חברה יש עוד דבר אחד שאנשים לא מבינים או שלא רוצים להבין
*מבחינת הערבים אין הבדל בין ההתנחלות כפר עזה ניר עוז או בית אל
כדאי לעיין ערך 7/10
*נתון נוסף כדאי להסתכל מידי פעם (לא בכלי תקשורת שלנו) על הפגנות של ערבים (ביום האדמה למשל) ולנסות להבין פרוש הצעקות רמלה לוד והגליל
*ואכן זכות השיבה שהם מדברים עליה היא לאותם מקומות מהם גרשנו אותם ב48 כולל ערים כמו לוד רמלה ואשקלון.
*ומה לעשות המאבק ביש"ע אחרי כל התוכניות של המתנחלים הוא על שטחים פתוחים.
*ונכון שהמדינה החליטה שכל מה שכבשנו ב48 וירושלים ב67 שלנו
ואילו את מה שכבשנו ביש"ע המדינה החליטה לשמור לשלום שעוד יבוא זה שאטקס מפנטז עליו
*אבל מי אמר שהערבים מקבלים את החלוקה הזאת.
*ולמה היא באמת צודקת בסוף אדמות הקיבוצים יושבות על שרידי כפרים ואניאומר זאת כבן קיבוץ שחרש את האדמות האלה
*ובישע זה לא כך
*אבל העיקר שנאת מתנחלים הזויים משיחיים וכו
*ואולי הפנטזיה על שלום תמורת שטחים היא הפנטזיה
ואם אתם רוצים צדק תחזירו להם את אדמות הקיבוצים.
זה מה שסינוואר ימח שמו אמר לנו לא מזמן
כל טוב
לכאורה, אירופה אמורה לעמוד לצדה של ישראל במלחמה נגד איראן – כל מדינות אירופה מתנגדות נחרצות לפיתוח נשק גרעיני בידי טהרן. אך תמונת המצב מורכבת ומדאיגה: התמיכה החזקה של גרמניה לא משקפת את הקו שנוקטות צרפת ובריטניה, והבידוד המדיני של ישראל מעמיק דווקא בעיתוי קריטי. עיתוי בו ישראל אולי תזדקק לזרוע המדינית-דיפלומטית לסיום המלחמה. האירופים יוצאים לז'נבה היום (שישי) לשיח עם שר החוץ האיראני, בתיאום עם ארה"ב.
המערכה שמובילה ישראל מול איראן מחייבת תמיכה דיפלומטית ואסטרטגית רחבה. אך הציפייה לתמיכה כזו התממשה באופן חלקי, בין היתר בשל מדיניות ממשלת ישראל בעזה וכעת.
ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תוכנית יחסי ישראל-אירופה במיתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובתוכנית ללימודי האיחוד האירופי באוניברסיטת תל-אביב.
זרם תודעה של ברווז במטווח אחרי לילות של השכמות בהולות וגלי טילים
העימות הנוכחי בין ישראל לאיראן איננו עוד סבב אלים בזירה המזרח־תיכונית. מדובר ברגע היסטורי שעשוי להתברר כ־קו פרשת מים גיאופוליטי – אולי אף עולמי.
כמו שמלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה עיצבו את המאה ה־20 סביב אידיאולוגיות גדולות – קומוניזם מול קפיטליזם, ליברליזם מול טוטליטריות – כך גם העימות בין ישראל לאיראן מסמן את סיום עידן האידיאולוגיות ואת עליית הפרגמטיזם האזורי.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני שואל ברצינות. האם היתה תקופה בהיסטוריה. שמדינות אירופה. 'תמכו' בישראל?.
את מדברת על מאמצים דיפלומטיים. האם זה עזר במצב כל שהוא? איני מומחה בתחום אבל לפי הידע שיש לי. לצערי זה לא היה בשום עת. לא טרום קום המדינה. ולא לאחריו. בשום זמן ממש. אני חושב שהאבסוסיה לחלות בפתח כעני ולצפות לרחמים מאנשים שלא מעניין אותם . היא נקודה חלשה. ישראל צריכה להיות עסוק. בקיום שלה כמו שכל מדינה עסוקה. וכשאתה חזק כבר תומכים בך ואם לא מה שתעשה לא יעזור.
כמובן שיש להתחשב בתגובת העולם אבל לא יותר מזה.