מתי בגדו בך בפעם האחרונה?

שלטי חוצות של כחול לבן (צילום: פלאש90)
פלאש90
שלטי חוצות של כחול לבן

מליון ומאתיים עשרים אלף מצביעים ומצביעות נתנו את קולם לכחול-לבן בבחירות האחרונות. עוד כ-180 אלף הצביעו למפלגת העבודה ול"גשר". סה"כ כמליון וחצי איש ואישה רשאים להפנות אצבע מאשימה לבני גנץ וגבי אשכנזי, עמיר פרץ ואיציק שמולי ושותפיהם הישירים והעקיפים.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך

כן, המילה "בגידה" בהקשריה הפוליטיים נחשבת קשה במיוחד, אבל מה שעשו גנץ ואשכנזי נופל בהחלט בקטגוריה הזו. השפה העברית ענייה במילים ביחס לאנגלית. בלעז מבחינים בין Treason לבין Betrayal. ראשי "חוסן לישראל" לא בגדו במדינה, בוודאי לא לשיטתם. אבל הם בהחלט בגדו בבוחריהם ומעלו קשות באמונם. במעשם זה הם לא משכו לבנה אחת או אפילו עשר לבנים מחומת ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. הם קעקעו אותה מן היסוד.

את שיקוליהם ניתן רק לנחש. ההסברים שמספק גנץ על "מצב החירום" או על "הימנעות מבחירות רביעיות" אינם מחזיקים מים. בהחלטות נכונות בנושא הקורונה יכלה כחולבן לתמוך מבחוץ. ובחירות רביעיות הן פיקציה, כל עוד הקורונה משתוללת, ובוודאי אילו היה עובר "חוק הנאשם" שהיה מאלץ את נתניהו לא להתמודד.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של יצחק רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ; או מאינטרסים סמויים אחרים. ייתכן שנדע יותר בעתיד, וייתכן שלא, מכל מקום המעשה נעשה, ואותו – אלא אם יחזור בו גנץ בדקה ה-90 – לא ניתן להשיב.

היקף המעילה באמון כה נרחב, ותחושת הבגידה כה עמוקה, כך שהפוליטיקה הישראלית לא תשוב עוד להיות מה שהיתה. ממילא אמון הבוחרים בפוליטיקאים היה בשפל המדרגה, אך הסבב השני נתן פתח לתקווה שהמסר הופנם. לאחר הבחירות בספטמבר, הקפידו כל המפלגות שלא להפר את הבטחות הבחירות שלהן, ולרגע קצר נדמה היה שהנורמות השתנו. עכשיו ברור שזו היתה אנומליה קצרצרה, ושהמערכת הפוליטית רקובה באופן סופני.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ

העובדה שקבוצות מסוימות, חלקים מקרב "האליטות הישנות", וכן מרבית כלי התקשורת, מעניקים רוח גבית למהלך של גנץ ואשכנזי, מעידה – ולא במפתיע – שהשחתה שמתחילה בפוליטיקה, לא נעצרת בפוליטיקה.

האמת הקשה היא שהמערכת הסימביוטית המשולשת הון-שלטון-עיתון, שאמנם לא הומצאה בשנות נתניהו, אולם שוכללה ותפחה למימדים מפלצתיים באכוונתו וביוזמתו, התנתקה מזמן מצרכי הציבור הרחב. כפי שברשתות החברתיות התפתחו "תיבות-תהודה" מופרדות ביניהן, כך בעולם האמיתי הפכה המערכת הסימביוטית הזו לתיבת-תהודה סגורה ומנותקת.

נראה שבשלה העת ל"שירת הסטיקר 2", שתכנס יחדיו ביטויים חדשים יותר ופחות, המייצגים את רוחו הרעה של הזמן הזה, כמו: "יד רוחצת יד", "שמור לי ואשמור לך", "שלח לחמך", "תהיו כחלונים", "נשמור על נתניהו מאוחדת", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "מה? מה פתאום?", "אין כלום ולא היה כלום", "הנחיתי והוריתי", "זה לא קרה, ואם קרה אז מה קרה?", "לעולם לא אשב עם נתניהו", "מצפוני לא מאפשר לי לציית להוראת בג"צ", "לא כל חוק צריך לקיים", "להיכנס מתחת לאלונקה", "צריך למנוע בחירות רביעיות", ו-"איני עוסק בכך".

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי.

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי

ישראלים מגדירים את עצמם על פי מאורעות גדולים בחיי האומה, בדרך כלל מאורעות טראומטיים. דור מלחמת העצמאות, דור מלחמת ששת הימים, דור מלחמת יום הכיפורים, דור מלחמת לבנון הראשונה. השבוע חשו רבים מבני דורי, אלה שעבורם הטראומה המכוננת היתה רצח רבין, תחושות דומות לאלה של ה-4/11/95.

מה תהיינה ההשלכות ארוכות-הטווח של השבר? מציאות ישראלית של משבר אמון, משבר בריאותי, משבר כלכלי, משבר חוקתי-משפטי, המתקיימת בתוך משבר גלובלי מסוג חדש לגמרי, תיצור גם הזדמנויות חדשות.

לציבור הישראלי מגיעה מערכת פוליטית-דמוקרטית מסוג אחר לגמרי, כזו שתקיא מתוכה את התופעות הבזויות של בגידה באמוננו, את המעשים המושחתים, את הנורמות הקלוקלות, ואת הביטויים שנועדו להלבין אותם. התיקון הוא הכרחי, והוא יגיע. לא מלמעלה, מן המנותקים הנהנים מן הסימביוזה, אלא מלמטה, מתוך העם. זו חייבת להיות הבגידה האחרונה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לא הייתי נוקט ב'בגידה', גנץ היא אכזבה עצומה, הבנה שהאיש עשה פיפי במכנסיים מול שער היריב, ורץ להבקיע גול עצמי. עם זאת – זו דמוקרטיה ייצוגית. מבחינתי, בשונה ממך, זהו מחיר שאני מוכן לשלם ב... המשך קריאה

לא הייתי נוקט ב'בגידה',
גנץ היא אכזבה עצומה, הבנה שהאיש עשה פיפי במכנסיים מול שער היריב, ורץ להבקיע גול עצמי.
עם זאת – זו דמוקרטיה ייצוגית. מבחינתי, בשונה ממך, זהו מחיר שאני מוכן לשלם באחריותי לבחירת עבור מי אני מצביע, שייצג מיטבית את עמדותיי.
יאיר דיקמן ydickmann@gmail.com

עוד 683 מילים ו-1 תגובות
סגירה