ביום כיפור היה כשל לוגי מעניין. הערכות המודיעין היו סבירות, סאדאת לא יצא למלחמת השמדה בלי עליונות אוירית. זה היה נכון. הכשל היה שסאדאת רצה מלחמה מוגבלת ולא תכנן להגיע לתל אביב (ואפילו לא למעברים). בשביל חציית תעלה היו לו תנאים מיטיבים.
ומשם אפשר להשוות את מצב הכוחות בין 73 ו-23. ישראל ישבה על קו המים כדי להגן עליו מחדירות מצריות. אבל המעוזים לא באמת נועדו להגן בפני פלישה מסיבית. בשביל זה הוקם קו הגנה נייד (התעוזים). הכשל היה שלא בנו תכנית להגנה על המעוזים מפלישה. וכמובן שהכוחות מאחור לא היו מוכנים.
ב-23 לא הגנו לא על הקו ולא היו כוחות מאחור. רק ההבדל הקטן שהמעוזים ביום כיפור אוישו על ידי חיילים חמושים ולא אזרחים. אם נזכור את מטרת המעוזים, הגנה מפשיטות מצריות, ב-23 משום מה שכחו להגן על הישובים מפשיטות, נניח של הג'יהאד האיסלאמי או דעא"ש.
בעקבות כשל 73 היה ניסיון להקמת גופי הערכה מקבילים, כמו המל"ל. אבל, ביבי הפך את המל"ל לעוד זרוע פוליטית. לא רק מינויו של צחי הנגבי. תזכרו את השימוש שביבי עשה ביוסי כהן כדי לאשר את מתווה הגז.
ולסיום, יש עוד פרק בהפיכה המשטרית שלא מקבל תשומת לב. ביבי שינה בפועל את מבנה הממשלה. בעבר הממשלה הייתה הגוף שמחליט, ומותר היה להתנגד לראש הממשלה (ניתן לראות זאת בפרק בסדרה שבויים על עסקת טננבאום, ששרון עבד קשה לשכנע שרים לתמוך בעסקה). כלומר היה דיון בנושא והחלטה משותפת. ביבי סרס את הממשלה והפך להיות קובע יחיד, כמו המלך ג'ופרי במשחקי הכס. זה בדיוק הפיכה משטרית – המסוכנת ביותר.
זה לא יהיה פופולרי בימים אלה של חיסולים מוצלחים ואופוריה מיליטריסטית לאומית, לומר שלמרות 200 טילים בליסטיים צריך להתאפק מול איראן ולא להגיב. לשמור את הכוחות והטייסים, את המטרות ואת ההפתעות לשעת הכושר האמיתית.
אבל זה גם לא יהיה מקורי לומר זאת. יצחק שמיר, ראש ממשלה מהליכוד, כבר עשה זאת במלחמת המפרץ, ולמרות 40 טילים שנורו על אוכלוסיית ישראל מעיראק הוא הורה על איפוק כדי לשמר את הקואליציה הבינלאומית שהקימה ארה"ב ובה גם סוריה, כדי להיאבק בסדאם חוסיין.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נכון, אין טעם לפתוח עוד חזית שגדולה על ישראל בכמה "מספרים" מבחינה אסטרטגית. אבל לנאשם וממשלתו המופקרת והמפקירה אין בכלל אסטרטגיה חוץ מזו: לעשות הכל על מנת לדחות את עדותו במשפטו הפלילי שאמורה להיפתח ב-2.12.24. כל התורה.
לשמי השיח המקטב חדר מושג חדש-ישן ב-7 באוקטובר. כמו על רחפן תוקף נוסף הסתנן לחיינו מושג הקונספציה, וכמעט אין אולפן שלא עשה בו שימוש, לפחות עד להתרחבות המערכה בצפון בספטמבר.
אנחנו כפסע מכך שהימין יטען כאילו שההצלחות בלבנון אינן אלא התנערות מהקונספציה, זו המיוחסת בטעותם לשמאל. דומה שאיש מהפרשנים, מהמומחים ומהפוליטיקאים אינו יורד לשורש המושג, או לסוף דעתם של אלה המנצלים אותו לרעה. צורמת במיוחד התמימות של הפוליטיקאים והדוברים המזוהים כמרכז-שמאל, שאינם ערים למחטף הלוגי של הימין שניכס לעצמו את המושג.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
"מה זה לא שופטים הורים שכולים? אולי צריך להגיד לי דברים ביתר עדינות אבל אני לא קדושה"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם