הפעם האחרונה שראיתי את סבא

סבא של הדי בן-עמר
סבא של הדי בן-עמר

מאז שסבא שלי נפטר לא ידעתי סדר פסח כהלכתו.

ניתן לטעון שהוא לא באמת היה הסבא שלי – הוא לא היה האבא של אמא שלי ולא אבא של אבא שלי, אבל הוא היה הסבא היחיד שהיה לי, והאדם היחיד אי-פעם שקראתי לו סבא.

ניתן לטעון שהוא לא באמת היה הסבא שלי – הוא לא היה האבא של אמא שלי ולא אבא של אבא שלי, אבל הוא היה הסבא היחיד שהיה לי, והאדם היחיד אי-פעם שקראתי לו סבא

הוא היה יליד הונגריה. בהונגריה איבד את כל משפחתו בשואה, והוא עצמו נשלח למחנה ריכוז והיה לו מספר על היד, אבל מעולם לא היה בו שמץ של התמרמרות על האבדן ועל מה שעבר – מבחינתו אלוהים נתן ואלוהים לקח, ועכשיו כאן בארץ, במדינת ישראל שאחרי המלחמה, הוא קיבל במתנה משפחה חדשה, ונראה היה שדי לו בכך. הוא קיבל את זה כמו שקיבל כל דבר אחר – בהכרת-תודה, ובחיוך תמים, נבוך, ואבוד לחלוטין.

לפעמים, כשהמבוכה שלו הייתה ממש גדולה, הוא נהג גם לצחקק מתחת לשפם.

משפחתי מוצאה מרומניה, וכאן בארץ דיברו בני המשפחה ביניהם ברומנית או בעברית, אבל הסבא שלי לא ידע לדבר לא את זו ולא את ההיא – הוא בא מהונגריה ודיבר רק הונגרית ואידיש. אז הורי וסבתא שלי דיברו איתו באידיש ואני דיברתי אתו בעברית והוא היה מנענע בראשו כאילו הוא מבין, ולפעמים גם הבין באמת מה אני אומר לו, ואז היה עונה לי ב"כן".

אני לא זוכר שאי-פעם הוא ענה לי ב"לא".

סבתא שלי, האמא של אמא שלי, שהייתה הסבתא היחידה שהכרתי, התאלמנה מבעלה עוד ברומניה. הוא היה בעליו של בית קפה,  והוא הפסיד את בית-הקפה שלו בהימורים ונעשה מלצר בבית-הקפה הזה, מה שגרם לו לשתות עד אבדן-חושים. כך הוא שתה את מרבית המשכורת שהרוויח כמלצר שממילא לא הייתה גדולה, עד שנפטר בגיל צעיר משחמת כבד. כל זה הביא לכך שאמי ואחיה והסבתא שלי חיו בצעירותם בעוני מרוד.

אולי זו הסיבה שאמא שלי הייתה אדם דיכאוני מיום שהכרתי אותה, ותמיד חשבתי שזה בגללי, עד שבשנות העשרים שלי אחד הפסיכיאטרים שטיפל בה באחד מאשפוזיה בגהה, אמר לי שהיא הייתה דיכאונית הרבה לפני שנולדתי.

אולי זו הסיבה שאמי הייתה אדם דיכאוני מיום שהכרתי אותה, ותמיד חשבתי שזה בגללי, עד שבשנות ה-20 שלי אחד הפסיכיאטרים שטיפל בה באחד מאשפוזיה בגהה, אמר לי שהייתה דיכאונית הרבה לפני שנולדתי

בשנות העשרים שלי, אחרי שהפסיכיאטר של אמא שלי אמר לי את זה, הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שאני לא אחראי לדיכאון של אמי.

זו הייתה תגלית מהממת ומפתיעה וגם הקלה גדולה.

*  *  *

סבא שלי הכיר את סבתא שלי כאן בארץ, כאמור. סבתא שלי דיברה יידיש שוטפת וגם סבא שלי, כך שהשפה לא היוותה בעיה, והייתה ביניהם הרמוניה ושקט וסוג של חיבה שאיננה אהבה כמו שאנחנו מכירים אותה, אלא הכרת תודה רבה אחד לשני – כל אחד מהם הכיר תודה לשני על שבזכותו הוא אינו לבד.

זה היה יפה. זה יפה בעיני גם כשאני חושב על זה היום. לא-מעט זוגות שאני מכיר יש ביניהם הרבה פחות מזה.

הוא היה צעיר מסבתא שלי בעשר שנים, ולמרות זאת כשנפטרה, נפטר שלושה חודשים אחריה – הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה להמשיך לחיות בלעדיה.

*  *  *

הם ניהלו אורח חיים דתי, הסבא והסבתא שלי.

על סבתא שלי סיפרו לי שהייתה בתו של רב, אבל החיים בצידו של שתיין שיכור, בעלה הראשון, לא עשו אותה שומרת מצוות במיוחד. היא נעשתה אפיקורסית וצינית במידה ראויה. אבל אז היא פגשה את סבא שלי – הסבא היחיד שהכרתי, כאמור. הוא היה אדם מאמין, אדוק במידה, על כן כשסבתא שלי התחתנה אתו היא חזרה לשמור מצוות.

על סבתא סיפרו לי שהיתה בתו של רב, אבל החיים בצד שתיין שיכור, בעלה הראשון, לא עשו אותה שומרת מצוות במיוחד אלא אפיקורסית וצינית במידה. אבל אז פגשה את סבא שלי, אדם מאמין, וחזרה לשמור מצוות

בביתם של סבא וסבתא שלי שמרו שבת וכשרות. בילדותי מדי ליל שישי הורי נהגו לנסוע לחברים למפגשים קבועים שבהם הגברים שיחקו פוקר והנשים שיחקו רמי אבנים – זה היה בשנים ההן נוהג מקובל בעדה הרומנית. כשהורי נסעו לפגוש את החברים שלהם בלילות שישי, אני נשארתי אצל סבא וסבתא שלי. כך קרה שהעברתי את ימי שישי כשסבתא שלי מדליקה נרות וסבא שלי מקדש על היין – ואני עם כיפה על הראש.

אני יודע – מי שמכיר אותי כיום יתקשה לעכל.

לפעמים כשהורי הקדימו להשאיר אותי אצל סבא וסבתא שלי גם ליוויתי את הסבא שלי לבית הכנסת לתפילת השבת, והכרתי אנשים מאמינים מסוג יפה שאני לא פוגש כמוהו כיום.

האמונה שלהם הייתה עניינם הפרטי והם לא הציקו לאיש בגללה. גם לא לי.

כשהייתי אמור לישון אצל סבא וסבתא שלי הם נהגו להשאיר מבעוד מועד, עוד לפני כניסת השבת, נורה קטנה דולקת בחדר שהיה סלון וחדר שינה גם יחד, חדר שבו ישנו שלושתנו במיטה הזוגית שאליה הוצמדה גם מיטה צבאית מתקפלת. זה היה החדר היחיד בבית, חוץ ממטבח קטן ומקלחת קטנה עוד יותר. הם השאירו את הנורה דולקת כדי להקל עלי, אבל לפעמים בלילה האור הפריע לי לישון וכיביתי אותו, מבלי לתת את הדעת שאני עושה משהו שמבחינת סבא שלי נחשב אסור – חוטא ועובר על אחת מתרי"ג מצוות.

לסבתא שלי לא ממש היה איכפת. סבא שלי, לעומת זאת, כשכיביתי את הנורה נהג לצחקק במבוכה מתחת לשפמו אבל לא אמר דבר.

הוא גם היה הסבא של בן-דוד שלי יוסי ושל הבת-דודה שלי רותי, הילדים של אח של אמי, אבל בשבילי הוא היה תמיד יותר הסבא שלי מאשר הסבא שלהם, כי להם היה עוד סבא – האבא של האמא שלהם.

הם השאירו את הנורה דולקת כדי להקל עלי, אבל לפעמים בלילה האור הפריע לי לישון וכיביתי אותו, מבלי לתת את הדעת שאני עושה משהו שמבחינת סבא שלי נחשב אסור – חוטא ועובר על אחת מתרי"ג מצוות

לסבא "שלי" קראו בכינוי "זֵיידָה", ואילו לסבא השני של בת דודתי רותי ובן דודי יוסי קראו "אוִפָּפָּה", ותסכימו אתי שזיידה נשמע יותר סבאי, נושא עימו יותר הדרת כבוד של סבא רציני, אותנטי, סבא באלאדי אפשר אפילו להגיד.

*  *  *

כשאומרים "אדם טוב" אני נזכר בסבא שלי.

הוא היה איש תמים וישר, שלא ידע להרע או להציק ומעולם לא עשה זאת. מעולם לא ראיתי אותו מתרגז ומעולם לא הרים קולו על איש. משום כך, אני מניח, מונה פה אחד וללא כל מתחרים לתפקיד גבאי בית-הכנסת.

כשאני חושב על כך היום אני חושב כמה זה מוזר – היום אין כל סיכוי שמישהו כמו סבא שלי היה מקבל את תפקיד הגבאי.

זהו תפקיד שמצריך איסוף ושמירה של התרומות לבית הכנסת, והקצאתן לפי צרכי בית הכנסת והקהילה – אין לי ספק שכיום היו מחפשים מישהו שהוא "שועל", מישהו תחמן, מישהו עם פלפל ועוקץ שיודע "להזיז עניין".

קומבינטור.

בסבא שלי לא היה שמץ מכל אלה.

היה לו רק דבר אחד שכולם ידעו שיש בו, מבלי שהיו צריכים לומר זאת אחד לשני בקול או לבטא במילים בכלל – הוא היה אדם ישר.

והוא היה איש טוב.

ועל אף שהיה מה שמקובל לראות כאדם פשוט – הוא היה פועל ייצור פשוט במפעל נשק של תע"ש, והיה יוצא לעבודתו בארבע וחצי בבוקר כשאוטובוס של המפעל היה אוסף אותו, מצוייד בסנדביץ' של שתי פרוסות לחם עבות מרוחות בריבת תפוזים ונתון בשקית נייר, וחוזר לפנות ערב, וציפורניו היו תמיד עם שאריות שחורות מעבודתו הקשה, לא חשוב כמה עמל לנקות אותן – לא הייתה כל מחלוקת בקרב הקהילה בשאלה מי האיש הנכון להיות הגבאי, וסבא שלי מונה לתפקיד הזה.

זהו תפקיד שמצריך איסוף ושמירת התרומות לבית הכנסת, והקצאתן לפי צרכי בית הכנסת והקהילה – אין לי ספק שכיום היו מחפשים מישהו שהוא "שועל", מישהו תחמן, עם פלפל ועוקץ שיודע "להזיז עניין". קומבינטור

עקב זאת, היה לו כיסא מיוחד בבית הכנסת שכולם ידעו שהוא הכיסא של יצחק שפר ואף אחד לא ניסה אפילו להתיישב בו. גם אם קרה משהו וסבא שלי לא נוכח בתפילה, עניין נדיר לכשלעצמו, הכיסא נשאר ריק.

זה היה כיסא מחובר כיחידה אחת למעין דלפק או שולחן תפילה, כשבדלפק התפילה היה מכסה מתרומם שחשף תא להנחת הספרים, והיחידה הזו הייתה עשויה כולה כמקשה אחת, שולחן וכיסא. והיא הייתה צמודה לצד התיבה – מקום של כבוד.

מקום של כבוד לאיש שמעמדו הכלכלי והשכלתו והכנסתו הכספית וידיעתו בנבכי התורה לא העמידו אותו בשורה הראשונה ואפילו השנייה בקרב קהל העדה ואולי דווקא די קרוב למקומות האחרונים, אם ככה אתם רוצים למדוד אותו.

אבל כנראה שכאיש הגון וטוב לב וישר ותמים לא היו לו מתחרים – זה ההסבר היחיד שמצאתי, ככל שבגרתי בשנים, הסבר לכבוד שזכה לו בחייו מהקהילה שבה ואיתה התפלל.

ואצל סבא וסבתא שלי חגגתי את לילות הסדר הראשונים של חיי.

*  *  *

ככל שאני חושב על זה, אלו היו ככל הנראה גם לילות הסדר האחרונים של חיי.

כל לילות הסדר שחגגתי אחר כך, אחרי מותם של סבא וסבתא שלי וככל שבגרתי ונעשיתי אני עצמי לאב ולבעל משפחה ולאדם שאחראי על חינוכם של אנשים אחרים והתאמתם לעולם הזה, כך הלכה וגדלה בי הסלידה מההגדה ומהטקסים הפגאניים שבה וממה שהיא והערב הזה מבטאים, ויותר ויותר הוא הפך עבורי לארוחה משפחתית חגיגית גרידא, שהמשפט החגיגי היחיד שקוראים בה הוא – "שולחן עורך".

אני מת על המשפט הזה בהגדה.

גם עכשיו כשאני כותב אותו, טעם מרק העוף והקניידלעך של סבתא שלי והגפילטע-פיש והחזרת והעוף המבושל עם בבלעך, שהיא שעועית לבנה מבושלת, ומלפפון חמוץ תוצרת בית – כל אלו עולים בפי והוא נמלא רוק.

לא פלא שהעם היהודי אחרי כל צורר שגמר לחסל התיישב לאכול – אין כמו האוכל היהודי העממי והפשוט.

הגם שאני חייב להודות כאן שיש עוד משפט או ביטוי בהגדה שאהבתי תמיד – כי מאז שהייתי ילד ועד היום, ואני בשנת חיי השישים ושש, גם אם ניהלתי ענפים בקיבוץ והייתה לי חברה בע"מ לניהול קיבוצים וגידלתי חמישה ילדים וכיום גם יש לי נכדים, אין מצב שאזכר בשורה המדברת על "בן זומא" ולא אגיב.

מהשורה הזו ישחרר רק המוות.

מאז שהייתי ילד ועד היום, ואני בשנת חיי ה-66, גם אם היתה לי חברה בע"מ לניהול קיבוצים וגידלתי 5 ילדים וכיום גם נכדים, אין מצב שאזכר בשורה המדברת על "בן זומא" ולא אגיב. מהשורה הזו ישחרר רק המוות

ובסוד אגלה לכם כאן שגם את דזבין אבא אהבתי תמיד.

