"מים זורמים, סבון וחומר חיטוי ידיים הם מותרות"

החיים במתחמים סגורים והמחסור במים מגבירים את הסיכון לחלות בקורונה בקרב פליטים ועקורים ברחבי העולם ● כמעט 71 מיליון בני אדם בעולם אינם יכולים לרחוץ ידיים או לשמור על ריחוק חברתי, ועלולים לסבול מהמגפה בשיעור לא פרופורציונלי ● את המחיר הכלכלי והפוליטי הם משלמים כבר כעת ● "זו תקופה מסוכנת מאוד עבור מיעוטים, בין היתר כי מאשימים אותם בהפצת הנגיף"

  • בתגובה לקוביד-19, צוות של ישראייד הביא איתו דליים וסבון למפגש להכשרת מורים ואנשי חינוך לתמיכה פסיכולוגית במוזמביק. בתי ספר רבים סובלים ממחסור באמצעים לשטיפת ידיים מאז ציקלון אידאי ב-2019 (צילום: ישראיייד)
    ישראיייד
  • מרכז הילדים של ישראייד במחנה הפליטים קקומה, קניה (צילום: ליאור ספרנדאו/ישראייד)
    ליאור ספרנדאו/ישראייד
  • ילדים משתמשים במתקן למים נקיים במתחם של ישראייד במחנה הפליטים קקומה, קניה (צילום: ליאור ספרנדאו/ישראייד)
    ליאור ספרנדאו/ישראייד
  • אישה מבשלת במטבח הקהילתי במחנה העקורים בפאלו, אינדונזיה. הגישה המוגבלת לשירותי רפואה והמגורים בדיור ארעי וצפוף מעמידים את הקהילה שלה בסיכון גבוה לחלות בקוביד-19 (צילום: אליסון ג'ויס/AJWS)
    אליסון ג'ויס/AJWS

עבור 70.8 מיליון אנשים שנעקרו מבתיהם ברחבי העולם – 2.6 מיליון מהם לכודים במחנות ללא תנאים סניטריים הולמים – הקפדה על אמצעי מניעה בסיסיים נגד קורונה, כמו ריחוק חברתי ורחיצת ידיים, היא כמעט בלתי אפשרית.

עוד לפני המשבר הנוכחי, פליטים, עקורים, מבקשי מקלט וחסרי מדינה היו האוכלוסיות הפגיעות ביותר בעולם. עכשיו הם בסיכון לסבול מהמגפה העולמית בשיעור גבוה בצורה לא פרופורציונלית.

ארגונים יהודיים וישראליים לסיוע לפליטים ולסיוע הומניטרי התומכים באוכלוסיות האלה מוצאים את עצמם בשטח בלתי מוכר, שבו עליהם להסתגל במהירות למצב הבריאותי המשתנה בהתמדה, להידרדרות בתנאים הכלכליים ולמגבלות ההדוקות על חופש התנועה בכל מדינה.

מחנות הפליטים ביוון נתונים בסגר, ונציבות האו"ם לפליטים או הרשויות הלאומיות מתירות רק את כניסתם של עובדי רפואה וחלוקת מזון. דבר זה מאלץ את כל עובדי הסיוע הבינ"ל והמקומיים האחרים לחפש דרכים אחרות להמשיך באספקת השירותים שלהם, בד בבד עם הצעדים לצמצום התפשטות הנגיף.

צוותי סיוע אמריקאיים, ישראליים ובינלאומיים השוהים בשגרה באזורים בעלי ריכוז גבוה של פליטים נדרשו להתפנות למדינות מוצאם ולעבוד מרחוק, באמצעות טכנולוגיה, במידת האפשר.

"זה שונה מכל מה שאנחנו מכירים. זו תופעה עולמית, כך שקשה לנו להתמקד ולתעדף", אומר יותם פוליצר, מנכ"ל ישראייד, ארגון בינלאומי לא ממשלתי שבסיסו בארץ, שהגיש סיוע במצבי חירום והיה מעורב בתכניות פיתוח ארוכות טווח ביותר מ-50 מדינות. כיום יש לו 14 משימות פעילות ברחבי העולם.

האתגרים שקהילות הפליטים, העקורים ומבקשי המקלט צריכות להתמודד איתם כעת הם עצומים. מחסור במים נקיים, בתנאים סניטריים נאותים ובסבון הוא רק ההתחלה. לשם דוגמה, מוריה, מחנה הפליטים הגדול יותר באי לסבוס ביוון, הוקם עבור כ-3,000 בני אדם. כעת שוהים בו 20,000, ויש בו ברז מים אחד לכל 1,300 בני אדם, בית שימוש אחד לכל 167 בני אדם ומקלחת אחת לכל 242 בני אדם.

מחנה הפליטים הגדול יותר באי לסבוס ביוון, הוקם עבור כ-3,000 בני אדם. כעת שוהים בו 20,000, ויש בו ברז מים אחד לכל 1,300 בני אדם, בית שימוש אחד לכל 167 בני אדם ומקלחת אחת לכל 242 בני אדם

"יש קצת גישה למים בקקומה", אומרת אנט אפיו, המנהלת הארצית של ישראייד בקניה ובאוגנדה, על מחנה הפליטים קקומה והתיישבות הפליטים בקלוביאי שבצפון-מערב קניה. במחנה מתגוררים 194,000 פליטים, רובם מדרום סודאן. ישראייד מנהלת שלושה מרכזי משאבים ידידותיים לילדים בקקומה.

"סבון וחומר חיטוי ידיים הם מותרות במקומות כאלה. ואנשים צריכים לעמוד בתור בשביל גישה למים נקיים, אז בלתי אפשרי לאכוף שם ריחוק חברתי", אומרת אפיו מביתה בניירובי, שממנו היא עובדת מרחוק בשל המגפה.

כדי לנסות לשפר את המצב, ישראייד עובדת עם שותפים מקומיים להקמת עוד תחנות שטיפת ידיים. ארגוני סיוע יהודיים אחרים פועלים גם הם בעזרת שותפים בשטח לספק לקהילות פליטים שונות גישה למים נקיים, לסבון ולחומר חיטוי.

מלני נצר, סגנית הנשיא ליחסי ציבור בהיא"ס, ארגון סיוע יהודי-אמריקאי לפליטים, שמונה כ-1,000 חברי צוות ברחבי העולם, מציינת כי סכנת ההידבקות בשל צפיפות יתר רווחת גם במתקני מעצר למבקשי מקלט בצפון אמריקה.

"אנחנו עובדים הרבה עם מבקשי מקלט בגבול הדרומי של ארצות הברית. אנשים שנאלצים לחכות מצדו השני של הגבול, במחנות ארעיים במקסיקו, חיים באוהלים בתנאי סניטציה והיגיינה גרועים, שמציבים אותם בסיכון גבוה", אומרת נצר.

"אנחנו עובדים הרבה עם מבקשי מקלט בגבול הדרומי של ארצות הברית. אנשים שנאלצים לחכות מצדו השני של הגבול, במחנות מעצר במקסיקו, חיים באוהלים בתנאי סניטציה והיגיינה גרועים, שמציבים אותם בסיכון גבוה"

מרכז הילדים של ישראייד במחנה הפליטים קקומה, קניה (צילום: ליאור ספרנדאו/ישראייד)
מרכז הילדים של ישראייד במחנה הפליטים קקומה, קניה (צילום: ליאור ספרנדאו/ישראייד)

היעדר מידע ברור

בשעה שתושבי המערב מופגזים בעדכונים על קוביד-19 ובמידע על דרכים למניעת המחלה באמצעות התקשורת, ההפך הוא הנכון ביחס לאוכלוסיות פליטים רבות. חלק ממחנות הפליטים, דוגמת קקומה – הנמצא במרחק של 16 שעות נסיעה מניירובי – ממוקמים באזורים מרוחקים מאוד.

בשעה שכמעט לכל הפליטים באירופה יש סמארטפונים וגישה מסוימת לאינטרנט, לרבים אחרים בעולם אין. אפילו בקרב משפחות של פליטים באירופה, לא לכל אחד מבני המשפחה יש טלפון נייד, ולרבות מהן אין מחשב.

סמנתה וולתס, מנהלת התגובה ההומניטרית והמבצעים הבינלאומיים בשירות העולמי האמריקאי היהודי (AJWS), מדגישה את חשיבותה של הפצת מידע על הנגיף ועל דרכים למניעת הדבקה.

AJWS, ארגון לא ממשלתי לסיוע במצבי אסון ולזכויות אדם, תומך ב-487 ארגונים לשינוי חברתי ב-19 מדינות. הוא תומך בפליטים ובעקורים במדינות שונות, בהן סרי לנקה, קניה, אוגנדה ובורמה. באינדונזיה הוא מסייע לעקורים.

