اسرائيل تتمادى في اخطائها وقد فقدة البصيره
لقد حازة اسرائيل على فرصة تاريخية سنة 1993 لتكون جزء طبيعي من هذه الجغرافيا الكبيره وكان رابين ويبرز يدركان ذلك من خلال اقامة دوله فلسطينيه بمقابل حصول اسرائيل على شراكات اقتصادية تمثل جذور لإسرائيل في المنطقه ولكن المغفلين في إسرائيل لم يروى الحقيقة وذهبوا الى التطرف وظنوا انهم يستطيعوا أن يقضوا على القضية الفلسطينية ويفرضوا سلام بالقوة في هذه المنطقه.
لقد غاب عنهم ان الفلسطيني هو امتداد ديموغرافي تاريخي لي 450 مليون عربيا في المنطقه ونسوا أنه امتداد ديني لي 2 مليار مسلم بالعالم
قوة إسرائيل من استخدام امريكا لها لانحاز مصالح امريكا في المنطقه سياتي يوم وتنتهي المصالح أو تنتهي امريكا ولكن لينتهي الفلسطيني على إسرائيل أن تقتل كل العرب والمسلمين وهذا غير ممكن.
هذا الوطن العربي المريض في لحظة سياتي حكيم ويعالجه وفي تلك اللحظة اسرائيل لن يكن لها رصيد محبه عند العرب ليشفع لها
أنا اكتب هذا وانا اعتبر نفسي لست منحازا لاحدخبل اكتب فقط لاني انسان
ישראל מתעקשת על טעויותיה ואיבדה את ראיית הנולד שלה.
לישראל הייתה הזדמנות היסטורית בשנת 1993 להפוך לחלק טבעי מגיאוגרפיה רחבה יותר זו. רבין ויעלון הבינו זאת על ידי הקמת מדינה פלסטינית בתמורה לשותפויות הכלכליות של ישראל, אשר ייצגו את שורשיה באזור. אולם, השוטים בישראל לא הצליחו לראות את האמת והלכו לקיצוניות, מתוך אמונה שיוכלו לחסל את העניין הפלסטיני ולכפות שלום בכוח באזור זה.
הם שכחו שהפלסטינים הם שלוחה דמוגרפית היסטורית של 450 מיליון הערבים באזור. הם שכחו שהם שלוחה דתית של 2 מיליארד המוסלמים ברחבי העולם.
כוחה של ישראל נובע מהשימוש שעושה אמריקה בה כדי לקדם אינטרסים אמריקאים באזור. יבוא יום שבו אינטרסים אלה יסתיימו, או אמריקה תסתיים. אבל כדי שהפלסטינים יסתיימו, ישראל חייבת להרוג את כל הערבים והמוסלמים, וזה בלתי אפשרי. האומה הערבית החולה הזו תרפא בקרוב על ידי אדם חכם, ובאותו רגע לא יהיה לישראל קרדיט של אהבה בקרב הערבים להתערב למענה. אני כותב את זה ואני לא רואה את עצמי משוחד כלפי אף אחד. אני כותב רק משום שאני בן אדם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. זו גישה פילוסופית אחת. ישנן גישות אחרות (למשל: סוטו-זן, דאואיזם, שינטו) שרואות הפוך לחלוטין את המצב.
2. אני חולקת על לוח הזמנים שציינת (כנקודת השבר של החברה הישראלית). לדעתי נקודת השבר, או קו פרשת המים, היתה בתקופת מלחמת לבנון השניה.
לצערי אנחנו בעידן פוסט-מודרני, שבו, כל תעוזה לשאול שווה לערך לכל תעוזה של הבעה. כל אחד טוען שיש לו את הרגש האישי שלו, ושהדעה שלו היא לגיטימית כמו של כל אחד אחר, ובזמן שהוא מתבסס על הצדק שבדר, נותרת השאלה – למה לטעון כך? למה אני צריך להראות לאחרים שהדעה שלי היא לגיטימית, או שאני סובייקט ייחודי שחושב אחרת? האם זה למען ה'להראות'? או למען המסר – אנרגיה של שינוי בדפוסי החשיבה ההגמוניים.
המאמר שלך כתוב היטב ומעלה בי בדיוק את השאלה של הפילוסופיה, האם הדברים נשקלים במטרה לייצר חשיבה גדולה, גבוהה יותר שתביא שינוי תפיסתי? או שהכיכרות, ההזדהות, הפיתוי לחזור לעבר – לנורמה – ולקדש אותו אל מול השינוי שאנו חווים – זה רק ניסיון שלנו להרגיש איזהושהיא שליטה- במציאות שאנחנו יודעים שאיננה בשליטתנו.
בני האדם אוהבים שליטה, ובמקום ובזמן שבו יש שינוי מבני של האנושות – של העולם, אנחנו מנסים לשמור על שליטה שהיא מראש פנטזיה אחת גדולה. אז הכי קל לנו לעשות זאת, באמצעות טיעונים, זריקה של מסרים קיצוניים, וסמלי לאום.
תכלס:
ישות קטנה מפולגת מאותגרת
לא תשרוד
במקום בו שקר הוא אמת
וערלים שולטים במקום אהבת חינם וחמלה
וקדושת חיים נעקדת
וניכתשת במלחמה נצחית
ואת הרציונליות מחליפים אינטרסים צרים
וצבא פועל לפי פנטזיות משיחיות
של טרנספר ופוגרומים
ועושק וגזל ושחיתות
מחליפים טוהר מידות וחוק צדק
ומינוי בורים ביריונים
מלווה ברמיסת אנשי מקצוע ישרים
ואין עוצר.
אוטוקרטיה פשיסטית תיאוקרטית פירומנית
קלפטוקרטית משעבדת קקיסטוקרטית בורה
תקרוס.
קונספציה
ואף פילוספיה (והדחקה) לא יועילו
בלי שינוי מהותי, עכשיו.