מי שחושב שהצעת דונלד טראמפ להוציא 1.8 מיליון עזתים מחוץ לעזה אינה מעשית, כדאי שייזכר כי עם כמה מאות כרוזים וכמה ימי הפגזות והפצצות מטוסים, הועברו 1.2 מיליון עזתים מצפון הרצועה למואסי, האזור שהיה פעם גוש קטיף.

לגרש אוכלוסייה של מאות אלפים זה לא בעיה למרבה הצער. אלא שהפנטזיה הזו לא תקרה באופן מעשי במציאות. שני מיליון פלסטינים בעזה לא מתכוונים ללכת לשום מקום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

את האבחנה המדויקת ביותר והכואבת על "מצבנו" נתנו שניים מן המנוסים ביותר במנהלי קמפיינים, איל ארד ומשה גאון, כאשר בפודקסט של אטילה שומפלבי הם  קבעו כי בעוד "הימין רוצה לנצח – השמאל רוצה להיות צודק".

בגלל זה בנימין נתניהו הצליח לאחד את כל כוחות הימין לגוש אחד, כאשר כל קבוצה ויתרה על נקודת מבטה המיוחדת כדי לכבוש את השלטון. זאת בעוד שמפלגות השמאל התעקשו לשמור כל אחת על המיוחדות שלה – שם כולם ביחד הפסידו את הבחירות, אבל הוכיחו שהם צודקים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

המושג "שרשרת הערך" אינו חדש, מדובר במודל משנת 1985 שפותח על ידי פרופסור מייקל פורטר. המודל מתאר את התהליך שבו מוצר או שירות מייצרים ערך בכל שלביהם – משלב הייצור ועד הצריכה – תוך יצירת ביקוש וחיבורו לקהל היעד.

לאורך השרשרת, מתקיימת חלוקה הוגנת ומאוזנת של הערך בין היצרן, המפיץ והקמעונאי. אך כאשר האיזון מופר, כמו במקרה של וולט בישראל, מתחיל כדור שלג כלכלי שעלול לפגוע בכל המעורבים – מסעדות, שליחים ולקוחות.

רו"ח ערן גורודצקי הוא סמנכ"ל כספים במיקור חוץ בחברות קטנות ובינוניות ויועץ פיננסי.