הבת הכורה שלי בת 16. בדיוק בגיל בו הכותבת מצאה את הרווק בן הארבעים שנתן לה מה שהיתה זקוקה לו: "שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך".
אני דואג לתת לבת ה 16 שלי את מה שהיא צריכה. אני אומר לה שהיא יפה. חכמה. שהיא משהו מיוחד. ואני גם רואה אותה. אולי לא מספיק. אני יודע שאני יכול להתאמץ יותר.
התוצאה היא שהבת שלי לא מסתובבת איפה שלא צריכה. ולא מחפשת רווקים בני ארבעים ולא נקלעת למקומות לא רצויים.
הסיפור של הכותבת, הגר שמיע, הוא סיפור קשה שקראתי אותו בעיניים שלי כהורה. ניסיתי להבין מה אני יכול לעשות כדי שהבנות שלי לא תגענה למקום בו תצטרכנה לחפש רווקים בני ארבעים.
החיים של הגר התחילו להשתבש עם השתבשות הבית. "הורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית". לא צריך תואר ד"ר בפסיכולוגיה בשביל להבין שהזעזוע של התפרקות המושג "בית" היה הרבה יותר מידי גדול לילדה בת 14.
הצעירים בני העשרה נוטים להעריך עצמם בהערכת יתר. ביכולת שלהם להבין את העולם ואת מורכבותו. אין להם בגיל הזה מסוגלות אמיתית להבין את העומס שנקרא ה"חיים". לכן חשובה המסגרת, הלימודים, סדר יום ובית מתפקד. כשהבסיס הזה מעורער, גם האישיות מתערערת. ואת החיזוקים מנסים לקבל אצל ה"נוריאלים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם