זה לא יהיה פופולרי בימים אלה של חיסולים מוצלחים ואופוריה מיליטריסטית לאומית, לומר שלמרות 200 טילים בליסטיים צריך להתאפק מול איראן ולא להגיב. לשמור את הכוחות והטייסים, את המטרות ואת ההפתעות לשעת הכושר האמיתית.

אבל זה גם לא יהיה מקורי לומר זאת. יצחק שמיר, ראש ממשלה מהליכוד, כבר עשה זאת במלחמת המפרץ, ולמרות 40 טילים שנורו על אוכלוסיית ישראל מעיראק הוא הורה על איפוק כדי לשמר את הקואליציה הבינלאומית שהקימה ארה"ב ובה גם סוריה, כדי להיאבק בסדאם חוסיין.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

לשמי השיח המקטב חדר מושג חדש-ישן ב-7 באוקטובר. כמו על רחפן תוקף נוסף הסתנן לחיינו מושג הקונספציה, וכמעט אין אולפן שלא עשה בו שימוש, לפחות עד להתרחבות המערכה בצפון בספטמבר.

אנחנו כפסע מכך שהימין יטען כאילו שההצלחות בלבנון אינן אלא התנערות מהקונספציה, זו המיוחסת בטעותם לשמאל. דומה שאיש מהפרשנים, מהמומחים ומהפוליטיקאים אינו יורד לשורש המושג, או לסוף דעתם של אלה המנצלים אותו לרעה. צורמת במיוחד התמימות של הפוליטיקאים והדוברים המזוהים כמרכז-שמאל, שאינם ערים למחטף הלוגי של הימין שניכס לעצמו את המושג.

שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)