מה שהיה היה. השאלה היא מה קורה היום הקיבוצניקים היום ירום הודם עושים היום הכול כדי לשמר את מה שקיים באמצעות נוכחותם במוקדי הכוח.כלומר בכוח.לא יעזור להם דבר כמו שקרה לאורך ההיסטוריה העשוקים מרימים ראש.אים אחד מיכם הוא טיפש בשם עמי איילון שמושיב את שגריר טורקיה על כיסא נמוך ומשפיל אותו ואת עמו קבל עם ועולם.ואתם חושבים שאתם חכמים תחשבו שוב.הצעתי תחזרו בכם ברגע זה מדרכיכם הנלוזות.אנחנו כאן כדי להישאר.אים אתם רוצים להגר אהלן וסהלן.אים אתם רוצים להישאר ברוכים תיהיו אבל מה שהיה לא יהיה שיהיה לכם ברור
אתם לא מבינים דבר וחצי דבר המיזרח התיכון זר לכם וגרוע מכך 70% מעם ישראל זר לכם אין שום סיכוי שתבינו מה קורה כאן.יש לכם היתרונות שלכם שאיש לא מטיל בהם ספק.ולכן נאמר ישראל בין מיזרח ומערב .הצעתי תיפתחו את הראש ותפסיקו לאיים אתם לא עושים רושם על אף אחד
מאז בחירתו מחדש של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לכהונה נוספת כנשיא המעצמה הגדולה בעולם, הביעו את שמחתם לא מעט שרים וחברי כנסת מהקואליציה.
ההרגשה היא כי תחת כהונתו של טראמפ יוכלו חברי הקואליציה לממש את מטרותיהם, ביניהן המשך הלחימה בלבנון ובעזה והבנייה בהתנחלויות, אולם בתקשורת עלו לא מעט קולות על כך שבסביבתו של הנשיא לשעבר דווקא מעוניינים בהרגעת השטח בארבע השנים האחרונות של טראמפ בשלטון.
עורך תוכן, יוצר דיגיטלי ברשתות החברתיות, בעל הכשרה כדובר ויועץ פוליטי.
"הזקנה היא הדבר הכי צעיר בחיי"
בגיל 62 הגעתי למנהלת משאבי אנוש במקום עבודתי והודעתי לה שאני מעוניינת לפרוש. התגובה המיידית שלה הייתה "אבל את לא נראית".
"איך אני אמורה להיראות?", שאלתי בצחוק. "עם מקל ביד?" ככה התחילה ההיכרות האישית שלי עם הגילנות.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
לפעמים אדם סוחב תיק על גבו.
לפעמים הוא נושא אותו על כתפו.
לפעמים משא התיק נסבל,
ולפעמים סחיבתו נדמית קשה מנשוא
– יש רגעים כאלה.
ויש רגעים בהם הוא שואל את עצמו
– מה יהיה אם אניחו מידי?
מה יהיה אם אוריד את התיק מגבי?
אבל לא באמת יש אופציה כזו.
מדובר בסוג של חלומות בהקיץ.
סוג של פנטזיה.
לפעמים אדם סוחב תיק על גבו,
ועל אף שיכול שמדובר
בעניין של כמה שנים,
הוא מרגיש כאילו הוא נושא אותו
על גבו ואיתו חיים שלמים.
הוא מנסה להיזכר מה היה קודם,
אי-אז, בטרם הונח על גבו התיק,
אבל הזיכרון נעשה מעורפל
והתמונה היחידה שעולה במוחו
היא דמותו-שלו עם התיק שאיתו,
התיק שאותו הוא נושא על גבו.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם