המאבק על עתיד הדמוקרטיה לא מתנהל רק בפרלמנטים, אלא גם בקוד, באלגוריתמים ואפילו במאגרי המידע. דווקא בעידן שבו הטכנולוגיה נתפסת כאיום, היא יכולה להפוך להזדמנות לייצב את אי-האמון במערכות המדינה, להגביר שקיפות ולקדם אכיפה אפקטיבית ואחראית.

*  *  *

הדיון הציבורי שמתעורר לעיתים קרובות במדינות מערביות סביב יוזמות ממשלתיות להגבלת תכנים "מסיתים" ברשתות החברתיות, ממחיש מספר דילמות: כיצד מאזנים בין הגנה על הציבור לבין חופש הביטוי? כיצד נלחמים בפייק ניוז מבלי להפעיל מכבשי צנזורה דרקוניים? ואיך ניתן לשמור על עקרונות הדמוקרטיה בצל הסכנות הרבות לפגיעה בה באמצעים טכנולוגיים?

ניצב בדימוס בועז גלעד הוא בכיר לשעבר בשב"כ ובמשטרה, יזם ואיש עסקים, חוקר במכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי וחוקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן.

יתכן מאוד שבשנים הקרובות הטיפול הכושל של ממשלת ישראל ב"קמפיין הרעב" בעזה, יהפוך ל"קייס סטאדי" בבתי הספר לתקשורת, אשר כותרתו תהיה: "איך לא לנהל משבר תקשורתי בעת מלחמה".

נסו לחשוב על מותג או חברה מסחרית גדולה, שהיו מגיבים לכל תלונה או ביקורת באגרסיביות, בהכחשה או בזלזול. האם זו הייתה חברה או מותג שהציבור היה ממשיך להאמין בהם? להאמין להם? התשובה ברורה. וכפי שחברה, ארגון ואפילו חנות מכולת, לא יכולים להרשות לעצמם להתנהל בצורה שתוקפת והודפת כל טענה באופן עקבי – כך גם מדינה או ממשלה.

עמיחי זבולוני הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מומחה בניהול קמפיינים, מערכי יחסי ציבור וניהול משברים. לאורך השנים ליווה את הגופים הגדולים במשק הישראלי דוגמת אגד, בנק מזרחי טפחות, פירמת עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, התאחדות הסטודנטים הארצית ועוד.