כי זובי נשאר זובי, מה לעשות.

*  *  *

עם סבא שלי הלכתי בראש השנה לשמוע תקיעת שופר, ובסוכות סבא שלי היה ישן בסוכה שאבא שלי עזר לו תמיד לבנות, והוא נהג להכין לי דגל שבראשו תקוע תפוח-עץ שבו תקוע נר, וככה הלכנו לבית הכנסת להשוות דגלים ונרות עם שאר הילדים, והדגלים היוקרתיים היו תמיד אלו שהיו פזורים בהם פירורים נוצצים כסופים. בפורים נהגתי ללכת עם סבא שלי לבית הכנסת לאכול אוזני המן, ןבפסח חגגנו אצלו – הורי ואני ורותי ויוסי בני הדודים שלי והוריהם – את ליל הסדר – שלוש שעות ארוכות ומלהיבות בשעה הראשונה ומשעממות עד מוות ומייגעות בשאר הזמן.

אבל במהלך הטקס נהג סבא שלי לבצוע חתיכה מהאפיקומן ולהחביא אותה מתחת לכרית הענקית שעליה ישב, מקום קבוע וידוע שאליו נהגתי להגיע בעת שסבא שלי הלך לשירותים – עוד טקס קבוע שנועד לאפשר לי לגנוב את האפיקומן – ואז לקראת סיום הערב הגיע הרגע שסבא שלי מחפש את האפיקומן שהחביא ואינו מוצא, וכולם נכנסים ללחץ-כביכול ושואלים אותי מה אני רוצה תמורת האפיקומן כדי שניתן יהיה לסיים את הערב, ואני ורותי ויוסי מבטאים כל אחד את משאלתו הכמוסה.

וכולם מבטיחים לנו שאין בעיה – נקבל את זה.

כנראה שיש איזה טקס שרשום בהגדה שלא גיליתי אותו, כי בין אם אמרתי שאני רוצה מכונית של כיבוי אש, או סט של בובות חיילים, או רובה צעצוע או אקדח בוקרים, בסוף תמיד קיבלתי פיג'מה תוצרת "אתא".

ולמדתי שבחיים לא כל מה שרוצים מקבלים.

לפעמים אפילו לא משהו דומה.

כנראה שיש איזה טקס שרשום בהגדה שלא גיליתי אותו, כי בין אם אמרתי שאני רוצה מכונית של כיבוי אש, או סט של בובות חיילים, או רובה צעצוע או אקדח בוקרים, בסוף תמיד קיבלתי פיג'מה תוצרת "אתא"

אז החיים נראים לי עכשיו, בגילי, כמו פיג'מה של "אתא", ואני אומר תודה ולא מתלונן. זה מה יש.

*  *  *

סבא שלי נפטר, כאמור, שלושה חודשים אחרי שסבתא שלי הלכה לעולמה, ולא ראיתי אותו מאז – למעט פעם אחת.

זה היה כבר בתחילת שנות האלפיים, יותר מעשרים שנה אחרי שמת. מה שקרה הוא שבתחילת שנות האלפיים, יומיים לאחר קריסת מגדלי התאומים, לאחת מבנותיי הייתה תאונת דרכים קשה בתקופת שירותה הצבאי והיא שכבה בטיפול הנמרץ הנוירוכירורגי ולאחר מכן בבית החולים לווינשטיין תקופה ארוכה ללא הכרה.

לא ידענו מה צפוי לקרות הלאה והאם תתעורר.

באחד הלילות בתקופה ההיא הופיעה סבא שלי אצלי בחלום. זה אינו דבר אופייני לי, לחלום על דמויות ולשוחח איתן בחלומות, ועל כן יש להניח שהייאוש והצער הרבים של אותה תקופה גרמו לכך.

הוא היה לבוש בגלימה לבנה וצחורה של מלאך, הסבא שלי, וכשראיתי אותו בחלומי עלתה בי המחשבה שזה היה כל כך צפוי – אדם טוב וטהור שכמותו שימצא את מקומו לאחר מותו כאחד המלאכים. אין דבר נכון מזה, חשבתי אז, וקראתי אליו בייאוש: "סבא, תעשה משהו!"

והוא חייך את חיוכו הטוב והנבוך, ואז צחקק מתחת לשפמו במבוכה, ואני התקרבתי אליו לחבק אותו, וכשהתקרבתי אליו ראיתי שהגלימה הלבנה שחשבתי אותה לגלימה של מלאך הייתה הכותונת של המוסד בו סיים את חייו לאחר שחלה, לאחר פטירתה של הסבתא שלי. אז התקרבתי אליו עוד כדי לנצל את ההזדמנות להיפרד ממנו, הזדמנות שלא הייתה לי כמותה טרם שנפטר.

התקרבתי אליו לחבק אותו, וכשהתקרבתי אליו ראיתי שהגלימה הלבנה שחשבתי אותה לגלימה של מלאך הייתה הכותונת של המוסד בו סיים את חייו לאחר שחלה, לאחר פטירתה של הסבתא שלי

וחיבקתי אותו, חיבקתי חזק, ושמתי את ראשי על כתפו ובכיתי בקול, בכיתי עליו ועל בתי ששכבה ללא הכרה, בכי שכמותו לא הרשיתי לעצמי לבכות כשהייתי ער, בכי מר אבל משחרר.

ואז התעוררתי.

ומאז לא ראיתי אותו עוד.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,080 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 15 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שיטפון קטלני אחרי הקורונה, הסינים חוששים מאסון גרעיני

ווהאן עלתה השנה לכותרות כמוקד ההתפרצות של הקורונה, אך המזל הרע ממשיך לרדוף אותה ● גל שטפונות חסר תקדים מציף את אזור העיר הסינית, ומעמיד במבחן את "סכר שלושת הערוצים", שעלול לקרוס תחת העומס ● בקרבת הסכר ממוקמים שני כורים אטומיים, והחשש הוא מאסון כפול במקרה של הצפה: אקולוגי וגרעיני ● תיאורית קונספירציה טוענת כי סין מבקשת להטביע ראיות לכך שפיתחה את נגיף הקורונה

עוד 823 מילים

אין לי מלים לתאר את מה שהלך פה

עשרת אלפים מפגינים הגיעו אתמול בערב להפגין בבלפור, המחאה הגדולה ביותר שהיתה מול בית ראש הממשלה. במשך 3 שעות, אלפי צעירים שהגיעו מתל אביב הצטרפו למפגינים ומפגינות ותיקים של מחאת היחידים והקימו מהומת אלוהים שהיה ניתן לשמוע ממרחק קילומטרים. הקהל צעק, שרק וקפץ אוחז שלטים, דגלים ולפידים למקצבי תופים בתמהיל מחשמל של זעם ושמחת חיים.

לחץ החל להבנות לכיוון הגדר שהפרידה בין המפגינים ובית ראש הממשלה, הגדר כמעט נפרצה מה שהביא לתגבור כוחות מג״ב ויס״מ. משם ההפגנה הפכה לתהלוכה ברחובות ירושלים.

צעירים תל אביבים פשטו על רחובות הבירה באויר הנעים של הלילה. התחלנו לצעוד במורד המדרחוב לכיוון כיכר ציון, היכן שהמציאות התחילה להפשיט מעליה שכבות של סבירות ומוכרות.

צעירים תל אביבים פשטו על רחובות הבירה באויר הנעים של הלילה. התחלנו לצעוד במורד המדרחוב לכיוון כיכר ציון, היכן שהמציאות התחילה להפשיט מעליה שכבות של סבירות ומוכרות

ראשית, מאות אנשים התחילו לרוץ ובעקבותם רכב משטרתי שהתיז עליהם זרנוק מים עוצמתי. ושוב. ושוב. ושוב. ובין לבין, מחזות סוראליסטים של חרדים, ביביסטים ועוברי אורך אחרים משוחחים עם מפגינים, מנסים להבין, ובורחים יחד מזרנוקים.

 

לאורך כל המסלול היתה ניכרת במיוחד האהדה של הצעירים החרדים. צעיר אחד אפילו עצר לשוחח ואמר ״תושיטו לנו יד. אנחנו מחכים״.

מצאתי את עצמי צועדת במקביל לזוג דתיים לאומיים מבקעת הירדן שבאו לירושלים לנפוש (ללא חמשת ילדיהם), יצאו לטיול ערב ונקלעו להפגנה. שוחחנו על ההפגנה, והמצב במדינה. הסכמנו על הכל, מהזנחת העצמאים וכיסוי חוב המס של הנאשם במקום לדאוג לאזרחים ואפילו לסגידה ההזויה את דמותו על ידי ביביסטים, ולמעמד שסיגל לעצמו כבן האלוהים. ואז כוון לעברנו זרנוק מים. הגענו לכיכר פריז. הזוג חזר לנופש שלו ובפני נפרש שדה קרב. במקום להכיל את ההפגנה, כוחות מג״ב, יס״מ ופרשים פתחו במלחמה נגד אזרחים.

היה קשה להבין מה בדיוק קורה, אבל כשלא מבינים מתחילים לפעול האינסטינקטים. המונים רצים, צועקים, אני קופצת להסתתר מאחורי מכונית חונה. איתי מסתתרים אחרים. אנחנו מציצים לראות אם השטח פנוי. פרשים דוהרים לתוך מבואה של בניין בו מסתתרים אנשים מהפרשים.

אם לא היה לי צילום הייתי מטילה ספק שזה באמת קרה. איזה מזל שיש מצלמה. הזרנוקים לא מפסיקים. אני יוצאת מהמחבוא וכמעט נרמסת על ידי סוס שדוהר על המדרכה.

פרשי משטרה שועטים לעבר מפגינים אמש, בצעדה הספוטנטנית אחרי הפגנת בלפור, 14.7.2020 (צילום: ניצן ויסברג)
פרשי משטרה שועטים לעבר מפגינים אמש, בצעדה הספוטנטנית אחרי הפגנת בלפור, 14.7.2020 (צילום: ניצן ויסברג)

בנתיים במרכז הכיכר נראה שמבצעים מעצרים. צעיר חרדי שצופה במחזה אומר ״אין מה לעשות, מדינת משטרה״. שוב השיחה נקטעת ואנחנו בורחים. באמצע הכיכר אוטובוס. עוצרים עשרות בפנים, כולל את עו״ד גונן בן יצחק. אי אפשר להבין למה.

פירקו שוב את המאהל מול בלפור. ההורים של חברתי דקלה שבאו לשם עם שקי שינה התפצלו. אבא שלה לא מוצא את אמא שלה. אנחנו מתחילים לחפש אותה. אשה פצועה על הרצפה בסמטה ליד פח אשפה בוכה, מסבירה לחברותיה מה קרה. אני מתקרבת לראות, אבל נזכרת שאנחנו מחפשים את אמא של דקלה. בחור צעיר צורח על יס״מניק ״אנחנו אחים! איך אתה מתנהג אלי ככה?!".

אם לא היה לי צילום הייתי מטילה ספק בכך שזה באמת קרה. איזה מזל שיש מצלמה. הזרנוקים לא מפסיקים. אני יוצאת מהמחבוא וכמעט נרמסת על ידי סוס שדוהר על המדרכה

לאורך כל זה, לא היתה תקשורת. פרשי משטרה דוהרים לתוך בניינים, שעות מתרחשים משחקי רעב ברחובות ירושלים, עשרות מעצרים תמוהים אבל זה כנראה הרבה פחות מעניין משתול ימין קיצוני שהעיף את המיקרופון מהיד לאבישי בן חיים. או אה, חגיגה! מקווים להוכיח שעכשיו אנחנו פיטים על אמיל גרינצוויג, אמנון אברמוביץ ורצח רבין.

מפקד מחוז ירושלים דורון ידיד שיחק היטב את התפקיד במשחקי הרעב למען הספין של התקשורת ופתח את הראיון שלו בכך ש״התקיימה פה הפגנה של השמאל״. גם הוא בקרב חייו להתמנות למפכ״ל המשטרה. מפגינה קלטה אותו ופוצצה לו את השקר מול המצלמה.

המפגינים המנוסים ועכשיו הצעירים שהתעוררו, לא יקנו לעולם את השקרים של המשטר והתקשורת המגוייסת. והאמת שגם החרדים ודתיים שראיתי ברחובות ירושלים. הם מבינים בדיוק על מה ההפגנה.

עם שחר, התחילו לשחרר עצורים עם תנאים מגבילים – איסור להכנס לירושלים. מרחיקים מבלפור, שלא יוכלו להפגין. המאבק על הדמוקטיה הישראלית קיבל סופסוף קונקרטיזציה: קרב על חתיכת מדרכה של כמה מטרים מחוץ למעון ראש הממשלה. קרב בין המשטר המנותק והעם.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 613 מילים ו-1 תגובות

הזעם התפרץ ברחובות ירושלים, וזוהי רק ההתחלה

סרביה זה כאן: אין הרבה הבדל בין ההמון שצבא בימים האחרונים על בניין הפרלמנט בבלגרד ובין האלפים הרבים שגדשו אתמול את רחובות ירושלים ● ביניהם היה גם יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות לשעבר, אברהם בורג ● "אנחנו רגע לפני פיצוץ", הוא אומר לשלום ירושלמי, "נתניהו חייב לעצור ולדבר עם האנשים. לצאת לרחוב. אבל הוא בורח מפחד, והציבור מריח את הפחד שלו"

עוד 636 מילים

ח"כ עידן רול: "אם הניסוח שלי לא הובן, אני מתנצל"

כחול לבן הודיעו שיצביעו לאוסנת מארק בוועדה למינוי שופטים ● בכיר בליכוד: "גנץ מוביל לסגר מלא"; כחול לבן: "נתניהו בורח מאחריות" ● במהלך ההפגנה הותקפו עיתונאי חדשות 13; במערכת הפוליטית גינו ● ח"כ יעלון: "מנהיגי המחאה צריכים להוקיע אנרכיזם ואלימות" ● משרד הבריאות הודיע כי התגלה חולה קורונה בהפגנת העצמאים שהתקיימה בשבת

10:36 עריכה

תמונתו של הרב יאשיהו פינטו שהורשע בשוחד בלשכתה של ח"כ אוסנת מארק מהליכוד, מועמדת הקואליציה לוועדה למינוי שופטים. מארק: "מעריכה מאוד את הרב".

10:32 עריכה

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, קורא לראש הממשלה בנימין נתניהו להתפטר מתפקידו: "ביבי די! נכשלת בניהול המשבר הנוכחי. תודה על כל מה שעשית עד היום. הגיע הזמן לפנות את הבמה".

09:55 עריכה

יאיר לפיד: "אם אסנת מארק תבחר היום לוועדה למינוי שופטים זה אומר דבר אחד: שגנץ וכחול לבן הצביעו בשבילה. במקרה כזה אפשר לזרוק לפח את כל קשקושי אנחנו שומרים על בית המשפט. אתם לא. אתם סייענים של חשוד בפלילים".

09:52 עריכה

ח"כ עידן רול יש עתיד תל"ם חוזר בו מדבריו אתמול: "אני לא קורא למרי אזרחי ואם מישהו הבין אחרת אני מתנצל על כך", אמר בראיון לרדיו 103FM.

09:26 עריכה

סקר מנדטים פורסם הבוקר ב-103FML: ימינה ממשיכה להתחזק וממקמת את עצמה כמפלגה הרביעית בגודלה. כחול לבן עם תשעה מנדטים בלבד.

09:02 עריכה

הודעות הוואטסאפ שמקבלים חברי כחול לבן היום

09:01 עריכה

כחול לבן הודיעה  כי תצביע בעד הח"כים אסנת הילה מארק מהליכוד וצבי האוזר (דרך ארץ) כחברים בוועדה למינוי שופטים. זאת, בהתאם להסכם הקואליציוני עם הליכוד.

08:17 עריכה

משרד הבריאות הודיע כי התגלה חולה קורונה בהפגנת העצמאים שהתקיימה בכיכר רבין במוצאי שבת האחרונה.

08:16 עריכה

שר העבודה והרווחה, איציק שמולי, בראיון בכאן רשת ב': "ההחלטות בקבינט ובכל הפורומים הן לא שחור או לבן – אלו מגבלות עם מחיר כלכלי קשה. צריך לבחון השפעות של ההגבלות הקודמות".

הוא הוסיף: "לא רוצים לראות סגר כללי – זה יום כיפורים לכלכלה. העלייה בתחלואה מדאיגה – צריך לקבל החלטות זהירות".

07:43 עריכה

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד: "מחאת בלפור מוצדקת ונכונה אבל שום דבר לא מצדיק אלימות נגד שוטרים ועיתונאים. מחכה כן, אלימות לא. אין לנו ארץ אחרת, אין לנו משטרה אחרת".

07:34 עריכה

בעקבות מתקפת נתניהו את גנץ, בכחול לבן שוקלים מחדש האם לתמוך במועמדת הליכוד לוועדה לבחירת שופטים – כך דווח בכאן 11. ההחלטה הסופית בנושא תתקבל הבוקר.

 

 

07:25 עריכה

50 מפגינים נעצרו ועוכבו בעימותים עם השוטרים בהפגנה מול ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מפגין מוחזק על ידי שוטרים בהפגנות מול בית ראש הממשלה, 15 ביולי 2020 (צילום: Flash90/יונתן זינדל)
מפגין מוחזק על ידי שוטרים בהפגנות מול בית ראש הממשלה, 14 ביולי 2020 (צילום: Flash90/יונתן זינדל)
07:18 עריכה

עימותים צורמים בממשלה סביב ההתנהלות עם משבר הקורונה. גורם בכיר בליכוד תקף בלילה בחריפות את שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ: "נתניהו זועם על גנץ וכחול לבן שמשיקולים פוליטיים מכשילים את הצעדים הדרושים לבלימת המחלה והצלת חיים. חוסר האחריות של כחול לבן מוביל בהכרח לסגר מלא ולמחירים כלכליים מיותרים. גנץ התנגד היום לכל צעד לבלימת התפשטות הקורונה שיכול למנוע את הצורך בסגר כללי בהמשך".

בכחול לבן השיבו: "במקום להסיר אחריות מניהול משבר הקורונה, נתניהו צריך לתת לצה"ל לנצח ולמשרד הביטחון לפקד על המערכה בשטח. זה לא זמן לפוליטיקה ולא לשום קרב שאינו בשיקום הכלכלה, הבריאות והחברה. וטב להתרכז בלהעביר אתה כסף לחשבונות העצמאים שעדיין ממתינים לו. יש מי שדואג להם ויש מי שבורח מאחריות".

07:14 עריכה

במערכת הפוליטית הגיבו לתקיפת העיתונאים אמש בהפגנה בירושלים:

ח"כ משהו בוגי יעלון: "ארועי הלילה בירושלים מדאיגים מאוד. מי שחרד (בצדק) לדמוקרטיה הישראלית ולמצוקת האזרחים, לא יכול להרשות תקיפה שוטרים או עיתונאים. מנהיגים המחאה צריכים להוקיע אנרכיזם ואלימות".

השרה גילה גמליאל מהליכוד: "ערב של הסתה ואנרכיה שמסתיים בתקיפה פיזית של עיתונאים ושוטרים. המצב חייב להיפסק – לפני שיהיה מאוחר מדי".

השרה פנינה תמנו שטה: "זכות הפגנה כן, אך לאף אחד אין זכות לנהוג באלימות".

ח"כ שלמה קרעי מהליכוד שנתפס אוכל סנדוויץ' בעוד שמפגינים צועדים מאחוריו: "הם ימשיכו לצפצף במשרוקיות ולהטיל אימה ואנחנו נמשיך לשרת את הציבור".

07:08 עריכה

אמש במהלך ההפגנה מול ביתו של ראש הממשלה, הותקפו העיתונאים אבישי בן חיים ויוסי אלי מערוץ 12 על ידי מפגינים. 

עוד 15 עדכונים

לחיות בשלום עם הקורונה

הקורונה מסוכנת בעיקר לאוכלוסייה המבוגרת ולקבוצות הסיכון, והחשש הבריאותי ממנה הוא מן העומס שהיא עלולה להטיל על מערכת הבריאות אם זאת תוצף בשיטפון של חולים קשים.

במקום להטיל גזרות על כלל הצבור, יש  להתרכז באוכלוסייה שבסיכון, אותה יש להדיר מהתקהלויות וממגע פיזי קרוב, ולהבטיח שכל המטפלים באוכלוסיית הסיכון לא ישאו את הנגיף.

במקום להטיל גזרות על כלל הצבור, יש  להתרכז באוכלוסייה שבסיכון, אותה יש להדיר מהתקהלויות וממגע פיזי קרוב, ולהבטיח שכל המטפלים באוכלוסיית הסיכון לא ישאו את הנגיף

אין הצדקה לפניקה ולפחד מקריסת מערכת הבריאות מעומס החולים הקשים.  התחזיות של משרד הבריאות מבוססות על מה שקרה בגל הראשון, והמתאם שנמצא בין שעור הנשאות באוכלוסיה לבין המספר הצפוי של החולים הקשים, יתכן מאוד כי אינו נכון.

הסבר אפשרי לשינוי הזה הוא גילויו של "זן" חדש של נגיף, אצלו ארעה מוטציה בחומצת אמינו אחת במעטפה של הנגיף (הנקראת D614G), אשר גורמת לכך שהנגיף מדביק יותר מהנגיף  "קודם". דבר זה כבר גרם לכך שהוא השתלט על מרבית הנשאים בארה"ב ואולי גם השתלט על האוכלוסייה שלנו, ואם הוא פחות אלים אך יותר מידבק, יתכן שהעלייה התלולה במספר הנשאים לא תהיה כרוכה בעליה במספר החולים הקשים כפי שקרה קודם.

הגידול במספר הנשאים באוכלוסייה מעיד על התפשטות הנגיף באוכלוסיה.  מספר הנשאים האמיתי הוא לפחות פי עשרה ממספר המזוהים על פי הבדיקות, ומגיע כבר לכשלושה ואולי אף לחמישה אחוזים מן האוכלוסייה בישראל! לכן אין הגיון בקטיעת שרשרת ההדבקה בדרך שהיא מבוצעת כיום. את ההעברה בקהילה צריך למזער עי האמצעים המקובלים ובבידודים ביתיים בלבד.

קיים שיטפון עצום של ידע הנצבר במקומות אחרים בעולם על המגיפה, שבחלקו רלבנטי מאוד לקביעת המדיניות ולשיקולים חדשים, דבר שכמעט לא נעשה אצלנו. דוגמאות קונקרטיות לכך הן:

  • זהוי אוכלוסיות פגיעות יותר או עמידות יותר להדבקה ולמחלה קשה
  • איפיון הנגיף המתפשט אצלנו
  • איפיון אופי התגובה החיסונית של האוכלוסייה, והיכולת לפתח חיסון כנגד הנגיף ולאופיו של חיסון זה.

חשוב מאוד לנצל את הנסיבות המיוחדות של המגיפה ולאסוף וליישם מידע כזה גם אצלנו. יש לעודד כבר עכשיו את המחקר היישומי הזה באמצעות מענקי וקרנות מחקר  ממשלתיות. 

אין הצדקה לפניקה מקריסת מערכת הבריאות מעומס החולים הקשים. תחזיות משרד הבריאות מבוססות על מה שקרה בגל הראשון, ויתכן כי המתאם שנמצא בין שעור הנשאות באוכלוסיה לבין מספר החולים הקשים הצפוי אינו נכון

קשה להפריז בחשיבות אמון הציבור בהנהגת המאבק במגיפה, אמון שכרגע לא קיים. הסתלקותם של משה בר סימן טוב ופרופ סיגל סדצקי מן ההנהגה של משרד הבריאות היא אכן צעד שיש לברך עליו ושעשוי להביא עמו הנהגה חדשה וראוייה יותר שכן תזכה באמון הציבור.

אחד הכשלים המרכזיים במאבק בקורונה היה בהסברה. הסברה אמינה ומקצועית שלא זורעת פחד, ובעלת שקיפות גבוהה, היא תנאי חיוני לבניית האמון ולהצלחת המאבק במגיפה  ובהנהגתו.

את ההסברה יש להפקיד בידי אנשי מקצוע אמינים ומנוסים, ורצוי שיהיו גם מומחים במחלות זהומיות ובאפידמיולוגיה. אלה יספקו את המידע העדכני  ויתנו מענה הולם לשאלות שמטרידות את הצבור במקום הפוליטיקאים או הפרופסורים והידוענים, שלא נתנו זאת ואינם מסוגלים גם לתת.

הצעדים המעשיים, שיבטיחו שינוי ויכולת להתמודד טוב יותר עם המגיפה למרות שהם "ברורים כשמש" ואינם קורים בינתיים בגלל שקולים פוליטים, חשוב שיאמרו:

  • הקמת מטה לריכוז המלחמה במגיפה – רשות החרום הלאומית (רח"ל) או גוף אחר, שבראשו אישיות מקצועית חזקה עם עדיפות לרופא בעל נסיון מספיק במינהל, במצבי חרום ובמגיפות.
  • פורום מקצועי מייעץ – פורום רב תחומי שינטר את המגיפה, ירכז את כל הנתונים , את עיבודם ותרגומם, (מה שלא קורה כלל היום),
  • מערך לטיפול באוכלוסיות הסיכון – מרוכז בקופות החולים והרשויות המקומיות,
  • שינוי המדיניות לאתור נשאים – הקטנת או בטול המלוניות ומעבר לבידוד מרצון בבית עם מעקב של הקהילה בלבד.
  • מערך הסברה חדש – מבוסס על אנשי מקצוע שיפיצו יום יום את המידע השוטף, ויענו לשאלות הציבור הרחב.
  • עדוד המחקר והפתוח – קרנות יעודיות לעידוד המחקר היישומי של הקורונה.

אחד הכשלים המרכזיים במאבק בקורונה היה בהסברה. הסברה אמינה ומקצועית שלא זורעת פחד, ובעלת שקיפות גבוהה, היא תנאי חיוני לבניית האמון ולהצלחת המאבק במגיפה  ובהנהגתו

אפשר וצריך לחיות בשלום עם הקורונה ומטרה זאת היא בת השגה. העולם בו אנו חיים הוא דינמי ורב הישגים ולכן יש מקום לאופטימיות ביחס לסיכוי להשיג זאת.  ועם כל זאת – חובה עלינו להיות צנועים בהשגותינו ופתוחים להודות בשגיאות, שכן רק כך נוכל באמת להצליח בהתמודדות זאת.

פרופ' צבי בנטואיץ' הוא רופא, אימונולוג וחוקר - פרופ' מן המניין (אמריטוס) ברפואה באוניברסיטה העברית, פרופ' מן המניין נלווה פעיל במיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון ונשיא עמותת נאלא הפועלת באתיופיה למיגור המחלות הטרופיות המוזנחות. הוא גם חבר הנהלת רופאים לזכויות אדם, והרופא/חוקר הראשון שטיפל באיידס בישראל ומי שהקים את מרכז האיידס הראשון ואת קבוצת המחקר הראשונה לנושא בארץ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 647 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

האיש הירוק ים של דמעות

בקיץ הזה, הים ומקורות המים הטבעיים הם המפלט האחרון של הישראלים ● הבעיה: מעט מאוד חוף מתחלק על המון ישראלים, ולכל אחד מאיתנו מוקצבים כמה גרגרי חול ● כדי למנוע צפיפות והדבקה, ולצמצם את הטביעות, צריך לפתוח כמה שיותר חופים מוכרזים ולהכשיר כמה שיותר אגמים לרחצה ● תתפלאו, זה אפילו טוב לבלפור

עוד 763 מילים

חמ"ל קורונה נסגר במפתיע

פרסום ראשון משרד הבריאות מחלק לנשאי ולחולי קורונה מספר טלפון של חמ"ל, שם אמורים להשיב להם על כל שאלה שאינה מצריכה אשפוז או טיפול רפואי דחוף ● אבל מי שהתקשר למספר הזה היום הגיע להקלטה קולית שבה נאמר: "החמ"ל סגור" ● נשא קורונה שהתקשר למוקד: "זה המספר היחיד שהם השאירו לנו, מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?" ● משרד הבריאות: "לא חמ"ל שלנו"

חמ"ל קורונה נסגר היום (שלישי), כך נודע לזמן ישראל. מי שניסה להתקשר היום ל"חדר המלחמה" הגיע להודעה קולית שבה נאמר, "החמ"ל סגור. במקרים של שאלות או בקשות, יש לפנות להנהלה הרפואית או לסיעוד".

