זירת הבלוגים

מנצחים ומפסידים ביום שאחרי המגפה

ארוע הקורונה הוא בלתי נתפס ממש: חלק גדול מהאנושות נמצא תחת סגר בביתו, גבולות נסגרו, הכלכלה במשבר, אין אירועי תרבות או ספורט, אין כמעט מפגשים, וכל זה עבר בשקט בחסות פאניקה חובקת תרבויות. סביר שכל זה לא יישכח במהרה והמציאות שנוצרה תאיץ תהליכים קיימים שהבשילו בנסיבות החדשות

12/04/2020 04:59
העיר ללא הפסקה – יומן קורונה (צילום: דן פרי)

זהו הרגע בסאגה של מגפת הקורונה שבו אנשים מהרהרים על היום שאחרי, ויש החוזים מהפכות ותהפוכות. נטייתי במצבים כאלה היא יצחק שמירית במקצת: הים אותו ים והאדם אותו אדם. אבל ייתכן שיש כאן יוצא מהכלל.

הרי זה אירוע ממש בלתי נתפס: חלק גדול מהאנושות נמצא תחת סגר בביתו, גבולות אירופה נסגרו, הכלכלה העולמית חטפה בעיטה בראש, אין שום אירועי תרבות או ספורט, אין כמעט מפגשים, וכל זה עבר בשקט בחסות פאניקה חובקת תרבויות. זה חסר תקדים, ומטורף לחלוטין.

סביר שזה לא יישכח במהרה ואכן יביא לשינויים. בוודאי שאפשר בדרגה רבה של בטחון להעריך שהמציאות שנוצרה תאיץ תהליכים קיימים שהבשילו בנסיבות החדשות.

בראש ובראשונה, כמובן, מדובר בעבודה מהבית. כבר מזמן הדבר אפשרי אבל לא חלמו ליישמו בסדר גודל שכזה: עכשיו, בזכות המגפה, רוב האנשים שעובדים עושים זאת מהבית – וחלקם יתמכרו לדבר.

כשהמשבר יסתיים, נוכל לחזור למשרדים. אך יהיו כאלה שיחליטו שעדיף להמיר קרבה פיזית לקולגות (ואת עצם היציאה מהבית) בקץ הטרחה הכרוכה בהגעה למשרד בשעות העומס (ובזאת גם לתרום לסביבה). אינני יודע כמה יעשו זאת, אבל גם מעבר קטן יקדם טכנולוגיות התומכות בעבודה מקוונת – ויפגע בנדל"ן מסחרי ומשרדי.

כך גם בעניין נסיעות העסקים. בשלושת החודשים שקדמו למשבר נסעתי לחו"ל שש פעמים לכמה פגישות קצרות וכנס אחד מפואר; מלונות, הוצאות, התבזות במחלקת תיירים וסיכון להתרסקות המטוס. כעת כל הפגישות נערכות אונליין וזה לא פחות יעיל; ההחזר על ההשקעה בנסיעות מתחיל להיראות קצת מפוקפק. לא הייתי רוצה להחזיק מניות של חברות תעופה או בתי מלון ברגע זה.

אנשים ירוויחו הון בניצול מגמות כאלה. הרי כמה רעיונות.

בירידה:

מניות. התנודתיות בשוקי המניות בימים אלה לא תישכח במהרה. לא כל יום רואים בורסות נופלות ב-40%. זה כנראה לא ימשוך משקיעים רבים; מעטים מחפשים סיכונים ברמה כזאת. לא אתפלא לגלות מעבר קולקטיבי למזומן, זהב, לתוכניות חסכון סולידיות ולכל דבר אחר גם לאחר שיחזרו רוב ההפסדים. שוקי המניות הם פשוט מעניינים מדי בשביל האדם המיושב מן היישוב.

גלובליזציה. קשה להאמין שזה אי פעם היה פופולרי, אם כי נחמד לטוס לחו"ל לסופשבוע. סחר חופשי וכוח עבודה זול באסיה הם דברים יעילים כלכלית והשיטה מורידה עלויות – אבל גם יוצרת אבטלה במערב בטווח הקצר ותלות מסוכנת במשטרים חשוכים. האם אנשים יסכימו לשלם כפול עבור הסמארטפונים שלהם כדי לא להיות תלויים בסין? בשוך הסערה, במיוחד אם סין תואשם בקטסטרופה כחלק מהפוליטיקה של היום שאחרי, השאלה הזו תצוץ.

דמוקרטיה ליברלית. מיעוט חביב מאד נאחז בערכים נשגבים. הרוב מעדיפים הישרדות ובטחון. משטרים רבים פגעו בחירויות האזרחים בחסות משבר, וגם זה עבר בשקט, והתופעה עשויה להימשך. בארצות הברית הנשיא טראמפ מוכיח כבר ארבע שנים עד כמה שבירה הציוויליזציה – עד כמה הכמיהה אליה מוגבלת לקהל הקוראים של האקונומיסט, הניו יורק טיימס, הארץ וזמן ישראל. גם האיחוד האירופי בצרות; בסיסו הרעיוני נמצא בהנשמה. אין מה לקנא בשום תפישת עולם שתלויה באינטלקטואלים במשטר דמוקרטי, שכן הם מיעוט ותמיד יהיו מיעוט.

אמינות ארה"ב. ארצות הברית איננה בנויה לטפל במשברים בריאותיים – לא כאשר יש לה עשרות מיליונים ללא ביטוח בריאות, ביזור כה עצום בסמכויות שקשה לפעול בנחישות בשום תחום, הנהגה מטופשת למדי ומיעוט עצום שמוכן להאמין לכל דבר שטות. מעשי רצח המוני בתכיפות מזעזעת אינם גורמים למדינה הזו להפסיק למכור נשק לכל דכפין; האם וירוס הקורונה יגרום לה להבין שביטוח בריאות אוניברסלית חיוני לכולם? עד שזה יקרה, ארה"ב תמשיך להראות כמו הגרסה המעצמתית של אידיוט הכפר. אולי שינוי בדרך.

בעליה:

סוציאל-דמוקרטיה. אם האנושות תתגבר על הקורונה ועל האסון הכלכלי הנלווה, זה יהיה כי ממשלות עשו זאת. ממשלות יתחזקו או ילאימו חברות, ישלמו משכורות, יפצו עסקים ויעשו זאת על-ידי הדפסת כסף רב וצבירת חובות עתק. תהיה כנראה סטגפלציה (אינפציה בליווי אבטלה), אבל איש אינו מצפה שהיד הנעלמה של השוק החופשי תפתור את המצב. לכן אנו עומדים בפתחו של עידן של גידול במערכת הציבורית. אם האמריקאים יפעלו להקטנת האי שוויון הנוראי שלהם, להבטחת שירותי בריאות לכל, ולטיפול בשוועת הנשק, דיינו.

קיימות. ההתכחשות להתחממות הגלובלית ולעוד אסונות שאנו זורעים נבעה חלקית מסוג של שאננות לגבי החוסן של אורח חיינו. הסגר העולמי עשוי לשכנע גם את השמרן הכי אדוק שהכל שביר – הסביבה, החברה, החיים. אם הוא יתעורר סוף סוף, גם בזה ננוחם.

כל מה שדיגיטלי. זה היה קורה ממילא אבל הקורונה תאיץ את המעבר לגרסה הדיגיטלית של החיים. זה לא רק פגישות עסקים מקוונות: משהו דומה יקרה ככל הנראה לחינוך מקוון ולמסחר מקוון ואולי גם להופעות מקוונות. גם אחרי שהקורונה תחלוף זכרונה המבאס ישאר גם ישאר, והעולם ייזהר יותר. זה לא הזמן להמר על המשך הקיום של שטרות כסף, גרסאות פרינט של עיתונים, או נרגילות בנחלת שבעה.

הביבים. אין כמו המזל של נתניהו. הוא הפסיד בבחירות, הביא אפילו את איווט לפיתחת המשותפת, עמד להיות מודח ובאופק משפט שוחד. אץ רץ לו מלאך השחיתות והביא לו במתנה את הקורונה. בעזרת מיצג שווא על חיוניותו כביכול במאבק העיקש בנגיף הנורא, תוך ניצול תמימותם של יריביו, נראה שהאיש הצליח להציל את עורו, ולעת עתה ימשיך במשימת חייו לחורבן המפעל הציוני, כאשר באופק טמטום הסיפוח. הוא לא היחיד: ככל שאנשים מתרגלים לגבולות סגורים וסופרים את הרוגי עירם, כך עולה החשש מפני הזרים, וכך ייטב למנהיגים אוטוריטריים שיודעים לרכב על הדם ולנצל את הפחד וגם את הטיפשות.

לא ברור מה יהיה עם סין. היא גרמה למגפה אבל גם הביסה אותה בבית דיי מהר בשיטות יעילות של מדינת משטרה. זה עשוי להביא לה אהדה בעולם ליברלי פחות, במיוחד אם תשכיל לחלק מסכות ומכונות הנשמה לכל דורש (בוודאי בהשוואה לאמריקאים המבולבלים). יחד עם זאת, אם תתאמת תאוריית הקונספירציה (שאין לה כרגע תימוכין) שמקור הנגיף בתאונת מעבדה בוווהאן, יש מצב לחרם בינלאומי על המדינה.

אני רוצה לקוות שלאחר הקורונה ייקטן השוק הפוליטי לשטויות במיץ עגבניות. המלחמה בעובדות ובמדע, ההתמסרות לספינים ודפי מסרים שקריים ומעוותים, הסגידה למנצח על חשבון הצודק – כל זה לא עוזר כאשר בפתח מגפה. מי יודע – אולי גם החרדים יסכימו ללמד את ילדיהם האומללים מדעים ואנגלית. אבל אסור להסחף. נראה קודם אם טראמפ ייבחר בנובמבר; על פי זה יישק דבר.

יש נטייה אנושית חזקה להאמין בהמשכיות. בקהלת כתוב ש"אין חדש תחת השמש". האינטלקטואל הצרפתי מהמאה התשע-עשרה ז'אן-בפטיסט אלפונס קאר אמר ש"ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים אותו דבר". ולפני פחות מחמישים שנה, הרוקיסטים האנגלים The Who הציעו לנו "לפגוש את הבוס החדש, בדיוק כמו הבוס הישן". תקופות ותרבויות שונות – וכולם ידעו מה הם אומרים. לרוב זה אכן כך.

אבל לעיתים רחוקות ובמצבים חריגים זה שגוי לחלוטין. שם, אז, במצבים כמו הפוסט-קורונה, יש הזדמנות לממזרים.

גרסה של מאמר זה הופיעה באנגלית בניו יורק דיילי ניוז