משק לשעת חירום

מאז שמשבר הקורונה טלטל את אורח החיים הישראלי, החקלאות האורגנית בכלל וענף המשלוחים לבתים בפרט חווים פריחה חסרת תקדים ● אודי כספי, בית יצחק: "כולנו, כל החקלאים האורגניים שאני מכיר, מגדלים עכשיו בכל הכוח כדי לספק את הביקושים" ● דנה שטיין, בית יהושע: "אנשים יושבים יותר בבית ואוכלים יותר, וגם רוצים לאכול יותר בריא" ● גיא רילוב, חוות מקורה: "זה רק מדגיש את החשיבות של חקלאות מקומית וייצור מזון מקומי"

04/04/2020 12:18
פירות וירקות אורגניים. אילוסטרציה (צילום: AlexRaths/iStock)

אל החלקות המוריקות של אודי כספי במושב בית יצחק הגעתי שעה קלה אחרי שירד גשם זלעפות. עומק שכבת הבוץ היה בהתאם. פסענו בזהירות בין שורות החסות, הכרוב והתותים, מנסים לא לשקוע.

השילוב המנצח בין ניחוח האדמה התחוחה, הרוח הקרירה והעלים הטריים הוא ההיפוך המוחלט של תחושת המחנק והסגר שהיא נחלת רוב הישראלים בימים אלה. רק 25 דקות מבני ברק (ככה זה כשאין פקקים) – אבל מחסומי המשטרה וסיר הלחץ הלאומי נראים מכאן כמו שמועה רחוקה.

אודי כספי, הגינה האורגנית, בית יצחק (צילום: אביב לביא)

אודי כספי, הגינה האורגנית, בית יצחק (צילום: אביב לביא)

ויש עוד משהו שמבדיל בין היומיום של כספי, חקלאי אורגני ובעל המותג "הגינה האורגנית", לזה של מיליון המובטלים והמחול"תים החדשים שיושבים משועממים בבית: הוא לחוץ. אין לו זמן לדבר. מאז שצונמי הקורונה השתלט על חיינו, כמות המשלוחים שהוא משגר מדי יום יותר מהכפילה את עצמה, וזה ממשיך לגדול.

בחנות המשק המקסימה שממוקמת מול החלקות, המצב רגוע יחסית – מנסים להכניס לקוחות רק בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובכניסה כל אחד מתבקש לחבוש כפפות שחורות – אבל בחלל האחורי הצוות עובד בקצב אש על הכנת הארגזים למשלוחים שיוצאים מכאן לרחבי גוש דן והשרון.

"זה כנראה שילוב בין מצב הרוח לעובדה שמאות אלפי ישראלים שהיו אמורים להיות עכשיו בחו"ל יושבים בבית. כולנו, כל החקלאים האורגניים שאני מכיר, מגדלים עכשיו בכל הכוח כדי לספק את הביקושים", הוא אומר.

"זה כנראה שילוב בין מצב הרוח לעובדה שמאות אלפי ישראלים שהיו אמורים להיות עכשיו בחו"ל יושבים בבית. כולנו, כל החקלאים האורגניים שאני מכיר, מגדלים עכשיו בכל הכוח כדי לספק את הביקושים"

כספי, כמו הרבה בעלי עסקים קטנים, חושש שאם ישראל תמשיך להתגלגל לעבר סגר או עוצר כמעט מוחלט, מישהו יורה לו להפסיק לעבוד. מצד אחד הוא מגדל ומוכר מזון, ומה יותר חיוני מזה; מצד שני, השיח על מכירת מזון בחירום מתמקד כל הזמן ברשתות השיווק הגדולות, כאילו אין מקורות אחרים להשגת אוכל במדינה.

"אם אצטרך להפסיק לעבוד, כל המשפחות שאני מביא להם עכשיו פירות וירקות טריים יצטרכו ללכת לסופר ולהצטרף לתור הארוך שם", הוא אומר, "אני מקווה שמקבלי ההחלטות יהיו מספיק חכמים כדי לא לעשות צעד כזה".

כספי לא לבד. מאז שמשבר הקורונה טלטל את אורח החיים הישראלי, החקלאות האורגנית בכלל וענף המשלוחים לבתים בפרט חווים פריחה חסרת תקדים.

חנות המשק, הגינה האורגנית בבית יצחק (צילום: אביב לביא)

חנות המשק, הגינה האורגנית בבית יצחק (צילום: אביב לביא)

לא רחוק מהמשק של כספי, ב"שדה ירוק" שבמושב בית יהושע, דנה שטיין מספרת שמשמרות הליקוט והכנת המשלוחים מתחילות אצלם כבר באחת אחר חצות. שטיין מנהלת מקבץ של שלוש חנויות – בגבעתיים, תל מונד ובמשק בבית יהושע, ולצד זה מערך משלוחים שמגיע לאלפי משקי בית מנתניה עד ראשון לציון.

"הטירוף התחיל ביום ראשון לפני שלושה שבועות", היא משחזרת. "ברגע שהפסיקו את הלימודים אנשים הפנימו שאנחנו נכנסים לסוג של מצור. השבוע הראשון היה פסיכוטי, תפסו אותנו לא מוכנים. כמות ההזמנות גדלה ב-300%, וגם הכמויות שאנשים מזמינים מטורפות. בשיגרה יש לנו 40 עובדים, כשהתחיל הבלגאן התקשרו אליי חבר'ה שעבדו פה לפני שש שנים ושאלו אם אנחנו צריכים עוד ידיים. אמרתי 'בטח שצריך, בואו'".

"שדה ירוק" הוא מיזם משותף של שטיין ושל אחיה, קובי. הם דור שלישי לחקלאים, אבל התוכניות המקוריות שלהם לא כללו את המשך העיסוק המשפחתי. שטיין עצמה עבדה שנים רבות בתפקיד ניהולי במערך המנויים של 'ידיעות' אחרונות'.

דנה וקובי שטיין, שדה ירוק, בית יהושע (צילום: אביב לביא)

דנה וקובי שטיין, שדה ירוק, בית יהושע

אביהם, שהיה חקלאי עד יום מותו, נפטר, ולפני עשר שנים היא ואחיה רקמו חלום להפריח מחדש את הקרקעות המשפחתיות. האח, קובי, אחראי על הצד החקלאי – 80 דונם שבהם מגדלים יותר מ-30 סוגי עלים ירוקים, ירקות ופירות – והיא על תחום החנויות והמשלוחים, שחווה כאמור גידול בימי הקורונה, שברוח התקופה אפשר לכנות אותו גידול אקספוננציאלי.

"הדבר הראשון שהבנו זה שאנחנו צריכים לשמר את המיידיות", היא אומרת. "גם עכשיו, אם אתה מזמין מאיתנו ביום שני בבוקר – אתה תקבל את ההזמנה שלך עד הלילה. כל יום – באותו יום. אנשים יושבים יותר בבית ואוכלים יותר, וגם רוצים לאכול יותר בריא.

"בדרך כלל אני מכירה את הלקוחות שלנו, עכשיו יש מה שאני מכנה 'דור הקורונה'. מעגלים חדשים. זה קורה בין השאר בגלל שהרשתות הגדולות לא עומדות בקצב. יש כאלה שהאתרים שלהם כבר נסגרו ולא מקבלים הזמנות, וכאלה שבהן אתה מקבל תאריך פנוי לעוד שבוע חצי –שבועיים".

"בדרך כלל אני מכירה את הלקוחות שלנו, עכשיו יש מה שאני מכנה 'דור הקורונה'. מעגלים חדשים. זה קורה בין השאר בגלל שהרשתות הגדולות לא עומדות בקצב"

חששת שיודיעו לכם שאתם לא עסק חיוני ותצטרכו להפסיק לעבוד?

"בשום שלב לא חששתי, כי יש לנו גם רגל חקלאית, של גידול מזון. איך שהתחילו לדבר על סגר התקשר מישהו מהמועצה האיזורית (חוף השרון), ביקש את מספרי הזהות שלנו ואמר שהוא מוציא לנו אישור מסודר שבכל שלב נהיה רשאים לעבוד. אנחנו אנשי אדמה, אם אנחנו לא חיוניים, אז מי?"

גם גיא רילוב, הבעלים של חוות מקורה שבמורדות הכרמל ואחד החקלאים האורגניים הוותיקים והמוערכים, מדווח על גידול אדיר בביקושים: "בימים רגילים אני נאלץ לפעמים למכור תוצרת לרשתות השיווק על תקן תוצרת רגילה, כי השוק האורגני קטן מדי. עכשיו אני מקבל כל הזמן הזמנות ועובד קשה מאוד כדי לעמוד בקצב. כרגע כל הענף האורגני נמצא על הקצה של הקצה של יכולת הייצור והגידול".

גיא רילוב, חוות מקורה, כרם מהרל (צילום: אביב לביא)

גיא רילוב, חוות מקורה, כרם מהרל

בעוד החקלאים מבלים את ימי הקורונה בעבודה מסביב לשעון, הם מתחילים לחשוב על היום שאחרי ומקווים שהלקחים לא יישכחו כל כך מהר. שהרי המשבר הזה הוא גם נצחונו הגדול של המזון המקומי.

"אני קונה הרבה אורז בשביל העובדים התאילנדים שלי", מספר רילוב. "אתמול הלכתי לספק שלי לקנות שקי אורז, ובפעם הראשונה הוא אמר לי שאין, שיש בעיה לייבא אורז עכשיו. חזרתי הביתה, כתבתי בגוגל "מחסור באורז בגלל וירוס הקורונה" – וראיתי שכמה מהיצואניות הגדולות של אורז בעולם, כמו תאילנד, סגרו את השערים ליצוא. זה עדיין לא מורגש על המדפים בישראל, אבל זה קורה, וזה רק מדגיש את החשיבות של חקלאות מקומית וייצור מזון מקומי".

גם דנה שטיין מקווה שלקחי הקורונה לא יתפוגגו בלי להשאיר עקבות. "החקלאות הרגה את אבא שלי, הוא מת משברון לב בגלל שנאלץ להתמודד במשך שנים עם חובות ועם חוסר ודאות מה יהיה מחר בבוקר. הוא תמיד אמר שהוא ממשיך רק כי 'אני לא יודע לעשות שום דבר חוץ מלהיות חקלאי'.

"החקלאות הרגה את אבא שלי, הוא מת משברון לב בגלל שנאלץ להתמודד במשך שנים עם חובות ועם חוסר ודאות. הוא תמיד אמר שהוא ממשיך רק כי 'אני לא יודע לעשות שום דבר חוץ מלהיות חקלאי'"

"אני מאמינה במשפט 'אם אין חקלאות אין מולדת', עכשיו רואים את ההוכחה. אתה מכיר מישהו שמוכן לאכול עכשיו תפוח מיובא מאיטליה? כשאני מגיעה לכנסים של חקלאים אני הכי צעירה – ואני כבר בת 46. אם לא תהיה התעוררות של המדינה, אם לא יתחילו כאן לעודד חקלאות וחקלאים, עד המשבר הבא זה כבר לא יהיה".