נושא
קאבול

כיצד קרה שהעיר קאבול, שאוכלוסיית היהודים בה מונה רק אדם אחד, נגועה באנטישמיות רחבה? ● החוקרים מאמינים כי חלק משנאת היהודים נובע מביקורת על פעולות ממשלת ישראל, וחלקה מושפע מאיראן - ואפילו מגרמניה הנאצית של שנות הארבעים ● "מאוד לא סביר שהשנאה נובעת מהיכרות כלשהי עם יהודים" ● דיווח מיוחד מאפגינסטן

ביום שמשי וקר בינואר 2018, אנשי הטליבאן פוצצו רכב אמבולנס מלא במטעני נפץ מאולתרים ברחוב הומה אדם במרכז קאבול. הפיצוץ גבה את חייהם של מאה בני אדם, וההלם שבעקבותיו מילא את תושבי העיר בייאוש.

לאחר פיגוע הטרור, קבוצה של אמנים אפגנים צעירים ציירה על קיר בטון בסמוך לאתר הפיגוע דמויות של גברים רעולי פנים וחשופי פנים סוחבים יחד מטען של לבבות אדומים גדולים.

ציור הקיר אמור היה להוות סמל לאהבה ולתקווה, אבל כעבור זמן מה הוא הושחת במסרים ששורבטו עליו בעיפרון שחור: "מוות לישראל", "אללה אכבר" ו"חמינאי הוא המנהיג שלנו".

"ייתכן שאנשים קיבלו כסף כדי לכתוב את הססמאות האלה", אומר אסיף יוסופי, פעיל חברתי שהשתתף בהפגנת סטודנטים נגד חגיגות יום ירושלים הבינלאומי, אירוע שנתי שהחל באיראן ב-1979 ושנועד להביע הזדהות עם העם הפלסטיני, בד בבד עם התנגדות לישראל ולציונות.

אירועי יום ירושלים הבינלאומי מתקיימים מדי שנה ביום שישי האחרון של חודש רמדאן, שחל השנה ב-31 במאי.

"בכל שנה, איש הדת המוסלמי סייד חוסיין מזארי משלם לנערי רחוב בקאבול כדי להתאסף ולחגוג את יום ירושלים הבינלאומי", אומר יוסופי.

מרכזי דת מעטים באפגניסטן מתקיימים במימון עצמי או מקומי. בדומה למתרחש במדינות אחרות במזרח התיכון, כמו עיראק, לבנון, תימן, בחריין ופקיסטן, רבים מחכמי הדת השיעים באפגניסטן מקבלים מימון מאיראן. יוסוף טוען כי מזארי נמנה עימם, אף על פי שהוא סבור שמזארי לא יודה בכך בפומבי.

זבולון סימן-טוב נוגע במזוזה בפתח ביתו (צילום: עזתוללה מהרדאד)
זבולון סימן-טוב נוגע במזוזה בפתח ביתו (צילום: עזתוללה מהרדאד)

הרפובליקה האסלאמית של איראן, שממשלתה אנטי-ישראלית במוצהר, מחזיקה נוכחות מודיעינית באפגניסטן, ותומכת בקבוצות מקומיות שמשרתות את האינטרסים הלאומיים שלה.

ישנם מומחים הסבורים שאיראן היא שעומדת מאחורי הפצת האנטישמיות בקרב שכנתה ממזרח, כחלק ממאמציה לבניית חזית מאוחדת נגד ישראל.

האם תיתכן אנטישמיות ללא יהודים?

"הביטוי 'מוות לישראל' הוא בפירוש אנטישמי", אומרת פרופ' שנא סיפי, מרצה ללימודי דת בסנטר קולג', בית ספר פרטי ליברלי לאמנויות בדנוויל, קנטקי. "אבל ישנה גם הרבה ביקורת כלפי הממשלה הישראלית, שאיננה אנטישמית, וזהו חלק מהאתגר".

אנשי אקדמיה החוקרים זה שנים את מקורות האנטישמיות הגיעו לתמימות דעים מסוימת באשר לשורשיה במדינות אירופאיות כמו גרמניה.

אבל באפגניסטן, שנשלטת בידי אסלאמיסטים ושאין בה כלל קהילה יהודית, הבנת מקורותיה של האנטישמיות היא בבחינת אתגר. נכון להיום ידוע על יהודי אחד בלבד שחי במדינה.

"שנאה אינה מובילה לדבר מלבד הרס", אומר ד"ר ווי טק יונג, עובד סיוע שמנהל מרכז להפצת סובלנות חברתית בקאבול. "אנחנו צריכים להתייחס באהבה לכל העולם"

"זה מעורר תמיהה. קיימים דיונים אקדמיים על המקורות של שנאת יהודים במדינות כמו אפגניסטן, שבה מאוד לא סביר שהיא נובעת מהיכרות כלשהי עם יהודים", אומר ד"ר גונתר ייקלי, פרופסור אורח ללימודי יהדות באוניברסיטת אינדיאנה, שמחקרו מתמקד באנטישמיות.

"לדברי אסתר ובמן, חוקרת בכירה במכון לחקר האנטישמיות ובמרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, הלאומנות הפאן-ערבית והאסלאם הקיצוני טיפחו שנאה לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי יהודים", אומר ייקלי.

ייקלי מוסיף כי שנאת היהודים באפגניסטן עשויה להיות גם השפעה ארוכת טווח של מאמצי התעמולה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, שכללה תכניות רדיו ששידר המשטר הנאצי למדינות דוברות ערבית ושייחסו ליהודים תכונות שטניות.

כמעט שמונים שנה לאחר השואה, אדולף היטלר עדיין זוכה לפופולריות רחבה באפגניסטן, ודמותו עדיין מופיעה לעתים בכרזות פרסומת – למשל בפרסומת לקורס לדיבור מול קהל, שמציגה אותו כנואם לדוגמה.

לפי אמרה אפגנית ידועה, היטלר השאיר בחיים כמה יהודים כדי להזכיר לעולם כמה הם מזיקים.

"ישנו גם דיון על יסודות אנטי-יהודיים במסורות האסלאמיות", אומר ייקלי. "למשל, העיתונאי הקנדי-פקיסטני טארק פתח או מדען המדינה והפרופסור בסאם טיבי טוענים שהאסלאמיסטים מפרשים את האסלאם באופן שגוי ומקדמים רטוריקה אנטישמית".

בשיחות פרטיות, אנשי דת נוקשים משווים בין טרוריסטים ליהודים, ואומרים ש"אפילו" היהודים טובים יותר מטרוריסטים. בזירה הפוליטית, קבוצות אתניות באפגניסטן שאינן פתאניות סבורות שהפתאנים, המהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה, היו יהודים במקור.

ד"ר דאווד מורדיאן, ראש המכון האפגני ללימודים אסטרטגיים, דוחה את ההיפותזה שלפיה הפתאנים היו יהודים בעברם, ואומר שהתאוריה הזאת התפתחה בעקבות אג'נדה פוליטית.

שרידים לקהילה משגשגת

מוצאם של הפתאנים אולי איננו מהעם היהודי, אבל קהילה יהודית גדולה שגשגה פעם במדינה המרכז-אסיאתית. ב-2013 מצאו חוקרים מסמכים יהודיים נדירים מימי הביניים, המתוארכים למאות ה-11 עד ה-13, במערות במחוז במיאן שבאפגניסטן.

בשיאה, הקהילה היהודית במדינה מנתה, על פי הערכות, כ-40,000 נפש, אולם עם השנים חבריה היגרו משם בהדרגה. הקמתה של ישראל ב-1948 משכה אליה את רוב היהודים הנותרים.

קאבול, אפגניסטן, 2019 (צילום: AP Photo/Rahmat Gul)
קאבול, אפגניסטן, 2019 (צילום: AP Photo/Rahmat Gul)

בשנות ה-60 עזבה קבוצה גדולה של יהודים אפגנים את המדינה, אחרי מאות שנים של חיי שלום והרמוניה משותפים עם השכנים המוסלמים, והם התיישבו בניו יורק ובתל אביב.

"באופן אישי, אני חושב שזה שילוב של גורמים רבים, בכלל זאת העובדה שאף אחד לא ממש הביע התנגדות לגרסאות מאוד ראשוניות של תיאוריות קונספירציה במדינות כמו אפגניסטן", אומר ייקלי. "אבל הדמוניזציה של היהודים כבר מועמדת בסימן שאלה".

לאחר ארבעה עשורים של שנאה, התנגשויות מזוינות ופיגועים, רבים מבני הדור הצעיר באפגניסטן כבר מאסו ביחסי האיבה.

"שנאה אינה מובילה לדבר מלבד הרס", אומר ד"ר ווי טק יונג, עובד סיוע שמנהל מרכז בקאבול להפצת סובלנות בין הקבוצות האתניות השונות באפגניסטן. "אנחנו צריכים להתייחס באהבה למשפחה שלנו, לחברינו, לקהילה שלנו ולכל העולם".

באפגניסטן שלאחר המלחמה צמח דור חדש, משכיל, המתנגד לאי-סובלנות.

"רוב האנשים המשכילים, אלה שמבינים את העולם, מתנגדים לשנאה", אומר יוסופי. "אני מסתכל על כולם בצורה שווה – כולנו בני אדם".

עוד 769 מילים

היהודי הנוסף שהתגורר בעיר כבר נפטר (וגם אותו הוא לא סבל), אשתו עלתה לישראל (ולדבריו לא מאפשרת לו לדבר עם הבנות שלהם) והוא נלחם באנטישימיות "כמו אריה" - אבל "מפחד לצאת מהבית" ● ביקור בית אצל זבולון סימן-טוב, שמתגורר בבית-הכנסת האחרון בקאבול

קאבול, אפגניסטן. בכל יום שישי זבולון סימן-טוב, 52, מתקלח ומתגלח לקראת שבת. בזמן ש-30 מיליון המוסלמים שחיים באפגניסטן מתחילים את השבוע, הוא סוגר את העסק ולובש את מיטב מחלצותיו לקראת התפילה.

סימן-טוב חי לבד בבניין הרעוע שבו נמצא בית הכנסת המתפקד האחרון במדינה. במשך מאות שנים, הקהילה היהודית במדינה (שמנתה בשיאה 40 אלף איש ואישה) מילאה בתי כנסת רבים בכל שבת. מאז, הקהילה הצטמקה בהדרגה ל-10,000 איש, אחר כך למאות בודדות, לעשרה, לשניים – ולבסוף רק לסימן-טוב.

מבנה בית הכנסת האחרון בקאבול (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
מבנה בית הכנסת האחרון בקאבול (צילום: Ezzatullah Mehrdad)

סימן-טוב מספר שהוא נשאר באפגניסטן כדי לשמור על הגחלת היהודית. "אני דואג לבית הכנסת", הוא מסביר. "אם לא הייתי פה, מזמן היו מוכרים את השטח".

בית הכנסת נמצא במרכז העיר, במקום שבו מחירי הנדל"ן גבוהים במיוחד.  כדי להסתיר את העובדה שבית הכנסת כמעט שומם בשכונה כל כך מבוקשת (וגם כדי להתפרנס), סימן-טוב הפך את המקום למסעדה שמציעה ארוחות צהריים וערב. כחבר הקהילה האחרון, הוא גם מתחזק את בית הקברות היהודי הקרוב.

שריד האחרון להיסטוריה מפוארת

הנוכחות שלו באפגניסטן היא השריד האחרון להיסטוריה בת 1,500 שנה, של יהודים שהתיישבו במדינה החוצצת בין המזרח התיכון ומרכז אסיה.

ד"ר דאווד מורדיאן, ראש המוסד האפגני ללימודים אסטרטגיים, הוא אחד המומחים הבודדים במדינה להיסטוריה של הקהילה היהודית.

"באפגניסטן חיו שתי קהילות יהודיות נפרדות", אומר מורדיאן. "אחת של ילידי המקום ואחת של מהגרים ממרכז אסיה, שברחו מהשלטון הסובייטי".

מורדיאן מוסיף שהיהודים היו מרוכזים בעיקר בעיר המערבית הראת, הקיימת מאז 500 לפני הספירה. אולם, לדבריו, יהודים חיו בכל הערים המרכזיות במדינה.

