זירת הבלוגים

כל משבר הוא הזדמנות - הקורונה מספקת לפחות חמש כאלה

עבודה מהבית, רפורמה במוסד מבקר המדינה, פתיחת השוק לייבוא, מהפכה בחינוך והיערכות לשינויי האקלים

03/04/2020 09:59
גרטה תונברג (צילום: Oliver-Berg-dpa-via-AP)

הנשיא המנוח שמעון פרס אמר ש"ההבדל בין אופטימי לפסימי הוא ששניהם מגיעים לאותה נקודה, אבל האופטימי נהנה יותר". בנקודה זו של משבר בריאותי, כלכלי ופוליטי ברמה בינלאומית, אבקש לקחת את דבריו של פרס צעד אחד קדימה: משבר הקורונה, עם כל האתגרים והסכנות שהוא מערים, טומן בחובו הזדמנויות רבות לשיפור ותיקון בחברה הישראלית. הנה חמש העיקריות שבהן.

עבודה מהבית

בשנים האחרונות פקקים הפכו למכת מדינה, ולפי הערכות שונות הישראלי הממוצע עומד שעה וחצי ביום בפקקים. לצד פתרונות נוספים שהועלו לבעיה, עומדת האופציה של עבודה מהבית – אופציה שהשבועות האחרונים מוכיחים שמגזרים רבים בכלכלה מסוגלים ליישמה היטב, ומאפשרת הפחתה לא רק של פקקים ותאונות דרכים, אלא גם של זיהום, פגיעה בפריון ומתח נפשי.

הישראלי עומד כשעה וחצי ביום. אופציית העבודה מהבית, שהוכחה בשבועות האחרונים כנוחה ליישום במגזרים רבים בכלכלה – מאפשרת הפחתה בפקקים, בתאונות הדרכים, בזיהום, בפגיעה בפריון ובמתח נפשי

עד שתיבנה הרכבת הקלה בתל-אביב ועד שבלית ברירה יוטל מס גודש על הכניסה לערים הגדולות, ניאלץ להסתפק בכך שהממשלה תאפשר לעובדיה, אלו שיכולים לעבור לעבודה מהבית, לעשות זאת. מדובר בהחלטה שלא דורשת הקצאה תקציבית משמעותית או תכנון מרכזי ארוך ומסורבל, שכן כל ראש אגף במשרדי הממשלה מכיר ומבין את תמונת המצב בתחומו.

במגזר הפרטי, חברות הפועלות באזורי תעשייה ומתחמי הייטק משותפים – יכולות לקחת יוזמה זו צעד אחד קדימה ולתאם ביניהם איזו חברה תנחה את עובדיה לעבוד מהבית באילו ימים, ובכך "לפזר" את הפחתת הפקקים בסביבותיהם לאורך שבוע העבודה.

רפורמה במוסד מבקר המדינה

מוסד מבקר המדינה זקוק מזה זמן רב לרפורמה, שלא לומר רבולוציה, ומשבר הקורונה מוכיח זאת היטב – לאחרונה פורסם כי לפי דו"ח המבקר, ישראל לא ערוכה למגיפה עולמית.

נו, ואיך זה עוזר לנו? את הדו"ח הזה יש לשים על המדף יחד עם דו"ח המבקר שקבע כי ישראל לא נערכה כראוי לאיום המנהרות, דו"ח שפורסם בפברואר 2017, שנתיים וחצי לאחר מבצע "צוק איתן".

למבקר אין סמכויות "עם שיניים" ועוצמתו תלויה בעיקר בהד הפומבי של מסקנותיו. ראינו כמה ההד הזה משמעותי כש"גיבורי" מבצע "צוק איתן" הדפו את הביקורת שהוטחה בהם ושימרו את מעמדם במרכז הציבוריות בישראל: נתניהו בבלפור, גנץ (עד לפני שבוע) כאלטרנטיבה השלטונית וכוכבי בתפקיד הרמטכ"ל.

במקום, את תפקיד הפיקוח על הממשלה יש להפקיד בידי הרשות שזו אחריותה, כנסת ישראל, ולהבטיח כי הוועדות השונות יחזיקו בכלי אכיפה כלפי החלטות הממשלה, בדומה לקונגרס בארה"ב: מהסמכות לערוך ולתקן החלטות ותוכניות פעולה, דרך השעיית תקציבים אם המדינה לא עומדת ביעדיה, ועד עריכת "שימוע לקראת מינוי" למועמדים לתפקידים בכירים, ופסילתם באם אינם ראויים.

את תפקיד הפיקוח על הממשלה יש להפקיד בידי הרשות שזו אחריותה, כנסת ישראל, ולהבטיח כי הוועדות השונות יחזיקו בכלי אכיפה כלפי החלטות הממשלה, בדומה לקונגרס בארה"ב

סמכויותיו של מבקר המדינה כרגע מסתפקות בלעשות "נו נו נו" לממשלה (המבקר הנוכחי גם את זה לא עושה), אבל ועדות כנסת חזקות ובעלות "שיניים" יחייבו את הממשלה לתת דין וחשבון בזמן אמת על החלטותיה.

פתיחת השוק לייבוא

זוכרים שלפני שנה היה פה משבר חמאה? המחסור במוצר הצריכה הבסיסי (שהוגדר ככזה ע"י הממשלה) נבע מתוצאה של התערבות גסה במנגנון המחירים. לא רק ע"י קביעת מחיר מקסימום למוצר, אלא גם קביעת מחיר לחלב הגולמי, באופן שהוביל יצרני חמאה מקומיים להימנע מלייצר אותה. מחיר המינימום לחמאה היה נמוך ביחס למחיר החלב הגולמי והמוצר הפך ללא-רווחי. על פניו, אם הייצור המקומי לא מספק את הביקוש של השוק (במקרה הזה, הביקוש לחמאה) שוק חופשי אמור לאפשר לצרכנים לרכוש מוצר מיובא. אבל בישראל ייבוא, ובפרט של מזון, הוא מוגבל.

אחת הסיבות ליוקר המחיה בישראל היא היעדר תחרותיות בשווקים רבים – כולנו מכירים את האמירות על חמש המשפחות שמנהלות את המשק ועל שליטתם של מספר מצומצם של יבואנים בהיצע הסחורות בישראל. על הממשלה לאמץ את ההמלצות של כלכלנים בכירים, ביניהם פרופ' עומר מואב מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ולהסיר חסמי ייבוא למוצרים כמו מזון, ובכך לא רק להבטיח את רציפות היצע המזון במשק (במקרה של, חס וחלילה, סגר מוחלט) אלא גם להגביר את התחרות בשוק ובכך להוביל להורדת עלויות.

מהפכה בחינוך

הניסיון לשמר רציפות לימודית ע"י "למידה מרחוק" הוא חשוב (וכסטודנט אני יכול להעיד שבעיניי הוא מוצלח), אך ניתן לנצל את המצב החדש כדי להשלים את המהפכה שמדברים עליה במערכת החינוך, לשים דגש על הקניית כלים ולעבור ל"למידה משמעותית". ספציפית, יש להטמיע במערכת החינוך למידה מבוססת פרויקטים (PBL).

הניסיון לשמר רציפות לימודית ב"למידה מרחוק" הוא חשוב (וכסטודנט אני יכול להעיד שמוצלח), אך ניתן לנצל את המצב להשלמת המהפכה המדוברת במערכת החינוך, לשים דגש על הקניית כלים ולעבור ל"למידה משמעותית"

ביום יום, והלמידה מרחוק ממחישה זאת טוב מכל, לתלמידים יש נגישות עצומה למאגרי מידע והם יכולים לקבל הנחיות והכוונה ממוריהם באמצעות האינטרנט: האם לא נכון יותר שישקיעו את זמנם באיסוף מידע וכתיבת עבודות על חומר הלימוד, ובכך לבצע תהליך למידה משמעותי, מאשר להקשיב להרצאות מקוטעות ב-ZOOM? תלמיד שמגדיר שאלת מחקר, מחפש מקורות מידע ופרשנויות, מסדר אותם באופן מאורגן, מזקק מהם את המידע החשוב לו ומתנסה בניסוח ובכתיבה מפתח לא רק היכרות אינטימית עם מושא הלמידה (אינטימית הרבה יותר מאשר לשבת ולסכם בכיתה) אלא גם רוכש כלים ושיטות עבודה שישמשו אותו ב-"חיים האמיתיים".

כבודה של ההוראה הפרונטלית במקומה מונח, אך במאה ה-21 ישנה חשיבות רבה יותר לפיתוח כלים לאיסוף ועיבוד מידע מאשר לצבירת ידע. הקורונה היא ההזדמנות לבצע את המעבר הזה.

היערכות לשינויי האקלים

לבסוף, הקורונה מזכירה לנו את מה שאנחנו אוהבים לשכוח – שעם כל הידע והקדמה, הטבע עדיין חזק מאיתנו. שינויי האקלים של המאה ה-21 יהפכו את העולם, ואת המזרח התיכון בפרט, לאזור מזוהם יותר, חם יותר ויבש יותר. עולם שבו מדינות וארגונים לא נלחמים על טריטוריה או לאומיות אלא על אוכל ומים.

בשעה שאת מגפת הקורונה, שנישאת בבני אדם, קל יחסית לבלום ע"י הכנסה לבידוד וסגירת שערים, הסכנות שבשינויי האקלים, מאירועי מזג אוויר קיצוני ועד התייבשות מקורות המים, עיוורות לגבולות פוליטיים. התייבשות או זיהום של אקוויפר ההר יפגעו בישראלים ובפלסטינים גם יחד, תקופות בצורת קיצוניות באיראן או בסעודיה ישפיעו על יציבות המשטר, ועליית מפלס הים בחוף עזה – כבר ראינו שהרעה במצב ההומניטארי ברצועה היא בעלת השלכות על הביטחון של ישראל.

הקורונה מזכירה את מה שאנחנו אוהבים לשכוח – הטבע עדיין חזק מאיתנו. שינויי האקלים יהפכו את העולם למזוהם יותר, חם יותר ויבש יותר. עולם בו מדינות לא נלחמות על טריטוריה או לאומיות אלא על אוכל ומים

על הממשלה להקים קבינט אקלים לאומי שיתכנן ויבצע תכנית היערכות לאיום, תוך שיתוף פעולה עם המדינות השכנות. הקבינט צריך לכלול נציגות משותפת של משרדי הממשלה (הגנת הסביבה, אוצר, חוץ, כלכלה, מדע וטכנולוגיה, מים ואנרגיה, חקלאות, שת"פ אזורי) ושל המגזר הפרטי, ובפרט חברות סטארטאפ שיש להן פתרונות מוכחים בתחומי פוד-טק וחקלאות חכמה, אנרגיה מתחדשת, התפלת מים וצמצום זיהום.

שיתופי פעולה עם מדינות האזור יאפשרו לא רק לבלום, לפחות חלקית, את הסכנות של שינויי האקלים, אלא גם לייצר פלטפורמה נוספת של שיתוף פעולה אזרחי, שאינו פוליטי-מדיני, בין ישראל ושכנותיה.

לאורך זמן ובאם הפלטפורמה הזו תוכיח את עצמה, ניתן יהיה להשתמש בה כבסיס לפתרון בעיות אחרות במזרח התיכון. כן, הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יעלם, אבל אם המדינות באזור לא ישקיעו רבות בטיפול במשבר האקלים עכשיו, בעתיד לא ישראלים ולא פלסטינים יוכלו לחיות על פיסת האדמה שאנו ושכנינו רבים עליה.