זאת המציאות, לא קומיקס לצערי, מה שמכאיב לי את הלב זה לראות ראשים קרותים לילדים והתינוקות שלנו ואת האמהות שלהם אנוסות, בהתחשב בזה שהם התחילו, ודוקר לי את העין שרוב האזרחים בעזה רקדו וחילקו ממתקים כאשר זה קרה למרות שידעו וראו את כל הדברים, רבים מהם עשו את הדברים בעצמם כאזרחים ולא כחמאס או הג'יהד האיסלאמי. האם זה מוסרי לחכות עד שיוותרו את תינוקות שלנו בשם אללה? ואם לחזור לקומיקס, כמה חפים מפשע בטמן היה מציל אם היה מוחק את הג'וקר? בטמאן הינו רוצח עקיף של אין ספור קורבנות בגלל שהוא ידע שהג'וקר יברח מהכלא, יתחיל לשחוט, בטמאן יתפוס אותו וככה במעגל שבטמאן יכול לשבור אבל בוחר להקריב עוד חפים מפשע לטובת "מוסר", אבל לאם שהוציאו את העובר מהבטן כנראה לא כל כך אכפת עם בטמאן מוסרי או לא, היא רוצה שלא יחתכו לה את הבטן ויוציאו לה את האובר, הגיוני? ואני יזכיר שחמאס ובתחילת המלחמה רוב הציבור העזתי אמר שהוא יבצא 7/10 עשרות פעמים, רק תנו להם אפשרות. זה נכון שצריך לתת לחפים מפשע בעזה את הזכויות שמגיע להם, אבל אם הם בוחרים בעצמם שהם שונאים את הזכויות אז איך נוכל לתת להם אותם? אבל בזמן האחרון יותר ויותר עזתים מתחילים להראות שנאה לחמאס, זו תוצאה ישירה של הקשיחות שישראל מראה במלחמה, נגד הנאצים והגרמנים החפים מפשע נלחמו הרבה יותר אכזרי…
מי שביקר פעם בחדר בריחה יודע שיש סדר למשימות, שאי אפשר להתקדם למשימה הבאה כאשר יש משימה בלתי פתורה, שהמפתח לדלת המובילה החוצה חבוי איפשהו בדרך. ושהכל קשור בהכל.
פירוק חזבאללה, החלשת החות'ים ונפילת משטר אסד הניחו בידינו את המפתחות לתקיפה באיראן. התגובה היחידה, גם אם כואבת, מגיעה רק מאיראן עצמה, ללא מטחים מחזבאללה וכמעט ללא ירי מתימן. ההגנה האווירית של איראן פורקה, כביכול כתגובה על ליל הכתב"מים, בדיעבד כהכנה לתקיפה.
ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.
"שישה ימים ביוני". כך נקרא אחד הספרים שפורסמו בעולם בעקבות הניצחון ההוא ביוני 1967. ניצחון שהתאפשר בזכות "מבצע מוקד" של חיל האוויר – השמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה, וירדן על הקרקע – בשלוש השעות הראשונות של המלחמה.
חשבתי על כותרת הספר ההוא בעקבות ההישג המדהים של חיל האוויר בשלושת ימי התקיפה על איראן ביוני השתא, בביצוע טייסי הדור הנוכחי של צה"ל. ההשוואה עלתה בדעתי מפני שבמאמר הזה אטען בתוקף שעלינו לסיים את המלחמה הזו מול איראן עוד השבוע, ובמצטבר כשישה ימי לחימה, אחרת אנחנו מועדים לגלוש לאסון – מלחמת התשה, קריסת מגדלי מגורים על יושביהם, וסיום המלחמה אותה יזמנו בתבוסה ואובדן ההישגים שהושגו ללא הישג מדיני כלשהו.
ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.
מבלי משים, ישראל שינתה את מטרות המלחמה עם איראן – מהשמדת הגרעין האיראני – להפלת משטר האייתוללות. אלה שתי מטרות ראויות. העולם יהיה טוב יותר ובטוח יותר אם יהיה חופשי מאיראן גרעינית, ובהסתלקות משטר האייתוללות מחיינו.
השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות האלה, ומה מטרתם האמיתית של מקבלי ההחלטות בישראל, כלומר: משפחת נתניהו. על פי מה שפורסם, ההחלטה לתקוף את איראן התקבלה אחרי שמערכת הביטחון שכנעה את נתניהו כי איראן רצה לפצצה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם