אין כמו בבית - אפילו אם הדרך לשם עשויה לעלות בבריאות

מאז שהוכרזה הקורונה כמגפה עולמית, עושות מדינות רבות בעולם - בהן ארה״ב, גרמניה וישראל - מאמצים ניכרים להחזיר את אזרחיהן הביתה ● לא פעם, המדובר במסע ארוך הכולל עצירות ביניים -והסיכוי להידבק דווקא גובר במטוסים ובשדות תעופה ● השאלה היא, אם לא עדיף במקרים רבים פשוט להישאר במקום מאשר לחזור הביתה ● או שאולי זהו טבע האדם בזמן אסון ואי-ודאות?

10/04/2020 06:34
תרמילאי ישראלי נוחת בארץ מלימה, פרו, במרץ 2020 (צילום: סיון פאראג׳)

כשהתפרצות מגפת הקורונה הובילה בהדרגתיות לביטול התעופה מסביב לעולם, ממשלות רבות יצאו מגדרן להחזיר את אזרחי המדינה הביתה.

אבל בחלק מהמקרים, יציאה למסע ארוך שכולל לפעמים עצירות ביניים בשדה תעופה אחד או יותר, עשוי למעשה להגדיל את הסיכון של הנוסעים להידבק בנגיף, במיוחד המגפה התפשטה ביעד הסופי אף יותר מאשר ביעד אותו עזבו, כך אומרים מומחים לבריאות הציבור.

משרד החוץ של ארצות הברית החזיר, למשל, 46,000 אזרחים אמריקאים מיותר מ-70 מדינות ב-449 טיסות, כך אמר השבוע עוזר השר לעניינים קונסולריים איאן בראונלי. ארצות הברית – מדינה שבה אין ביטוח בריאות לכל האזרחים – רושמת כרגע את מספר מאובחני הקורונה הגבוה ביותר בעולם, בפער משמעותי, ומספר מקרי המוות השלישי בגובהו כתוצאה מהמחלה.

שגרירות ארצות הברית בירושלים שלחה הביתה עובדים אמריקאים או משפחותיהם "המצויים בסיכון גבוה יותר כתוצאה מחשיפה לקורונה", כך מסר נציג השגרירות ל-Times of Israel בשבוע שעבר. גם במקרה זה, השאלה היא אם לא היה מוטב לאנשים בקבוצות סיכון גבוהות דווקא להישאר בבתיהם בישראל.

ממשלת גרמניה החזירה יותר מ-200,000 אזרחים בעלות של יותר מ-50 מיליון אירו. גם גרמניה נפגעה באופן חמור במגפה, עם כ-118,000 מקרים ידועים נכון להבוקר (שישי).

ישראל ארגנה עשרות טיסות מארבע קצוות תבל כדי להחזיר תרמילאים נטושים בחזרה הביתה, על פי עקרון הערבות ההדדית. ועל אף שהגיוני שהמדינה תחלץ ישראלים המטיילים באמזונס או בהימלאיה, נראה פחות סביר, מנקודת מבט בריאותית, להטיס אנשים הביתה ממדינות מתקדמות בהן וירוס הקורונה הרבה פחות נפוץ, כמו ניו זילנד וסלובניה.

"מנקודת מבט אפידמיולוגית, יש עדיפויות שונות", אומר נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון שבגנב.

"אני לא אומר שלא צריך לעשות את זה, אבל הייתי שמח יותר אם חלק מהאנרגיה והמשאבים הללו היו מושקעים דווקא בטיפול טוב יותר בקשישים, בקבוצות רגישות או במגזרים אחרים, כמו החרדים והערבים".

אך משרד החוץ מתגאה מאוד במחויבות שלו שלא להשאיר אף אחד מעבר לים.

תרמילאי ישראלי נוחת בארץ מלימה, פרו, במרץ 2020 (צילום: סיון פאראג׳)

תרמילאי ישראלי נוחת בארץ מלימה, פרו, במרץ 2020 (צילום: סיון פאראג׳)

"ההגיון שלנו פשוט: בזמני משבר ואי-ודאות, המקום הבטוח ביותר עבור אזרח ישראלי הוא ישראל", אמר דובר המשרד ליאור חייט. "אנחנו לא יודעים לכמה זמן השמיים יישארו סגורים, וכמה אנשים נמצאים עכשיו במדינות בהן מערכת הבריאות לא טובה כמו בישראל".

הרבה תלוי באיזה שלב בחיים נמצא האזרח המטייל, הסביר חייט.

למשל, תרמילאי בן 23 התקוע באוסטרליה. בהתחשב בכך שהוא בסיכון נמוך להידבק בווירוס, הוא כנראה לא ירצה לבזבז את כל החסכונות שלו רק כדי להיות תקוע באכסניה בחו"ל. למה שהממשלה לא תעזור לו להגיע הביתה?

"ויש גם את העיקרון של ערבות הדדית", הוא הוסיף. "כולם צריכים להחליט בשביל עצמם איפה הם רוצים להיות. אנחנו לא מחזירים אנשים שרוצים להישאר. אבל אנחנו דואגים לכל מי שרוצה לחזור הביתה".

דובר משרד החוץ: "יש גם את העיקרון של ערבות הדדית. כולם צריכים להחליט בשביל עצמם איפה הם רוצים להיות. אנחנו לא מחזירים אנשים שרוצים להישאר. אבל אנחנו דואגים לכל מי שרוצה לחזור הביתה"

נכון לשבוע הנוכחי, משרד החוץ יודע על פחות מ-2,000 ישראלים שעדיין נמצאים בחו"ל ואשר מחפשים דרכים לחזור לארץ.

אין ספק שיש יותר סיכוי להידבק בקורונה בשדות תעופה ומטוסים מאשר בין ארבעת קירות ביתנו, או אפילו בסופרמרקט עמוס, כך על פי דוידוביץ'. ובכל זאת, לשאלה האם עדיף להישאר בחו"ל או לארוז את התיקים ולחזור הביתה, אין תשובה חד-משמעית, לדבריו.

מטיילים ישראלים שנתקעו בדרום אמריקה נוחתים בארץ, ב-20 במרץ 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

מטיילים ישראלים שנתקעו בדרום אמריקה נוחתים בארץ, ב-20 במרץ 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"נכון לעכשיו, אם יש לכם מקום שאתם יכולים להיות בו בבידוד ולשמור על ריחוק פיזי מאנשים אחרים, כנראה עדיף להישאר איפה שאתם", הוא אומר. "אבל כמובן, עשויים להיות עוד גורמים – לדוגמה אם יש לכם חברי משפחה חולים או שאין לכם מספיק משאבים כדי להישאר במקום הנוכחי שלכם".

הממשלה סייעה לא רק למטיילים אלא גם לאזרחים ישראלים שחיים באופן קבוע בחו"ל אבל מרגישים שהם רוצים להעביר את המשבר הנוכחי בארץ.

"אני מניח שזה קשור לעובדה שתחת לחץ גדול או איום, קבוצות נוטות להישאר יחד, לחזור למעגלים הפנימיים ביותר שלהן ולערכים הבסיסיים יותר שלהן", אומר ערן הלפרין, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

"זו הסיבה לכך שהייתה לממשלות כזו מוטיבציה, ומדוע אנשים שחיים בחו"ל מרגישים – באופן רציונלי או לא רציונלי – שיהיה בטוח יותר עבורם במולדת".