השמאל הישראלי חי בבועה שהוא רלוונטי ומהווה אלטרנטיבה. מאז אוסלו העם הבין שבמציאות, בפועל, בשטח, הכלל הוא ש'השמאלנות הורגת'.
גם טבח 7-10 אינו נתפס ככשלון של הימין לעומת השמאל שצדק, אלא ככשלון של הימין דווקא בכך שאימץ את קונספציית הדו-קיום של השמאל במקום ליזום הכרעה צבאית מול האויב בהתקפה מקדימה ומונעת, כלומר הימין לא היה מספיק ימין. משמעות הדברים היא שהממשלה הבאה תהיה עוד הרבה יותר ימנית מהנוכחית.
השמאל צריך להתפכח מהזיותיו המשיחיות, של שלום ודו קיום עם אויבים החפצים בהשמדתנו. כל עוד עדר השמאל מנרמל את חוליי החברה הערבית ותרבותה הברברית וחותר להקים להם מדינה 'פלסטינית', הרי שהעם הבריא, שכבר נכווה מהתוצאות העגומות והמדממות של אוסלו והבריחה מלבנון וההתנתקות, יסלוד ממנו כמפני אש.
תמשיכו לחרף ולגדף את כל מי שמתנגד לדרככם ההתאבדותית, ולכנותם בשמות גנאי מצוצים מהאצבע כגון 'משיחיים' 'קנאיים' 'קיצוניים' 'פונדמנטליסטים' 'אנשי גוג ומגוג' וכו', זה לא יעזור לכם, כי אתם ההזויים שמובילים אותנו כל פעם לנסיגות שמביאות אסונות ונהרות של דם.
אני מציע לאנשי השמאל להקשיב ולהפנים את מה שכותבים ואומרים ח"כית לשעבר עינת ווילף, פרופ' דן שיפטן, ד"ר גדי טאוב, מר חיים רמון, והמזרחן ד"ר מרדכי קידר, כולם אנשי שמאל ו'שלום עכשיו' לשעבר, שחקרו היטב את הנושא ומסקנתם ברורה: אין ולא תהיה בטווח הקרוב, תנועה לאומית פלסטינית שרוצה להקים מדינה לצד ישראל, אלא רק תנועה פלסטינית השואפת להשמיד את ישראל.
זו עובדה מציאותית שאי אפשר להתכחש לה, וטוב תעשה האופוזיציה אם תציע לעם ישראל אלטרנטיבה שלטונית שאיננה מתכחשת לעובדה זו. לצערנו בשלב זה מנהיגי השמאל עדיין דוגלים בקונספצית השלום והם תומכים בהקמת מדינת טרור שחפצה בהשמדת ישראל בצמוד למדינת ישראל. לאור זאת אין כאן התחלה של אלטרנטיבה שלטונית אלא רק בועה אינטלקטואלית אקדמית תלושה שמציעה הצעות מנותקות מהמציאות.