"אנו עובדים עם ארגונים מקומיים, שרבים מהם מנוהלים בעצמם על ידי פליטים ועקורים, ולפעילים שלהם יש שורשים בקהילות האלה", אומרת וולתס. "מכיוון שהארגונים האלה מנוהלים על ידי חברים בקהילת הפליטים, אפשר לסמוך על כך שידאגו להפצת המידע ויזהו את צורכי הקהילות שלהם. זה חשוב במיוחד כשמסתובב בחוץ הרבה מידע מוטעה, ויש מחסור באנשים שימסרו מידע אמין".

AJWS הכין חוברת הסברה על קוביד-19, הכוללת מידע על היגיינה, ריחוק חברתי, ניטור תסמינים וטיפול בקרובי משפחה חולים. החוברת תורגמה לשבע שפות: אינדונזית, בורמזית, אנגלית, צרפתית, קריאולית, רוהינגית וספרדית. שותפיו המקומיים של הארגון מפיצים את המידע באמצעות מתנדבים מקהילת הפליטים, שידורי רדיו מקומיים, מדיה חברתית והודעות רמקול במחנות הפליטים.

למרות מאמצי ההסברה, ברגע שהנגיף יחדור למחנות הפליטים הוא יתפשט במהירות שיא, וקרוב לוודאי שיביא למספר עצום של מקרי תחלואה ומוות.

"אם אנחנו חושבים שזה עניין גדול בארצות הברית ובאירופה, עוד לא ראינו כלום במקרה שהנגיף יחדור לאוכלוסיית הפליטים", אמר אדם קוטס, חוקר במכון לבריאות הציבור באוניברסיטת קיימברידג', לניו יורק טיימס.

"אם אנחנו חושבים שזה עניין גדול בארצות הברית ובאירופה, עוד לא ראינו כלום במקרה שהנגיף יחדור לאוכלוסיית הפליטים", אמר אדם קוטס, חוקר במכון לבריאות הציבור באוניברסיטת קיימברידג', לניו יורק טיימס

קוטס מאמין שהנגיף כבר הסתנן לכמה מחנות פליטים. המחנות והמדינות המארחות אותם אינם מצוידים מספיק כדי להתמודד עם התפרצויות של הנגיף.

ילדים משתמשים במתקן למים נקיים במתחם של ישראייד במחנה הפליטים קקומה, קניה (צילום: ליאור ספרנדאו/ישראייד)
ילדים משתמשים במתקן למים נקיים במחנה הפליטים קקומה, קניה (צילום: ליאור ספרנדאו/ישראייד)

נלחמים בחוסר ביטחון תזונתי

ארגונים יהודיים וישראליים עושים ככל יכולתם כדי להשיג אספקה רפואית, בפרט ציוד מגן אישי לצוות הרפואי. הם גם מנסים למלא את החסכים שמזהים שותפיהם מגישי הסיוע הרפואי במחנות.

במחנה קקומה, למשל, יהיה עליהם להתמודד עם מחלת המלריה במהלך עונת הגשמים הקרובה, מאפריל עד יוני, ויש בעיה של תת-תזונה בקרב ילדים מתחת לגיל 5 בשל הבצורת. שני גורמים אלה עלולים להחריף התפרצות קורונה. "אנחנו עובדים על השגת ערכות בדיקה למלריה ואספקת מזון", אומרת אפיו מישראייד.

לדברי נצר, היא"ס עובדת בשיתוף פעולה עם הסופרמרקטים המקומיים באקוודור כדי לספק מזון לפליטים בוונצואלה ובקולומביה. "הקו החם שלנו מקבל 600 פניות ביום עם שאלות ובקשות חירום למזון ותרופות", היא אומרת.

מבקשי מקלט בישראל מתמודדים גם הם עם חוסר ביטחון תזונתי ועם תת-תזונה בעקבות המשבר הנוכחי. לדברי ג'ולי פישר, מייסדת הקונסורציום למען ישראל ומבקשי מקלט, בישראל יש כ-32,000 מבקשי מקלט אפריקאים, לא כולל ילדים. הרוב, כ-72%, הם מאריתריאה וכ-20% הם מסודאן.

לדברי פישר, כ-80% מהם איבדו את עבודתם בעקבות ההשבתה של המשק. בהיעדר שירותי רווחה ותנאי אבטלה כמו אלה המוצעים לאזרחי ישראל, והיות שבאופן כללי הם אינם זכאים לקבלת שירותי בריאות כלליים, מבקשי המקלט – שחיים גם כך מתחת לקו העוני – נתונים במצוקה קשה.

"הארגונים שעובדים עם קהילת מבקשי המקלט חשים את הנטל העצום של טיפול באוכלוסייה ללא כל משאבים במהלך משבר שהפתרון שלו עלול להימשך חודשים. יש החמרה קשה ברעב. אנו רואים דרישה עצומה לאוכל, חיתולים ומזון לתינוקות – הרבה משפחות לא מסוגלות לשלם עבור הדברים האלה בגלל איבוד מקומות העבודה", אומרת פישר, שעובדת מסביב לשעון בניסיון לענות על הצרכים הללו.

אישה מבשלת במטבח הקהילתי במחנה העקורים בפאלו, אינדונזיה. הגישה המוגבלת לשירותי רפואה והמגורים בדיור ארעי וצפוף מעמידים את הקהילה שלה בסיכון גבוה לחלות בקוביד-19 (צילום: אליסון ג'ויס/AJWS)
אישה מבשלת במטבח הקהילתי במחנה העקורים בפאלו, אינדונזיה (צילום: אליסון ג'ויס/AJWS)

עסקים כרגיל, על סטרואידים

לדברי סיון כרמל, מנכ"לית היא"ס ישראל, הארגון שלה פעל עם "רופאים לזכויות אדם בישראל" לתרגום מידע על הנגיף והפצתו בקרב מטופלים מבקשי מקלט. בנוסף, למרות שעליהם לעבוד מהבית, העסקים נמשכים כרגיל עבור חברי צוות הסיוע המשפטי של היא"ס, שמנסים לקדם את ענייני לקוחותיהם מבקשי המקלט.

"המאמצים שלנו לגרום לביטול חוק הפיקדון (שלפיו הממשלה תנכה 20% משכר מבקשי המקלט, ותפקיד את הכסף בקרן פיקדון עד שיעזבו את המדינה) אפילו יותר דוחקים עכשיו", אומרת כרמל. "מבקשי המקלט זקוקים לכסף הזה נואשות".

היות שמצבם של פליטים ברחבי העולם דוחק עכשיו יותר מהרגיל, ארגוני סיוע מתמקדים בצמצום ההפרעה לשגרה הן עבור מבוגרים והן עבור ילדים.

בסינדוס, ליד סלוניקי בצפון יוון, ישראייד מנהל מרכז קהילתי שמשרת פליטים ומקומיים שחיים במקלטים. הוא גם מפעיל בי"ס ליד מחנה מוריה באי לסבוס.

לדברי המנהלת הארצית של ישראייד ביוון, שרה דנבי, תוכניות התמיכה החינוכיות והפסיכולוגיות של הארגון מועברות אונליין. המתאמים המקומיים גם מתקשרים פעם בשבוע למשפחות מבית הספר ומהמרכז הקהילתי כדי לשמור איתן על קשר ולהפחית את ההשפעות השליליות של הבידוד והלחץ הנפשי.

סכנה נוספת שקהילות פליטים בכמה מקומות בעולם מתמודדות איתה היא האשמתן, לצד אוכלוסיות שוליים אחרות, בהתפשטות המגפה (מחקרים מפריכים את הטענה הזו). "זה קרה בליבריה עם האבולה, ועכשיו שוב. זו תקופה מסוכנת מאוד למיעוטים", אומרת וולתס, שחוששת מפני התפרצויות של אלימות.

סכנה נוספת שקהילות פליטים בכמה מקומות בעולם מתמודדות איתה היא האשמתן, לצד אוכלוסיות שוליים אחרות, בהתפשטות המגפה: "זה קרה בליבריה עם האבולה, ועכשיו שוב. זו תקופה מסוכנת מאוד למיעוטים"

כל הארגונים מסכימים שכאשר המגפה תשכך בסופו של דבר, הם יצטרכו להעריך מחדש את עבודתם כשהמציאות החדשה שתיצור המגפה תדרוש דרכי פעולה שונות. "השאלה היא מה השתנה רק לעת עתה, ומה השתנה לתמיד. נצטרך לראות", אומרת נצר, שמקווה שעובדי הסיוע יוכלו להתנתק מהמסכים ולחזור לשטח. "חלק מהעבודה שלנו צריכה להתבצע פנים אל פנים כדי לבנות אמון. הרבה מזה ילך לאיבוד אם נאבד את היכולת הזו בטווח הארוך", היא אומרת.

לקוחות של היא"ס בסיודד חוארס, מקסיקו, מקבלים סיוע משפטי מרחוק מעורך דין (צילום: היא"ס)
לקוחות של היא"ס בסיודד חוארס, מקסיקו, מקבלים סיוע משפטי מרחוק מעורך דין (צילום: היא"ס)
עוד 1,366 מילים
סגירה