חדר חושך דליה איציק, שנות ה-80', מעבדות לחירות

דליה איציק, שנות ה-80' (צילום: איל יצהר)
איל יצהר
דליה איציק, שנות ה-80'

הנה, כבר פסח. אמרנו פסח וחשבנו על אבות אבותינו שנסו ממצרים.
חשבנו על אבות, חשבנו על אב. חשבנו על משה.
כי בימים שכאלו אנו מחפשים מנהיג שאחריו נוכל ללכת בביטחה.
איזה משה שיעביר אותנו בשלום את הים הסוער, יתווה לנו דרך, יחוקק לנו חוקים.

ואם לא משה, אז  אולי איזה דוד שיש לו מעוף וחזון ולמרות קומתו הקטנה הוא ענק שבענקים. ואיזה פוליטיקאי אינו רוצה להיות דוד, בן גוריון?

חשבנו על אבות, חשבנו על אב. חשבנו על משה. כי בימים שכאלו אנו מחפשים מנהיג שאחריו נוכל ללכת בביטחה. איזה משה שיעביר אותנו בשלום את הים הסוער, יתווה לנו דרך, יחוקק לנו חוקים

אפילו ביבי רוצה, כי לא רק בסיגרים ובחליפות הוא מזהה איכות, גם בפוליטיקה.
והוא לא היחיד.

גם דליה איציק, שהייתה חצי שנה נשיאה כממלאת מקום נשיא המדינה, ומועמדת לתפקיד נשיאה,  ויו"ר הכנסת, ושרה, וחברת כנסת, וחברת מליאת רשות השידור, ויו"ר הסתדרות המורים, וחברת מועצת העיר ירושלים וסגנית ראש העיר ירושלים וממונה על תחום החינוך בירושלים ומורה ומחנכת בישראל, גם היא רצתה פעם להיות קצת דוד.

כי מי תירצה להיות פולה כשאפשר להיות דוד. ולו לרגע.

ואיך נהיים דוד?

אפשר להתחיל בפוזה. אם יש פוזה שהיא היסטורית, כי  נבחרה להיות המייצגת מתוך שלל ג'סטות וצילומים, צברה וותק ויזואלי ונטענה במשמעויות תוך הצגתה ברבים במשך שנים עד היותה אייקונית – כדאי לאמץ אותה.

כי הפוזה המאומצת מהדהדת את המוכר, משייכת את ההווה לעבר מיידית, בלי צורך בטקסט, ברעיון, בדיבור. בלי דמי תיווך. טראח לפרצוף.

אפשר להתחיל בפוזה. אם יש פוזה היסטורית, שנבחרה כמייצגת משלל ג'סטות וצילומים, צברה וותק ויזואלי ונטענה במשמעויות עד איקוניות – כדאי לאמצה. היא מהדהדת את המוכר, בלי דמי תיווך. טראח לפרצוף

כאן איציק בתחילת דרכה הפוליטית. היא הייתה שלובה בחיינו כ-25 שנים, כלומר, רבע מאה חלקנו איתה את חיינו. מה נשאר?

הוויקיפדיה מציינת שהעבירה 6 (!) חוקים בכנסת האחרונה שכיהנה בה.

והתאיידה, נשכחה, לא השאירה אחריה פוזה למזכרת.

תמצית הפוליטיקה הישראלית.

איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 288 מילים
סגירה