עמית סגל טען לאחרונה במאמר בידיעות אחרונות כי טבח השבעה השביעי באוקטובר צריך להוות קו שאחריו אסור לשתף פעולה פוליטית עם המפלגות הערביות. ואכן, הטבח העמיק את המשבר הפוליטי המתמשך בין החברה הערבית בישראל למערכת הפוליטית הישראלית.
בעוד שבעבר נראה היה כי ישנה התקדמות מסוימת בשילוב פוליטי של ערביי ישראל, כיום שיתוף פעולה כזה נדמה כבלתי אפשרי. אך אין משמעות הדבר שהקו של חרם על הערבים מוצדק, מכיוון שאין שום סיכוי למהפך שלטוני בלי שיתוף פעולה עם ערביי ישראל.
עמית לוי מתל אביב, יליד 1995, הוא על הרצף האוטיסטי, מתעניין מאוד בחברה הישראלית ובחברה המזרח תיכונית בכלל.
המפעלים הפטרוכימיים ידועים כפוגעים בחיי אין ספור תושבים בצפון לאורך כל שנות קיומם. הם מזהמים את האוויר, האדמה, מי התהום, הנחלים, הים ועוד.
אין ספור החומרים המעורבים ומתהווים בתהליכי היצירה במפעלים הפטרוכימיים פוגעים בציבור עד מוות במחלות כמו סרטן, מחלות נשימה ועוד. יש אשר נפגעו מיידית ויש שחלו לאחר שנים.
יורם ישראל הוא צייר. לשעבר חבר אגודת האומנים בחיפה. זכה ב-2001 בפרס "שטרוק" בציור שמן לאזור הצפון מטעם עיריית חיפה והאגודה "בית שאגאל". עבד בתעשייה והתמחה בתחום אטימת פריצות במפעלים פטרוכימיים.
יש איזו מידה של צביעות מתחסדת בדרך התנהלות הדיון בהצעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לבצע טרנספר של מיליון ושמונה מאות אלף ערביי עזה.
מי מאיתנו לא היה רוצה להתעורר בבוקר ולראות את חוף הים בעזה הופך לריביירה הצרפתית? בלי איום חמאסי מעבר לגדר? מי לא היה רוצה לטייל בסיני ולצפות בתנופת בנייה של מאות אלפי בניינים חדשים לקליטת האוכלוסייה הפלסטינית? איזה חלום ורוד.
מי לא היה רוצה להתעורר ולראות את חוף עזה הופך לריביירה? בלי איום חמאסי מעבר לגדר? לטייל בסיני ולצפות בתנופת בנייה של מאות אלפי בניינים חדשים לקליטת האוכלוסייה הפלסטינית? איזה חלום ורוד
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"אומנות היא כלי של אמפתיה ונראה לי שבמיוחד עכשיו, אמפתיה היא משאב מאוד נחוץ"
לא קלה היא, לא קלה הדרך של הרכבת בגוש דן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זה פשוט צריך להגדיל את תדירות הרכבות ל כל 2 דקות כמו בשעות השיא ברוב השעות
והכי חשוב להפוך את הרכבת לפועלת 24 שעות ביממה כמו באירופה לפחות בימי חול גם עם בתדירות נמוכה יותר
ולעשות סדר בקווים לא הגיוני שיש 3 רכבות ברצף לקרית אריה ואז 3 ברצף לפתח תקווה זה אמור ליהיות לסירוגין ככה שלא משנה לאיפה מישהו רוצה לנסוע הוא לא יצתרך לחכות יותר מ 4 דקות ברוב השעות
אף מילה על הפעלת הרכבת הקלה בשבת?!
כך ליותר אנשים יהיה תמריץ לוותר על האוטו הפרטי, הכבישים יהיו פנויים יותר, יותר ישתמשו ברכבת והחיים של כולנו יהיו טובים יותר.
בנוסף, קל לפתור את בעיית תחנות האוטובוס באמצעות גגון שהולך לשני צדדים, ונטיעת עצים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם