מכירים את הסיפור על עלי באבא וארבעים השודדים? זהו אחד הסיפורים הידועים של אלף לילה ולילה. בין השאר מסופר בו על חבורה של 40 שודדים ששדדו קופה והחביאו את שללם במערה.

קצת פחות מוכר הוא חלקו השני של הסיפור: שנה לאחר ביצוע השוד הזה, הצטרפו לחבורה של 40 השודדים המקוריים עוד עשרים שודדים, כך שמספר חברי הכנופיה גדל ל-60.

אבל הכנופיה לא הסתפקה בכך, ובשנה שלאחר מכן התווספה אליה קבוצה שלישית – והכי פחות מוצלחת – של שודדים, וגם בשנה השלישית הצטרפו שודדים נוספים לחבורת עלי באבא המתרחבת.

כך גדלה הכנופיה לכדי 70 שודדים כמספר מרבי.

האם כל אנשי עלי באבא נשארו לשלב השני והשלישי של צמיחת הכנופיה? אולי כן ואולי לא. ייתכן שחלק מהם חזרו למוטב והחזירו את הכסף, וייתכן שחלקם פרשו לחיים טובים וחוקיים. אבל סביר להניח שחבורת עלי באבא לא הצטמצמה מהותית.

אמנם עלי באבא התראיין לעיתון ה"מדבר" וטען כי ניכרת ירידה במגמת הפשיעה, שכן פחות שודדים מצטרפים לחבורת הפשע של עלי באבא, והזכיר שיש לתת לו פרס על כך שהוא מדרדר פחות אנשים לתרבות רעה.

אבל בפועל, לכולם ברור שהשודדים עשו על הציבור "אבו עלי" ורימו אותו. הרי ברור שיש הרבה יותר פושעים בשלב השני והשלישי של צמיחת הכנופיה, מאשר בדור המייסדים הידוע של 40 השודדים.

אם אתם חושבים שסיפרתי סיפור טיפשי או אווילי, מותר לכם, אבל אתם טועים.

לפני שבוע וחצי פרסמו אנשי אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר דוח על חריגות השכר במגזר הציבורי. בדוח מצוין כי מאז הקמת היחידה ב-1997 יש ירידה בחריגות השכר מ-44% ל-12%, ואף מצוין כמה כסף הוחזר למערכת.

כיאה למשרד האוצר, הדוח מציג גרפים נפלאים שמשקפים את הירידה במספר החריגים משנה לשנה. מבחינתם, אמנם יש חריגות שכר, אך יש מקום טוב לאופטימיות ולשמחה, מאחר שהיחידה עושה את עבודתה נאמנה, וכמו שהגרפים מציגים, גם ניכרת מגמת שיפור.

הבעיה היא שכאשר מסתכלים לעומק הדוח מוצאים עיוות עז שעומד בבסיס הדוח, ומגלים שהמתודולוגיה שעליה נבנה הדוח היא מעט בעייתית.

בואו נתחיל למשל, בשאלה מהי בעצם חריגת שכר, לפי הדוח. חריגה מצביעה על מצב שבו יש הבדל של 5% בין השכר בשנה שעברה לשנה הנוכחית.

כלומר, אם היית שודד כבר בשנה שעברה, וגם השנה שדדת באותו אופן וצורה את הקופה הציבורית, ואולי אפילו הצלחת להשיג העלאת שכר של 4%, שכרך לא יירשם השנה כחריג. הרי אתה עצמך כבר שודד ישן, ובדוח הזה בודקים רק שודדים חדשים.

אם במקרה לא החזרת את השכר, או שאולי בטעות דילגו על תלוש השכר שלך, ולא השתנה בו דבר, מיד אתה הופך להיות עובד כשר.

כשמאמצים את דרך החשיבה הזו פתאום רואים שבאמת לפי הדוח הזה, חברת החשמל הפסיקה להיות שודדת, ועובדי חברת החשמל הפכו להיות כולם עובדים כשרים. אפשר רק לתהות איך ייתכן שהשכר הממוצע בחברת חשמל הוא מהגבוהים במשק, ובכל זאת אין חריגות שכר.

כנראה, ורק כנראה – שבחברת החשמל לא קיבלו תוספות חריגות השנה. לעומת זאת, בשנים קודמות הם בהחלט קיבלו, והדוח אף מציין כי בעזרת פעילות להשבת כספים שיזמו אנשי המחלקה הוחזרו לקופת המדינה 37 אלף שקל.

אין ספק שבהחלט מדובר בסוג של הצלחה, אם כי הסכום הזה נשמע קצת נמוך, בטח בהשוואה לסכום עצום של 6.6 מיליון שקל שהשיבה עיריית באר שבע.

בנג'מין ד'יזראלי כתב פעם: יש שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. כל מה שהממונה על השכר צריך לעשות זה download לאקסל מטבלאות השכר של כל המוסדות, שנתוני השכר שלהם נמצאים אצלו, לבדוק אותם היטב ולזכור שהכסף הזה יוצא מהקופה של כולנו.

כדאי גם שלא יסתפק בבדיקת שינוי של יותר מ-5% בשכר העובדים, מאחר שהנחת העבודה הזו שגויה. למה שלא יבדוק, למשל, כל מי מרוויח הרבה כסף, נניח יותר מ-40-50 אלף שקל בחודש.

השבוע הוצגה בפני אל הנהלת המחלקה שביצעה את הדוח השאלה הבאה: האם נכון שכאשר שכרו של עובד כלשהו חורג, והחריגה אינה מוחזרת וממשיכה גם בשנה שאחריה, היא לא תופיע בשנה שלאחר מכן כחריגה, כיוון שהשכר לא עלה?