ב-2013, חוקרים גילו מטמון של מסמכים יהודיים-אפגניים נדירים מהמאות ה-11 עד ה-13. המסמכים, החל ממכתבים ומאמרים העוסקים בעסקים משפחתיים ועד עותקים של טקסטים דתיים ותנ"כיים, נמצאו במערות במחוז ביימאן.

בספטמבר 2016, הספרייה הלאומית של ישראל הציגה 250 מהמסמכים, שנכתבו בפרסית, ערבית, עברית ושפות נוספות. קבלות שהועברו בין יהודים למוסלמים מראים ששתי הקבוצות חיו בהרמוניה וקיימו קשרי מסחר הדדיים.

אנשי טאליבן באפגניסטן, 2015 (צילום: AP Photo)
אנשי טאליבן באפגניסטן, 2015 (צילום: AP Photo)

הקמת מדינת ישראל משכה את רוב היהודים הנותרים. בשנות ה-60 עזבו רבים נוספים, בחיפוש אחרי אופקים כלכליים מבטיחים יותר בתל אביב וניו יורק.

מורדיאן מציין שההגירה לא נבעה מאנטישמיות, שכן אפגניסטן הייתה המדינה המוסלמית היחידה שאפשרה ליהודים להגר ממנה מבלי לאבד את אזרחות.

האישה והילדות בישראל

בין אלה שבחרו להגר, היו גם בני משפחתו של סימן-טוב. הוא נולד וגדל בהראת ועבר לקאבול ב-1980, תקופה שבה נותרו יהודים מעטים במדינה.

הוא חיפש כלה יהודייה מהאזור ונסע לשם כך לטורקמניסטן. כשחזר נשוי למולדתו, גילה שהמצב הפוליטי שם הורע בעקבות המלחמה עם ברית המועצות.

מתוך חשש לשלומה, סימן-טוב שלח את כלתו לישראל וזו גרה בארץ עד היום עם שתי בנותיהם, לא רחוק מתל אביב.

זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)

המצב באפגניסטן לא השתפר, להיפך: ב-1996 הטליבאן עלה לשלטון. בשלב זה נותרו במדינה רק שני יהודים, סימן-טוב ואדם מבוגר יותר בשם יצחק לוי.

באופן אירוני, סימן-טוב ולוי לא הסתדרו כלל. הם הפכו לאויבי נפש והלשינו זה על זה בפני שלטונות הטאליבן המדכאים. כתוצאה מכך, לא רק ששניהם נאסרו, הוכו ועונו, אלא שספר התורה היחיד של אפגניסטן הוחרם ונמכר גם כן.

ב-2005, כשלוי נפטר בגיל 80, ארה"ב כבר הפילה את הטליבאן. אבל לסימן-טוב אין מילים חמות לומר עליו: "הוא היה איש רע שרצה למכור את בית הכנסת".

מטרה נוחה להתקפה

אחרי מותו של לוי, סימן-טוב נותר לגמרי לבד. אשתו פירקה את הקשר שנים קודם. "הייתי בישראל במשך חודשיים ב-1998", הוא נזכר. "אחרי זה הייתי מדבר עם הילדות שלי בטלפון, אבל אשתי כבר לא מרשה לי לדבר איתן".

באזור כל כך פגיע, מעט מדי בעלי ברית זה מסוכן. הבית של סימן-טוב בבית הכנסת, והמטמון הגדול של חיי היהודים האפגניים, הם מטרה נוחה להתקפה עבור קבוצות קיצוניים, במידה והם יחליטו לשים אותו על הכוונת.

"אני אריה", סימן-טוב מתאר את עצמו. "אף אחד לא יכול לאיים עלי". אחרי הפוגה הוא מוסיף בשקט: "אני בקושי יוצא לרחובות. המוות קרוב".

רוב הזמן הוא נמצא בקומה השנייה של המתחם, שאותו שיפץ באופן חלקי כדי להגדיל את רווחי המסעדה. אולם אפילו אחרי השיפוץ החלקי, המסעדה לא מפרנסת אותו בכבוד – סימן-טוב מציין שהוא ירש מאביו עסק של תכשיטים.

לדבריו, הוא רק בקושי מצליח לשרוד במתחם המתפורר שהוא קורא לו "הבית האמיתי שלו". "ד"ש לישראל", אומר סימן-טוב, בשפת אמו, פרסית. "אני אוהב אותך, ישראל".

הכתבה התפרסמה לראשונה ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 626 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שני, 14 ביולי 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אמיר בן-דוד
היום ה־647 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

הנשיא הרצוג מזהיר מהדחת היועמ״שית: לעצור לפני שנקרוס

נתניהו: מכיר את הפרטים, אוריך לא פגע בביטחון המדינה; ראש הממשלה קובע כי הודעת היועמ״שית אמש ״מחפירה״ ומשרתת ״סדר יום אחר״ ● דיווח: טיוטת כתב האישום נגד אוריך כוללת מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, החזקת ידיעה סודית והשמדת ראיה ● טראמפ: מקווה שנצליח להגיע להפסקת אש השבוע ● מפלגת ש"ס תצביע בעד הדחתו של ח"כ איימן עודה

עוד 17 עדכונים

בתוך יממה ספגו היועצת בהרב-מיארה והנשיא עמית סדרת מהלומות מהדהדות: פשרה שהושגה בלחץ בג”ץ, החלטת סולברג שמתירה את קיומו של השימוע להדחת היועצת, ותמרון פומבי של השופט מינץ נגד נשיא העליון ● אך התמונה מורכבת מהנראה, ורוב זעקות השבר מוגזמות ומיותרות ● פרשנות

עוד 1,039 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

חובתנו למנוע התעללות, הזנחה, עושק ופגיעה בזקנים

יום המודעות הבינלאומי למניעת הזנחה והתעללות בזקנים, שחל ממש לפני המלחמה עם איראן ונדחק מפניה – לוש בצל המלחמה בעזה פנים מכוערות נוספות של פגיעה קשה ומטרידה: נוכלות, עושק, הונאה צרכנית ועוקץ אזרחים ותיקים. כרבע מהזקנים בישראל דיווחו על הונאה, כספית או צרכנית, מתחילת המלחמה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה.

בישראל יותר מ-1.2 מיליון אזרחים ותיקים בני 65 ומעלה, המהווים כ-12 אחוז מהאוכלוסייה. על-פי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי, בשנה שחלפה דווחו למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות למעלה מ-8,400 מקרים רק של התעללות והזנחת זקנים, המצביעים על עלייה מתמדת במקרים, וזאת ללא המקרים של ניצול ועושק זקנים. להערכת גורמי המקצוע המספרים גדולים בהרבה, כיוון שלא כל המקרים מדווחים.

שמואל (סמי) קידר הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב. תושב רמת גן, נשוי לתמר, אב וסב. משמש בתפקיד בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. קידר פעיל חברתי, מתנדב ומייעץ בנושא הטיפול בזקנים בארגונים שונים, יו"ר מרכז יום בתל השומר. כמו כן הוא דירקטור במכללה לישראל שברמת גן ובבית ספר למשחק בית צבי. יקיר העיר רמת גן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 688 מילים

לנתניהו אין תרחיש של סוף – לא למלחמה, לא חטופים, לא לעזה

נתניהו דבק במשימה הבלתי אפשרית של חיסול חמאס ומסרב לסיים את המלחמה – גם במחיר חיי החטופים הנמקים במנהרות עזה ● ולא, זו לא התעקשות של בן גביר וסמוטריץ’ - זוהי עמדת ראש הממשלה ● במקביל, תוכנית ההגירה מרצון צוברת לגיטימציה, כשצרפת מאותתת שהיא מוכנה לקלוט כל פליט פלסטיני מהרצועה ● ביחד, החדשות מסמנות עתיד אפל לעזה ולישראל גם יחד ● פרשנות

עוד 1,016 מילים

תגובות אחרונות

האם היה סיכום סודי בין הנשיא טראמפ לבין נתניהו על סיום המלחמה?

שיחותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לא הביאו לידי הודעה משותפת, כפי שקיווינו, על סיום המלחמה, ועל הסכם שחרור חטופים. ובכלל, טראמפ ונתניהו הגיבו על הפגישות ביניהם כל אחד בנפרד. זה עשוי להעיד על אחד מן השניים: או שהיו חילוקי דעות בין שני המנהיגים, או שנתניהו ביקש מטראמפ להשאיר לו את דברור הפגישות כדי שיוכל לתמרן את ממשלתו לקבל את הסיכומים שבכל זאת הושגו, עד שיגיעו לפגרת הכנסת בעוד כשבועיים, שבמהלכה אי אפשר להפיל את הממשלה.

או שהיו חילוקי דעות בין שני המנהיגים, או שנתניהו ביקש מטראמפ להשאיר לו את דברור הפגישות כדי שיוכל לתמרן את ממשלתו לקבלת הסיכומים שהושגו, עד מועד פגרת הכנסת, בה הפלת הממשלה לא אפשרית

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 775 מילים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי

אין צורך באמת לחקור את גליקמן – עצם העובדה שהיוזמה הזו הגיעה לשולחנה של היועמ"שית כבר עושה את העבודה; אין צורך להגיש כתב אישום נגד ישראל פריי – עצם מראהו באזיקים כבר שולח את המסר ● אלה לא תקלות, אלא תהליך שיטתי, שמינויו הצפוי של דוד זיני לראשות שב"כ רק יאיץ: היד על ההדק נגד עיתונאים ומבקרי שלטון תלך ותהפוך קלה יותר ● פרשנות

עוד 548 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

טראמפ מעניש מדינות שמעמידות לדין את בעלי בריתו

בשבוע שעבר התרחש אירוע שאולי חמק מעיני רבים בישראל: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על כוונתו להעלות את המכס על ייבוא מברזיל ל־50% ● להצהרות כאלה מהנשיא האמריקאי הציבור כבר התרגל, אך העילה למהלך צריכה להדאיג במיוחד את ישראל ● פרשנות

עוד 470 מילים ו-1 תגובות

מספר דורשי העבודה בהייטק הוכפל

דווקא בשנת שיא באקזיטים, מספר דורשי העבודה בהייטק עלה פי 2.2 לעומת 2019 וב־21% מאז תחילת המלחמה ● העלייה בולטת במיוחד באזור המרכז ובקרב עובדים מנוסים ובשכר גבוה – ליבת הענף ● הירידה בתעסוקה מלוּוה גם בצניחה בהשקעות וגידול ברילוקיישנים ● מנכ"ל רשות החדשנות אופטימי: "זה חלק מהסייקל. המשקיעים ממשיכים להתעניין בישראל"

עוד 1,070 מילים

נתניהו ממשיך לפזר הבטחות בלי כיסוי

מאז הסרטון שבו הבטיח נתניהו ש"אולי היום, אולי מחר" תבוא בשורה, ועד הפגישה עם טראמפ בבית הלבן – ראש הממשלה שב ויצר את הרושם שמשהו ממשי עומד להתרחש בנושא החטופים ● בציבור הולכת ומתבססת ההבנה שנתניהו רותם את סוגיית החטופים לצרכים פוליטיים – גם על חשבון עיסוק ישיר ואמיתי בשחרורם ● פרשנות

עוד 824 מילים ו-1 תגובות

איראן תחת לחץ בכל החזיתות

טהרן נמנעת משיקום מתקני הגרעין שהותקפו ונזהרת מהתגרות נוספת – אך גם מאותתת פתיחות להמשך השיחות עם ארה"ב ● בינתיים, רוסיה מתרחקת ממנה, ישראל מוכנה לשוב ולתקוף אותה - והמערב שוקל הפעלת סנקציות משתקות ● ללא פיקוח בינלאומי ועם סנקציות חריפות שהולכות וקרבות, המשטר האיראני נדחק לפינה ביטחונית, מדינית ואסטרטגית כאחת ● פרשנות

עוד 646 מילים
היום ה־646 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

היועמ"שית: אוריך יועמד לדין בפרשת המסמכים המסווגים

מקור מעורה במגעים: נתניהו מושך את המו"מ כדי להגיע לפגרת הכנסת ● ויטקוף: אפגש עם משלחת קטארית בניו ג'רזי, "עדיין יש תקווה לעסקה" ● נציב שב"ס יועמד לדין בכפוף לשימוע על עבירות טוהר המידות ● שופט העליון סולברג דחה את הבקשות להקפאת פיטורי היועמ"שית "בשלב זה" ● דיווח: אדלשטיין הבטיח לנתניהו להשתדל להגיש נוסח לחוק הגיוס עד סוף השבוע

עוד 39 עדכונים
היום ה־645 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

אלי שרעבי: ״חייבים לסיים את הלחימה, הניצחון האמיתי יהיה כשכולם יחזרו הביתה"

המו"מ קרוב לקריסה, בלשכת נתניהו האשימו את חמאס; מטה החטופים: "החמצת המומנטום הנוכחי תהיה כישלון חמור" ● צה"ל: "לא מוכרים נפגעים מירי צה״ל בסמוך למתחם החלוקה ברפיח" ● לשכת נתניהו על תחקיר ה"ניו יורק טיימס": "נתניהו לא דאג לשרידותו הפוליטית" ● איש מילואים נעצר בחשד למעורבות ברצח הפלסטינים בסינג'יל, המשטרה: "ירה באוויר במהלך התקרית"

עוד 16 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בקיץ הזה תלבשי מזגן

העיירות והחופים של הריביירה האדריאטית נהדרים, אבל התקווה למפלט צונן מהקיץ הישראלי התבדתה ● הטיל האיראני שרף עד היסוד את החווה האקולוגית; הציבור יכול להצילה ● פרשת דניאלה גלבוע והשירותים בבית הקפה מעוררת שאלה: למה בערי ישראל כמעט אין שירותים ציבוריים? ● והתחביב המוזר של יאורית הנילוס מכיכר הבימה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו...באירופה , עובדי הניקיון ש... המשך קריאה

וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו…באירופה , עובדי הניקיון של השירותים לובשים חליפות נקיות , כולן/ם אסתטיים ונקיים , כן, גובים תשלום סמלי אך זה שווה , השירותים תמיד נקיים ומבושמים , גם אלו שלא מקפידים להשאיר אחריהם נקי לצערינו… מרגישים לא נוח ללכלך. בכלל בארץ היכן שיש שירותים ציבוריים כמו בקניונים בתל אביב וכנראה בעוד ערים, זה ברור שכדאי לךלהתאפק.. תמיד הסרטון חוגג ! לחשוב שתיירים באים לעיר הקודש ירושלים לשירותים בתחנה המרכזית , טראומה !!! זה חלק מהפנים של המדינה ונורא מביש! כתבה חשובה הלוואי שזה יעזור.

עוד 1,255 מילים ו-2 תגובות

לאלף את הפסנתר בטקסס

בזמן שישראל נלחמה עם איראן והצטנפה במקלטים, הפסנתרן ויטלי סטריקוב ייצג אותה בכבוד באולימפיאדה של תחרויות הפסנתר בטקסס וקטף את מדליית הכסף ● את החינוך המוזיקלי קיבל ברוסיה, אך את האסטרטגיה לניצחון, שכללה בחירות מוזיקליות מלאות תעוזה, עיצב דווקא בישראל ● השופטים התרשמו, הקהל והמבקרים השתגעו, אבל סטריקוב, שמקווה להזניק קריירה בינלאומית, בעיקר נהנה: "האנרגיה דוחפת קדימה"

עוד 2,856 מילים

הגיע הזמן להפנים שחמאס לא הולך לשום מקום

המו"מ בין ישראל לחמאס מצביע בעיקר על דבר אחד: לחץ צבאי אינו עושה את העבודה ● התגובה האיראנית לתבוסה הצבאית חושפת את נקודות התורפה שלה, אך גם את נחישותה ● ארדואן מהמר על הפיוס ההיסטורי עם הכורדים כדי לנצח בבחירות הבאות ● והשבוע ב-1972: חיסולו של ע'סאן כנפאני בביירות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,379 מילים ו-1 תגובות

בוא לשתות איתנו

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה לסיפורם של האחים שקד שהאמינו שישראל מוכנה לחנות יין איכותית ופתחו ב-1993 את "דרך היין", שמאז הפכה לאימפריה

עוד 3,085 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה