ישראל, כמו מדינות רבות בעולם, מאמינה ביזמות כמנוף לצמיחה. יזמות ללא גבולות ומגבלות. אני לא מתכוון לעסוק כעת במשמעות הכלכלית של אותם מפעלי יזמות והאם זה הביא או מביא צמיחה כלכלית ולמי. אגע בסוגיה אחרת, כואבת ונעלמת מהעין, זיהום הקרקע. קרקע שספגה וסופגת במשך השנים, באין מפריע, כמויות כימיקלים אדירות.

לא אעסוק במשמעות הכלכלית של מפעלי היזמות, או האם הולידו צמיחה כלכלית ולמי. אגע בסוגיה כואבת, נעלמת מהעין, זיהום הקרקע. קרקע שספגה וסופגת במשך השנים, באין מפריע, כמויות כימיקלים אדירות

אכן, התודעה של זיהום הסביבה התפתחה בעשורים האחרונים, עשורים שבהם אנחנו מתחילים להבין את הנזקים לנחלי החוף בישראל, אפילו לנחלים הנשפכים אל הכנרת ואל ים המלח.

מפעלי תעשיה עשו את מה שהיה מקובל בעולם, להוביל את הביוב הישר אל המים הזורמים בנחלים ובים. כשנחלים לא היו בנמצא – לא מעט מפעלים בנו לעצמם בריכות, לשם הובלו השפכים, בתקווה שהמים המזוהמים יחלחלו אל תת הקרקע, אל אקוויפרים בחוף ובהר. בקיצור, השאיפה של היזמים היתה שהזיהום יעלם במעבה האדמה.

ועוד הסתבכות של עיריית חיפה עם המשרד להגנת הסביבה (ע״ע אסבסט בליאו בק, הזנחת תל שקמונה, חזירי העיר ועוד). בעקבות זיהום נחל סעדיה בשפכים המשרד מורה לה לנקוט בכל האמצעים להפסקה מיידית של הזרמת השפכים ממערכת הניקוז שלה לנחל. pic.twitter.com/2WWuIYXrKv

— יואב איתיאל מדווח כי (@yoavetiel) August 23, 2021

המפעלים שגשגו, נשאו רווחים נאים ואף יותר מכך, סיפקו פרנסה לעובדים ובעיקר לבעלים, וגם מיסים למדינת ישראל. מדובר במפעלים שמקצתם ממשלתיים, כמו התעשיה הצבאית שמפעליה היו ברמת השרון, נוף ים וירושלים, והיו מפעלי טקסטיל מצליחים, שפעלו למשל בצפון הארץ סמוך לחוף אכזיב. שם פעל גם המפעל הגדול לייצור אסבסט. אלה גם אלה, לבד מהנזקים הבריאותיים הישירים לעובדות ולעובדים, זיהמו את הקרקע ואת סביבת המפעל בכמויות בלתי נתפשות של חומרים מסוכנים לבריאות.

כמו שנאמר, הסכנות והנזקים התגלו רק בעשורים האחרונים. מקצת המפעלים החליפו בעלים או נסגרו. מפעלי הטקסטיל נדדו למדינות שבהן יש כוח עבודה זול, ואיתן נדד גם זיהום הקרקע והמים. מפעלים אחרים נאלצו לשנות כיוון.

בלחץ אזרחי כבד מנשא הוקם אזור התעשייה נאות חובב, אזור שנקרא בעבר רמת חובב וידע זיהום אינסופי. ריחותיו הנוראים נדדו ברחבי הנגב והעידו עד כמה קשים הם נזקי הזיהום. בשנים האחרונות השפכים מטופלים. מה קורה בתת הקרקע, אפשר רק לשער.

הסכנות והנזקים התגלו רק בעשורים האחרונים. מקצת המפעלים החליפו בעלים או נסגרו. בשנים האחרונות השפכים מטופלים. מה קורה בתת הקרקע, אפשר רק לשער

במפרץ חיפה, איזור מתועש למשעי, סובלים התושבים מזיהום אוויר, והקישון הוא עדות קשה לשפכים התעשיתיים. גם שם הלחץ האזרחי מתחיל להניב הישגים בקצב איטי.

מדינת ישראל היא מדינה שמאמינה ביזמים, מודעת לנזקים אך מעדיפה לעצום עיניים לרווחה. יש פיקוח של המשרד להגנת הסביבה, אך כוחו הפוליטי דל לעומת ההון שמאותת וקורץ למנהיגי המדינה, ככלי להנעת הכלכלה.

בנקודה זו חייבים להבין שזיהום קרקע מטריד מדינות רבות בעולם, שבמקרים רבים גידרו וסגרו אזורים ענקיים לכניסת בני אדם ובעלי חיים. אך החומות הללו לא פותרות את הבעיה, כי המים המזוהמים נעים בתת הקרקע בלי בקרה. זה מה שקרה ברמת השרון ובשל כך נסגרו קידוחי מים. זה קורה בעוד מקומות רבים שבהם היו מפעלים מזהמים.

ההחלטה לגדר את השטחים היא כלכלית, שכן לנקות זיהום קרקע עולה הון עתק והתלבטויות ממשלתיות לא מעטות. כך למשל קרה כשמפעל ייצור האסבסט בצפון נהריה נסגר ומדינת ישראל החליטה לנקות את השטח. משימה שנמשכת כבר עשר שנים עם הצלחה לא מועטה, אך עדיין יש במקומות רבים בגליל המערבי אסבסט פריך. ולא דיברנו על האסבסט צמנט שמשמש מבנים רבים מאוד ברחבי ישראל.

התחקיר שלנו חושף שחיתות, סכנות בריאות וזלזול באזרח. נהריה מוצפת אסבסט, חומר מסוכן ומסרטן אשר רובו טמון באדמה. כשנחשף צריך לטפל בו. איך מטפלים? קבלן מקושר רווי עבירות רשלנות מקבל את העבודה וחוגג: פינוי והטמנה פסולים, עובדים ללא מיגון, טיוח ובזבוז….2/https://t.co/ruY12u53UJ

— אבנר הופשטיין (@AvnerHofstein) March 18, 2021

הניקוי עולה הון. למרות זאת הקרקעות הללו קורצות לרשויות המקומיות, שמבקשות לבנות עליהן יחידות דיור וכמובן לוחצות על יזמים שרוצים לבנות שם, למרות שעלויות ניקוי השטח יכבידו בעיקר עליהם. במילים אחרות מדינת ישראל נכנעת לאט לאט ללחצים של יזמים, ומשחררת טיפין טיפין קרקעות מזוהמות או חשודות בזיהום, בתקווה שהשוק הפרטי יעשה את המלאכה תחת עינם הפקוחה של מפקחים מיוחדים.

כמובן שזו אשליה, שיזם פרטי ישקיע את כל הנדרש. מה עוד שכבר אמרנו שהזיהום מתפשט מעבר לגבולות המיזמים. פרט לכך צריך לזכור שגם פיקוח דורש מימון ציבורי שלא תמיד זמין.

זיהום קרקע מטריד מדינות רבות בעולם, שבמקרים רבים גידרו וסגרו אזורים ענקיים לכניסת בני אדם ובעלי חיים. אך החומות הללו לא פותרות את הבעיה, כי המים המזוהמים נעים בתת הקרקע בלי בקרה

בואו ניקח למשל דוגמה של הזיהום בנהריה, עם האסבסט שנמצא מפוזר במקומות רבים. בואו נצא מהנחה שהיזמים אכן מוציאים מיליוני שקלים לניקוי הקרקע. בואו נצא מהנחה שהפקחים מספיקים לבדוק ולאשר. השאלה שנשארת פתוחה היא מה קורה בשולי המיזם, שהוא בדרך כלל שכונת מגורים.

התשובה היא שבשולי השכונות החדשות בנהריה ובעיקר באלה הסמוכות למפעל האסבסט הסגור, בשולי השכונות הללו יש אסבסט גלוי או מכוסה, כך שבגשם הראשון או השני יתגלה.

ערמות של אסבסט פריך, מסוכן לבריאות, ליד אצטדיון הכדורגל בנהריה, כפי שתעד כעת משה דב פעיל סביבה מנהריה…הודעה נמסרה לעיריית נהריה ולמשרד להגנת הסביבה@SvivaMinistry
אני מקווה שהעיתונות תעסוק במפגע הזה
@ShaniAshkenazi pic.twitter.com/km1UfjfluG

— מיכאל מירו Michael Mero PhD (@meroy91) November 21, 2021

העובדות הללו לא מפריעות לוועדות התכנון להמשיך ולדון בפיתוח של עוד שכונות מגורים באזור ואפילו לא בפיתוח מרינה בחוף בסמוך למפעל האסבסט.

חברי הוועדות מפרסמים הודעות לציבור להתנגד, הודעות שמתפרסמות על עמודים וקירות באזורים המיועדים לבניה. פרסום שאני מעדיף לכנותו "מראית עין". לבד מהדרך עתיקת היומין, להודיע לנו במודעת רחוב על נייר על התכנון, גם הניסוח מובן רק לבעלי מקצוע ולא לאלה שיאלצו להמשיך ולחיות באזור.

המזל של התושבים הוא שיש אזרחים ועמותות שאכפת להם ולהן, ומצליחות לא פעם לפענח את התכנית, להגיש התנגדות ולעצור את התכנון ההרסני והפוגעני.

השאלה מה עושים? מתריעים, מגישים התנגדויות ומפעילים לחץ אזרחי על מקבלי ההחלטות לקבל אחריות על זיהום הקרקע. מקבלי ההחלטות חייבים להבין שהטיפול בזיהום הקרקע חייב להיות כמו הטיפול במגפת הקורונה.

המדינה חייבת להשקיע בניקוי הקרקעות לפני שהיא מתירה שימוש בהן. יש לעשות סקרי קרקע רחבי היקף במימון ציבורי. אגב, בנושא האסבסט יש חקיקה שמחייבת את המדינה לנקות, אך התהליך לא מצליח להדביק את הלחצים של רשויות מקומיות, כמו בנהריה למשל, להמשיך בתנופת הפיתוח במקביל לניקוי.

זו עובדה שמחייבת את תושבי האזור להתעורר וללחוץ על הפוליטיקאים המקומיים, לעצור ולפעול על פי הסדר הנכון. קודם לנקות ורק לאחר מכן להחליט מה לעשות עם השטחים המזוהמים.

המדינה חייבת להשקיע בניקוי הקרקעות לפני התרת השימוש בהן, ולעשות סקרי קרקע במימון ציבורי. בנושא האסבסט יש חקיקה שמחייבת את המדינה לנקות, אך התהליך לא מדביק את לחצי הרשויות המקומיות

אני באופן אישי, עברתי לגור באזור זה וכשהבנתי את ממדי הבעיה הצטרפתי לאזרחים פעילים שמבקשים לעצור את גלגלי הפיתוח המואץ ולנקות את השטח בדרך מקצועית הנדרשת על פי חוק, שאוכף המשרד להגנת הסביבה.

זיהום הקרקע ברחבי הארץ הוא הסרטן המתפשט בתת הקרקע ועלול לפגוע בבריאותם של אלה הגרים שם.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

קן ציפור

 

קֵן לַצִּפּוֹר
בֵּין הָעֵצִים,
וּבַקֵּן לָהּ
שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.

וּבְכָל-בֵּיצָה
– הַס, פֶּן תָּעִיר –
יָשֵׁן לוֹ
אֶפְרוֹחַ זָעִיר.

שיר הילדים של חיים נחמן ביאליק, שמוכר לחלק גדול מדוברי העברית, הוא תיאור קצר ותמציתי של רגע פסטורלי קסום. הלחן היפה מוסיף לו חן ותרם לפופולריות הרבה שלו.

עם זאת, לשיר יש "שכבה געשית" מעניינת ביותר, אנטי-אמונית ואנטי-הלכתית חריפה.

שיר הילדים של ביאליק הוא תיאור קצר ותמציתי של רגע פסטורלי קסום. הלחן היפה מוסיף לו חן ותרם לפופולריות הרבה שלו. עם זאת, לשיר יש "שכבה געשית" מעניינת ביותר, אנטי-אמונית ואנטי-הלכתית חריפה

הרמז הברור לשכבה זאת הוא שם השיר. השם – קן ציפור – שונה רק באות אחת משתי המילים הראשונות של השיר – קן לציפור, והבדל קטן זה יוצר בולטות. הגרסה של גוף השיר היא הטבעית, שכן הבית הראשון הוא בעצם קיצור של: "לציפור יש קן בין העצים, ובתוך הקן יש לה שלוש ביצים". תחילית השיוך "ל-" היא החיבור התקני לאוגד "יש", שנעדר עקב הקיצור הפואטי.

לכן, יש לרכז את תשומת הלב בביטוי "קן ציפור", הפחות טבעי בהקשר השיר, כאבן הראשה להבנת עומק השיר.

אכן – "קן ציפור" הוא מושג משמעותי בדת היהודית, וביאליק משתמש במשמעות חזקה זאת כדי לומר את דברו – "אני כופר בכל זה". נפרט להלן.

המובן הבסיסי של "קן ציפור" מגיע ממצווה בספר דברים כב' ו'-ז', הנקראת "שילוח הקן":

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:".

המצווה יוצאת דופן במספר מובנים. הטעם לה לא ברור, הפרקטיקה שלה לא ברורה – באילו סיטואציות יש לנקוט בה – ומספר הטעמים וההסברים שניתנו לה דומה למספר הפרשנים. אבל הייחוד של המצווה הוא בשכר המפורש שלה – אריכות ימים.

המצווה יוצאת דופן בכמה מובנים. הטעם לה לא ברור, הפרקטיקה שלה לא ברורה – באילו סיטואציות יש לנקוט בה – ומספר ההסברים שניתנו לה דומה למספר הפרשנים. אבל ייחודה הוא בשכרה המפורש – אריכות ימים

יש עוד מצווה אחת במקרא עם שכר מפורש, שהוא זהה: כיבוד הורים, הדיבר החמישי – בנוסח של ספר דברים, ה', טז':

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

הייחוד הזה של המצווה בא לידי ביטוי בסיפור בעל חשיבות מרכזית המופיע בשני התלמודים (בתלמוד הבבלי, הגמרא, הסיפור מופיע במסכת קידושין, דף לט', עמוד ב'). אלישע בן-אבויה, תנא שחי לאחר חורבן בית המקדש השני, עזב את הדת היהודית וכפר בקיום יהוה לאחר שראה ילד, שעלה על עץ לפי דרישת אביו לצורך קיום מצוות שילוח הקן – נופל ומת. הסתירה בין קיום שתי המצוות – כיבוד הורים ושילוח הקן, ששכר אריכות ימים לכאורי בצד שתיהן לפי הבטחת יהוה, לבין מותו בפועל של הילד, גרמה לאלישע לנטוש את האמונה ואת הדת.

נשים לב לשלושה מוטיבים בסיפור שיתקשרו לשיר של ביאליק:

• התערבות במהלך הטבעי של דגירת ציפור על ביציה.
• ילד משתתף פעיל.
• שכר מובטח שלא קוים.

מקום שלישי שבו המושג קן ציפור הוא מרכזי הוא המיסטיקה היהודית. על פי ספר הזוהר (פרשת שמות) – "היכל קן ציפור" הוא הפנימי ביותר מבין היכלות עליונים, ובו נמצא המשיח במצב שוכב ורדום, ומחכה עד שיתעורר, ויגיע לארץ ישראל להתחיל את הגאולה.

הפרשנות למקור השם מגוונת, אם כי נראה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוח השכינה (הציפור) מהקן על ידי העם שחטא, והשארת הביצים בקן כסימן לגאולה העתידית. "קן ציפור" הוא מושג נרדף למשיחיות.

הפרשנות למקור השם מגוונת, אם כי נראה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוח השכינה (הציפור) מהקן על ידי העם שחטא, והשארת הביצים בקן כסימן לגאולה העתידית. "קן ציפור" הוא מושג נרדף למשיחיות

מכאן – לשיר של ביאליק. השיר מתאר תמונה פסטורלית ורגועה אך לא קפואה. הפועל "ישן" הוא בהווה מתמשך, "הס" בציווי, ו"תעיר" בלשון עתיד.

יש בשיר מגוון סקאלות של הטבע: יער-עצים, קן, ביצה, אפרוח. מיקום לקיום. התמונה הארצית והטבעית מנוגדת לחלוטין לתמונה המיסטית-משיחית-שמימית-מטאפורית של "היכל קן ציפור". "קן ציפור" הוא קן של ציפור, הא ותו לא.

השקט השורה בשיר, והדרישה "הס פן תעיר" הם ניגוד מוחלט לקיום מצוות שילוח הקן, בה תוקפים ומפחידים את הציפור האם, והיא עפה, מבועתת, במשק כנפיים צורמני. השיר דוחה את המצווה בשאט נפש.

הבחירה של ביאליק במסגור השיר כשיר ילדים ופנייה לילד במהלך השיר הוא ניתוק הקשר הסופי ליהוה ולאמונה הדתית-יהודית. הפנייה הפסיבית לילד, "הס פן תעיר", היא ההפך מהדרישה האקטיבית של האב אשר שלח את ילדו לשילוח הקן ואל מותו, בסיפור אודות אלישע בן אבויה, שהפך לכופר – כמוהו כמו ביאליק.

ביאליק אומר באמצעות השיר – אני לא רוצה לא את המצווה ולא את שכרה המדומיין, המאכזב, אני לא רוצה לשמוע את הציפור האם המבועתת, אני לא רוצה היכלות עליונים ומשיחיים.

השקט השורה בשיר והדרישה "הס פן תעיר", הם ניגוד מוחלט לקיום מצוות שילוח הקן, בה תוקפים ומפחידים את הציפור האם, והיא עפה, מבועתת, במשק כנפיים צורמני. השיר דוחה את המצווה בשאט נפש

אני רוצה להתבונן בטבע על שפעת פרטיו מהגדול לקטן, והאנושיות שלי תתגלה מתוך עצמי, ללא התערבות – בכך שלא אעשה דבר.

אני הוא אלוהים של עצמי.

ד"ר הראל פרימק נשוי לבת שבע, אב לספיר, לסהר ולגיא, גר בראשון לציון. יועץ טכנולוגי במקצועו – מפתח אלגוריתמים ופיסיקאי, בעל דוקטורט בפיסיקה ותואר ראשון במתמטיקה. בנוסף הוא יו"ר משותף של עמותת צדק פיננסי לקידום ההוגנות, השקיפות והתחרות במגזר הפיננסי (צילום: ישראל הדרי).