והתשובה: "עקרונית זה נכון. יחד עם זאת, במסגרת תכנית העבודה של יחידה האכיפה, מטופלים העובדים שסומנו במסגרת הדוח כ'חורגים לכאורה'.

"לכן, עקרונית, הצפי הוא שהחריגה לא תחזור בשנה הבאה. עם זאת, יש לזכור, כי המשאב האנושי של היחידה מצומצם מאוד, ולכן, לא תמיד נוכל לטפל בשוטף בכל מי שסומן כחורג באותה שנה.

"מעבר לכך, במסגרת בניית תכנית עבודה של היחידה לביקורות עומק, אנו מביאים בחשבון כאחד הפרמטרים גם את מספר הפעמים שהגוף עלה כחורג במסגרת הדיווח השנתי וכמה חורגים היו בגוף".

אין ספק שהמחלקה הממונה על הבקרה על חריגות השכר במשרד האוצר עושה עבודת קודש, ושאנשיה עושים מאמצים רבים להחזיר, ואף מחזירים בפועל כסף לקופה הציבורית. עם זאת, וזו הנקודה החשובה, אי אפשר ליצור מצג שווא ולטעון כי ידי המגזר הציבורי נקיות.

אם אנשי הבקרה על חריגות השכר מתמודדים עם קשיים מול ועדי העובדים, למשל, עליהם להדגיש את הקשיים שעולים, ולא לטאטא אותם מתחת להררי מתודולוגיה שגויה. הרי עצם הפעולה הזו כמוה כנתינת יד להמשך השחיתות ושוד הקופה הציבורית.

אם אנשי המחלקה צריכים משאבים גדולים יותר, כדי שיהיה להם כוח לבצע ביקורת אמיתית – אז פשוט שיאמרו את זה במקום להזכיר לנו "שהמשאב האנושי של היחידה מצומצם מאוד".

ואם יש עוד כמה שיקולים שאנשי המחלקה הממונה על חריגות השכר מביאים בחשבון בפרסום דוח שכזה, למשל אינטרסים שנועדו לפאר את הישגי המחלקה יותר מאשר את הפעולות שבוצעו בפועל, אז חבל. זה הכסף של כולנו.

רק עוד בקשה אחת מאנשי מחלקת הבקרה על חריגות השכר: להבא תשתדלו להימנע מייפוי המציאות והתהדרות בנוצות מרהיבות של טיפול עומק בבעיית חריגות השכר במגזר הציבורי. במקום זאת פשוט צאו לחפש את עלי בבא ו-400 אלף השודדים שלו, ואל תעשו על הציבור אבו עלי.

המהומה האחרונה בעקבות דברי שר החינוך רפי פרץ על טיפולי המרה להומוסקסואלים, היא עוד פרק בסדרה הארוכה והמשונה: מזדעזעים בתשלומים. עם ישראל אוהב הכל בתשלומים ולא חלילה במכה אחת.

אז מופע הזעזוע וההלם האחרון נפתח באמירה של פרץ בזכות המרת הומואים –  ימים ספורים בלבד אחרי הפרק הקודם, שבו הסביר הרב ושר החינוך שאהבה בין שני בני אדם ללא מחיצות עשויות מדת, גזע או לאום, היא שואה.

רוב הציבור מתקשה עדיין לראות את התורה כולה וממשיך להגיב לכל פרק ממנה בהתפרצות רגעית וקצרת מועד של הלם. כל מרכיב בתורה מגיע כאילו משום מקום ומתקבל פעם אחר פעם בהפתעה גמורה:

"מצעד בהמות" כלפי להט"ב, האמונה שאהבה ללא מחסומי דגל (דג"ל: דת, גזע, לאום) היא שואה שניה, הדרת נשים במרחב הציבורי, הדתה בחינוך לחילונים, השאיפה המעשית לבנות מקדש לשחיטה פולחנית יומיומית של בעלי חיים על חורבות מסגד, ראיית הומוסקסואליות כמחלה שיש לה טיפול וריפוי, התכניות לכבוש מחדש את רצועת עזה, להוסיף שם התנחלויות, לספח את מיליוני הגויים החיים בין הים לירדן, להותיר אותם חסרי זכויות פוליטיות לצמיתות ולמסד משטר הפרדה בחוק, הכמיהה והשאיפה המעשית להחזיר את החברה והמדינה לערכים של ממלכות תקופת הברונזה ולגזור משם בין השאר את מעמד האישה, ההומו, הכופר והגוי, המשך העדר נישואים אזרחיים במאה ה-21, המשך העוצר התחבורתי בסופי שבוע, והרשימה ארוכה.

כל אלה הם חלק מהחזון הפוליטי הפונדמנטליסטי המבוסס על האמונה שהמיתולוגיה הישנה היא הבסיס למציאות החדשה, ושערכים שכבר היו ישנים בימי הביניים הם המצפן לניהול חברה מודרנית.

תכנית המיתולוגיה הפוליטית – להחזיר את החברה לימי דוד המלך, כדברי סמוטריץ' – מחייבת את כל המוטרדים ממנה, המעדיפים דמוקרטיה מהמאה ה-21, להכיר היטב את הציוויים הארכאים שמנסים להחיות היום

ולא פחות חשוב, להכיר את המפעל עצום המימדים ועתיר התקציבים, והחופש הפוליטי שמפיץ ומקדם ערכים אנטי פלורליסטיים אלה, בסיוע נדיב ובלתי פוסק של הממשלה, מכספי ציבור.

עם כל הזעם שמעוררים הערכים של פרץ, סמוטריץ' ושות', יש להודות שכל החבורה הפונדמנטליסטית הזאת של האחים היהודים הרבה יותר מתונה מהציוויים המקוריים מעידן הברונזה המיוחסים לאל.

מהי קצת אפלייה כלפי הומואים לעומת 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם'? כמה כבר נורא עוצר תחבורתי ומסחרי בכל סופ"ש וחג, לעומת 'מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת'?

במקום להוציא להורג הומואים או להענישם בדרך אלימה אחרת – האחים היהודים הנאורים מהמאה ה-21 מוכנים להסתפק בריפויים ובטיפולי המרה שיצילו את נשמותיהם המקולקלות מהתועבה.

ובמקום דין מוות לצובע ביתו בשבת – כולה קצת חינוך מחדש לילדי החילונים המסכנים שנשבו מלידה באוירה פלורליסטית כופרת וחופשית ולכן יש להציל בדחיפות את נשמותיהם לקירוב הגאולה. הדתה/שמדתה.

העדינות המקסימה הזאת של הפונדמנטליסטים שמורה אך ורק ליהודים כמובן, כלפי גויי הארץ אין סיבה לגלות התחשבות כזאת.

בתכנית הסיפוח של מיליוני גויים – שישארו ללא זכויות פוליטיות לצמיתות – לא יכללו טיפולי המרה רגישים. לפלסטינים לא יוצעו טיפולים שימירו את נטיותיהם הסוטות לעצמאות – ברצון להישלט לעד על ידי העם שנבחר על ידי האל לשלוט בהם כל עוד הם כאן ודורכים על סלעי קיומם.

בהיותם גויים, ניתן לכפות עליהם את הרצון היהודי בכוח. ככתוב 'לֹא תִקֹּום וְלֹא תִטֹּור אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'. כל מי שלמד בישיבות של האחים היהודים יודע שלא נוקמים ברֵעיךָ, בְּנֵי עַמֶּךָ הנאמנים לחוקי האל. נקמה היא ערך יהודי חשוב כלפי נכרים ועכו"ם (תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וכו').

האחים היהודים מאמינים שהמיתולוגיה הארכאית מלפני אלפי שנים מחייבת אותם במאה ה-21 להתקדם לשלב המשיחי השני. השלב הראשון, שבו החילונים הקימו וביססו מדינה, מיצה את עצמו.

עכשיו העת להמרה הגדולה לקראת מדינה יהודית פונדמנטליסטית. מרכיב מרכזי בטיפול ההמרה הגדול שימיר דמוקרטיה לתיאוקרטיה, הוא החלת הריבונות היהודית על כל גויי הארץ מהים לנהר.

זאת תהיה מדינה אחת אבל לא דו-לאומית כי יש בה רק לאום אחד. שאר המיליונים אינם עם ואינם לאום, הם אמנם ערבים אבל לא פלסטינים כי אין דבר כזה. הם סתם ערבים, ערבים גנריים.

אבל האמת היא ששאלת ה'כן עם – לא עם' לא ממש מעניינת את האחים היהודים. הרי האל כבר הורה לכבוש ולסלק מכאן עמים – גרגשים, עמלקים, פריזים ושאר עמים פיקטיביים מהמיתולוגיה.

אז עוד אחד לסלק, הפעם עם אנשים אמיתיים. גורלם כבר נגזר מזמן על ידי האל לכליה או הגליה או שיעבוד או שילוב יצירתי של כולם, בהתאם לנסיבות וליכולת.

תזכורת: פרץ, סמוטריץ' ושות' לא תפסו את חלקם בשילטון בכוח, לא פרצו באשמורת הלילה למשרדי ממשלה והחליפו מנעולים. הם שם כי הם "השותפים הטבעיים" של השליט והנאמנים לו ביותר.

השליט רחוק מלהיות פונדמנטליסט משיחי בעצמו, הוא בוודאי איננו אחד מהאחים היהודים ואין רחוק ממנו מהדת הזאת על פי אורח חייו.

אבל השילטון הנוכחי בנוי על ברית איתנה, ברית בין כנופיות. כנופיית השחיתות והנצחת השילטון בראשות השליט – מעין 'עלי ביבי ושלושים השודדים שלו פלוס מינוס' – מעוניינת בהנצחת שילטונה ובמילוט השליט החשוד/נאשם מאימת הדין, בכל מחיר.

הכנופיה הפונדמנטליסטית משיחית מעוניינת בהבאת שלב הגאולה הבא במקום המשטר הקיים מאז 1948. כל כנופיה מעניקה בנדיבות לרעותה את מבוקשה וביחד עם הצלע השלישית – נציגי הכתות 'גור' ואחרות –  מעמידים על שלוש רגליים שילטון עם סדרי עדיפויות של מיעוטים.

החרדים הם מיעוט, הפונדמנטליסטים המשיחיים הם מיעוט, חובבי הטייקונים ומנעמי השחיתות השילטונית הם מיעוט, אבל כאשר שלושת המיעוטים נשבעים אמונים זה לזה ולזה, פירוק הכנוניה ושחרור החברה ממנה יכולים לקחת לא מעט זמן.

כי השליט אמנם איננו פונדמנטליסט אבל הוא מושחת. ובמסע ההימלטות מהצדק ומהמסלול הישיר למעשיהו מוכן לתת לאחים היהודים הנאמנים לו הכל. חסינות תמורת משיחיות זאת תמצית הדיל.

כל עוד חזון הסיפוח והקמת בית הקורבנות בירושלים מתקרב, כל עוד מוסדות המשטר דמוקרטי מכורסמים ומוחלשים, לאחים היהודים אין שום בעיה עם כל היקף של שחיתות והשחתת המידות ושום דילמה מוסרית. ארץ ישראל נקנית במושחתין אם צריך.

לכן, המאבק הוא פוליטי והגיע הזמן שהרוב יתעורר לקראתו כי עד עכשיו הוא התנהל במעמד צד אחד, הפונדמנטליסטי, שלא נתקל בהתנגדות של ממש אלא להיפך, ברוח גבית ובתמיכה שילטונית נדיבה מאוד.

ובעיקר, הגיע הזמן שהרוב יראה את התמונה המלאה ואת הזירה בשלמותה. כל עוד הרוב ימשיך להזדעזע רק מטקס שבו הורדה נערה מהבמה כדי שלא תשיר ובמקביל ימשיך לנמנם באדישות מול תכניות הסיפוח של מיליוני נתינים חסרי זכויות, הכל אבוד.

כל עוד רק אמירות נפשעות כלפי להט"ב ייחשבו פשע חמור ואילו תכניות ממשיות לריסוק המשטר הדמוקרטי והחלפתו בתיאוקרטיית אפרטהייד* ירדימו את הקהל, הכל אבוד.

* שם זמני להמחשה בלבד, נא לא להגיד אפרטהייד. יהיה למשטר שם עברי.

חיוני שהציבור הרחב יבין סוף סוף שלא מדובר באוסף אקראי של תקלות ופגיעות, פעם נגד נשים, פעם נגד להט"ב, פעם נגד חילונים, תמיד נגד ערבים גנריים ושאר גויים לא נבחרים. אל תחכו להזדמנות להיעלב באופן אישי כדי לצאת מהאדישות.

גילוי נאות: אני לא אישה, לא הומו, לא ערבי גנרי, לא פליט או מבקש מקלט, לא גוי מיותר בארץ יהוה ולא לוקה בסוג נפוץ אחר של טומאה על אדמה קדושה.

ולמרות זאת, לא מחכה שמישהו יאיים באופן אישי ונקודתי על החרויות שלי כדי להואיל בטובי להתחיל להבין לאן כל החורבן הזה הולך. הגיע הזמן להתעורר ולראות תמונה שלמה של מציאות אפשרית שאותה חייבים לעצור ולמנוע, על כל חלקיה.

שלדון אדלסון אמר שלא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה כי זה לא כתוב בתנ"ך. בגלל זה מתאים לו להיות אחד הספונסורים הנדיבים של השליט החשוד.

אדלסון מממן את הפראבדה שלו במאות מיליונים, במאמץ בלתי פוסק להנציח את שלטון ברית הכנופיות, שחושבות שממש לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה.

הגיע הזמן להתעורר ולהפסיק באמצע את טיפול ההמרה של מדינת ישראל מדמוקרטיה לתיאוקרטיה. זה טיפול ההמרה הגדול, העמוק והחמור ביותר ואותו יש לעצור.

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים.

מספר הערות מהירות על קלישאות שאינן אלא כזבים בוטים שהפכו להיות חלק מחיינו. הכזבים הללו, אגב, יכולים למוטט את ההיבטים הדמוקרטיים שנותרו במדינת ישראל.

אז בואו נתחיל. מהר, קצר ובלתי אלגנטי. נשתדל לא לעורר פיהוק. בכל זאת, מדובר בקלישאות שנטחנו עד דק:

1

אי אפשר לדבר על משטר דמוקרטי-ליברלי ובמקביל לקיים דיקטטורה צבאית ששולטת בחיי מיליוני פלסטינים משוללי זכויות אזרח. פשוט אי אפשר. או משטר דמוקרטי או דיקטטורה צבאית. אין גם וגם.

2

אי אפשר לדבר על משטר דמוקרטי שעקרון היסוד שלו הוא שוויון אזרחי לפני החוק, כשביד אחת מעניקים אזרחות וכן זכויות אדם ואזרח לכל אזרחי מדינת ישראל הריבונית (זו שבקווי 4 ביוני 1967, למי ששכח) וכן למתנחלים הישראלים בגדה המערבית הכבושה, וביד השנייה שוללים אזרחות וכן שוללים זכויות אדם ואזרח מ-3 מיליון פלסטינים בגדה.

קודם כל, מפני שלא ניתן לקיים משטר דמוקרטי שבו ישנם 9 מיליון אזרחים ו-3 מיליון שאינם אזרחים. שנית, מפני שבגדה המערבית ישנן 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני נפרד: המתנחלים היהודים כפופים למערכת חוק ומשפט דמוקרטית כי הם אזרחים. הנתינים הפלסטינים כפופים למערכת משפט צבאית, כי הם נתיני דיקטטורה צבאית זרה שמעולם לא בחרו בה למשול בחייהם.

3

כשיש שתי מערכות חוק שונות ומפלות בהתאם למוצא אתני שונה, אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות. אבל דמוקרטיה זה לא. שם הגיוני, מעציב, מחריד וקולע הוא: משטר אפרטהייד. הלב נקרע תוך כדי כתיבה, אבל זו האמת המרה. 2 מערכות משפט שונות בהתאם למוצא אתני שונה היו הביטוי המרכזי והמקומם ביותר במשטר האפרטהייד ההוא. נכון, לפעמים אסור להשוות. אבל גם אסור להסוות. אסור להסוות את האמת הפשוטה.

4

אי אפשר לדבר על שותף פוליטי טבעי כפי שנתניהו מדבר על הרב רפי "טיפולי המרה להומואים" פרץ ועל בצלאל "מצעד הבהמות ודיר בלק אם ידיים לא יהודיות יגעו בתינוק הטהור שלי עם לידתו" סמוטריץ' – ואז לגנות בצביעות את דברי הרב פרץ על טיפולי המרה ללהט"ב. חמור מכך: נתניהו מינה את האיש החשוך הזה לתפקיד שר החינוך. החינוך! אז שיחסוך לנו את קשקושי הגינוי לדבריו.

אגב, מהי בדיוק אותה שותפות טבעית בין נתניהו לאיחוד מפלגות האפרטהייד? שותפות לאידיאולוגיית השליטה האלימה במיליוני אנשים משוללי זכויות אדם ואזרח. זהו הדבק שמחבר בין זולל השרימפס מבלפור לבין הטייס החשוך שמשווה בין נישואי יהודים ללא יהודים לרצח העם המחריד והשיטתי בהיסטוריה ("ההתבוללות היא כמו השואה". את זה, אגב, לא גינה הקיסר הנצחי מקיסריה).

5

קלישאה מוכרת ואהובה: כמובן שאי אפשר לטעון בשנת 2008 שראש ממשלה תחת חקירות פליליות איבד את המנדט הציבורי והמוסרי שלו, ואז לטעון בשנת 2019 שאין בעיה להמשיך לכהן גם תחת כתב אישום ולהמשיך לנהל מדינה גם במעמד של נאשם במשפט פלילי.

זאת אומרת, אפשר לעשות את זה. אבל מרוב שהתרגלנו לשפל הלא ייאמן שאליו הוביל אותנו החשוד הקיסרי, אנחנו כבר לא שמים לב שאנחנו משכשכים במי ביצה מצחינים באמת. משכשכים אמרנו? טובעים. אחושילינג טובעים.

6

ועכשיו קצת נגוון. הפעם קלישאות אהובות מבית מדרשו של השר שמופקד על משטרת ישראל: גם הדיבור הכי רהוט על שלטון חוק מפי גלעד ארדן, השר לחוסר ביטחון הפנים, לא יסתיר את צביעותו (דרש מאולמרט לפטור אותנו מנוכחותו תחת חקירות בלשכת ראש הממשלה מחד, אך פולט כמויות של ג'יפה מדף המסרים של אדונו הנאשם בכפוף לשימוע מאידך).

גם לא את גזענותו המסיתה וחסרת האחריות (ארדן בדה מלבו אינתיפאדת הצתות שלא הייתה ולא נבראה מטעם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל בתקופת גל השריפות), ולא את יכולת ההסתה האישית הכי דוחה נגד מי שבכלל לא יכול להגיב עוד (קביעתו של ארדן שהמורה הישראלי יעקוב אבו-אל-קיעאן ז"ל היה טרוריסט שהושפע מדעאש. הוא מעולם לא התנצל על האמירה האיומה והמרתיחה הזו).

ארדן הוא מין נתניהו לעניים. טוב, אולי לא לעניים. בכל זאת, עוד מדושן עונג שגר בסביון, תומך במדיניות שהביאה לקריסת מדינת הרווחה ומתיימר לדבר בשם העם.

7

בכלל, נטיית רבים מפטפטני הממשלה הגרועה הזו לדבר בשם העם תוך כדי קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציבי הרווחה, היא תופעה בלשנית וסוציולוגית מרתקת. אלופת השפל היא כמובן מירי רגב. לא, בעצם אופיר אקוניס. מממ….אולי בכלל גילה גמליאל. טוב, קשה להכריע. כנראה שבכל זאת בנימין נתניהו. האיש שהעניק לנו את הרע משני העולמות: הביא לקריסת מדינת הרווחה מחד, תוך שיצר גרעון עתק בתקציב המדינה מאידך.

8

ומי ישלם בעקבות קריסת מדינת הרווחה מחד ויצירת הגרעון התקציבי מאידך? נו, זה מובן מאליו: העשירים שירשו מהוריהם הון ומקרקעין. הם ישלמו מס ירושה. מס רווחי הון. ועדיין ימשיכו לחיות טוב. סתם, נו. צוחקים אתכם. ברור שאיש מהם לא ישלם מס ירושה כפי שנהוג במדינות אירופיות רבות.

ברור שרובנו המכריע והבלתי עשיר, ישלם את המחיר: נמשיך לשלם מיסי עתק מופרכים על עבודתנו (מס הכנסה הן לשכירים והן לעצמאים ומע"מ מקומם שמוטל על העצמאים) תמורת קיצוץ נוסף בשירותי הבריאות, הרווחה והחינוך הקורסים.

ובכל זאת, הקלישאה תרחף בחלל האוויר: נתניהו ידבר על העשור הטוב בתולדות הגלקסיה בתחום הכלכלי. אני מציע שישלח את בנו הבכור לקנות דירה. בלי תמיכה. בלי ירושה. ככה. לבד. בכוחות עצמו. אין לי ספק שהוא יצליח. כמו כולנו.

9

קלישאה נוספת היא כמובן הפריחה ביחסינו עם ארצות הברית. אלא שהפריחה היא בעיקר הפריחה על העור למראה נתניהו וטראמפ כשהם נפגשים ומתחבקים.

מעולם לא היה הציבור בארצות הברית מקוטב יותר ומפוצל יותר ביחסו למדינת ישראל: 79 אחוזים מתומכי המפלגה הרפובליקנית מגדירים עצמם תומכי המדיניות הישראלית לעומת 27 אחוזים בלבד מקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית. שפל היסטורי חסר תקדים.

ואת זה יצר מי שהסביר בארשת פנים נפוחה ובקול בס מעושה בשנת 2015 שהוא סבור שהברית עם מדינת ישראל חייבת להיות קונצנזוס דו-מפלגתי בארצות הברית. הוא טען שמדובר בנכס האסטרטגי המשמעותי ביותר למדינת ישראל. נו, אז אמר. כמו שאמר ב-1996 שיש להגביל ראש ממשלה לשתי כהונות בלבד.

10

הקלישאה האחרונה היא על התקשורת השמאלנית. תנסו פעם לקרוא "ישראל היום" (אני יודע שזה קשה). "ידיעות אחרונות". "מקור ראשון". תנסו להקשיב לגלי צה"ל עם יעקב ברדוגו ושות'. ליומני הערב של רשת ב' עם אמילי עמרוסי.

אין בעיה כמובן עם עיתונאים מצוינים וישרים שתומכים בעמדות ימניות. הבעיה היא אחרת: הבעיה היא כשמתחילים לדקלם מדף המסרים שיוצא מבלפור. דף המסרים שמוכתב בידי חשוד בעבירות פליליות שקיומו הפוליטי מושתת אך ורק על הסתה, שיסוי וכזבים בוטים.

אבל את זה שקיומו הפוליטי של נתניהו מושתת על הסתה ושיסוי, אנחנו כבר יודעים. יודעים היטב. הרי מדובר בקלישאה. קלישאה מעוררת פיהוק.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

הכל כאן
החושך לאור
החולני לטהור
האינטרנט חיבר הכל

זוועות לא היית שומע או רואה
שטויות מהגיהינום אכזריות קרה
ליד עזרה הדדית ושיתוף ואחווה

הכל כאן
העבר העתיד
בתוך כף היד
לחיצה מתונה
לחיצה של ידיד

מי בוט
ומי חי
מי יודע מי יגיד

יש הרבה פתיחות
ודברים יפים
חברה שלי התחתנה היום עם בת זוגה
אף אחד לא צינזר והתמלאתי שמחה

אני שומע אנשים מכל העולם
וזה נשמע לי מוכר
חולי נשק חיים ליד אנשים רגישים
משיחיים אפלים ליד כאלה באמת עוזרים

הכל כאן
הכל קרוב
אני לא יודע מה היה
ולא מה יהיה

אני רוצה לדמיין
שנתעייף להכביד זה על זה
וניתן לאחר להיות מה שהוא

ולא נבקש הרבה בתמורה
אלוהים ישמור טיפולי המרה
נדלקה מעלינו נורת אזהרה

אני מנסה להגיד לעצמי
שאין החמרה
כל עוד מותר לכתוב ולדבר
כל עוד יש ביטוי לחיי האחר

שיהיה במזל טוב, יש לנו 007 חדש, או יותר נכון חדשה.

בשירות הוד מלכותה, עם רישיון להרוג, סוכנת החרש החדשה של שירות הביון MI6 היא לשאנה לינץ' שמוכרת לנו כטייסת מריה רמבו מהסרט קפטן מרוול.

007, לשעבר ידוע כג׳יימס בונד, הוא יציר דימיונו של איאן פלמינג, סופר בריטי מצליח שב-1953 הגה את דמות המרגל רב התושיה שדמותו הונצחה ב-26 סרטים, החל בשנת 1962 ועד 2015. את דמותו גילמו לא פחות משבעה שחקנים עד היום.

שון קונרי השרמנטי, רוג׳ר מור המשעשע, דניאל קרייג הקשוח וכל השאר, כולם היו – בין יתר תכונותיהם הטובות יותר והטובות פחות, רודפי שמלות פוחזים ומיזוגנים לא קטנים, כיאה לדמות ספרותית משנות החמישים של המאה העשרים.

ג׳יימס בונד הוא התגלמות הגבריות הרעילה, סיוטן של הפמיניסטיות וחלומם החשאי של הגברים, גם אם היום רובם לא יעזו להודות בכך. בונד השרמנטי נוהג במכוניות המהירות, שותה את המשקאות הנכונים, יוצא מהמים יבש ומסורק וחובט באויביו בקלילות. והכי חשוב, מציל את נערת בונד מציפורני הרשע הישר למיטתו לאחר הפגנת התנגדות קלילה מצידה (התנגדות מעושה כמובן).

מכיוון שלפמיניזם לא היתה סבלנות לעמוד בתור כשחילקו חוש הומור, הדמות של בונד נתפסת אצלם כמודל חיקוי אמיתי, שמייצר דורות של גברברים, אשר משוכנעים שגם הם כמו בונד ישכיבו כל נערה על אף התנגדות קלילה (ומעושה כמובן).

משטרת המחשבות של הפמיניזם שמה לה למטרה לחסל דמויות הרסניות ומזיקות כדוגמת 007, לא יעלה על הדעת להרעיל את מוחם התמים של דורות של ילדים תמימים, שיהפכו לחיות טרף פראיות. מעניין שהרבה פחות מפריע למשטרת המחשבות הזדהות עם דמויות של רוצחים, מאפיונרים, פושעים וסוחרי סמים, כל עוד יתנהגו בנימוס ובכבוד לבנות זוגם כמובן.

זאת ועוד, תכונות שנהוג לכרוך בחבילה אחת עם מה שנהוג לכנות גבריות רעילה, לא מפריעות כלל וכלל כשהן מופיעות אצל דמויות נשיות, להיפך, במקרה הזה הן מעידות על העצמה נשית, שחרור ושבירת תקרת הזכוכית. יש להניח ש-007 החדשה תנהג בפראות לא פחותה, ותהרוג ביעילות רבה בדיוק כמו בונד קשישא, שנושל ממספר הקסם שליווה אותו כל כך הרבה שנים. מה זה אם לא סכיזופרניה פמיניסטית?

אז מה אכפת לי בעצם מהמספר הזה 007, ולמה אני מקדיש פוסט שלם ליללות על גיבור תרבות שנגנב על ידי הפמיניזם? הרי אני ממש לא רוצה להיות בחברתם של הגזענים שמיללים על בחירתה של שחקנית שחורה לגלם את בת הים הקטנה.

פשוט לשאנה לינצ׳ בתור 007 היא בלון ניסוי, היא כניעה של האולפנים ללחץ מתמשך של אירגונים פמיניסטיים ללהק אישה לתפקיד ג׳יימס בונד. כן – אישה לתפקיד ג׳ימס בונד, חזרנו לימי שייקספיר בהם גברים גילמו דמויות של נשים, רק להיפך.

אז בסרט הבא בונד עדיין איתנו, והוא כנראה עדיין חרמן פאתטי שלא מסתגל לעידן ה-me2. אבל השלב הבא הוא השמדה מוחלטת של ג׳ימס בונד, וזה בסדר גמור אם אין יותר מקום לגיבור מהסוג הזה, אם הוא נמאס, לא מחדש, לא מעניין.

זה לא בסדר אם זו כניעה למשטרת המחשבות. לא יכול להיות שאסור יהיה להציג דמות של גבר מיזוגני, אבל כן אפשר יהיה להציג דמויות אלימות ושליליות מכל סוג אחר, רק כי כך קבע הפמיניזם.

אם נצנזר יצירות אומנות בגלל תכונות האופי המיזוגניות של הדמויות בהן, או בגלל הדרך בה מוצגות הדמויות הנשיות, נשאר ללא אומנות, והתהליך כבר החל. לא עם ג׳יימס בונד אלא עם לוליטה שיש קריאות להחרימו, עם למי צלצלו הפעמונים של האמינגווי ועם ספרים של קרואק, הנרי מילר ומארק טווין.

יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

ישנו קיטוב הולך וגובר בשיח הפוליטי בעולם בשנים האחרונות, זאת בשל פער סוציו-אקונומי מתמשך, מתיחות פוליטית וגורמים תרבותיים נוספים.

ענייני דת ואמונה משתייכים לגורמי הקיטוב הנפיצים ביותר. זאת למרות שדתות רבות מושתתות על עקרונות יסוד שעניינם הפצת שלום ואחווה. עם זאת, על אף שחלק מן הדתות מהוות את הגורם העיקרי בהצתת מתיחויות, יש כאלו הרואים בדתות השונות ובאמונה הדתית כבסיס מאחד לבניית גשרים בין אויבים וזרים.

הרב דוד רוזן, המשמש כמנהל הבינלאומי לעניינים בין-דתיים מטעם הועד היהודי-אמריקני בירושלים (AJC Jerusalem), הקדיש את חייו המקצועיים ליצירת קשרים חזקים יותר בין היהדות לבין דתות מרכזיות נוספות בעולם.

על אף כי נדמה שדתות רבות מנוגדות זו לזו, הרב רוזן ועמיתיו ברחבי העולם מנפצים את המיתוס הזה מדי יום ביומו. הרב רוזן מוכיח שבמקום בו מאמצים דיפלומטיים וממשלתיים להשגת הסכמים והבנות בין מדינות נחלו כשלון, דווקא יוזמות פרטיות הובילו לשינוי ברמה הגלובלית.

על אף האמור לעיל, עבודתו של רוזן אינה נטולת אתגרים, שכן עליו למצוא קרקע משותפת בין הדתות, המגשרת על מאות שנים של מחלוקות קשות על רקע דתי. כיום הוא עובד על יוזמה פרטית לבניית גשרים בין-דתיים ברחבי העולם, משימה המצריכה השקעת מאמצים רבים בכמה מהמסגרות הקשות ביותר לפעולה.

איחוי הקרעים

הרב רוזן נולד וגדל באנגליה למשפחת רבנים מוכרת. הוא משבח את החינוך האורתודוכסי שקיבל בנעוריו, וטוען כי בזכותו למד על פתיחות כלפי העולם ועל חשיבות העזרה לנזקקים.

לאחר שסיים את תפקידו כרבה הראשי של אירלנד, הוא החל בקריירה ארוכה לטיפוח דיאלוג בין-דתי וערוצי דיפלומטיה בלתי רשמיים.

הפעם הראשונה שבה נתקל באתגר רב-דתי ורב-תרבותי הייתה במסגרת לימודיו בירושלים, שעיקרם היו לימודי דת והסמכה לרבנות, אך כללו גם מפגשים עם אנשים מקהילות דתיות שונות.

רוזן שירת בצה"ל כתותחן בחיל השריון, ולאחר מכן כרב של הגייסות שהוצבו במערב סיני. עם תום שירותו הצבאי, רוזן מילא מספר תפקידים ברחבי העולם, וכאשר הגיע לדרום אפריקה החל לפעול במרץ לגישור בין הדתות.

הוא שימש כרב בכיר בקהילה היהודית הגדולה ביותר בסי פוינט, קייפ טאון, כחבר בית הדין בקייפ טאון ואף נמנה על מייסדי הפורום הבין-דתי בקייפ טאון – גוף המורכב מיהודים, מוסלמים ונוצרים.

רוזן, שנודע בשל עבודתו החלוצית ביצירת קשרים בין הקהילה היהודית לקהילה הקתולית, אף נטל חלק בצוות המצומצם שניהל משא ומתן לביסוס קשרים מלאים בין מדינת ישראל לבין הותיקן, והיה הרב האורתודוכסי הראשון שהוענק לו תואר אבירות על ידי האפיפיור. תואר זה הוענק לו בשל עבודתו לפיוס בין היהדות לנצרות.

בנוסף לעבודתו בועד היהודי-אמריקני, הרב רוזן הינו נציג הרבנות הראשית לישראל בועדה לשיח בין-דתי ובמועצה הבין-דתית המתאמת בישראל. הוא מומחה במציאת אפיקים דיסקרטיים ליצירת גשרים חדשים ולצמצום פערים בין מדינות שממשלותיהן לא הצליחו לכונן קשרים דיפלומטיים זו עם זו.

המטען התרבותי והגאופוליטי שגרם לסכסוכים רבי שנים בין הדתות הופך את עבודתו של רוזן למאתגרת. רוזן השקיע זמן רב בכינון ערוצי תקשורת בין מנהיגים מוסלמים ויהודים, והוא נחשב לפורץ דרך בתחומו. אחד ההישגים העיקריים של רוזן במאמציו הבין-דתיים הינו בפיתוח היחסים בין ישראל והמערב, לבין המפרץ הפרסי.

על אף שאזור המפרץ הפרסי נודע ביחסו העוין כלפי ישראל וביריבות בין המדינות, רוזן הצליח למצוא תומכים משתי המדינות ליוזמתו החשובה. הוא מאמין כי כינון קשרים עם אזור המפרץ הפרסי חיוני לפתרון בעיות רבות במזרח התיכון, לרבות בעיות שאינן קשורות לדת.

גישה בין-דתית לדיפלומטיה

כחבר בגוף היהודי הבכיר ביותר בישראל, רוזן מבין את חשיבותם של מנהיגים דתיים בהובלת שינוי פוליטי. בראיון שהעניק בשנת 2017 הוא ציין כי "מנהיגים דתיים יכולים להשפיע השפעה אמיתית על הפוליטיקה במספר מקומות. הדברים נכונים בעיקר בעולם המוסלמי, שם הדת שלובה ושזורה בעולם הפוליטי".

זאת הסיבה שבגללה השקיע רוזן מאמץ רב בכינון קשרים עם מספר נציגים ממשפחות המלוכה המוסלמיות ברחבי העולם, ומאמציו השתלמו.

הוא הצליח לייצר ערוצי תקשורת עם ערב הסעודית, מדינה הידועה באיבתה המתמשכת כלפי ישראל. הוא מונה כחבר מן המניין במרכז העולמי של המלך עבדאללה לשיח בין דתי ובין תרבותי (KAICIID). במסגרת פעולתו במרכז זה, עובד הרב באופן צמוד עם קובעי מדיניות ועם קבוצות רב-דתיות לקידום השלום ולפתרון הסכסוך.

הרב רוזן אף הצליח לפלס את דרכו לאיחוד האמירויות, ואף הוזמן לשאת נאום באחד מהכנסים המרכזיים בנושא שיח בין דתי שהתקיים שם. בדרכו הדיפלומטית הייחודית, קיים רוזן טקס צנוע של הדלקת נרות חנוכה בנוכחות מנהיגים יהודיים ומוסלמים מאיחוד האמירויות גם יחד.

יצוין כי עמדותיו של רוזן לגישור הפערים בין התרבויות שנויות במחלוקת אפילו בישראל עצמה. הוא אחד הדוברים להכרה בדרישה הפלסטינית, ותומך נלהב בפתרון שתי המדינות, כאחד ממייסדי הארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם.

גישתו האמיצה של רוזן לכינון ערוצים דיפלומטיים על בסיס דתי כבר סייעה לו לשבור מחיצות שעמדו על תילן במשך עשורים רבים. הוא סייר במקומות כמו אבו-דאבי ואינדונזיה, ואף נשא שם נאומים, מקומות שישראלים בפרט, ולעיתים יהודים בכלל, אינם רצויים בהם.

עבודתו עזרה להפיח חיים בקשר בין מנהיגים דתיים ופוליטיים מוסלמיים, ועודנה ממשיכה לשרת כאלטרנטיבה חשובה לגישושים פוליטיים.

היום קצר והמלאכה מרובה

כיום, רוזן הוא אחד מהדוברים המשפיעים ביותר בנושא שיח בין-דתי בעולם. הוא זכה להכרה ולשבחים רבים בשל עבודתו, אולם משימתו טרם הושלמה. הוא ממשיך לכהן במספר תפקידים וארגונים שמטתם לכונן קשרים בין-דתיים, והוא דואג להמשיך ולהפיץ את המסר שלו ברחבי העולם.

על אף שיש שיפור משמעותי בתחום ונעשו כמה צעדים חשובים, טרם הושגה מטרתו להגיע להבנה הדדית בין הדתות, ובאמצעותה ליצור קשרים בין מדינות עוינות.

ליוסף בודאק ניסיון של מעל 15 שנים בניתוח המצב הפוליטי בתורכיה, הן יחסי הפנים והן יחסי החוץ במדינה. הוא מעניק ייעוץ אסטרטגי לתאגידים זרים המעוניינים להתבסס בתורכיה, ובנוסף הוא מציע אסטרטגיות ייחודיות ופרובוקטיביות לכינון שלום במזרח התיכון, אזור שהיציבות חיונית בו.