אחד האנשים שניסו להתקשר לחמ"ל, נמרוד ציון מתל אביב, סיפר היום לזמן ישראל: "אני ובן הזוג שלי נשאי קורונה ונמצאים בבית. בן זוגי איבד את חוש הריח שלו ונלחצנו, רצינו להבין מה ההשלכות של זה. התקשרנו לחמ"ל משרד הבריאות, והחמ"ל סגור. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?

"כאשר נכנסנו לבידוד, נתנו לנו במשרד הבריאות את הטלפון של החמ"ל, 03-7471234, ואמרו לנו להתקשר לשם בכל שאלה", מוסיף נמרוד.

"בחירום, אמרו לנו, אם יש החמרה קשה או מצב חירום רפואי אחר, ואתם צריכים פינוי לבית חולים – תתקשרו למגן דוד אדום. בכל שאלה אחרת תתקשרו אלינו, זאת הכתובת לבירורים, וגם, עוד יותר חשוב מבחינתנו, לבדיקות החלמה".

"אני ובן הזוג שלי נשאי קורונה ונמצאים בבית. בן זוגי איבד את חוש הריח שלו ונלחצנו, רצינו להבין מה ההשלכות של זה. התקשרנו לחמ"ל משרד הבריאות, והחמ"ל סגור. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?"

ניסיתם להתקשר למספר 5400*, מוקד הבירורים של משרד הבריאות?

"עד הבוקר אפילו לא ידעתי שהמספר הזה קיים. לא אמרו לנו על זה שום דבר. המוקד גם לא רלוונטי עבורי, כי אין לי שאלות כלליות על קורונה, יש לי שאלות ספציפיות על עצמי ואני אמור לדבר עם החמ"ל, לפחות לפי מה שאמרו לי. אם הם נותנים מספר, הם מצפים שאני אתקשר למספר אחר?"

מודעת דרושים לחוקרים אפידמיולוגים שפורסמה בתחילת יוני
מודעת דרושים לחוקרים אפידמיולוגים שפורסמה בתחילת יוני

מבצע גיוס החוקרים האפידמיולוגיים הוקפא

בתוך כך, אתמול חשפנו בזמן ישראל כי מבצע גיוס העובדים הזמניים למערך החקירות האפידמיולוגיות של משרד הבריאות הוקפא במפתיע, בשל מחסור בתקציב. זאת, לאחר שמודעות מטעם המשרד פורסמו והובילו לאלפי פניות של צעירים שביקשו להצטרף למערך הבדיקות, שאינו עומד בעומס המוטל עליו.

כתוצאה מכך, החקירות מתעכבות ושבירת שרשרת ההדבקה הופכת לכמעט בלתי אפשרי. זאת, בשעה שמספר הנדבקים בנגיף בישראל  מזנקמדי יום. במשרד הבריאות הסבירו בתגובה לחשיפת זמן ישראל כי העבירו את גיוס העובדים למערך החקירות לחברת השמה במסגרת מכרז, וכי הגיוס מתבצע בימים אלה.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "לא מדובר בחמ"ל של משרד הבריאות. חמל משרד הבריאות עובד ואפשר להתקדר אליו לכל שאלה למספר 03-6932333".

בתשובה לשאלה, כיצד הם מסבירים את העובדה שזה המספר שמשרד הבריאות חילק לאנשים בבידוד, השיבו: "אולי זה של אחת מקופות החולים".

החולים שייכים לקופת חולים כללית ולכן בדקנו מולה אם החמ"ל שנסגר היום שייך לה. אבל מקופת חולים כללית נמסר כי החמ"ל של הקופה פועל כרגיל.

עוד 375 מילים

דעה ועדת ההיתרים במשרד המבקר עושה עבודה חובבנית

הנוסח המלא של החלטת ועדת ההיתרים בעניין בקשתו של נתניהו לקבל מימון מספנסר פרטריץ' הועלה השבוע לאתר מבקר המדינה ● במקום מסמך מנומק, הכולל אסמכתאות מן העבר, ציטוטים של פסקי דין, התבססות על עקרונות ותקדימים - משהו שנראה כמו פסק דין, כפי שהחלטות עבר של הוועדה נהגו להיראות - התברר כי מדובר במסמך רזה שנראה כמו סיכום שיעור שכתב סטודנט חולמני

עוד 878 מילים ו-1 תגובות

בייג'ינג וטהראן צפויות לחתום על הסכם היסטורי שכולל השקעת מאות מיליארדי דולרים בתשתיות תחבורה, טלקומוניקציה, תעופה וים ● אך ההנחה היא שסין לא תסתפק בכך, ותחשק את ההסכם בנוכחות צבאית באזור ● וזה כבר עשוי לייצר מציאות חדשה במזרח התיכון ● פרשנות

עוד 665 מילים

הממשלה מאשימה את הציבור בגל השני של הקורונה, בנימוק ש"אנשים מסתובבים בלי מסכות" ● אבל במדינות שהצליחו להוריד את שיעורי ההדבקה באירופה ובמזרח התיכון אין הנחיה גורפת ללבוש מסכה כמו בישראל ● בחלקן, אין חובה כזו כלל ● ד"ר אורי לרנר: "גם לעובדה שהציבור בארץ לא לובש מסכות יש לממשלה אחריות" ● "ההוראות מבלבלות, משתנות כל הזמן, ולא ברור מה הן"

עוד 1,393 מילים

הנשיא ריבלין בתגובה לדברי ח"כ רול: "קריאות לאי ציות אזרחי פוגעות ביסודות המדינה"

ההפגנה מול בית ראש הממשלה: המפגינים הבעירו לפידים וניסו להתקרב לכניסה לבית ● התכנית הכלכלית לסיוע למשק אושרה בקריאה ראשונה ● יו"ר ועדת הקורונה שאשא ביטון מגיבה: "מיקי זוהר צריך להיבהל מאיך שהוא התנהג" ● הסתיים דיון המומחים אצל נתניהו; בנתיים לא הוטלו הגבלות נוספות ● ח"כ רול מיש עתיד: "לממשלה אין לגיטימציה להטיל סגר - הציבור לא צריך לציית"

עוד 38 עדכונים

למנוע מעד המדינה ניר חפץ להפוך לעורך דין

פרסום ראשון לשכת עורכי הדין אישרה לאחרונה לניר חפץ, עד המדינה בתיקי נתניהו, לעשות התמחות במשפטים ● התנועה לאיכות השלטון דורשת לבטל את האישור ולמנוע ממנו להפוך לעורך דין מן המניין ● בפנייה ליו"ר הלשכה נכתב: "לא ייתכן כי אדם אשר שמו שורבב למספר רב של פרשות פליליות יתמחה בדרכו להפוך להיות עורך דין מן המניין"

התנועה לאיכות השלטון פנתה הבוקר ליו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, בדרישה לבטל את האישור שקיבל ניר חפץ לאחרונה מהלשכה, להתמחות בתחום עריכת הדין, ולמנוע ממנו להפוך לעורך דין פעיל בשוק.

