי מספקים", זה אומר שהם לא רלוונטיים? או שאם אני גוסס מהמחלה הזאת, היית אומר, היי, קח את זה?

"מה שחסר במחקר שלנו – ואני מתאר לעצמי שגם במעבדות רבות בעולם, שכל אחת מהן בודקת את המרכיבים שלה בתבחין ייחודי לה – הוא לנסות את אותם כימיקלים על נגיף אמיתי, בחיית מודל או בתרבית רקמה. אנו לא יכולים לעשות את זה כאן. צריך מעבדה עם בטיחות ביולוגית שמסוגלת לטפל בנגיף. בישראל יש רק אחת כזו, במכון למחקר ביולוגי, חברינו הטובים מנס ציונה. מה שצריך לעשות הוא לזרוק את התרופה על חיית מודל, שאני לא יודע אם כבר יש להם, או על תרבית רקמה אנושית, שהנגיף חי עליה. ואז רואים אם היא מדכאת אותו".

"מה שצריך לעשות הוא לזרוק את התרופה על חיית מודל, שאני לא יודע אם כבר יש להם, או על תרבית אנושית, שהנגיף חי עליה. ואז רואים אם היא מדכאת אותו"

יש לך שתיים או שלוש תרופות שאתה לא חושב שכדאי לשלוח אותן עדיין לנס ציונה?…

"הן בסימן שאלה. הן לא מושלמות, אבל קשה לדעת. יש לנו אינדיקציות ראשוניות; התוצאות הסופיות עשויות להיות טובות יותר או גרועות יותר".

כך ההיררכיה עובדת? אם את מוצא משהו ואתה חושב שזה באמת יכול להשפיע, תשלח את זה לנס ציונה?

"נכון".

שככל הנראה כבר מוצפים בפניות?

"נכון. שזה דבר טוב, דרך אגב. זה אומר שהם מנסים פתרונות שונים".

אותן 6,125 תרכובות ייחודיות – היית חושב שבמהלך השבועות, אם לא החודשים, שחלפו מאז תחילת המשבר, כולן נזרקו על 24 המרכיבים של הנגיף, בהתחשב בעוצמה של המדע האמריקאי, לדוגמה?

"ובכן, אנחנו עדיין לא עובדים על זה במשך חודשים. פיתוח תבחין חדש עבור חלבון מסוים הוא לא כזה מהיר".

אז התבחין הוא לא דבר פשוט? השתמשת בביטוי להדיוטות: "לזרוק" את זה על החלבון. אבל למעשה זה הרבה יותר מורכב?…

"אתה עורך ניסוי במבחנה, ומקבל תוצאה. התוצאה: אולי כחול עובד, אדום לא עובד. ואז אתה מכניס לשם כימיקל. אחד מאותם 6,000 כימיקלים בערך. ואז אתה רואה, האם התמיסה שלי הופכת מכחולה לאדומה? הכנת המבחנה הזאת, התבחין הזה, היא לא דבר טריוויאלי".

והכנתם ניסויים עבור 300 כימיקלים.

"בדקנו 300 כימיקלים על מרכיב אחד. הכנו תבחין שמאפשר לסקור מספר גדול של כימיקלים. זה מה שאנו עושים במהלך שני העשורים האחרונים פחות או יותר: חוקרים בן משפחה קרוב מאוד של הנגיף המסוים הזה ונגיפים דומים אחרים".

אתה לא מתחיל מאפס 6,125 פעמים. יש לך בדיקה, יש לך תבחין, זה מאפשר לך…

"אם אותם 6,125 כימיקלים היו כאן על המדף שלי, היינו מסוגלים לסקור את כולם".

למה הם לא כאן על המדף שלך?

"מפני שלא הייתה סיבה שהם יהיו כאן על המדף שלי עד תחילת מרץ. מה שאני עושה כרגע, חוץ מלנהל את המחקר והקבוצה, זה למלא בקשות למענקים כמו משוגע, בניסיון להשיג כסף למימון המבצע הזה".

אז אם היית מנהל את העולם והיית מצליף באצבעותיך, היו ברשותך מאגר של אותם 6,125 כימיקלים ותבחין שמאפשר לך לזרוק את כולם על אחד מ-24 החלבונים של הנגיף.

"נכון".

כמה זמן זה היה לוקח לך?

"ככל הנראה חודשיים".

והסימנים עד כה מצביעים בעיניך על כך שמתוך אותם 6,125 יהיה משהו שיעבוד בצורה די יעילה.

"זו הנחה סבירה. הבעיה היא שהמחקר בעולם לא עובד בצורה כזאת… אנשים לא משלמים למחקר שלא נראה חיוני מבעוד מועד. אז יש קצת עיכוב".

מה שאני עושה כרגע, חוץ מלנהל את המחקר והקבוצה, זה למלא בקשות למענקים כמו משוגע, בניסיון להשיג כסף למימון המבצע המחקרי הזה"

שכפי הנראה, אחרי כמה שבועות מתחילים עכשיו לפצות עליו?

"כן. אני מאוד שמח לראות שכמעט כל סוכנות (למימון מחקר) בישראל אומרת מיד, תקשיבו, אנשים, רק תנו לנו כמה רעיונות, ואנחנו נספק לכם מימון מהר מאוד. אני נדהם מהנדיבות המתמשכת של ידידי האוניברסיטה העברית, שיצרו איתי קשר ישירות ובעיקרון אמרו לי, שי, מה אתה צריך? נשלח לך את זה. אנשים אומרים שזו סכנה ברורה ומידית. כולם מנסים לתת יד".

כששוחחנו בטלפון לפני כמה שבועות, הטלת ספק בכמה מההערכות שנשמעו לגבי מידת סכנה, כזריעת בהלה מיותרת.

"נכון. אני דבק בתחזית שלי: זה לא הולך להרוג מיליוני אנשים ברחבי העולם".

אבל זה לא היה הורג מיליוני אנשים אם לא היינו שומרים על ריחוק, בייחוד מקשישים?

"בוודאי. אבל אם יש לך פתרון למשהו… דלקת גרון סטרפטוקוקית הייתה גורמת תחלואה ותמותה עצומות אם לא היינו לוקחים אנטיביוטיקה. אז יש דברים שאפשר לעשות (כדי לצמצם משמעותית את ההשפעה). הרבה מהדברים האלה לא נעימים. כלומר, כולנו רוצים לחגוג את פסח. אבל תראה מה קורה בסין, שבה חמישית מאוכלוסיית העולם הייתה בסגר. מספר המקרים החדשים שם צנח.

"כולנו רוצים לחגוג את סדר פסח. אבל תראה מה קורה בסין, שבה חמישית מאוכלוסיית העולם הייתה נתונה בסגר. מספר המקרים החדשים שם צנח"

"תסתכל באתר של אוניברסיטת ג'ון הופקינס. ספרד במצב הרבה יותר גרוע. אבל אם אתה מסתכל על איטליה, שיש בה שיעור תמותה איום, מספר המקרים החדשים בכל יום הוא לא כזה שונה. העקומה שלהם כבר לא אקספוננציאלית. מקרי המוות שאנחנו רואים היום הם כמובן בעקבות הידבקות מלפני שלושה או ארבעה שבועות. אבל מה נראה בעוד שלושה שבועות? כלומר, זה התייצב".

מספר המקרים החדשים באיטליה התייצב?

"מספר המקרים החדשים הוא די דומה בכל יום. זה נמצא בשליטה. אנחנו צפויים לראות עוד מקרי מוות, מפני שמערכת הבריאות שלהם רוויה לגמרי. אבל כדי לבלום גידול מתמשך, מה שצריך לעשות הוא להפחית את מספר ההידבקויות. ריחוק חברתי עושה את העבודה".

אתה נשמע מדעי ודקדקן, אבל ריחוק חברתי הוא שיטה קיצונית! בעיקרו של דבר, השבתנו הרבה מהחברה שלנו. אנחנו נמצאים במצב די לא טיפוסי.

"מאוד לא טיפוסי! יהיה מדויק יותר לומר: מצב שעוד לא חווינו מעולם. מה שאנחנו עושים זה לקנות זמן עבור הקהילה המדעית, שעובדת בקדחתנות כדי למצוא פתרונות. ואני בטוח לגמרי שזה יקרה. אני לא אומר שהקבוצה שלי תמצא. אבל יש מספר גדול מאוד של קבוצות כאלה ברחבי העולם, ואחת מהן תמצא".

"מה שאנחנו עושים עכשיו זה לקנות זמן עבור הקהילה המדעית, שעובדת בקדחתנות כדי למצוא פתרונות. ואני בטוח לגמרי שזה יקרה. אני לא אומר שהקבוצה שלי תמצא"

אלפים?

"אלפים… הן ימצאו פתרונות".

האם כך ייראה העתיד? האם המגפה הזו מסמנת את כניסתה האנושות לעידן חדש שבו יכו בנו לעתים יותר קרובות נגיפים כאלה, או אולי גרועים יותר?

"אפשר לקוות שזאת קריאת השכמה. זה די לא ייאמן שהייתה לנו הכנה מוקדמת לקוביד-19 (עם הסארס). היא קרתה ב-2003. והמאמצים שהמערב השקיע כדי לעשות משהו לגבי זה היו כמעט אפסיים".

כי זה הרג רק 700 ומשהו בני אדם, אז כולם פשוט הפסיקו לנסות?

"זה נעלם. אתה צריך להבין שלוקח לקהילה המדעית קצת זמן להגיב למשהו חדש לגמרי. ועד שאנשים התחילו להגיד 'אני אעזוב את העבודה השגרתית שלי ואני אתרכז בסארס', המחלה כבר נעלמה. זה לא באמת גרם הרבה נזק למערב. 'שאננות' היא המילה הכי טובה כדי לתאר את התגובה הזאת".

והלקח שאנחנו צריכים ללמוד הוא…?

"מחלקות וירולוגיה לא צריכות להיעלם. ואני לא מדבר בתור וירולוג. אני ביוכימאי ואני חוקר מרכיבים מסוימים של נגיפים".

אבל, שוב, האם העובדה שלפני 18-17 שנה היה לנו סארס 1 ועכשיו יש לנו סארס 2 פירושה שאנחנו צריכים להתכונן למשהו גרוע יותר או שזה משהו חריג? האם הדברים האלה קורים כבר מאות שנים והמדע מעולם לא הכיר בכך? המוני אנשים ימותו…

"לא, אני לא חושב כך. היו לנו התפרצויות של מחלות בעבר. יש לנו כל שנה התפרצות של שפעת שגורמת לתמותה משמעותית. אבל אנו יודעים לצפות אותה מראש. אז בארה"ב, למשל, אומרים, אוקיי, הולכים להיות לנו השנה 60,000 מקרי מוות משפעת. למדנו לחיות עם זה. זה לא הולך להיות הרבה יותר מזה. ולמרבה הצער, זה כנראה גם לא הולך להיות הרבה פחות. אבל אנו יודעים לצפות את התוצאה. הבעיה עם הדבר הזה עכשיו היא שאנחנו לא יודעים לצפות אותה.

"האם יהיו לנו עוד דברים כאלה? התשובה היא בפירוש כן, אבל אנו לא יודעים מתי. אז הייתה אבולה, הייתה זיקה והייתה שפעת החזירים. כל אלה לא ממש השפיעו על המערב בצורה דרמטית. הן לא היו כל כך מאיימות. הדבר הזה כן. אני לא רוצה להגיד שהיה לנו 'מזל' לפני כן. אבל מגפות קורות מדי פעם. הן קורות. צריך להבטיח שנהיה מוכנים".

כלומר, צריך להשקיע במדע שיעזור לנו להתמודד איתן מהר יותר?

"אני אתן לך דוגמה פשוטה. אם היית מגיש לסוכנות כלשהי למימון מחקר בקשה למענק לפני דצמבר 2019, ואומר, 'אני רוצה לחקור את נגיף הקורונה', אנשים היו שואלים, 'למה שתרצה לחקור משפחת נגיפים שפוגעת בעיקר בבעלי חיים? למה שלא תחקור, בוא נאמר, צהבת נגיפית מסוג C או מסוגB או HIV או שפעת? היית יכול לפחות להצטייד בתשובה: 'ובכן, אתם זוכרים מה קרה עם הסארס', אבל אם לא היה לך אפילו את זה, אנשים היו צוחקים עליך. הם פשוט היו צוחקים עליך".

טוב, הם בטח לא יצחקו עכשיו.

"עכשיו לא. אז הייתי אומר, בואו נערוך מיפוי טוב יותר של הנגיפים האלה שפוגעים עכשיו בבעלי חיים ויכולים לקפוץ אלינו – כלומר יונקים ועופות".

אז יש עכשיו נגיפים אחרים שם בחוץ שאנחנו לא מסתכלים עליהם מפני שהם אף פעם לא ביצעו את הקפיצה הזאת, אבל הם יכלו בעיקרון, ויכולים בעיקרון להיות מסוכנים לא פחות או אולי אפילו יותר מהקורונה?

"יכולים להיות. יש כל כך הרבה נגיפים, שאפילו לא גירדנו את קצה הקרחון. נגיפי הקורונה היו הימור טוב (בשביל לעשות את הצעד ולדרוש יותר תשומת לב מדעית), מפני שכבר נתקלנו בהם פעמיים בעבר – עם הסארס ועם המרס – ומפני שהם גורמים להרבה תמותה ותחלואה אצל בעלי חיים שמוכרים לנו".

אם ננסה לקחת צעד אחורה מזה, ובהתחשב בכך שאנחנו לא רוצים להציף את שירותי הבריאות שלנו, ושממשלות לא רוצות להשקיע בהם עוד כסף, האם לא צריך להוציא מחוץ לחוק את העישון, למשל? המשבר הגדול כאן הוא שלא יהיו מספיק מכונות הנשמה אם הנגיף יכה בנו ממש חזק. אבל בכל שנה מתים בארה"ב חצי מיליון איש ממחלות שקשורות בעישון. אנו רואים את ההיסטריה מפני הנגיף הלא מוכר הזה, לעומת האדישות כלפי גורם מוות חמור ומוכר.

"זה ההבדל בין סכנה שאתה מכיר לבין הלא ידוע והלא מוכר. אני מסכים לחלוטין: העובדה שעישון הוא עדיין חוקי – או העובדה שהמשטרה יכולה לעצור אדם שיכור ופשוט, אתה יודע, לתת לו להתאושש מההנגאובר ואז לשחרר אותו – בעיניי, זה מגוחך. העישון פוגע כמעט בכל פרמטר בריאות שיש לך. הסיכוי שלך לקבל התקף לב, הסיכוי שלך לסבול משורה של מחלות, גדל אם אתה מעשן. ההשלכות הכלכליות שיש לזה על מערכת הבריאות הן בלתי נתפסות.

"השאלה מדוע הנגיף הזה מפחיד אותנו הרבה יותר מעישון – למרות שעישון, אתה צודק בזה לחלוטין, הורג יותר אנשים בשנה מאשר הנגיף הזה יהרוג ככל הנראה בסופו של דבר – שייכת יותר לתחום הפסיכולוגיה מאשר לביוכימיה. עישון הורג אותך על פני זמן ממושך. כשאתה מדליק סיגריה אתה לא מכניס את עצמך מיד לסיכון להגיע לטיפול נמרץ, בעוד שהנגיף הזה כן מציב את האיום הזה. ואף על פי שגם עישון פסיבי מזיק, הדבר הזה עשוי להזיק הרבה יותר".

"השאלה מדוע הנגיף הזה מפחיד אותנו הרבה יותר מעישון – למרות שעישון הורג יותר אנשים בשנה מאשר הנגיף הזה יהרוג ככל הנראה – שייכת יותר לתחום הפסיכולוגיה"

אוקיי. עכשיו, מה אתה יכול להראות לי בעבודת המחקר שלך?

"אני יכול להראות לך את הרובוטים. אנו לא לוקחים כל אחד ואחד מהכימיקלים האלה ומטפטפים אותם כל אחד בנפרד ומנטרים כל מבחנה ומבחנה, מפני שקודם כול, זה לוקח המון זמן. אבל גרוע מזה, זה לא אמין בגלל טעויות אנוש; אז כל מה שאנחנו עושים אנחנו משכפלים, כדי לקבל סטטיסטיקה טובה.

"וכאן נכנסים הרובוטים. הרובוט הוא בעיקרו של דבר מערכת מפוארת לטיפול בנוזלים. הוא לוקח מבחנה מכאן, והוא לוקח תמיסות מ-א', ב', ג' ו-ד', ומערבב אותן לפי היחס שהגדרת לו. ואז הוא יכול לנטר את מה שקורה במבחנה הזאת. זה מה שאני יכול להראות לך. וזה תהליך מאוד שגרתי".

זה מה שקורה עכשיו באלפי מעבדות ברחבי העולם?

"בדיוק".

כשמנסים לזרוק בהן 6,125 תרופות על 24 המרכיבים של הנגיף?

"כן, ולהרבה תעשיות פרמצבטיות יש ספריות טובות יותר (של כימיקלים). אני באמת משוכנע שהקהילה המדעית תצליח לגבור על זה. מפני שאין סיבה להניח, כשאתה מסתכל על הנגיף, שהוא הולך להיות מטרה מאוד קשה – שלא כמו HIV. בעיקר מפני שהצלחנו לפתח חיסון (עבור בעלי חיים) נגד בני משפחה אחרים (של נגיף הקורונה). אז למה לא נגד זה? זה לא הולך להיות קץ האנושות.

"אבל מה שאני לא יכול להבין זה אנשים שאומרים, 'אה, אתם יודעים מה, בואו נאפשר לכולם לפתח חסינות עדר. ובסדר, כל אלה מעל גיל 80, אתם יודעים, מה אפשר לעשות? ביש מזל. הם חיו את חייהם. זה לא שפוי".

"מה שאני לא יכול להבין זה אנשים שאומרים, 'אה, אתם יודעים מה, בואו נאפשר לכולם לפתח חסינות עדר. ובסדר, כל אלה מעל גיל 80, אתם יודעים, מה אפשר לעשות? ביש מזל"

ארקין מוביל אותי לאורך המסדרון אל המעבדה ומציג לי את הצוות שלו.
"זה ד"ר פרבהט טומאר. זאת אריאלה שלו. פרבהט הוא זה שמפעיל את הרובוט".

ארקין מצביע על מלבנים שטוחים בצבע אפור כהה, מעט גדולים יותר מקלפי משחק. "אלה הצלחות שבהן מתבצעות כל הבדיקות. זו נקראת צלחת 96 בארות. כל אחת מהבארות האלה היא מבחנה בפני עצמה. ואנו יכולים להשתמש בשמונה צלחות כאלה באותו הזמן. אז 8 כפול 96 – זה מספר לא קטן של בדיקות שאפשר לבצע באותו הזמן. אנו מנטרים את הספיגה – הצבע של כל אחת מהבארות – באמצעות המכונה הזאת שם. ואם תתקרב לשם, תוכל לראות איך זה נראה".

כמה זמן אורך התהליך הזה?

"כמה שעות. בדרך כלל, פרבהט מתכנן ניסוי ואז מכין צלחת אחת או שתיים או שלוש, ולמחרת אנחנו חוזרים וזה גמור. לתעשיות הפרמצבטיות בטח יש מכונות שיכולות לעשות הרבה יותר".

ועד עכשיו, שתיים או שלוש היו מעודדות במידה מסוימת?

"כן, שתיים או שלוש היו מעודדות במידה מסוימת".

ארקין מוביל אותי אל מחוץ למעבדה ואל היציאה מהבניין, שכמעט כל המשרדים בו סגורים.

"אם תהיה לך הצלחה גדולה, בבקשה תיידע אותי", אני אומר. "אני אעשה את זה", הוא מבטיח, ושב חזרה אל הימרוץ.