חפץ, לשעבר ראש מערך ההסברה של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכיום עד מדינה בתיקים 2000 ו-4000, נעצר בשנת 2018 ונחשד בקבלת שוחד ובתיווך לשוחד בתיקים אלה, זאת נוסף על תיק 1270 ("פרשת גרסטל-קמיר-חפץ") שבו היה חשוד. חפץ חתם על הסכם עד מדינה לאחר ששהה שבועיים במעצר.

לאחרונה פנה חפץ לוועדת ההתמחות של לשכת עורכי הדין בבקשה כי תאשר לו לעשות התמחות במשפטים. בראיון לכאן ב' סיפר חפץ כי קיבל אישור להתמחות, וכי בכוונתו להתחיל בקרוב בקריירה חדשה כעורך דין, על אף היותו חתום על הסכם עד מדינה בתיקי ראש הממשלה. על פי הערכות, חפץ יתמחה במשרדו של עו"ד ליאור פרי.

במכתבו מפרט מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון ד"ר שחף גל מדוע אסור לאפשר לחפץ להפוך לעורך דין מן המניין:

"נזכיר כי מר חפץ חתם על הסכם עד מדינה בפרשת 4000 לאחר שנחשד בקבלת שוחד באחת מפרשות השחיתות השלטונית החמורות בתולדות מדינת ישראל. נציין כי על פי הפרסומים בתמורה להסכם עד המדינה אשר מנע את העמדתו לדין, העביר מר חפץ לחוקרי המשטרה הקלטות רבות וחומרים אשר אסף במשך שנים על אלו שאיתם עבד".

המכתב מציין גם את פרשה 1270 שבה היה מעורב חפץ:

"מר חפץ נחשד כי בעת שהיה יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פעל על מנת להביא למינויה של השופטת הילה גרסטל למשרת היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת תיק מעונות ראש הממשלה, שבו נחשדה בין היתר אשת ראש הממשלה שרה נתניהו".

חפץ טען כי שיחותיו בעניין זה היו "למטרות רכילות בלבד". לאחרונה הוחלט במשטרה לגנוז את התיק, וזאת בנימוק של פערי הגירסאות.

אבי חימי, יו"ר לשכת עורכי דין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
אבי חימי, יו"ר לשכת עורכי דין (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

בפנייה של התנועה לאיכות השלטון מצוין כי לאורך השנים שמו של חפץ שורבב לפרשיות פליליות נוספות:

"לא ייתכן כי אדם אשר במשך שנים הילך אימים על אישי ציבור רבים במדינת ישראל, אשר שמו שורבב למספר רב של פרשות פליליות, אשר נמנע מהעמדה לדין רק בשל נכונות למסור אינספור ראיות אותן שמר ליום סגריר… שאדם כזה יתמחה בדרכו להפוך להיות עורך דין מן המניין".

גל מבהיר במכתבו כי מתן האישור לחפץ פוגע פגיעה חמורה באמון הציבור בלשכת עורכי הדין, ומזכיר כמה מהפרשיות שנקשרו בשנים האחרונות בלשכת עורכי הדין, תחת ניהולו של היו"ר הקודם אפי נווה:

 "קיבלת עליך משימה כבדת משקל, להוביל ולשקם את לשכת עורכי הדין בישראל בתקופה קשה ולאחר חורבן שהותיר קודמך בתפקיד… בפניך מוטלת המשימה לשיקום מעמד עורכי הדין במדינת ישראל והשבת אמון הציבור בלישכה ובפועלה".

מלשכת עורכי הדין נמסר כי טרם קיבלו את הפנייה. ניר חפץ מסר כי אינו מעוניין להגיב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
ניר חפץ הוא עד מדינה כמו עוד הרבה אחרים במשפט של נתניהו תארו לכם כמה עבריינים השתחררו כדי לשכנע אותם להגיד מה שהם החוקרים רוצים לשמוע שמענו את שיטות החקירה ואת הלחץ שהופעל ואת האשה שי... המשך קריאה

ניר חפץ הוא עד מדינה כמו עוד הרבה אחרים במשפט של נתניהו תארו לכם כמה עבריינים השתחררו כדי
לשכנע אותם להגיד מה שהם החוקרים רוצים לשמוע
שמענו את שיטות החקירה ואת הלחץ שהופעל ואת האשה שיזמינו לחקירה רק כדי ללחוץ עליו ועוד שיטות שלא ברא השטן לא זו אף זו קיבל מענק מעבריין לעד מדינה ומעד מדינה לעורך דין
זה המתנה על העדות השיקרית שלו
גם רצחת וגם ירשת

עוד 405 מילים ו-2 תגובות

"את בגין זה מוטט, לביבי יש עור עבה יותר כמובן"

כוחות משטרה ויס"מ יחד עם פקחי העירייה פשטו הבוקר על מאהל המחאה בבלפור ● אבל גם חמישה פצועים וציוד שהוחרם לא מרפים את ידי המפגינים ● "מהפיכות תמיד מתחילות בקטן, כשמוטי אשכנזי הפגין אחרי מלחמת יום כיפור הוא התחיל לבד, בסוף גולדה הלכה הביתה", אומר אברום ● "סוף-סוף הצעירים מתחילים להצטרף. אני חיה איתם, כי אני שוב לומדת", מוסיפה נורית (77) ● עומר שרביט בילה עם מובילי המחאה מול בית רה"מ, שמתכוננים להעלות מחר הילוך

עוד 2,366 מילים

הממשלה הקפיאה את גיוס החירום של עובדים למערך החקירות האפידמיולוגיות

פרסום ראשון מוקד החקירות האפידמיולוגיות סובל ממצוקת כוח אדם חמורה, ולא מספיק לאתר את נשאי הקורונה בזמן ולקטוע את שרשרת ההדבקה ● משרד הבריאות יצא בגיוס חירום של עובדים, קיבל 17 אלף פניות ומיין 100 מהן, אבל אחרי 3 ימים הגיוס הופסק בשל מחסור בתקציב ● משרד הבריאות: "המתחקרים מגויסים בימים אלה"

עוד 664 מילים

שני כלכלני מאקרו בכירים סבורים כי התשובה לשאלה האם לקדם תקציב חד-שנתי או דו-שנתי היא פשוטה מאוד ● אלא שמדובר בתשובות הפוכות לחלוטין ● האחד מדגיש כי תקציב לסוף 2020 ממילא לא יוכל לחולל שינויים, וכי רק תכניות ארוכות טווח יחזירו את הצמיחה ● האחר מדגיש שלא ניתן לבנות תקציב הוצאות, כשאין דרך לחזות את ההכנסות ממסים: "במצב הנוכחי היה עדיף לנהל תקציב חצי-שנתי"

עוד 1,309 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה